רשומה ראשונה בסדרה בעקבות קריאה בתרגום העברי לספר "התמורה הגדולה" מאת קרל פולני (הוצאת מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד, 2020). אפשר לראות ברשומה הקודמת הזו מעין מבוא לסדרה. גם רעיונות נוצרים, מתגבשים ומתפרסמים בתוך הקשר היסטורי מסויים. במקרים רבים, מעניין לשים לב, ברקע הקריאה, גם להקשר ההיסטורי שבו נכתבו הדברים, מכיוון שכל דבר נוצר בתוך הקשר – כולל ספרים.
לפעמים אני מתרשם שנקודת המבט של דוברי הליברליזם הכלכלי היא של אנשים שרואים את כל העולם כשוק (שלא לומר קזינו). כלומר, הם רואים את כל העולם מנקודת מבטו של הסוחר בשוק (המשוכלל, כמובן, לא דווקא שוק ממשי). היה נדמה לי שזכרתי גם אמירה דומה של מרקס, אבל לא הצלחתי לאתר אותה.
צילום: KMJ. רשיון CC BY-SA 3.0
כבר כמעט שכחנו איך זה מרגיש, אבל בימים האחרונים ובחודשים הקרובים אנחנו שוב בתקופה של דיוני תקציב. וכשעושים דיוני תקציב, עולים נושאים מעשיים לסדר היום, ויש לכולם הזדמנות לכעוס על כל מיני דברים וגורמים, וגם על הפוליטיקאים החביבים עליהם שלא נלחמים מספיק חזק (שהרי על הלא חביבים אין טעם לכעוס, כי אנחנו לא מתאכזבים מהם).
צילום מסך מסרטון של תאגיד השידור הציבורי
כשאנחנו שומעים את המונח "פשע מאורגן" אנחנו חושבים לרוב על קזינו לא חוקי, סחר בסמים, סחר בנשים או גביית פרוטקשיין. תחשבו שוב. בישראל של העשורים האחרונים, כשאתם שומעים את שמו של אחד הבנקים הגדולים, אתם צריכים לחשוב על פשע מאורגן. כשהתקשורת מתייחסת לבנק ישראלי, היה ראוי שתכנה אותו "ארגון הפשיעה בנק…" כמו שהיא מכנה כמה ממשפחות הפשע המאורגן שעוסקות בעבריינות זוטרה יותר ופחות לבנת צווארון.
תשומת הלב הציבורית שמופנית לבלימת מגיפת הקורונה משאירה בצד את שאלת ההיערכות לתוצאות הדבקת הכלכלה בקורונה, שילכו ויתעצמו ככל שמתעצמים צעדי הבלימה של המגפה עצמה.
אחד המדדים העיקריים שאנחנו משתמשים בהם כדי להעריך את מצב הכלכלה שלנו הוא שיעור הצמיחה (הגידול בפעילות הכלכלית). עם הדבר הזה יש שתי בעיות עיקריות:
הנה דוגמא שמשלבת את שתי הבעיות.
"בעלי" שדות הגז עושים קרטל גלוי, חברות התרופות חושפות את היעדר הגבולות הקטלני של הקפיטליזם, ועוד עדות פנימית חשובה מאוד מצמרת המערכת (השלובה למדי) של משרד האוצר והמגזר הפרטי, בעיקר הפיננסי. למשל, על החסרונות בהיעדרו של משבר כלכלי…
כשאנחנו שומעים את המונח "פשע מאורגן" אנחנו חושבים לרוב על קזינו לא חוקי, סחר בסמים, סחר בנשים או גביית פרוטקשיין. תחשבו שוב. בישראל של העשורים האחרונים, כשאתם שומעים את שמו של אחד הבנקים הגדולים, אתם צריכים לחשוב על פשע מאורגן. כשהתקשורת מתייחסת לבנק ישראלי, היה ראוי שתכנה אותו "ארגון הפשיעה בנק…" כמו שהיא מכנה כמה ממשפחות הפשע המאורגן שעוסקות בעבריינות זוטרה יותר ופחות לבנת צווארון.
דברים ששווה לשים אליהם לב בשני דברים של גדי טאוב שהתפרסמו בהארץ. ושווה לשים אליהם לב למרות שחברים שלי שלמדו ולימדו בחדווה את ההגות של טאוב כשביקרה בחריפות את הפוסט-מודרניזם מבקשים להחרים את כתביו כאשר הוא מבקר את הליברליזם של פוליטיקת הזהויות (ובעיקר כשהוא לא מקבל את העמדה הרווחת של הליברליזם הזה בנוגע לזנות). אבל מה לעשות שלביקורת הזו יש כמה טענות רציניות מאוד?
עמדת תצפית 