על סדר היום: עמדת שליטה עולמית

על קבוצה קטנה של אנשים שמקבלת החלטות גורליות על חלקים גדולים בעולם.

בחברה המתועשת-המודרנית, אי אפשר לעשות שום פעולה משמעותית בלי אשראי. האשראי הוא החמצן של הכלכלה, ולכן מי ששולט בהקצאת האשראי שולט במידה רבה בעולם. מחנק אשראי יכול להחריב כלכלה. הוא יכול להחריב מדינה. הרצל, כבר לפני יותר ממאה שנה, הבחין בכך והאשים את הרוטשילדים (כמייצגי בנקאות ההשקעות העולמית) בכך שלמרות שאינם נבחרי ציבור, כוחם גדול מכוחותיהן של הממשלות, שאינן יכולות לצאת למלחמה או לקיים מצב של שלום מבלי להזדקק לשירותיהם.

ובכן, ספר חדש על ההיסטוריה של המשבר הכלכלי העולמי הגדול האחרון (בינתיים) חושף את אחת התופעות המודרניות של חבורה כזו, במקרה שלנו, הנהלת ה"פדרל ריזרב" – הבנק המרכזי של ארה"ב. מסתבר שבזמן שהפד "חילץ" ב-220 מילארד דולר מוסדות כלכליים ספציפיים כדי למנוע את קריסתם (קריסה = הגעה למצב שבו אין להם מזומן לשלם תשלום שמועדו הגיע) כחלק מ-1.4 טריליון דולר שהפיץ כדי להציל את המגזר הבנקאי (הפרטי כמובן) בארה"ב – הוא הפיץ עוד יותר מ-10 טריליון דולר כדי להציל מוסדות פיננסיים אחרים ברחבי העולם, בעיקר באירופה.

ההדגשות, כרגיל, שלי:

"העניין הוא שכשהפד מתחיל לספק קווי אשראי לאירופה, גם בנקים במזרח אסיה נקלעים לקשיי נזילות, מה שמעלה זיכרונות רעים מהמשבר של סוף שנות התשעים (משבר שהחל עם התמוטטות המטבע של תאילנד ביולי 1997 והתפשט למדינות אחרות באזור – י"ק). כשדרום קוריאה נקלעת לקשיים, בפד מגיעים למסקנה שאי אפשר לבקש מהמדינה לקחת הלוואה מקרן המטבע הבינלאומית, בגלל שבפעם הקודמת זה נגמר באסון. אז הם מרחיבים את קווי האשראי גם לדרום קוריאה, וכשזה קורה, בוועדת השווקים הפתוחים של הפד (הקובעת את המדיניות המוניטרית) מתחיל דיון רציני בהרחבת האשראי לכלל המדינות המתפתחות, שמהר מאוד גולש להשלכות הגיאופוליטיות של המהלך. אחרי הכל, מה שהם עושים זה בעצם לבחור אילו מדינות זכאיות לקווי אשראי מארה"ב ואילו מדינות יצטרכו לבקש מימון מקרן המטבע הבינלאומית, וההחלטה הזו מהווה אינדיקציה למעמד של כל מדינה במערכת הגלובלית".

בפד היו מודעים להשלכות המדיניות של ההחלטות האלה?

"מה שהפתיע אותי בראיונות שערכתי עם בכירים בפד היה שהם בעצמם עשו את הקישור בין קבלת ההחלטות שלהם לשיקולים גיאופוליטיים. אז כן, הם היו מאוד מודעים למשמעות של המהלך, והם פעלו בתיאום עם משרד החוץ האמריקאי, כדי לוודא שאין לו בעיה עם רשימת המדינות שיקבלו מימון. בסופו של דבר, נוצר מעין מערך היררכי, כשבשכבה הראשונה נמצאות מדינות שמקבלות קו אשראי ישיר מהפד, בשכבה השנייה נמצאות מדינות שנאלצות ללכת לבקש מימון מקרן המטבע הבינלאומית, ובשכבה התחתונה נמצאות מדינות המקורבות לרוסיה – שנמצאה בעימות פוליטי עם ארה"ב באותה תקופה – ואלה צריכות להסתדר בעצמן, כיוון שלרוסיה באותו הזמן יש רזרבות מט"ח משמעותיות"[…]

הוא גם דוחה את "הטענה שהדבר היחיד שחשוב זה מדדים מאקרו־כלכליים כמו התוצר המקומי הגולמי ומאזן התשלומים הלאומי. מדובר בשינוי מהותי במחשבה הכלכלית, מהעיסוק במיקרו או במאקרו להתמקדות במקבץ של בנקים גדולים שמתווכים בין המאקרו למיקרו. […]

"השינוי הזה מצביע על החשיבות האדירה של הנזילות בשווקים. לא הפסדי הון ולא נפילות במחירי הנכסים: מה שניצב במרכז המשבר הגלובלי של 2008 זאת הבעיה העצומה של מימון במערכת הבנקאית (כלומר, היכולת של בנקים לעמוד בהתחייבויות הפיננסיות שלהם – י"ק). משבר המשכנתאות בארה"ב היה רק הטריגר למשבר הנזילות. וכשמבינים את חשיבות הנושא הזה, אפשר גם להבין טוב יותר את התפקיד הקריטי שהבנק הפדרלי בארה"ב לקח על עצמו באספקת נזילות לשווקים הפיננסיים בכל רחבי העולם.

"הדבר השלישי שהספר מציע זה מבט גלובלי על המשבר. כמובן, כל אחד יודע לומר שזה היה משבר פיננסי גלובלי, אבל השאלה היא למה הכוונה. מה זו ה'גלובליות' הזאת בדיוק? הספר מראה שהגלובליות הזאת מבוססת על רשת של קשרים בין מוסדות פיננסיים ברחבי העולם, וזה מעלה שאלות בנוגע למערך הכוחות הפוליטי שעליו הרשת הזו נשענת". […]

"כשמחברים את כל הדברים האלה ביחד, זה מסייע להבין מדוע אנחנו חייבים להשתחרר מהרעיון שלפיו קיימת הפרדה ברורה בין כלכלה לפוליטיקה", אומר טוז. "בספר אני מזכיר את הדברים שאמר אלן גרינספאן (יו"ר הפד בין 1987 ל־2006, שזכה לכינוי "המאסטרו" – י"ק). כשהוא נשאל ב־2007 למי הוא מתכוון להצביע בבחירות, גרינספאן השיב זה בכל מקרה לא משנה, בגלל שהשווקים מנהלים את העולם ולא הפוליטיקאים. מה שמדהים בציטוט הזה הוא לא רק ההנחה שהשווקים מנהלים את העולם, אלא שגרינספאן משוכנע שהאופן שבו שווקים מנהלים את העולם אינו קשור כלל לפוליטיקה. אבל במציאות, כוח פוליטי מיתרגם לכוח כלכלי – ולהפך". […]

כדוגמה לשינוי המחשבתי בכל הנוגע למערכת הפיננסית העולמית, טוז מצביע על ההחלטה של הבנק הפדרלי בספטמבר 2015 להשאיר את הריבית ללא שינוי – מהלך שהפתיע את המשקיעים והפרשנים הכלכליים. "כשיו"ר הבנק הפדרלי דאז ג'נט ילן מסבירה את ההחלטה, היא מציינת את החשש מהאטה כלכלית בסין ומצב הכלכלה העולמית כנימוק מרכזי", מסביר טוז. "זה רגע די מדהים בתהליך האינטגרציה של המדיניות הפיננסית בעולם, כי הבנק המרכזי אמור לקחת בחשבון את המצב בכלכלה הלאומית – רמת המחירים, קצב האינפלציה, שיעור התעסוקה. ההחלטה הזאת מראה שהפד הפנים את השיעור שלמד במשבר, שכדי ליישם מדיניות בשוק המקומי אתה חייב להתחשב במה שקורה במדינות אחרות. זאת אחת התובנות העיקריות של 2008". […]

צמיחת מעין אליטה בינלאומית של בנקאים מרכזיים עם זווית הסתכלות גלובלית יותר".

אליטה שמחליטה אילו מדינות יזכו למימון VIP, ואילו מדינות יצטרכו ליישם תוכניות צנע של קרן המטבע, כמו שבכירי הפד החליטו לאיזה בנק לסייע ולאיזה בנק לתת לקרוס.

"כן, זה באמת די דומה. בסופו של דבר אנחנו מדברים כאן על סוג של אליטה פיננסית שעושה כל מיני חישובים כאלה, ובחלק מהמקרים מקבלת החלטות מוצלחות ובחלק מהמקרים לא, וההצלחות והכישלונות של הקבוצה המצומצמת הזו הן חלק משמעותי מהסיפור הרחב יותר של המשבר. אני לא חושב שיש דרך משכנעת לספר את הסיפור הזה מבלי להתייחס למרכיב הזה".

 

 

 

6 מחשבות על “על סדר היום: עמדת שליטה עולמית

  1. פרסם את זה מחדש ב-orihippoוהגיב:
    יש להניח שההחלטה של הפד היא לא רק החלטה כלכלית, הקשרים הכלכלים, אלא פוליטית מבחינת שיתוף פעולה עתידי של אותן מדינות שיש להן חוב לפד. באותה מידה סין יוצרת אין קץ חובות כלפיה למדינות שהיא רוצה שיהיו תלויות בה גם פוליטית אבל בסופו של דבר זה כמעט הכל כלכלה.

  2. עריכה של התצפיתן – חזי, אני מבין שיש לך איזה עניין שהפלסטינים ייעלמו מפה. אני חושב שהרעיון שהעלת הוא חסר שחר, אבל בכל מקרה, מכיוון שכל העניין הזה ממש לא קשור לנושא של הפוסט הנוכחי, למרות שניסית להראות כאילו אתה קושר אותו, העדפתי שלא לאשר את התגובה.
    כשאני כותב רשומה, אני זה שבוחר את הנושא לדיון שאולי יתפתח בעקבותיה.
    התצפיתן

      • כשאתה מדבר על "סוג של אליטה פיננסית שעושה כל מיני חישובים כאלה," אתה כבר מתחיל לרמוז על קונספירציות. על כתות של נסיכים ומליונרים בריטים ואמריקאים שנפגשות ברחבי העולם כדי לקבוע את עתידו, על הפורום הכלכלי העולמי, על New World Order, על
        Federal Reserve is a private corporation run for the profit of its shareholder" "banks.

        הפדרל ריזרב לא מנסה להשפיע על המדינות השונות בעזרת הלואות כספים, השיקול העיקרי שלו היא איך זה ישפיע כלכלית על ארצות הברית ועל תושביה. הוא לא מתערב בפוליטיקה

        מצטער לא חשבתי שהתגובה הקודמת תעלה אחרת לא היתי מעלה תגובה שלא קשורה לנושא

  3. אם זכור לי, הסיבה העקרית שהפד הקצה קווי אשראי לבנקים זרים היה החוב שלהם לבנקים אמריקאים ויש להניח גם שהבנקים ההם נאלצו לגבות בעלי חוב לבנקים אמריקאים, חברות. אם זכור לי איסלנד סירבה להחזיר חובות של הבנקים שלה לבנקים נושים באנגליה ואנגליה היתה צריכה לפצות ולממן את הבנקים שלה.
    כך שהטענה שהפד ממן מי שבא לו היא לא מדוייקת. עדיין השיקולים שלו כלכלים ונעשת כנראה בעל כורחו. זו עסקה סבובית

  4. ביום הולדתך שחל היום
    תודה עבור הכתבות והתגובות העניין, ההשכלה ושמחה שהוספת לי ולאחרים.

    אני מאחל לך חיים ארוכים ומלאים בהם תוסיף ידע, תחנך רבים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s