בשבוע שעבר כתבתי פה רשומה על מצב המלחמה, וביקשתי להצביע בה על כמה מהסוגיות הגדולות שעומדות על הפרק. ציוץ מעניין של ליברמן מציע אולי רמז לכיוון המסתמן.
ברשומה הצבעתי על השאלה הגדולה, מול מי ישראל תעבוד על העתיד של רצועת עזה, והאם מתוך המלחמה תבשיל הברית האזורית הגלויה שבה תשתלב ישראל עם ערב הסעודית, מדינות המפרץ מצרים וירדן.
"מי יהיה האחראי על שיקום עזה ובניית הסדר החדש בה, כאשר נגיע לשלב השיקום (שצריך להגיע מתישהו): האם זו תהיה קטאר, נציגת ציר האחים המוסלמים, או מצרים ומדינות המפרץ. אם זו תהיה קטאר, המשמעות היא חזרה הדרגתית למצב שלפני המלחמה. אם אלה יהיו מצרים ומדינות המפרץ, המשמעות היא שינוי יסודי של המצב, ויתכן שכחלק מהתארגנות אזורית משותפת שבה ישראל משתלבת בציר האזורי הזה. […]. מבחינת ממשלת ישראל, יש כמה אינדיקציות (וביניהן צורת ניהול המלחמה בחודשים האחרונים) שהיא מעוניינת באופציה הקטארית. […]
האם מתוך המלחמה תבשיל הברית האזורית הגלויה בין ישראל למדינות המפרץ ובראשן ערב הסעודית? את הדוגמא לקיומה של הברית החשאית ראינו בשיתוף הפעולה האזורי ביירוט מתקפת הכטב"מים והטילים האירנית על ישראל. לפי הסעודים, עצם המלחמה נועדה לטרפד את מהלך הנורמליזציה ובניית הברית הזו עם ישראל, ולכן הבשלתה לברית גלויה תהיה "ניצחון" עבור הסעודים, ובמובן מסויים גם עבור ישראל. אלא שמהניתוח שלי, ממשלות נתניהו לא מעוניינות במימוש הברית הזו, וצעדי ההתקדמות שנעשו בכיוונה בעבר נכפו עליהן להערכתי בלחץ אמריקאי."
ובכן, לפני כמה ימים, ב-19.4.24, פרסם אביגדור ליברמן, אחת הדמויות היותר מעניינות לטעמי במערכת הפוליטית הישראלית, ציוץ מעניין מאוד, שאולי מסמן את הכיוון שאליו ילכו הדברים:
ליברמן כתב כך [ההדגשות הן שלי]:
"כפי שהודעתי מעל בימת הכנסת לפני כחודש בדיוק, נתניהו עומד לפרק את הממשלה על בסיס הסכם עם הסעודים. להלן, תכנית נתניהו:
1. הכרה ישראלית במדינה פלסטינית. יהיו לכך סיפורים נלווים מבית היוצר של נתניהו כמו מדינה פלסטינית מינוס, כלומר מדינה שאין לה צבא וישראל תשלוט במרחב האווירי שלה וכו׳.
2. מדינת ישראל תתן הכשר לתכנית הגרעין הסעודית ותעזור לה להעביר אותה בקונגרס.
3. ישראל תתחייב מעולם לא לתקוף מתקני גרעין על אדמת סעודיה.
השאלה למה נתניהו עושה זאת עכשיו? כי הוא מבין שהכרה במדינה פלסטינית תפרק לו את הקואליציה והכנסת תתפזר ונצא לבחירות חדשות. נתניהו רוצה שהנושא המרכזי בבחירות הקרובות יהיה הסכם עם הסעודים, ולא על אחריותו במחדל החמור ביותר בתולדות מדינת ישראל. לפי הערכת אנשי נתניהו, הסכם עם הסעודים יעזור לו להימלט מאחריותו הישירה לאסון בשבעה באוקטובר.
אסור להסכים להקמת מדינה פלסטינית והסכמה לתכנית הגרעין הסעודית – הסכמה שתכניס את כל האזור למירוץ גרעיני מטורף שאליו יצטרפו גם מצרים, גם הטורקים, וגם אחרים."
לפי ליברמן, המגמה של נתניהו היא לעשות תפנית וכן לבחור בכיוון הסעודי, על פני כיוון שיתוף הפעולה עם קטאר וציר האחים המוסלמים, בו פעל בשנים האחרונות. אם זה נכון, מה מביא אותו לשינוי מדיניות שכזה? מה הוא "מפסיד" ומה הוא "מרוויח" ממנו?
מה שמביא אותו לכך הוא מן הסתם השילוב שבין לחץ אמריקאי לבין האתגר שיצרה עוצמת המלחמה הנוכחית לשיתוף הפעולה עם ציר האחים המוסלמים. אם אכן הדברים יקרו כפי שמתאר אותם ליברמן ונתניהו יבצע את התפנית הזו, הוא "ישלם" את ה"מחיר" של הקמת מדינה פלסטינית, בניגוד לכל ההצהרות, ההבטחות וההפחדות שלו. בטווח הבינוני, סביר שהמהלך הזה יכלול גם פינוי התנחלויות.
מה הוא יקבל בתמורה? שני דברים, אחד תדמיתי ואחד מהותי. הדבר התדמיתי הוא שהוא יזכה לקרדיט, שלהבנתי הוא לא זכאי לו, על שילובה של ישראל באותה ברית שיתוף פעולה ביטחוני אזורי, שתהיה מגובה ברמה כזו או אחרת של נורמליזציה של היחסים ושיתופי פעולה אזרחיים בתחומי הכלכלה והתרבות. הוא ייזכר כמי ש"הביא את השלום" בין ישראל למדינות ערב (ואולי גם לפלסטינים). הדבר המהותי, ואם אכן זו המגמה של נתניהו זה ההישג המדיני האמיתי מבחינתו, למרות שדווקא הוא יהיה מוצנע, הוא תוכנית גרעין סעודית שתביא את ערב הסעודית למצב של מדינה גרעינית או לכל הפחות מדינת-סף גרעינית. כמו שמציין ליברמן, מהלך כזה צפוי להניע מירוץ גרעיני במדינות נוספות באיזור, וכמובן תדחוף את איראן להשלים את פרוייקט הגרעין שלה.
כך נגיע לביטול או לפחות לנסיגה משמעותית ממדיניות העמימות הגרעינית של ישראל, ואולי ממש ל"מאזן (לכאורה) אימה גרעיני" גלוי במזרח התיכון. "לכאורה", מכיוון שיגאל אלון הגדיר בשנינותו את המצב הזה כ"אימה ללא מאזן".
בכל מקרה, הציוץ של ליברמן הוא מסוג הפרסומים שגורם לי לחשוב שאולי נכון להתייחס יותר ברצינות לניתוחים של "תורת המחנות" של אנשי חוג אורנים.
מעניין (וקצת מפחיד) לראות לאן הדברים יתפתחו.
עמדת תצפית 
אם הדבר נכון, תוך זמן קצר כל המזרח התיכון יתחמש בגרעין ונהיה בבעיה
שלא לדבר על כך שמדינה פלסטינית תסכן את ביטחוננו.
אהבתיאהבתי
מדינה פלסטינית מוגבלת שתהיה תחת פטרונות מפרצי בהנהגת סעודיה בקו של מוחמד בן סלמן לא תהיה לדעתי סיכון ממשי לביטחוננו. מזרח תיכון גרעיני, לעומת זאת, הוא כן מסוכן.
אהבתיאהבתי
תודה על הרשומה,
הרהורי הכפירה שלי: הייתי בודק שמא יש ממש באמירה לפיה, נתניהו כבר איננו מזוהה באמת, או באופן מובהק עם קו כלשהו אלא עם הישרדותו האישית.
זה יכול להסביר את עניין הגרעין האזרחי של סעודיה, שאגב איננו גרעין צבאי.
נקודה אחרת שמעלה חשש היא ההכרה במדינה פלשתינית: אין תקדים למיטב ידיעתי למדינה-מינוס שכזו. המהות המקופלת במונח "מדינה" הוא הריבונות, ממנה עולה הזכות להחזיק בצבא ובאמצעים שיש למדינות אחרות. מרגע שקיימת מדינה עצמאית, גם אם בטווח זמן מיידי אין בה חיל אוויר או טילים שיכולים לאיים על מדינה אחרת, הרי במשך זמן לא ארוך מדי היא תוכל להצטייד בהם לפי רצונה. הדבר דומה למצב בו חמאס שמשתק את נתב"ג, חבר באו"ם במעמד זהה לזה של ישראל.
אהבתיאהבתי
למיטב הבנתי את תורת המחנות (שנביאיה מכחישים את עצם קיומה), נתניהו הוא איש גרעין-גלוי ולכן בין אם סעודיה מהדקת ברית תמורת גרעין ובין אם כפרשנותך נתניהו תומך קטאר שזה למעשה תמיכה באיראן, כך או אחרת התוצאה היא גירעון האזור. אבל יש גם את האפשרות המציאותית יותר, שעולה בקנה אחד עם האופי המוכר של ההיסטוריה כפי שהיא, על שלל סתירותיה הנובעות מהאנטומיה של הפוליטיקה כאמנות האפשר, מסוג הדברים שתורת המחנות מתקשה אתם (כי המציאות נעבעך אף פעם לא מסתדרת עם תורות מהסוג שאורוול תאר בחוות החיות).
אהבתיאהבתי
פינגבק: הנושא החם – האם המלחמה הסתיימה? – החיים שלי (או של אחרים)
פינגבק: על סדר היום: לקראת נקודת מפנה? | עמדת תצפית