מלחמה שעדיין לא די לה, ונסיון לפרספקטיבה אחרת

הרבה זמן לא כתבתי על המלחמה, בין היתר כי הרבה זמן כבר נראה שלא קורה בה משהו משמעותי, ולא ברור לאן הדברים אמורים להתקדם. אולי נכון להרחיק פרספקטיבה ולחפש את התשובות משם. 

בתור התחלה, טעיתי, ודי בגדול.

ברשומה הקודמת שכתבתי על המלחמה, הערכתי שהלחימה העיקרית בצפון הרצועה ובחאן יונס תסתיים עד סוף דצמבר או תחילת ינואר; שבאמצע ינואר תתבצע הפוגה לצורך החלפת חטופים באסירים; שבחצי השני של ינואר או בפברואר, אם ההחלפה לא תהיה מהלך הסיום של המלחמה, יושלם המהלך הצבאי בדמות כניסה לרפיח; ושבמהלך פברואר יימצא הסדר לגבול הצפון או שיתחיל מהלך צבאי משמעותי להרחקת חיזבאללה מהגבול.

בפועל, כמעט כלום מזה לא קרה. הלחימה בחאן יונס נמשכה זמן רב יותר, ובסיומה צה"ל הוציא כמעט את כל הכוחות מרצועת עזה, ועבר לבצע פשיטות נקודתיות. לא התבצעה עסקה להחלפת חטופים באסירים. לא בוצעה כניסה צבאית לרפיח. לא הושג הסדר בצפון, וגם לא מהלך צבאי לשינוי המצב שם.

ההתפתחות הכי משמעותית אולי בתקופה הזו היא מה שקרה בשבועות האחרונים, עם החיסול של הבכירים האירניים בדמשק, ותקיפת התגובה הנרחבת מצד אירן.

אז טעיתי די בגדול, ואפשר לנסות לסמן את מה שפספסתי:

• נראה שהחמאס לא מוכן לעסקת ביניים שתאפשר לישראל לחדש את הלחימה לאחר ביצועה, ולא חושש מהמשך הלחימה כמו שהיא מתנהלת בינתיים.
• נראה שממשלת ישראל לא מעוניינת – או לא מסוגלת בנסיבות הבינלאומיות – להפעיל עליו לחץ צבאי בעוצמה שתאלץ אותו להסכים לעסקה כזו או שתוכל להכריע אותו צבאית.
• נראה שהממשלה לא פועלת תחת תפישה של מגבלת זמן שדוחקת להביא למצב סיום של המלחמה.

מלחמה היא אירוע שקשה מאוד להעריך ולחזות, כי היא סיטואציית קיצון של פער הידע שבין מה שיודעים האזרחים למה שיודעים אנשי הצמרת המדינית של הגורמים המעורבים. בפער מידע כזה, קשה מאוד מאוד להבין את מערכת השיקולים שמסבירה את ההחלטות השונות.

ולכן, אני מציע לנסות להרחיק פרספקטיבה, ולהסתכל בדברים בזוית רחבה יותר במונחים של גיאוגרפיה וזמן. כתבתי בעבר על הצורך בפסרספקטיבה הבין-מעצמתית בהבנת ההיסטוריה של ישראל. כתבתי גם, די מזמן, על המלחמה הקרה שמתנהלת במזרח התיכון. ולכן, אני חושב שאפשר להציע למקד את המבט שלנו על אירועי המלחמה בשתיים-שלוש שאלות "גדולות":

• מי יהיה האחראי על שיקום עזה ובניית הסדר החדש בה, כאשר נגיע לשלב השיקום (שצריך להגיע מתישהו): האם זו תהיה קטאר, נציגת ציר האחים המוסלמים, או מצרים ומדינות המפרץ. אם זו תהיה קטאר, המשמעות היא חזרה הדרגתית למצב שלפני המלחמה. אם אלה יהיו מצרים ומדינות המפרץ, המשמעות היא שינוי יסודי של המצב, ויתכן שכחלק מהתארגנות אזורית משותפת שבה ישראל משתלבת בציר האזורי הזה. פנחס ענברי כתב על זה בימים האחרונים שתי רשומות מומלצות (כאן וכאן). מבחינת ממשלת ישראל, יש כמה אינדיקציות (וביניהן צורת ניהול המלחמה בחודשים האחרונים) שהיא מעוניינת באופציה הקטארית. כמובן שככל שכוחו של החמאס ינוטרל, כך תפתח הדרך לאופציה המפרצית. ככל שהוא ישמור על השליטה בעזה, הדרך הזו תחסם.
• האם המלחמה תתפתח לעימות אזורי רחב וישיר בין ישראל לאירן, שעלול להתפתח לעימות ישיר בין ארה"ב לאירן, ואולי משם גם לרוסיה. ממה שראינו מאז תחילת המלחמה, וגם בשבועות האחרונים, נראה שארה"ב מעוניינת שזה לא יקרה – לפחות לא בנקודת הזמן הנוכחית. האירנים, מצידם, מזהים את המגמה הזו, מה שמאפשר להם "למתוח את החבל" יותר, דווקא מתוך הבנה שגם הם לא מעוניינים, נכון לעכשיו, במלחמה כוללת שכזו.
• האם מתוך המלחמה תבשיל הברית האזורית הגלויה בין ישראל למדינות המפרץ ובראשן ערב הסעודית. את הדוגמא לקיומה של הברית החשאית ראינו בשיתוף הפעולה האזורי ביירוט מתקפת הכטב"מים והטילים האירנית על ישראל. לפי הסעודים, עצם המלחמה נועדה לטרפד את מהלך הנורמליזציה ובניית הברית הזו עם ישראל, ולכן הבשלתה לברית גלויה תהיה "ניצחון" עבור הסעודים, ובמובן מסויים גם עבור ישראל. אלא שמהניתוח שלי, ממשלות נתניהו לא מעוניינות במימוש הברית הזו, וצעדי ההתקדמות שנעשו בכיוונה בעבר נכפו עליהן להערכתי בלחץ אמריקאי.

 

בנקודת הזמן הנוכחית, אחרי ההתקפה האירנית ומה שנראה ככשלון המו"מ לעסקת שחרור חטופים, יש ארבע סוגיות על הפרק, שנדרש להן מענה בתקופה הקרובה: כיצד מקדמים את שחרור החטופים; האם ישראל תרחיב מחדש את הפעולה הצבאית בעזה ותכבוש את רפיח; מה תהיה התגובה הישראלית לתקיפה האירנית והאם היא תענה בהסלמה נוספת או בביסוס "משוואת הרתעה" חדשה (בה הצד המורתע הוא בעיקר ישראל…); כיצד מפסיקים את "מלחמת ההתשה" בגבול הצפון, באופן שיביא להפסקת אש או למהלך מלחמתי רחב.

את מהלכי המלחמה של הצדדים המעורבים אני מציע לבחון בעזרת שלוש השאלות הגדולות שסימנתי, שהן בעצם שתיים: האם הם מובילים לפתיחת מלחמה אזורית ישירה או לא, והאם הם מקדמים את הבשלת הברית האזורית של ישראל עם מדינות המפרץ (ומצרים וירדן) או מקשים עליה.

 

---

 

ומשהו על הפרספקטיבה ההיסטורית: כתבתי בעבר, עוד לפני המלחמה ולפני הבחירות, משהו בסעיף ב' ברשומה הזאת על הקושי להבין את המציאות בהיעדר הפרספקטיבה ההיסטורית. קשה מאוד גם להבין את הפוליטיקה האקטואלית בהיעדר הפרספקטיבה הזו, גם בגלל העובדה שהמידע נחשף רק מאוחר יותר. למשל, יש תזה היסטורית שאני מבין שנחשבת לחזקה למדי (ושהתבססה לאחר גילוי המסמכים), לפיה צ'מברליין פעל למען הסכמות עם גרמניה של היטלר לאו דווקא מתוך אמונה נאיבית בשלום, אלא מתוך ההבנה שבנקודת הזמן ההיא בריטניה לא היתה ערוכה למלחמת עולם, ולכן היה הגיון מדיני מתבקש במהלכים שמטרתם "להרוויח זמן" כדי שהמלחמה הצפויה תפרוץ בנקודת זמן שבה בריטניה תהיה מוכנה יותר למלחמה שכזו. אלא שהנראטיב המקובל של יריביו הפוליטיים ניצל את חוסר היכולת של השלטון בדמוקרטיית-המונים לחשוף את מניעיו האמיתיים ואת האילוץ שלו להציג "הסבר" אחר לציבור – כדי לצייר אותו כסמל לפייסנות נאיבית. 

והפרספקטיבה ההיסטורית גרמה לי לחשוב מה בעצם אפשר ללמוד מהחודשים האחרונים, ואני חושב שיש לא מעט ללמוד מהם: 

למשל, אפשר לראות כיצד מתעצבים בזמן אמת זיכרון ציבורי ונראטיבים היסטוריים ופוליטיים שבהמשך ייראו כמובנים מאליהם, אבל כיום הנסיונות המודעים לעצב אותם בהתאם לאינטרס פוליטי כזה או אחר ומתוך המאבק אל מול נראטיבים אחרים ודגשים אחרים בולט וגלוי לעין. 

אפשר לראות כיצד עדויות ונראטיבים שמתארים התרחשויות (למשל בכתבות בתקשורת) מתבררים לעיתים כלא מבוססים ולא אמינים, להתרשם כמה קשה לקבל תיאור אמין של אירועים ספציפיים שהתרחשו (גם בעידן שבו הכל מצולם ומסוקר), ולהבין שמקורות כאלה בכל זאת משפיעים ומעצבים את הזיכרון הציבורי של אירועים היסטוריים. 

אפשר להבין עד כמה חלקי המידע שאנחנו חשופים אליו, ולמרות (ולפעמים בזכות) החלקיות הזו, הזכרון הציבורי והנראטיבים מתעצבים על בסיס מידע חלקי כל כך. לדוגמה, גם אם מסתמן שממשל ביידן, בנקודת הזמן הנוכחית, מעוניין למנוע את פריצתה של מלחמה אזורית (או עולמית) ישירה – אנחנו לא חשופים למערך השיקולים האמיתי שלו, שמסביר מדוע זו העמדה שלו בנקודת הזמן הנוכחית ומאפשר להעריך האם ייתכן שתשתנה בעתיד (מה גם שאנחנו לא יודעים מה יהיו תוצאות הבחירות המתקרבות לנשיאות בארה"ב, וכיצד הן ישפיעו על האירועים).