על סדר היום: שכר המורים והלאומיות הפלסטינית

ליאור דטל פרסם כתבה מעניינת ב"דה-מרקר" שהמערכת הצליחה כמובן למסגר בצורה נוראית בכותרת המשנה, אבל בכתבה עצמה יש כמה נתונים חשובים מאוד על שכר המורים, גם אם חלקם לא מקבל הדגשה מספקת.

שני אינטלקטואלים פלסטינים שהיו מעורבים במו"מ מול ישראל מפרסמים בניו-יורקר אזהרה מפני העתיד , שמעידה גם על המצב העגום של הפלסטינים.

להמשיך לקרוא

בעין העדשה: צל עץ תמר ואור ירח

הקיץ הישראלי הוא תקופה בעייתית מאוד לטיולים, ולכן בשנים האחרונות אני עובד על פיתוח ז'אנר טיולים מותאם (יחסית) לעונה: טיולי אור ירח בין מקורות מים.

להמשיך לקרוא

השיר החשוב של התקופה – ו' – המכתב של רבקה לנעמי

חברים מסביבי פחות הסכימו, אבל אני מצאתי את האלבום "הגיבורים שלי" של אריאל הורוביץ (2014) כאחד המעניינים והחשובים במוזיקה העברית של השנים האחרונות. את הדברים צריך לקחת בערבון מוגבל, מכיוון שהבקיאות שלי במוזיקה וההבנה בתחום המוזיקלי שלי מוגבלת מאוד, ובכל זאת.

אז למה אני חושב שהוא חשוב? כי הוא משלב באופן חריג את האישי והציבורי. הוא לא מתמקד בשאלות מי אני ומה קורה לי (כמו חלק ניכר מהמוזיקה שלנו), אלא בשאלה מי אנחנו ומה קורה לנו. ואת התשובות לשאלות הוא נותן באופן אישי, אבל מתוך עושר היסטורי וחברתי, שקושר מגוון של מקורות השראה ונקודות ייחוס.

הגיבורות בשיר הבא הן סבתו ואמו של הורוביץ: רבקה ספיר ונעמי שמר.

להמשיך לקרוא

בעין העדשה: אביב-קיץ

בחודשים האחרונים לא הגעתי לצלם הרבה, ובכל זאת, מבחר צילומים מהתקופה האחרונה:

א. הסרטבה, ערב אחרון של שבוע עבודה במטע התמרים בנערן:

להמשיך לקרוא

כלים שלובים – תמצית מורשתו של יגאל אלון

יצחק בן אהרון:

אין יגאל ששייך לפרק מסוים כמו הצבא, אין יגאל ששייך לפרק אחר, כמו איש קיבוץ, ואין יגאל ששייך לפרק של מדינאי. יגאל הוא תשלובת של כל אלה, גדוש ערכים, חלומות, יומרות ואמביציות. הוא כלל במנהיגותו, כבר מנעוריו, את כל מה שהדור ההוא יכול היה לעצב לעצמו. זו לא היתה אישיות במחלוקת, סכיזופרנית, עשויה תאים-תאים, משבצות-משבצות, אלא דווקא דמות מאוד אחידה ושלמה, על כל המרכיבים של צו התקופה.

לפני כשבועיים נזכרתי באופן די מקרי בפרוייקט קטן שהשלמתי עד לרמת הלחיצה על "פרסם" שהתעכבה מעט ואז פרח מזכרוני לחלוטין. אבל לזכרון יש דרכים משלו, ולכן בלי תאריך זכרון ספציפי, אני שמח להוסיף למדור "פרקי אבות" של עמדת תצפית תמצית ממורשתו של יגאל אלון.

כל התכנים שמופיעים בתמצית זו מבוססים על אסופה שיצר המורה והחבר אמנון ארבל, מי שהיה רכז ההדרכה של בית יגאל אלון. אני עשיתי רק את הפלטפורמה הדיגיטלית המארחת. התכנים מחולקים לשני תחומים עיקריים:

קווים לדמותו ואידיאולוגיה. בכל נושא מופיעה פסקת מבוא קצרה, ואחריה ציטוטים מדבריו של אלון או מדבריהם של אנשים שכתבו אודותיו.

דמותו של אלון היא לטעמי דמות מופת בהיסטוריה של התנועה הציונית, של תנועת העבודה ושל מדינת ישראל. באסופה זו נכללה התמצית שבתמצית, והקורא המתעניין מוזמן להעמיק את היכרותו עם דמותו של אלון בעזרת קריאה בספריו, שהבולטים בהם הם "בית אבי" האוטוביוגרפי, "מסך של חול" העוסק בנושאי הביטחון, ו"כלים שלובים" ו"מוקדים" המציגים אסופות מאמרים בנושאים שונים.

בנוסף, נכתבו על אלון שתי ביוגרפיות רחבות יריעה:

"אביב חלדו" שכתבה אניטה שפירא, העוסקת בתקופת חייו המוקדמת של אלון, עד לסיום שירותו הצבאי בשנת 1949.

"יגאל אלון: ביוגרפיה פוליטית 1980-1949" שכתב אודי מנור, העוסקת בתקופת חייו המאוחרת של יגאל אלון, מ-1949 ועד מותו, בה פעל רבות בזירה הפוליטית במדינת ישראל.

אל אסופת הכתבים

***

ובכל זאת נסיבות חגיגיות:

הרשומה הזו היא הרשומה ה-500 בעמדת תצפית. המספר כולל 55 רשומות של מדור פרשת השבוע שהועברו מהבלוג הקודם שלי, ולא כולל מאות רשומות של פרקי אבות (כלומר, טקסטים שעשיתי להם דיגיטציה וקיטלוג אבל לא כתבתי בעצמי) בחלקים השונים של המדור.

לחיי הרשומות שבדרך!

השיר החשוב של התקופה – ה' – שעשאך כרצונו

חברים מסביבי פחות הסכימו, אבל אני מצאתי את האלבום "הגיבורים שלי" של אריאל הורוביץ (2014) כאחד המעניינים והחשובים במוזיקה העברית של השנים האחרונות. את הדברים צריך לקחת בערבון מוגבל, מכיוון שהבקיאות שלי במוזיקה וההבנה בתחום המוזיקלי שלי מוגבלת מאוד, ובכל זאת.

אז למה אני חושב שהוא חשוב? כי הוא משלב באופן חריג את האישי והציבורי. הוא לא מתמקד בשאלות מי אני ומה קורה לי (כמו חלק ניכר מהמוזיקה שלנו), אלא בשאלה מי אנחנו ומה קורה לנו. ואת התשובות לשאלות הוא נותן באופן אישי, אבל מתוך עושר היסטורי וחברתי, שקושר מגוון של מקורות השראה ונקודות ייחוס.

הגיבור הבא הוא בעצם גיבורה, שרה ב"ק, שכתבה ושרה את השיר "שעשאך כרצונו", בלחן של אריאל הורוביץ:

להמשיך לקרוא

הבט סביב: המאבק (האמיתי) על הריבונות בהר הבית

השיח הישראלי בשבוע האחרון, מאז פתיחת הר הבית מחדש ביום ראשון, במהלך ימי המתיחות של השבוע וגם אחרי שהצטבר מחיר הדמים של יום שישי (שצריך להגיד שחלק ממנו מקרי, בהתחשב במספר נסיונות הפיגועים המסוכלים בפגיעות קלות או ללא פגיעה באופן יום-יומי), התמקד במערכת קבלת ההחלטות של הצד הישראלי. זאת בין השאר מכיוון שהניח כמובן מאליו שהצד האסלאמי יגיב באלימות קשה להתעקשות הישראלית. ההנחה הזו נכונה למדי במימד של בחירת הצד האסלאמי באלימות קשה, אבל היא שמה הרבה יותר מדי משקל על ישראל והיכולת שלה להימנע מכך. השגיאה נובעת להערכתי במיקוד יתר (מובן בחלקו, שגוי ומזיק מאוד בחלקו) בישראל ובקו העימות הבולט בינה לבין הערבים והמוסלמים, תוך התעלמות (במידה רבה מתוך בורות, שנובעת במידה מסויימת מעצלות מחשבתית) מקו התפר הפחות בולט אבל המשמעותי יותר שעובר בין ערבים לערבים (וגם לכמה לא-ערבים) ובין מוסלמים ומוסלמים. רשומה זו תביא נסיון להביט אל קו העימות הזה, שלאורכו מתנהל המאבק האמיתי על הריבונות בהר הבית.

להמשיך לקרוא

משחקים באש: פרובוקציה מגנומטרית

נקודת מבט ותרחישים אפשריים לקראת יום שישי מתוח בירושלים.

ביום שישי שעבר הפרה חוליה חמושה של ארבעה ערבים אזרחי ישראל (שלושה אזרחי ישראל בודאות, הרביעי בסבירות כמעט ודאית) את הסטטוס קוו בהר הבית. שלושה מתוכם הגיחו מתוכו, ירו והרגו 2 שוטרים ששמרו על אחד מהשערים ונמלטו בחזרה. להמשיך לקרוא

על סדר היום: מועדון אגף התקציבים ומים בששון

שני נושאים קטנים שמעידים על עניינים גדולים יותר: יוזמה להתארגנות פוליטית בקרב יוצאי אגף התקציבים, והסכם מים ישראלי-ירדני-פלסטיני. מכיוון שאני מתחיל בשלילי, אל תתייאשו בדרך, כדי לא להחמיץ את החדשות המשמחות באמת. 

להמשיך לקרוא

השיר החשוב של התקופה – ד' – פרומן

חברים מסביבי פחות הסכימו, אבל אני מצאתי את האלבום "הגיבורים שלי" של אריאל הורוביץ (2014) כאחד המעניינים והחשובים במוזיקה העברית של השנים האחרונות. את הדברים צריך לקחת בערבון מוגבל, מכיוון שהבקיאות שלי במוזיקה וההבנה בתחום המוזיקלי שלי מוגבלת מאוד, ובכל זאת.

אז למה אני חושב שהוא חשוב? כי הוא משלב באופן חריג את האישי והציבורי. הוא לא מתמקד בשאלות מי אני ומה קורה לי (כמו חלק ניכר מהמוזיקה שלנו), אלא בשאלה מי אנחנו ומה קורה לנו. ואת התשובות לשאלות הוא נותן באופן אישי, אבל מתוך עושר היסטורי וחברתי, שקושר מגוון של מקורות השראה ונקודות ייחוס. 

דמות הגיבור הבאה שמציג אריאל הורביץ היא דמותו של הרב מנחם פרומן

להמשיך לקרוא