תיאוריית קונספירציה במסווה של מחקר – תגובה למאמרו של דה מלאך

תגובה שכתבתי למאמר שפרסם לאחרונה ד"ר דניאל דה מלאך בעיתון הארץ, לפיו ועדות החקירה שעסקו בפרשת ילדי תימן קבעו את מסקנותיהן על סמך מסמכים מזוייפים, והסתירו בזדון את מודעותן לכך. במקור שאפתי שיפורסם בבמה שזוכה לתפוצה רחבה יותר, אבל זה לא הסתייע.


במאמר ארוך שפרסם לאחרונה ב"הארץ" דניאל דה מלאך, הוא פורש תיאוריית קונספירציה מרחיקת לכת בנוגע לפרשת ילדי תימן. לטענתו, ההסבר לסתירות המופיעות בין פרטים המופיעים בעדויות המשפחות בנוגע לנסיבות היעלמות הילדים לבין המסמכים שאיתרה ועדת החקירה הממלכתית והמסקנות אליהן הגיעה בעקבותיהם – לפיהן הרוב המכריע של הילדים נפטרו – הוא ש"חלק ניכר ממסמכי הפטירה והקבורה נוצרו כחלק מפרוייקט הטעיה רחב מימדים, שמטרתו להסתיר מהמשפחות ומהציבור את הנסיבות האמיתיות של היעלמות הילדים."

בדומה לכל תיאוריית קונספירציה קלאסית, גם זו שהציג דה מלאך לוקה בהתעלמות מכל מידע סותר או מהסברים פשוטים יותר שאינם משרתים את התיאוריה, ומכשלים לוגיים פנימיים.

בראש ובראשונה, הטענה לרישום כוזב ולזיוף נרחב של מסמכים נשענת על ההגיון לפיו מסמכים אלה זוייפו על מנת להסתיר את העובדה שהילדים לא נפטרו כפי שהסיקו הועדות. אלא שהגיון זה נסתר על ידי העובדה הבסיסית להמשיך לקרוא

רשומת אורח: מסמכי ועדת החקירה הממלכתית לפרשת ילדי תימן – כשלי זיכרון ושגיאות – לא הונאה

ידידי ועמיתי ד"ר אבי פיקאר כתב תגובה למאמר של ד"ר דניאל דה מלאך, שטוען שועד(ו)ת החקירה בפרשת ילדי תימן הסתמכו במודע על תיעוד מזוייף והסתירו זאת מהציבור במתכוון. לאחר שהתגובה לא פורסמה בבמה הראויה לה, שם היתה זוכה לתפוצה רחבה יותר, הזמתי אותו לפרסם אותה כאן כרשומת אורח. מכאן והלאה, דבריו של פיקאר:


מאמרו של דניאל דה מלאך ("ועדת החקירה הממלכתית לפרשת ילדי תימן הונתה את הציבור") טוען שוועדת כהן-קדמי הסתמכה על (או יצרה) מסמכים מזויפים. קצרה היריעה מלדון בכל השגיאות של דה מלאך במאמר. בשורות אלו אני רוצה להתייחס לתורף המאמר –  הנחה על זיוף רחב היקף בשל הסתירה בין המסמכים לבין העדויות.

טענתו המרכזית של דה מלאך לזיוף והונאה מתבססת על העובדה שקיימים פערים בין הפרטים שמופיעים במסמכים המעידים על פטירת הילדים שאותרו לבין העדויות של בני המשפחות, כפי שניתנו כמעט חמישים שנה אחרי האירועים.

בהינתן שטענתו של דה מלאך נכונה (בחלק מהמקרים היא לא) ויש פער בין העדויות של המשפחות על גיל הילד ומינו ולבין המסמכים המעידים על פטירתו, ישנן ארבעה דרכים ליישב את הסתירה להמשיך לקרוא

עד שנתו הארבעים: למה אני אוהד כדורגל (ישראלי)

אחד הדברים שאנשים נוטים להיות מופתעים לגלות לגבי הוא שאני אוהד כדורגל פעיל. זה גם מה שעניתי בתחילת ההכרות הראשונית עם זוגתי, כשהיא שאלה מה הקאטצ' אצלי (למעשה, עניתי שאני "אוהד כדורגל מהסוג הגרוע ביותר", למרות שזה לא מדוייק, יש גרועים בהרבה ממני). לא פחות חמור או מוזר בעיני אנשים רבים, הוא שאני אוהד של מכבי תל-אביב (ובשבע השנים האחרונות, גם מנוי ליציע העידוד). אז עכשיו, לקראת גיל 40 ועם סיום עוד עונה, זו הזדמנות לא רעה לנסות ולהסביר למה. 

להמשיך לקרוא

בדואים בנגב – המלצת קריאה

כבר כתבתי כאן בעבר בכמה הזדמנויות על הבדואים בנגב, ובתקופה האחרונה הגיע אלי ספר חדש, שהוא קובץ מעניין בהחלט של מאמרים שעוסקים בבדואים בנגב.

קודם כל, מילה טובה על כך שהספר, בהוצאה של מרכז הרצל לחקר הציונות וקתדרת חייקין (שניהם גופים במסגרת/שקשורים לאוניברסיטת חיפה) זמין דיגיטלית בחינם, בדומה לשאר הפרסומים וכתב העת של קתדרת חייקין.

דבר שני, הוא מעניין בגלל שבשונה מהגישות הקוטביות שמתייחסות לבדואים (בין אם בגישה עויינת ובין אם בגישה אוהדת) כאל מקשה אחת, כאן מוצגות גם המורכבויות, והראשונה שבהן שראוי שתהיה ידע בסיסי: כמו במקרים רבים אחרים (כלומר, כמו כל אוכלוסיה אנושית), גם "הבדואים בנגב" אינם אוכלוסיה הומוגנית. להמשיך לקרוא

מחשבות קצרות: חלק א'

אוסף של כל מיני מחשבות ותובנות שהצטברו אצלי מזמן ובתקופה האחרונה. את חלקם אין לי כוח לפתח לרשומה בפני עצמה. את חלקם אני לא בטוח שיש לאן עוד לפתח. 

להמשיך לקרוא

מאיר שלו: אחרי מות

לא היה לי קשר אל מאיר שלו ז"ל, ולא נפגשנו (מלבד זה שנכחתי בלוויה של עזריה אלון, שבה הוא נשא הספד), אבל גדלתי בתוך מצע הסיפורים שלו, דור וקצת מאוחר יותר ממנו. אז את ספרי המושב שלו מאוד אהבתי, ואת אלה שמתרחשים במקומות אחרים קצת פחות. דמויות הסיפורים שלו על המושב בעמק היו פחות או יותר הסבים והסבתות שלי ובעיקר הוריהם המייסדים. לגיס של סבא רבא בנהלל היה באמת סליק גדול מוסווה בבור השתן של הפרות. כשאני קורא את הספריםף המשק שאני מדמיין נראה כמו המשק של סבא. אחי הצעיר שאל פעם את סבא אם הוא הכיר את הדמויות ששלו מספר עליהן, והוא ענה לו "בטח".

להמשיך לקרוא

מכונת המיתוסים: ניצחון קטן, חלקי ובלתי־מספיק

בשבועות של סוף פברואר ותחילת מרץ שודרה בערוץ 11 של תאגיד השידור הציבור 'כאן' הסדרה ה"דוקומנטרית" בת ארבעת הפרקים "מכונת המיתוסים". אני הסתפקתי בצפיה בטיפה פחות מארבע הדקות בפרק השני שהוקדשו לפרשת ילדי תימן. באופן לא מפתיע, הסדרה טיפלה במיתוס הזה באופן חד צדדי ביותר, ובמקום להתמודד עם המיתוס המרכזי בפרשה (טענות החטיפה) בעיקר טיפחה מיתוס ונראטיב שקרי לגבי עוזי משולם ותפקידו בפרשה. עם זאת, בדברי הקריינות נשזר משפט אחד כללי, שהיה כל כך שגוי עובדתית, שהחלטתי לנסות לתקן את הנקודה הזו. קצת להפתעתי, זה היה הרבה יותר קשה ממה שאפשר היה לצפות מגוף תקשורת שמכבד את עצמו. פחות להפתעתי אבל בהחלט לאכזבתי, גם כאשר הם הכירו בשגיאה, הנכונות לתיקון היתה רחוקה מלהיות מספקת ולכבד את הצופים.

תוצאת המהלך: תיקון באזור הפרטים של הפרק ביוטיוב.

להמשיך לקרוא

עכשיו, כשהמים לוחצים בעוז

האיור באדיבות מידג'ורני, שמסיבה לא ברורה סירב להוסיף לו מפציצים.

למי שרוצה פסקול, אני מציע את זה (יש עוד ביצועים. אני לא מתחייב על האיכות, אבל אני אוהב אותו):

עכשיו כשהמים לוחצים בעוז/ יהודה עמיחי

 

עכשיו, כשהמים לוחצים בעוז

על קירות הסכרים,

עכשיו, כשהחסידות הלבנות, השבות,

נהפכות באמצע הרקיע ללהקות מטוסי סילון,

להמשיך לקרוא