למה הספר של שיפריס "ילדי הלך לאן?" הוא ספר גרוע – דוגמה שלישית – סתירה גלויה

ברשומה קודמת הצגתי את התשובה המקוצרת שלי לשאלה הזו. תשובה ארוכה ומפורטת מתגלגלת בצינורות אחרים. בינתיים אני מתכוון לפרסם כמה דוגמאות. הכשל הבסיסי של שיפריס הוא שהוא מתעלם מרוב המידע הזמין למי שחוקר את הפרשה. זו היתה הדוגמה הראשונה. זו היתה הדוגמה השניה. הדוגמה השלישית עוסקת בסתירה בין שתי עדויות של אותה משפחה, ששיפריס היה צריך להיות מודע לה, ובכל זאת הוא בוחר בעדות הנוחה לו ומתעלם מקיומה של השניה. 

להמשיך לקרוא

השלום החסר: הדלפה מסביבת ביילין – בין האפיק הסורי לפלסטיני

מאז הקמת מדינת ישראל, השאלה האם לנסות להגיע להסכם שלום עם כל השכנים בו זמנית או בהדרגה, ואם בהדרגה – עם מי קודם, היתה שאלת מפתח בתהליכים המדיניים שבין ישראל ושכנותיה. ברשומה קודמת ראינו כיצד חיבל רון לאודר, נאמנו של נתניהו, בנסיונות חידוש המו"מ בין ישראל לסוריה מצד ראש הממשלה ברק. בתחילת שנת 2000 חודש בועדת שפרדסטאון המו"מ בין ישראל לסוריה – מה שהציב כמובן את שאלת סדר העדיפויות והמיקוד: המו"מ עם הסורים או המו"מ על הסכם הקבע עם הפלסטינים. 

דר' יוסי ביילין Pikiwiki Israel

להמשיך לקרוא

בלאגן מאורגן – הסיטואציה הפוליטית במבט רחב

"שמע כל אמת יוצאת לאור
עם פצצת זמן מרשרשת
מי שיכול לספור כל חור
שוכח את הרשת"
נסיון לארגן – קודם כל לעצמי – בכמה נקודות את ההמולה הפוליטית שבה אנחנו חיים בחודשים האחרונים. הכלים: הרחבת מבט, התמקדות במגמות ולא בנקודות, באירועים ולא בשיח.

הנחת המוצא שלי היא שבעיקר מנקודת המבט של נתניהו, רוב מה שאנחנו חווים זה לא מחדל אלא מדיניות, לא באג אלא הפיצ'ר.

להמשיך לקרוא

השלום החסר: הטעיית לאודר מחבלת במו"מ עם סוריה

פרשה מעניינת מתוך התהליך המדיני בין ישראל לסוריה מספקת הצצה לפינה אפלה בדרכי ההתנהלות של הפוליטיקה והדיפלומטיה, ולמורכבות הבלתי-נדלית של העולם הזה: כיצד נאמנו של נתניהו הטעה במודע את ראש הממשלה ברק ואת הממשל בארה"ב בנוגע למו"מ עם סוריה.

רון לאודר. צילום: Michael Thaidigsmann

להמשיך לקרוא

השלום החסר: החיפזון של ברק

ב-6.7.1999 החל ברק את כהונתו (הקצרה) כראש הממשלה, ומיהר לקדם את התהליך המדיני במזרח התיכון. כעבור שבוע הוא נפגש עם הנשיא קלינטון, והסביר לו למה הוא ממהר. כשקוראים את הדברים, צריך לקחת בחשבון שאנחנו מקבלים אותם ממקור שני שאינו נטול אינטרסים, ושגם כשברק עצמו מסביר את מהלכיו הוא לאו דווקא מציג את ההסבר האמיתי. ובכל זאת, הדברים מעניינים.

להמשיך לקרוא

בחזרה לפולני: האלט-נוי-פוסט-קפיטליזם של וארופאקיס

בימים האחרונים סוערת כוס התה של הסוציאליסטים הישראלים בויכוח (שעדיין לא הבנתי עד כמה הוא חורג ממחלוקת סמנטית) שבין אנשי הסוציאליזם של איגוד העובדים לבין קבוצת אינטלקטואלים-פעילים שמפתחת את המושג "פוסט-קפיטליזם".

בכל מקרה, יאניס וארופאקיס, הכלכלן היווני שהיה שר האוצר של יוון מטעם מפלגת סיריזה השמאלית עד שראש הממשלה ציפריס החליט שלא לשבור את הכלים מול האיחוד האירופי, נשא לאחרונה נאום בפתיחת "האינטרנציונל הפרוגרסיבי" (ותודה ל"פיגומים" על התרגום לעברית) שעסק גם בשאלה כיצד רואים את מה שמעבר לקפיטליזם. החלק המעניין בעיני בדברים היה הרעיונות המעשיים שעליהם תתבסס החברה הפוסט-קפיטליסטית, שהזכירו לי כמה דברים מכלכלן אחר – קרל פולני.

וארופאקיס.
Image: Olaf Kosinsky (kosinsky.eu) Licence: CC BY-SA 3.0-de

להמשיך לקרוא

השלום החסר: קומבינת האסירים של הסכם ואי

בשלהי חודש אוקטובר 1998 נחתם בין ממשלת ישראל ואש"פ "הסכם ואי", מזכר שמפרט צעדים מוסכמים ליישום הסכם הביניים (אוסלו ב'). בין היתר הוסכם ש:

הצד הפלסטיני יעצור את האנשים הספציפיים החשודים בביצוע עבירות של אלימות וטרור למטרת חקירה נוספת, והעמדה לדין וענישה של כל האנשים המעורבים במעשי אלימות וטרור.

באופן שלא נכלל בהסכם הרשמי, הוחלט גם שישראל תשחרר כמחווה 750 אסירים פלסטינים, אלא שאז צץ קושי בלתי צפוי.

ערפאת, מזכירת המדינה אולברייט ונתניהו, במהלך השיחות על הסכם ואי

כך תיאר זאת רוס [עמ' 454]:

I had made this up on the spur of the moment, but Arafat stood up and saluted me and said "agreed." Bibi said "okay.' I did not know if everyone understood what we had done, but it sounded fair and we had a deal. Everyone started shaking hands and coming over and congratulating me. Dahlan, in what was a portent of things to come was pleased, but offered a warning:

להמשיך לקרוא

השלום החסר: האמון המפתיע(?) בין נתניהו ופרס

ברשומות קודמות בסדרה ראינו את יחסי אי-האמון בין רבין ופרס, שליוו את התהליכים המדיניים בתקופת ממשלת רבין. ומה קרה לאחר "המהפך" ב-1996, שבו נתניהו ניצח במפתיע (לפחות מבחינת הציבור בישראל באותו הזמן) את פרס בבחירות שלאחר רצח רבין?

להמשיך לקרוא

פתרון אפשרי לגורלה של הילדה יפה מאלאירי

בתחילת חודש יוני, בעקבות דחיית העתירה (משנת 2019) של בני משפחת ירושלמי ועמותת עמר"ם לבג"צ בדרישה לפתוח בחקירת ההיעלמות של אחותם יפה מאלאירי (שלהוריה נמסר שנפטרה בשנת 1950/51) פרסמתי רשומה שעוסקת בטיפול של עמר"ם בעדות. שם הצגתי כיצד בעמר"ם התעלמו מפרטים שנמסרו בעדות שמסרה אחותה, לאחר שהתברר שהם סותרים מסמך שנמצא בארכיון ועוסק (כנראה) בילדה המדוברת. עוד קודם לכן, כמה משותפי למחקר בפרשה ואני עסקנו במקרה הזה וניסינו לפתור אותו לאורך לא מעט חודשים. בתוך זמן קצר הצלחנו לאתר מסמכים המתעדים אשפוז נוסף, מאוחר מעט מהראשון, של ילדה שנפטרה בבית החולים, ופרטיה דומים מאוד לפרטי הילדה המדוברת, אלא שנראה ששמה נרשם במסמכים באופן משובש. הצלחנו לאתר הרשומה הזו תציע את הפתרון האפשרי – אך עדיין לא ודאי – שיש בידינו, ואת האפשרויות להמשיך לבדוק אותו.

הרשומה היא היא תוצר של המחקר המשותף של כותב הבלוג "א.א. קונספירציות", דנה מור ושלי. תודה גם לד"ר אבי פיקאר שסייע בחיפוש מסמכים בארכיון הציוני.

להמשיך לקרוא

השלום החסר: האם מדינה פלסטינית היתה מובנת מאליה?

אחד ממושגי המפתח של תהליך השלום בין ישראל לפלסטינים הוא "עיקרון שתי המדינות". בגרסה הישראלית מדובר על "שתי מדינות לשני עמים". הצמרת הפלסטינית נוהגת להסתפק ב"שתי מדינות", כי לשיטתם היהודים הם לא ממש עם, והמדינה הלא פלסטנית תהיה "דו-לאומית". בכל מקרה, האם הסכמי אוסלו התבססו על העיקרון הזה?

להמשיך לקרוא