עזה בין החמאס לג'יהאד האסלאמי

הטילים עדיין עפים באוויר, וכנראה ימשיכו לעוף לפחות עוד כמה שעות, ואולי זו בדיוק הזמן להבחנה חשובה:

ברצועת עזה פועלים שני ארגונים צבאיים חשובים: החמאס, שהוא גם השליט האזרחי ברצועה, והג'יהאד האסלאמי. הם נבדלים בהיבט חשוב מאוד:

החמאס תמרן לאורך השנים ועדיין מתמרן בין פטרונים שונים, בעיקר בציר שבין איראן לאחים המוסלמים (טורקיה, קטאר וממשל מורסי במצרים). בשנים האחרונות יחסיו עם הציר האיראני התערערו בגלל סרובו לתמוך במשטר אסד בסוריה לאורך מלחמת האזרחים (מה שהביא לסילוק הנהגתו מדמשק).

הג'יהאד האסלאמי, לעומתו, הוא נאמן איראני מובהק. ומשמש למעשה כזרוע פרוקסי אירנית, שכמו החיזבאללה מעבירה את רוב השנים האחרונות בשמירה על השקט (בהקשר הישראלי) והמתנה ליום פקודה.

והנה עוד הבחנה חשובה:

בשנים האחרונות החמאס מנהל מגעים עקיפים ואיטיים עם ממשלת נתניהו במטרה לייצב את שלטונו, ולמעשה להגיע להסדרה מול ישראל, שתבסס את שלטונו ברצועת עזה. העימותים על הגדר הם כלי תקשורת שלו (ואולי העיקרי) מול ישראל, וניכר ששליטתו ברמת האלימות שלהם היתה טובה מאוד.

לעומת זאת, הג'יהאד האסלאמי אחראי כנראה לרוב אירועי ירי הרקטות בתקופה האחרונה, במטרה להקשות על התהליך הזה.

ועכשיו מקרה מבחן מעניין שנקבל עליו תשובה בימים הקרובים – ישראל חיסלה בכיר בג'יהאד האסלאמי. החיסול הזה יכול להתפרש גם כנסיון לתקוע "טריז" ברור בינו לבין החמאס, והמבחן הוא תגובת החמאס. האם החמאס יגרר למעורבות בסבב הזה ויתייצב לצד הגי'האד האסלאמי, בניגוד למגמת ההסדרה מול ישראל, או שהוא יביט מהצד כיצד הג'יהאד האסלאמי מתכתש עם ישראל (בעיתוי שהיא בחרה) וסופג מכות, באופן שדווקא יקל עליו להמשיך במגמת ההסדרה.

אני מעריך שההודעה הישראלית לפיה לא מדובר בחזרה למדיניות הסיכולים אלא בחיסול של "פצצה מתקתקת" נועדה לאוזני החמאס, במטרה להקל עליו להימנע מהצטרפות לתגובה. גם הגורמים שלקחו אחריות על הירי כלפי ישראל עד כה (10:00) הם גורמים שוליים – ביטוי לזהירות מעימות חזיתי מוצהר מדי. התגובה הישירה של הג'יהאד האסלאמי צפוי כנראה בהמשך.

עדכון מההודעה של הרמטכ"ל וראש השב"כ (12:40) –

הרמטכ"ל:
"הוא האיש שאחראי למרבית הפיגועים שיצאו מהרצועה במהלך השנה האחרונה וגם לפני כן. […] הוא האיש שבמידה רבה ערער את הביטחון והיציבות בדרום הארץ – ובמיוחד בעוטף עזה. הוא האיש שפעל בכל דרך לחבל בניסיונות להרגעה מול חמאס"
ראש השב"כ: הוא לא מקבל את ההסדרה עם חמאס…

נחיה ונראה

שמאל, ימין ופוליטיקה בחברת המון

האם השמאל והימין נבדלים זה מזה במטרות או בדרך אליהן? מה קורה כאשר אחד הצדדים  מאמץ את דרכי הפעולה של הצד השני? ולמה אני נוטה לכנות אישים וגופים בפוליטיקה הישראלית כ"שמאל" במרכאות?

קווי מחשבה סכמטיים בנושא. 

Image result for left right

להמשיך לקרוא

למה הספר של שיפריס "ילדי הלך לאן?" הוא ספר גרוע – התשובה הקצרה

במוסף הארץ של ה-18.10.19 פורסם טור של אביגדור פלדמן שמהלל את ספרו של נתן שיפריס "ילדי הלך לאן?" – המחקר ששיפריס הבטיח את פרסומו המתקרב מאז תחילת שנות ה-2000, ופורסם לבסוף בשנה האחרונה. הטור של פלדמן רצוף בטעויות קשות, שמעידות על כך שהוא לא מכיר כלל את הפרשה עליה נכתב הספר, ואולי גם את המתודות הבסיסיות של מחקר היסטורי.

אני כתבתי תגובה רצינית ומהירה לטור הזה של פלדמן, אבל עורכי המוסף העדיפו לפרסם, במדור המכתבים, גרסה מקוצרת למדי של התגובה ששלח להם רועי פלד. בחירת העריכה הזו מעלה תהיות נוגות על מצב העיתונות (ובתוכה "הארץ"), וספציפית על המחוייבות שלה לאתיקה עיתונאית – בחינת עובדות בטרם הפרסום ופרסום תיקון הולם כאשר מתברר שפרסמו מידע שגוי, בכל הנוגע לטורים אישיים של כותבים שאינם חלק מהמערכת.

כך או כך, התגובה שכתבתי היא הזדמנות טובה לפרסם את עיקרי הביקורת שלי על הספר של שיפריס. יש לי גם ביקורת מפורטת בהרבה על הספר הזה, אבל היא נמצאת בינתיים במסלול אחר. להמשיך לקרוא

המלצות קריאה ותזכורות – סוריה, טורקיה, ירושלים ומלחמת יום כיפור

כמה תזכורות והמלצות קריאה בעקבות פרסומים מעניינים מהיומיים האחרונים, שעוסקים בהתפתחות האחרונה בצפון סוריה, במשרד החוץ והמעורבות הטורקית בירושלים, ובפרסומים החדשים מתוך הצמרת הצבאית במלחמת יום הכיפורים. להמשיך לקרוא

תוצאות ההפרטה – גונבים את המדינה

מהלכי הפרטה מובלים תחת הדגל של ייעילות המגזר הפרטי לעומת הציבורי. אלא שהם לרוב לא מתמחרים את העלות של פיקוח אפקטיבי על הבעלים הפרטיים, ובהיעדר פיקוח, שעובדים לפי העקרון הקדוש של מקסום הרווח, לא נמנעים אפילו מגניבה בוטה של כספי ציבור, פרצה ודרך שהם מוצאים. ואז גם מתברר שהאכיפה מינימלית (להערכתי, בגלל אופק התעסוקה הצפוי של המפקחים…)

שתיים-שלוש דוגמאות בוטות שנחשפו בשבועות האחרונים.

להמשיך לקרוא

מאמרו של ברק ותגובתו של פרופ' מנור

אהוד ברק פרסם בשבוע שעבר מאמר מדיני קצר ב"הארץ", ועוד לפני שהספקתי להגיד ברצינות למה הוא מצא חן בעיני, מורי וחברי אודי מנור פרסם כ-4,000 מילים בנושא שקוטלות את המאמר מקצה ועד קצה. החבר מנור משתייך לקבוצה מצומצמת של אנשים שאני נזהר מלחלוק עליהם כי בד"כ הם צודקים, אבל הפעם אני חושב שלא (או לפחות לא בהכל), ואנסה להסביר זאת.

מכיוון שאני די פסימי לגבי הסיכויים של ברק להגיע לשוב לעמדת השפעה ממשית בתקופה הקרובה, אני חושב שזו עלולה להשאר מחלוקת תיאורטית, לשם שמים, אבל אלו המחלוקות הטובות, שמהן לומדים.

להמשיך לקרוא

בעין העדשה – איטליה

בחודש יולי נסענו לאיטליה, וטיילנו בעיקר באזור הרי האפנינים במחוז ל'אקווילה ופארק מונטה סיבליני.

בשני המקומות ראינו הרים יפים וכפרים קטנים. בשניהם ניכרים עדיין נזקי רעידות אדמה שפגעו בכפרים העתיקים. מבחר תמונות.

בדרך לאזור ל'אקווילה, בכפר אורנרו (עילית)

להמשיך לקרוא

בבריתך – המהדורה הדיגיטלית

82 שנים לאחר מחנה הקיץ של השכבה המתבגרת של תנועת הנוער "המחנות העולים" בגבת, בקיץ 1937, אני מעלה כאן מהדורה דיגיטלית ומוערת של "בבריתך" – חוברת סיכום המחנה.

– זאת בריתנו את הארץ. מאז – לא נמר טעמה. לא יבשוה חרבוני־שנים. לא הניסו ליחה. עודה דולקה, עודה סוערה בלבבות נאמנים – – –

בקיץ 1937 הקדישו חניכי תנועת "המחנות העולים" את מחנה הקיץ שלהם לדיון בשאלת ארץ ישראל, שהצעה לחלוקתה לשתי מדינות הועלתה לראשונה כאפשרות פוליטית באותם הימים.

חוברת זו יצאה כסיכום למחנה, והיא משקפת את דמותה של תנועת המחנות העולים באותן השנים – תנועה של נוער לומד, תלמידי בתי הספר האיכותיים של היישוב בארץ, שרבים מהם התחנכו וחלקם גם נולדו בארץ ישראל. בעיני חניכים אלה נתפשה ארץ ישראל לא כיעד עליה נשאף אלא כמולדת, תחושה אותה ביססו חניכי התנועה ובוגריה בטיולים ארוכים בכל רחבי הארץ וגבולותיה. מולדת זו נועדה בעיניהם, מתוך חזון ציוני-סוציאליסטי מקסימליסטי, להיות יעד קליטה להמוני העם שעדיין בגולה, כאשר עתידה של יהדות אירופה הולך ומתקדר.

ממרחק השנים, לחוברת זו שתי משמעויות שמשמרות את טעמה גם ממרחק השנים.

הראשונה היא ההצצה לעולמם הערכי והחינוכי של קבוצת חניכים זו, בנקודת זמן שניצבת בתחילתן של שנים ארוכות ודרמטיות, שבהם לקחו חניכים אלה וצעירים דומים להם בארץ תפקיד מכריע – המחנה התקיים לאחר השלב הראשון של מאורעות תרצ"ו-תרצ"ח, שעם סיומם פרצה מלחמת העולם השניה והשואה שהתחוללה במהלכה, ואחריה שנות העליה והמאבק לעצמאות שהסתיימו עם הקמת המדינה וחלוקת הארץ במלחמת העצמאות. דור החניכים של 1937 ימשיך להגשמה בהקמת קיבוצים, וחניכיהם יהיו מקימי ולוחמי הפלמ"ח.

השניה היא שחוברת זה יצרה מיתוס ואתוס שלאורו חינכה תנועת "המחנות העולים" את חניכיה לאורך שנים, כאשר "שלמות הארץ" ותרבות הטיולים בה ניצבים כערכים מרכזיים בחינוך התנועתי. עניין זה דרש כמובן בחינה מחדש בנקודות הזמן השונות: עם חלוקת הארץ בפועל במלחמת העצמאות, עם חיבורה מחדש במלחמת ששת הימים, ועם תהליכי חלוקתה מחדש בתהליך אוסלו – שעמדו ברקע שיחת ותיקי התנועה בשנת 2008 שסיכומה הובא בחוברת "פרידה מחלום?".

היום, יותר משמונים שנה לאחר קיום המחנה ויותר מעשרים שנה לאחר השיחה על אפשרות הפרידה מהחלום, תכני החוברת "בבריתך" עדיין יכולים להיות בסיס ללימוד ולשיחה בנושא הקשר אל ארץ ישראל.

 

על המהדורה הדיגיטלית

בהכנת המהדורה שמרתי על קווי העיצוב של החוברת המקורית. צורות הכתיב שונו במספר מקרים כדי להקל על הקריאה, בעיקר במעבר מכתיב חסר לכתיב מלא. הערות השוליים נוספו על מנת לצרף מידע מסייע להבנת הדברים על מקומות, אירועים ואישים המוזכרים בטקסט, וכמו כן לציון מקורות טקסטואליים המשולבים בחוברת.

בבריתך – מהדורה דיגיטלית

שאלה של זהות – מועד ב'

לפני כשנתיים וחצי כתבתי על שאלת הזהות העצמית של הערבים אזרחי ישראל (אני משתמש בכינוי הזה מכיוון שבשונה מאחרים, הוא מציין עובדות אובייקטיביות), בעקבות סקר המכון לדמוקרטיה משנת 2016, לפיו בין 2008  ל-2016 היתה נסיגה משמעותית בהזדהות העצמית של הערבים אזרחי ישראל כפלסטינים וכערבים, אל מול התחזקות ההזדהות שלהם כישראלים או לפי הדת (בעיקר מוסלמים, אני מעריך לפי חלקם באוכלוסיה).

לפני כמה ימים נתקלתי במקור חדש ששאל שאלה דומה ומציג נתונים מעניינים ועדכניים יותר. השאלה שנשאלה היא לא בדיוק זהה, אז אי אפשר לעשות השוואה מלאה, ובכל זאת, יש ממה להתרשם.

להמשיך לקרוא