מזרח תיכון (לא באמת) חדש

התעוררנו הבוקר לדיווחים על הריגתו של הגנרל קאסם סולימני, אללה ירחמו, מפקד כוחות קודס של משמרות המהפכה של איראן. העניין הזה תפש את רובנו די בהפתעה, ומן הסתם מעלה הרבה שאלות על הצפוי. נסיון זהיר להתייחס לעניין.

להמשיך לקרוא

על צמיחה(?) ונתונים מצרפיים

אחד המדדים העיקריים שאנחנו משתמשים בהם כדי להעריך את מצב הכלכלה שלנו הוא שיעור הצמיחה (הגידול בפעילות הכלכלית). עם הדבר הזה יש שתי בעיות עיקריות:

  1. לפעמים גידול הפעילות הכלכלית נובע מפעילות שפוגעת באיכות החיים במקום לשפר אותה.
  2. הנטיה להסתכל על הנתון המצרפי (הכולל) של הצמיחה מסתירה את הנתונים הממשיים שמרכיבים אותו, שעלולים להציג תמונה שונה באופן משמעותי.

הנה דוגמא שמשלבת את שתי הבעיות.

להמשיך לקרוא

הפוליטיקה כריאליטי והפוליטיקה הריאלית

בימים האחרונים אני נוהג הרבה, ותוך כדי הנהיגה מאזין לתוכניות אקטואליה ברדיו, ובשלב מסויים התגבשה אצלי תובנה שאני חושב שיש בה עניין – התקשורת עוסקת בפוליטיקה כמו בתוכנית ריאליטי ולא כפוליטיקה ממשית.

להמשיך לקרוא

למה הספר של שיפריס "ילדי הלך לאן?" הוא ספר גרוע – דוגמה ראשונה – המכונית האמריקאית וחקירת המשטרה

ברשומה קודמת הצגתי את התשובה המקוצרת שלי לשאלה הזו. תשובה ארוכה ומפורטת מתגלגלת בצינורות אחרים. בינתיים אני מתכוון לפרסם כמה דוגמאות. הכשל הבסיסי של שיפריס הוא שהוא מתעלם מרוב המידע הזמין למי שחוקר את הפרשה. הדוגמה הראשונה מראה כיצד ההתעלמות הזו מביאה אותו למסקנות שגויות. 

להמשיך לקרוא

עזה בין החמאס לג'יהאד האסלאמי

הטילים עדיין עפים באוויר, וכנראה ימשיכו לעוף לפחות עוד כמה שעות, ואולי זו בדיוק הזמן להבחנה חשובה:

ברצועת עזה פועלים שני ארגונים צבאיים חשובים: החמאס, שהוא גם השליט האזרחי ברצועה, והג'יהאד האסלאמי. הם נבדלים בהיבט חשוב מאוד:

החמאס תמרן לאורך השנים ועדיין מתמרן בין פטרונים שונים, בעיקר בציר שבין איראן לאחים המוסלמים (טורקיה, קטאר וממשל מורסי במצרים). בשנים האחרונות יחסיו עם הציר האיראני התערערו בגלל סרובו לתמוך במשטר אסד בסוריה לאורך מלחמת האזרחים (מה שהביא לסילוק הנהגתו מדמשק).

הג'יהאד האסלאמי, לעומתו, הוא נאמן איראני מובהק. ומשמש למעשה כזרוע פרוקסי אירנית, שכמו החיזבאללה מעבירה את רוב השנים האחרונות בשמירה על השקט (בהקשר הישראלי) והמתנה ליום פקודה.

והנה עוד הבחנה חשובה:

בשנים האחרונות החמאס מנהל מגעים עקיפים ואיטיים עם ממשלת נתניהו במטרה לייצב את שלטונו, ולמעשה להגיע להסדרה מול ישראל, שתבסס את שלטונו ברצועת עזה. העימותים על הגדר הם כלי תקשורת שלו (ואולי העיקרי) מול ישראל, וניכר ששליטתו ברמת האלימות שלהם היתה טובה מאוד.

לעומת זאת, הג'יהאד האסלאמי אחראי כנראה לרוב אירועי ירי הרקטות בתקופה האחרונה, במטרה להקשות על התהליך הזה.

ועכשיו מקרה מבחן מעניין שנקבל עליו תשובה בימים הקרובים – ישראל חיסלה בכיר בג'יהאד האסלאמי. החיסול הזה יכול להתפרש גם כנסיון לתקוע "טריז" ברור בינו לבין החמאס, והמבחן הוא תגובת החמאס. האם החמאס יגרר למעורבות בסבב הזה ויתייצב לצד הגי'האד האסלאמי, בניגוד למגמת ההסדרה מול ישראל, או שהוא יביט מהצד כיצד הג'יהאד האסלאמי מתכתש עם ישראל (בעיתוי שהיא בחרה) וסופג מכות, באופן שדווקא יקל עליו להמשיך במגמת ההסדרה.

אני מעריך שההודעה הישראלית לפיה לא מדובר בחזרה למדיניות הסיכולים אלא בחיסול של "פצצה מתקתקת" נועדה לאוזני החמאס, במטרה להקל עליו להימנע מהצטרפות לתגובה. גם הגורמים שלקחו אחריות על הירי כלפי ישראל עד כה (10:00) הם גורמים שוליים – ביטוי לזהירות מעימות חזיתי מוצהר מדי. התגובה הישירה של הג'יהאד האסלאמי צפוי כנראה בהמשך.

עדכון מההודעה של הרמטכ"ל וראש השב"כ (12:40) –

הרמטכ"ל:
"הוא האיש שאחראי למרבית הפיגועים שיצאו מהרצועה במהלך השנה האחרונה וגם לפני כן. […] הוא האיש שבמידה רבה ערער את הביטחון והיציבות בדרום הארץ – ובמיוחד בעוטף עזה. הוא האיש שפעל בכל דרך לחבל בניסיונות להרגעה מול חמאס"
ראש השב"כ: הוא לא מקבל את ההסדרה עם חמאס…

נחיה ונראה

שמאל, ימין ופוליטיקה בחברת המון

האם השמאל והימין נבדלים זה מזה במטרות או בדרך אליהן? מה קורה כאשר אחד הצדדים  מאמץ את דרכי הפעולה של הצד השני? ולמה אני נוטה לכנות אישים וגופים בפוליטיקה הישראלית כ"שמאל" במרכאות?

קווי מחשבה סכמטיים בנושא. 

Image result for left right

להמשיך לקרוא

למה הספר של שיפריס "ילדי הלך לאן?" הוא ספר גרוע – התשובה הקצרה

במוסף הארץ של ה-18.10.19 פורסם טור של אביגדור פלדמן שמהלל את ספרו של נתן שיפריס "ילדי הלך לאן?" – המחקר ששיפריס הבטיח את פרסומו המתקרב מאז תחילת שנות ה-2000, ופורסם לבסוף בשנה האחרונה. הטור של פלדמן רצוף בטעויות קשות, שמעידות על כך שהוא לא מכיר כלל את הפרשה עליה נכתב הספר, ואולי גם את המתודות הבסיסיות של מחקר היסטורי.

אני כתבתי תגובה רצינית ומהירה לטור הזה של פלדמן, אבל עורכי המוסף העדיפו לפרסם, במדור המכתבים, גרסה מקוצרת למדי של התגובה ששלח להם רועי פלד. בחירת העריכה הזו מעלה תהיות נוגות על מצב העיתונות (ובתוכה "הארץ"), וספציפית על המחוייבות שלה לאתיקה עיתונאית – בחינת עובדות בטרם הפרסום ופרסום תיקון הולם כאשר מתברר שפרסמו מידע שגוי, בכל הנוגע לטורים אישיים של כותבים שאינם חלק מהמערכת.

כך או כך, התגובה שכתבתי היא הזדמנות טובה לפרסם את עיקרי הביקורת שלי על הספר של שיפריס. יש לי גם ביקורת מפורטת בהרבה על הספר הזה, אבל היא נמצאת בינתיים במסלול אחר. להמשיך לקרוא

המלצות קריאה ותזכורות – סוריה, טורקיה, ירושלים ומלחמת יום כיפור

כמה תזכורות והמלצות קריאה בעקבות פרסומים מעניינים מהיומיים האחרונים, שעוסקים בהתפתחות האחרונה בצפון סוריה, במשרד החוץ והמעורבות הטורקית בירושלים, ובפרסומים החדשים מתוך הצמרת הצבאית במלחמת יום הכיפורים. להמשיך לקרוא

תוצאות ההפרטה – גונבים את המדינה

מהלכי הפרטה מובלים תחת הדגל של ייעילות המגזר הפרטי לעומת הציבורי. אלא שהם לרוב לא מתמחרים את העלות של פיקוח אפקטיבי על הבעלים הפרטיים, ובהיעדר פיקוח, שעובדים לפי העקרון הקדוש של מקסום הרווח, לא נמנעים אפילו מגניבה בוטה של כספי ציבור, פרצה ודרך שהם מוצאים. ואז גם מתברר שהאכיפה מינימלית (להערכתי, בגלל אופק התעסוקה הצפוי של המפקחים…)

שתיים-שלוש דוגמאות בוטות שנחשפו בשבועות האחרונים.

להמשיך לקרוא