הטרגדיה של המשפחות לא מצדיקה את דריסת האמת – טור מהשבוע שעבר

ביום ראשון שעבר התפרסם ב"הארץ" מאמר דעה במסגרת יום המודעות לפרשת ילדי תימן. ביום שלישי של אותו השבוע התפרסם שם מאמר תגובה שלי.

אני מפרסם כאן את הנוסח שאני שלחתי להם, שאני חושב שתואם כמעט לחלוטין את זה שפורסם, מלבד הכותרת, שבה הארץ בחרו בכותרת שונה ו"תוקפנית" מזו שאני הצעתי.

גם בשם כאב הטרגדיה של המשפחות, אין לדרוס את האמת / אבשלום בן צבי

להמשיך לקרוא

השלום החסר: האם הסכם אוסלו חייב הכרה באש"פ? פרס מול רוס

דניס רוס היה איש מחלקת המדינה האמריקאית והשליח המיוחד של ממשל קלינטון למזה"ת בשנות ה-90. בתפקידיו אלה הוא היה מעורב עמוקות בתהליכים המדיניים שבין ישראל לשכניה. לצערי, ספרו 'The Missing Peace' שעוסק בתהליכים האלה לא תורגם לעברית. בסדרת רשומות אציג כמה נקודות מעניינות מתוך הקריאה בו, שמלמדות לא מעט על ההיסטוריה של האזור, וגם על הדרך שבה מתנהלת המדיניות הבינלאומית ברמתה הגבוה. 

ברשומה הזו – על המחלוקת בין פרס לרוס, האם החתימה על ההסכם מחייבת הכרה רשמית באש"פ.

להמשיך לקרוא

האם המדינה לא הודיעה לדוד שוקר שביתו אותרה כמאומצת? עדות ישירה ונשכחת

המקרה של מרים שוקר הוא אחד הידועים בפרשת ילדי תימן. מלבד מקרה אחד נוסף שבו מוכר לציבור בעיקר הצד של ההורים המאמצים, המקרה של מרים שוקר הוא המקרה היחיד שבו ידועים לנו כל הגורמים לגביו: ילדה שנעלמה לאביה ונמסרה לאימוץ, אב ביולוגי שחיפש משלב מוקדם את ביתו, הורים מאמצים שאימצו את הילדה באמצעות בית משפט, ואיחוד מרגש בין הילדה ומשפחתה לאחר עשרות שנים. למקרה זה נלווה היבט נוסף – ועדת בהלול-מינקובסקי (וב"מ) שחקרה את הפרשה איתרה בעקבות תלונת האב את הבת המאומצת כבר ב-1967, אך לא חיברה אותה אל משפחתה. במשך שנים נטען שהאב הביולוגי כלל לא ידע שהועדה איתרה את ביתו. לפני קצת פחות משנתיים נחשף שוב"מ כן יידעה את המשפחה בממצאיה, ועכשיו הגעתי לעדות ישירה שסוגרת את הסוגיה הזו. 

להמשיך לקרוא

השלום החסר: למה רבין הפך את אוסלו לאפיק מו"מ רשמי?

דניס רוס היה איש מחלקת המדינה האמריקאית והשליח המיוחד של ממשל קלינטון למזה"ת בשנות ה-90. בתפקידיו אלה הוא היה מעורב עמוקות בתהליכים המדיניים שבין ישראל לשכניה. לצערי, ספרו 'The Missing Peace' שעוסק בתהליכים האלה לא תורגם לעברית. בסדרת רשומות אציג כמה נקודות מעניינות מתוך הקריאה בו, שמלמדות לא מעט על ההיסטוריה של האזור, וגם על הדרך שבה מתנהלת המדיניות הבינלאומית ברמתה הגבוה. 

ברשומה הזו – על תהליך אוסלו, וההסבר שמציע רוס להפיכתו לאפיק רשמי של שיחות בין ישראל לאש"פ.

להמשיך לקרוא

השלום החסר: רבין, ערפאת והרקע למו"מ באוסלו

דניס רוס היה איש מחלקת המדינה האמריקאית והשליח המיוחד של ממשל קלינטון למזה"ת בשנות ה-90. בתפקידיו אלה הוא היה מעורב עמוקות בתהליכים המדיניים שבין ישראל לשכניה. לצערי, ספרו 'The Missing Peace' שעוסק בתהליכים האלה לא תורגם לעברית. בסדרת רשומות אציג כמה נקודות מעניינות מתוך הקריאה בו, שמלמדות לא מעט על ההיסטוריה של האזור, וגם על הדרך שבה מתנהלת המדיניות הבינלאומית ברמתה הגבוה. 

ברשומה הזו – על הרקע שהביא את רבין להסכים למגעים עם אש"פ (תוניס) והיחס שלו לערפאת.

להמשיך לקרוא

יפה מאלאירי – האם עמר"ם יאמינו לעדות המשפחה או למסמך ארכיוני?

פסק הדין שדחה את העתירה של משפחת ירושלמי ועמר"ם לבג"צ, שניתן ביום ראשון השבוע (31.5.20) ולווה בפרסום ב"הארץ", "שיחה מקומית", ו"העוקץ", הביא אותי לפרסם את הפוסט הזה שנוגע למקרה, וחיכה אצלי כבר כמה חודשים.

לפני כשנה נחסמתי מלהגיב בעמוד הפייסבוק של עמר"ם, אחד מגופי ההפצה הראשיים של הטענה לחטיפת ילדי תימן. זה קרה כי שאלתי איך הם מסבירים סתירה בין עדות שהם פרסמו לבין עדות מוקדמת של אותה העדה, והם כתבו בתגובה שהעמוד שלהם "לא נותן במה לאנשים שמכנים את המשפחות שקרניות" (לא שאי פעם כיניתי את המשפחות שקרניות כמובן, אבל מילא).

ככלל, הטענה שלהם היא שעדות המשפחות עדיפה מבחינתם על מסמכי ארכיון מפוקפקים, ושיש להאמין לעדויות המשפחות. כמו שהגדירה זאת נעמה קטיעי [הדגשה שלי]:

מבחינתנו כשמסמך סותר טענה של ההורים, הדבר אומר שעלינו להיות חשדניים כלפי התיעוד הממסדי. […] אנחנו לא מוכנים להתייחס לקורבנות כאל חשודים, ולא מוכנים להתייחס אליהם כאל שקרנים[…]. כשאנחנו מפרסמים עדויות של משפחות אנחנו מבהירים – זו הגירסה של המשפחה. אנחנו לא מתקנים אותה ולא חוקרים אותם.

אלא שהמקרה של יפה מלאירי מגלה שגם הם מעדיפים את מסמכי הארכיון על העדות – במקרה שהם חושבים שהמסמך מחזק את טענת החטיפה. ולצד זאת, הם מתנהלים באופן מוזר עם עריכת המידע באתר שלהם, באופן שמקשה על הקוראים לזהות את העניין.

 

להמשיך לקרוא

השלום החסר: למה עכשיו שלום? משמיר לרבין והרקע למפנה אל תהליך השלום

דניס רוס היה איש מחלקת המדינה האמריקאית והשליח המיוחד של ממשל קלינטון למזה"ת בשנות ה-90. בתפקידיו אלה הוא היה מעורב עמוקות בתהליכים המדיניים שבין ישראל לשכניה. לצערי, ספרו 'The Missing Peace' שעוסק בתהליכים האלה לא תורגם לעברית. בסדרת רשומות אציג כמה נקודות מעניינות מתוך הקריאה בו, שמלמדות לא מעט על ההיסטוריה של האזור, וגם על הדרך שבה מתנהלת המדיניות הבינלאומית ברמתה הגבוה. 

ברשומה הזו – על המהפך ממשלת שמיר לממשלת רבין השניה, ומה היתה התובנה שדחפה את רבין אל תהליך השלום.

להמשיך לקרוא

השלום החסר: פלסטינים כן, אש"פ (חוץ) לא.

דניס רוס היה איש מחלקת המדינה האמריקאית והשליח המיוחד של ממשל קלינטון למזה"ת בשנות ה-90. בתפקידיו אלה הוא היה מעורב עמוקות בתהליכים המדיניים שבין ישראל לשכניה. לצערי, ספרו 'The Missing Peace' שעוסק בתהליכים האלה לא תורגם לעברית. בסדרת רשומות אציג כמה נקודות מעניינות מתוך הקריאה בו, שמלמדות לא מעט על ההיסטוריה של האזור, וגם על הדרך שבה מתנהלת המדיניות הבינלאומית ברמתה הגבוה. 

ברשומה הראשונה – על יוזמה מדינית נשכחת משלהי שנות ה-90, ועל ההבחנה שבין הפלסטינים בגדה לבין הנהגת אש"פ בתוניס.

להמשיך לקרוא

את אני (ארה"ב) והממשלה הבאה

אחרי הרעש הגדול של ה"בגידה" של גנץ, של המו"מ הקואליציוני ושל נסיון החסימה בבג"צ, הגענו אל ספה של ממשלת האחדות. סדר היום בימים האחרונים עוסק בעיקר בכסאולוגיה – ולמעשה בכסאולוגיה הזוטרה. אבל אני חושב שהדבר המעניין יותר, במיוחד כשלמהלך הגדול של גנץ עדיין לא הוצג הסבר משכנע יותר מחולשת אופי, הוא סוגיית הרכב הממשלה שהתבהר היום סופית, ומשמעותה. 

להמשיך לקרוא

שמאל, ימין והציטוט החסר

בעבר כתבתי כבר פעמיים על הבעיה שמופיעה כשאני זוכר די טוב את קיומו של טקסט רלוונטי, אבל לא מספיק טוב בשביל לאתר אותו. מדי פעם הבעיה הזו חוזרת, ומדי פעם אני נתקל באופן מקרי בטקסט שלא הצלחתי למצוא בעבר. הפעם זה ציטוט של ברל כצנלסון, שחיפשתי בשביל הרשומה שכתבתי על הבעיה של שמאל פוליטי כאשר הוא מאמץ את דרכי העבודה של הימין. בקצרה, כתבתי שם ש

אימוץ דפוסי הפעולה של הימין על ידי ארגוני "שמאל" משכפלת את חברת ההמון ואת המציאות הכלכלית-מדינית-חברתית של הימין. במילים אחרות – אנחנו צריכים לבחון את דרכי הפעולה שבדרך אל המטרות המוצהרות לא פחות מאשר את המטרות עצמן. אם הן דרכי פעולה של ימין, הן לא יגשימו מטרות של שמאל, אלא של ימין.

וכללתי ציטוט אחר של ברל. לא מזמן נתקלתי בציטוט שרציתי במקור, והנה הוא כאן להמשיך לקרוא