בשבוע שעבר כתבתי פה רשומה על מצב המלחמה, וביקשתי להצביע בה על כמה מהסוגיות הגדולות שעומדות על הפרק. ציוץ מעניין של ליברמן מציע אולי רמז לכיוון המסתמן.
ברשומה הצבעתי על השאלה הגדולה, מול מי ישראל תעבוד על העתיד של רצועת עזה, והאם מתוך המלחמה תבשיל הברית האזורית הגלויה שבה תשתלב ישראל עם ערב הסעודית, מדינות המפרץ מצרים וירדן.
"מי יהיה האחראי על שיקום עזה ובניית הסדר החדש בה, כאשר נגיע לשלב השיקום (שצריך להגיע מתישהו): האם זו תהיה קטאר, נציגת ציר האחים המוסלמים, או מצרים ומדינות המפרץ. אם זו תהיה קטאר, המשמעות היא חזרה הדרגתית למצב שלפני המלחמה. אם אלה יהיו מצרים ומדינות המפרץ, המשמעות היא שינוי יסודי של המצב, ויתכן שכחלק מהתארגנות אזורית משותפת שבה ישראל משתלבת בציר האזורי הזה. […]. מבחינת ממשלת ישראל, יש כמה אינדיקציות (וביניהן צורת ניהול המלחמה בחודשים האחרונים) שהיא מעוניינת באופציה הקטארית. […]
האם מתוך המלחמה תבשיל הברית האזורית הגלויה בין ישראל למדינות המפרץ ובראשן ערב הסעודית? את הדוגמא לקיומה של הברית החשאית ראינו בשיתוף הפעולה האזורי ביירוט מתקפת הכטב"מים והטילים האירנית על ישראל. לפי הסעודים, עצם המלחמה נועדה לטרפד את מהלך הנורמליזציה ובניית הברית הזו עם ישראל, ולכן הבשלתה לברית גלויה תהיה "ניצחון" עבור הסעודים, ובמובן מסויים גם עבור ישראל. אלא שמהניתוח שלי, ממשלות נתניהו לא מעוניינות במימוש הברית הזו, וצעדי ההתקדמות שנעשו בכיוונה בעבר נכפו עליהן להערכתי בלחץ אמריקאי."
ובכן, לפני כמה ימים, ב-19.4.24, פרסם אביגדור ליברמן, אחת הדמויות היותר מעניינות לטעמי במערכת הפוליטית הישראלית, ציוץ מעניין מאוד, שאולי מסמן את הכיוון שאליו ילכו הדברים להמשיך לקרוא
עמדת תצפית 