על סדר היום: לקראת נקודת מפנה?

בימים האחרונים נראה שממשלת ישראל – כלומר, בעיקר העומד בראשה – מתקרבת לנקודת הכרעה, שיכולה להפוך גם לנקודת מפנה. ברשומה שנכתבה לפני כשבועיים הצעתי להסתכל על הדברים בפרספקטיבה הגדולה ולפי שתי שאלות, אחת מהן היא "האם הם מקדמים את הבשלת הברית האזורית של ישראל עם מדינות המפרץ (ומצרים וירדן) או מקשים עליה". ברשומה האחרונה, לפני כמה ימים, שאלתי בעקבות ציוץ של ליברמן, האם נתניהו בדרך לתפנית אסטרטגית, שבמהלכה יחליף את שיתוף הפעולה עם ציר האחים המוסלמים המיוצג על ידי קטאר (והחמאס) בשיתוף פעולה עם ציר ערב הסעודית-מצרים (וארה"ב). היום אני מצרף כאן שני מקורות נוספים מהימים האחרונים, שעוסקים בסוגיה ומחדדים אותה. 

מלחמה שעדיין לא די לה, ונסיון לפרספקטיבה אחרת

הרבה זמן לא כתבתי על המלחמה, בין היתר כי הרבה זמן כבר נראה שלא קורה בה משהו משמעותי, ולא ברור לאן הדברים אמורים להתקדם. אולי נכון להרחיק פרספקטיבה ולחפש את התשובות משם. 

בתור התחלה, טעיתי, ודי בגדול.

מלחמה: לאן אנחנו הולכים, כבוד השר?

הרשומה הקודמת על המלחמה נכתבה לפני כמעט חודש, במהלך ההפוגה והחלפת החטופים באסירים, וביחס לשאלה האם ההפוגה צפויה להמשך ומה צפוי אחריה.

כתבתי שם:

מלחמה: נקודת מבחן

לאחר שלושה ימי הפסקת אש ושלוש פעימות של עסקת שחרור החטופים והאסירים, אנחנו נכנסים אל אחת היממות המעניינות מאז תחילת המלחמה. 

ברשומה האחרונה שעסקה במלחמה, לפני כשבועיים ומעט יותר משבועיים לאחר תחילת התמרון הקרקעי, הצעתי את ההערכה הבאה:

"בימים הקרובים, אחרי השלמת ההשתלטות על שיפא ואולי עוד כמה יעדים במרכז העיר, נראה עסקה חלקית, לשחרור של כמה עשרות חטופים, בתמורה להפוגה של כמה ימים בקרבות, הכנסת אספקה (אולי גם דלק), ושחרור לא המוני של אסירים. השאלה הגדולה תהיה מה יקרה בתום המועד שנקבע להפוגה

מלחמה: האם אנחנו מנצחים?

המהלך הקרקעי נמשך כבר יותר משבועיים. כוחות צה"ל פועלים בלב העיר עזה. האם אנחנו מנצחים?

נראה לי שזו נקודה טובה לשאול את השאלה הזו, ועוד כמה שאלות, ולהציע תרחיש אופטימי ותרחיש פסימי, ששניהם נראים לי משכנעים.

מלחמה: מתודעה ועד עגבניה

השלב השני (או השלישי, תלוי איך סופרים) של המלחמה – שלב הפעילות הקרקעית בתוך רצועת עזה – התחיל בימים האחרונים וצפוי להתרחב בקרוב. שלב הטרדות־ההתשה מצפון ימשיך כנראה עד לפתיחת חזית נוספת או עד להפסקת האש, ואפילו מתימן תקפו אותנו (וטרם הגבנו). עד שהדברים יתבהרו (או יחשיכו), הנה עוד כמה מחשבות שעלו לי בימים האחרונים לגבי המלחמה.

בתוך התחלה, הצעה לפסקול: קפצה לי לזכרון שורה אחת מתוך השיר "הזמן הזה" של רונה קינן [1]. ואז הסתכלתי במילים וכולו הרגיש לי מתאים. 

הזמן הזה הוא זמן של כפור

זמן מאובק, זמן לאחור

העת הזאת היא עת רעה

עת אל-אמת, עת בלי מראה

הזמן הזה הוא תאונה

עכשיו תבוא המנגינה

מלחמה: "אני רץ לאט במקום"

ברשומה הקודמת שעסקה במלחמה ופורסמה ביום רביעי (18.10) בלילה, צפיתי שהשלב הקרקעי ייפתח עד מוצ"ש. אז ברור שטעיתי בכך, כי מאז עבר כמעט שבוע, ונדמה ששום דבר משמעותי לא השתנה. אז האם אנחנו רצים לאט במקום, או שכמו כותרת השיר שממנו הוצאתי (מההקשר) את הציטוט, "כלום זה לא סתם"?

וגם משהו על סוגיית החטופים ומשהו, המלצות לצריכת תוכן, מחשבה על מה שאחרי החמאס, וזוית מעניינת על יחסי נתניהו והחמאס. 

מלחמה: מהדקים חגורות

סאגת הפיצוץ בבית החולים וביקור ביידן מאחורינו. בקרוב יתחיל השלב הבא. משהו קצר על הפוליטיקה האזורית של המלחמה, ומשהו נוסף בשביל הרוח. בעוד איזה יום יומיים, אם הזמן יתאים, חשבתי לפרסם בהקשר קצת עקיף רשימה על התגובות השונות של ביאליק לפוגרום קישינב.

א. ביקור ביידן הסתיים. כמו שכתבתי ברשומה הקודמת, הוא היה חלק (ובעצם השיא) במהלך התיאום וההיערכות של הגורם הבכיר בקואליציה הבינלאומית שעומדת מאחורי (או לצד) ישראל במלחמה הזו. ההסכמה המעשית הגלויה שיצאה מהפגישה הזו היא

מלחמה: על פרשת דרכים

ברשומה הקודמת כתבתי שאחרי שלב הבלימה והטיהור, נכנסנו לשלב ההיערכות. ומה עכשיו? להבנתי אנחנו בפרשת דרכים, וההחלטה בה היא לא רק שלנו. וגם: על המימד הבינלאומי של המלחמה; על החברה הפלסטינית; משהו על קיבוץ נחל עוז וההספד המפורסם של דיין על קברו של רועי רוטברג; על החצנת העלויות של הרשתות החברתיות, ועל תודעה שכדאי לתרגל. 

א. תחילת הסוף או סוף ההתחלה?

נכון לכתיבת שורות אלה, המלחמה עוד לא התקדמה אל השלב הבא שלה: תמרון ישראלי משמעותי. לפי כמה סימנים קטנים (התרעות דובר צה"ל לאוכלוסיה הפלסטנית, או החלטת צה"ל לפנות את היישובים הסמוכים לגבול הצפון למשל), אפשר היה לחשוב שהוא היה צפוי להתחיל כבר במהלך היממה האחרונה, אבל נראה שהוא מתעכב.

אחת הסיבות שקשה לכתוב הערכות טובות לגבי המצב והמשמעויות של המלחמה, הוא שעד שלא נהיה חכמים בדיעבד לאחר סיומה, אנחנו לא יודעים איפה אנחנו על הציר שלה. האם אנחנו קרובים לסיום, או רק בסוף השלב הראשון של מערכה רחבה בהרבה, בזמן ובגיאוגרפיה?

מלחמה: שלב היערכות

כמה מחשבות לקראת תום היממה השישית של המלחמה. חלקן פורסמו כבר, בצורה דומה, בדף הפייסבוק של העמדה. על למידה, המימד הפוליטי, החטופים לעזה והשבויים בישראל, על שלב ההיערכות, המערכה האווירית והחזיתות הנוספות. 

א. מאירועים דרמטיים כאלה, 99% מהאנשים לומדים את מה שחשבו כבר קודם. אולי הפעם הנתון יהיה קצת נמוך יותר. אני מודה שכשניסיתי לשאול את עצמי, איזה דבר חדש אני למדתי מהאירוע הזה