הזהרו מסקוויז, ממודל השוק החופשי ומצרכנתנות

רשומה קצרה על אזהרה של משרד הבריאות שהפתיעה אותי, ואיך היא משקפת דברים גדולים ומשמעותיים יותר, כמו למשל צורך ברגולציה ובממשלה. 

הדרך לשינוי והשותפים לשינוי: בין אמנציפציה לאוטואמנציפציה

אחת הדילמות שנתקלים בהן ביוזמות של שינוי חברתי-פוליטי, היא שאלת שיתוף הפעולה עם קבוצות "אחרות" או מגזרים. לדוגמא, מהזוית של שמאל־ציוני, כיצד יוצרים שיתוף פעולה אפקטיבי עם חרדים ועם ערבים. כשניגשים לפעולה, השאלה הזו מיתרגמת גם לשאלה המעשית, עם מי בחברות האלה משתפים פעולה. ברשומה הזו אני מבקש להבחין בין שלושה גורמים שונים מבין הקבוצות האלה, ושלושה יחסים שונים כלפי שינוי בהן: ההנהגה הקיימת, האמנציפטורים, והאוטואמנציפטורים.  

שער החוברת "אוטואמנציפציה!" שחיבר יהודה לייב פינסקר

מול האויב מבית אני מרגיש חזק יותר

פרופ' דני אורבך פרסם בבלוג שלו, "הינשוף", רשומה מעניינת שמציעה הסבר לתופעה שאנשים שמגלים פשרנות אל מול אוייבים חיצוניים הופכים לנחרצים ונחושים מאוד כשמדובר במאבקים פנימיים.

כתבתי רשומת תגובה שכללה שתי הערות והצעה להסבר חלופי (או משלים) לתופעה הזו, ודני פרסם אותה כרשומת אורח אצלו. אתם יכולים לקרוא אותה גם כאן.

 

בטור קודם של הינשוף, דני עסק בתופעה שבה ישראלים מגלים אופטימיות, מילטנטיות ונחישות במאבקים מול יריבים מבית, אל מול נרפות ופסימיות מול אויבים מחוץ. לדבריו, הימין הפרטיקולריסטי מכוון את האיבה שלו ל"אחר" חיצוני, בעוד שהשמאל האוניברסליסטי מכוון את השנאה שלו ל"אחר" מבפנים. בסיטואציה הנוכחית השמאל הישראלי חווה משבר בעקבות הניכור שהפגינו שותפיו לכאורה בשמאל העולמי, אבל אצל רבים הדרך להתמודד עם הניכור היא לחזור לאט לאט לדפוסים של האוניברסליזם והמאבק באויב מבפנים.

לאבחנה הזו אני רוצה להוסיף שתי הסתייגויות, והצעה פרשנית נוספת.

יסודות לתפישת ביטחון – פרק י': סיכום – כלים שלובים

פרק אחרון בסדרה, ובו מעט אזכור לדברים שבהם לא התמקדתי.

לאורך הסדרה הזו, בחרתי להתמקד בהיבטים הבטחוניים הישירים: הצורך שהציבור יעסוק בנושא; הבנת האיום עלינו, מקורותיו ודרכיו; דרכי התגובה האפשרויות והרצויות לאיום כזה; כיצד הן משפיעות על קו הגבול הרצוי לנו, וכיצד קו הגבול משפיע על דרכי התגובה; התנאים ליצירת מצב של שלום, והצורך לחתור לשלום.

אבל אצל אלון נכללים בספר שכותרת המשנה שלו "ישראל וערב בין מלחמה לשלום" לא רק ההיבטים הישירים, אלא גם היבטים נוספים

האדם הכלכלי, האדם הצרכן והאדם החברתי

אחד המרכיבים המרכזיים של מודל השוק החופשי הוא "האדם הכלכלי" (Homo economicus ; הומו אקונומיקוס) – ההנחה שהאדם פועל באופן רציונלי מתוך מניע כלכלי של חתירה למקסם את התועלת האישית שלו. התועלת האישית הזו נמדדת לרוב במונחים כספיים (בין היתר בגלל שאלה הכי קלים למדידה), וההנחה היא שהאדם פועל כמו סוחר ממולח, שיודע לזהות כל הזדמנות כלכלית (ואין לו בעיה של גישה למידע – עוד כשל של המודל).

דמות האדם הזו היא מן הסתם פנטזיה, מכיוון שבני האדם אולי שואפים – באופן רחב מאוד ומגוון מאוד – למקסם את התועלת עבורם, אבל זו לא דווקא התועלת הכספית. גם אם הם היו שואפים למקסם את התועלת הכספית, בהינתן פערי מידע, עלויות השוואה, התנהלות לא רציונלית והיותם נתונים להטעיות והטיות מכוונות – הם לא ממש טובים בכך. כמובן שאפשר לתרץ זאת באמצעות טיעון טאוטולוגי שמניח את המבוקש: האדם בוחר לא להתאמץ לגשר על פערי המידע כי התועלת שלו מהויתור גדולה יותר מהמחיר וכו', אבל עם הנחת המבוקש לא מתקדמים רחוק.

בשנים האחרונות נתקלתי בגרסה משודרגת של תפישת "האדם הכלכלי", גרסה שבהיעדר מונח מקובל, אקרא לה "צרכנתנות", ובמרכזה דמות "האדם הצרכן". כמיטב המסורת של הצדקות הקפיטליזם המתעלמות מיחסי־הכוח, לפי גרסה זו כל המציאות הכלכלית מוכתבת לפי רצונו של הוד מעלתו הצרכן. באמצעות הביקוש שלו הוא מכתיב את טעמו, וקובע מי מהחברות הפועלות בשוק תצליח ומי תכשל. בעלי ההון היצרני הם בכלל עבדיו של טעמו הצרכני של "האדם הצרכן" שלנו, ומשרתים בהצלחה גדולה או קטנה את גחמותיו הצרכניות.

בכל מקרה, אני הייתי רוצה לשים את האצבע על דמות אדם שלפי התרשמותי היא נפוצה הרבה יותר מהאדם הכלכלי או מהאדם הצרכן – והיא האדם הרוצה לעשות טוב.

"תְּלוּ שָׁמֶשׁ!": התגובה הפחות מוכרת של ביאליק לפוגרום קישינב

פוגרום קישינב ב-1903 הביא בעקבותיו ארבע תגובות של ביאליק. שתיים מהן מוכרות מאוד. אחת לא מוכרת בכלל, והאחרונה מוכרת מעט, ולא משוייכת מספיק לאירוע. סקירה לא כרונולוגית ולא ממצה של ארבע התגובות, שמטרתה כמובן להפנות את תשומת הלב לתגובה הרביעית.

מלחמה: על פרשת דרכים

ברשומה הקודמת כתבתי שאחרי שלב הבלימה והטיהור, נכנסנו לשלב ההיערכות. ומה עכשיו? להבנתי אנחנו בפרשת דרכים, וההחלטה בה היא לא רק שלנו. וגם: על המימד הבינלאומי של המלחמה; על החברה הפלסטינית; משהו על קיבוץ נחל עוז וההספד המפורסם של דיין על קברו של רועי רוטברג; על החצנת העלויות של הרשתות החברתיות, ועל תודעה שכדאי לתרגל. 

א. תחילת הסוף או סוף ההתחלה?

נכון לכתיבת שורות אלה, המלחמה עוד לא התקדמה אל השלב הבא שלה: תמרון ישראלי משמעותי. לפי כמה סימנים קטנים (התרעות דובר צה"ל לאוכלוסיה הפלסטנית, או החלטת צה"ל לפנות את היישובים הסמוכים לגבול הצפון למשל), אפשר היה לחשוב שהוא היה צפוי להתחיל כבר במהלך היממה האחרונה, אבל נראה שהוא מתעכב.

אחת הסיבות שקשה לכתוב הערכות טובות לגבי המצב והמשמעויות של המלחמה, הוא שעד שלא נהיה חכמים בדיעבד לאחר סיומה, אנחנו לא יודעים איפה אנחנו על הציר שלה. האם אנחנו קרובים לסיום, או רק בסוף השלב הראשון של מערכה רחבה בהרבה, בזמן ובגיאוגרפיה?

קטעים שאהבתי ב"כתבי שחרוּת"

בתקופה האחרונה השלמתי כמה פערים בקריאה שלי בכתבי מרקס, וביניהם, באיחור אופנתי, את "כתבי שחרוּת". אפשר להגיד שגם אצל מרקס קראתי כמה טקסטים נוחים יותר, אבל הנה שני קטעים שאהבתי, מתוך הקטעים המעטים שעוסקים לא בביקורת הקיים, אלא בתיאור הקומוניזם. הכתבים המוקדמים של מרקס נחשבים למשמעותיים בין היתר בגלל שפרסומם חשף את היסוד הפילוסופי ההומניסטי שבבסיס הניתוח והתיאוריה של מרקס.

קרל מרקס ב-1861.

הצצה אל הפוליטיקה של החסידות – המקרה של גור בחיפה

בכלכליסט התפרסמה לפני כמה חודשים כתבה מסקרנת, המספקת הצצה אל הפוליטיקה הפנימית של חסידות גור, ובכך גם אל תופעת החסידות עצמה. דיסקליימר: בחסידות גור אירע פיצול לפני כשלוש שנים, וברור מהכתבה שהיא מציגה את נקודת המבט של הקבוצה שהתפלגה, או לפחות של גורמים "אופוזיציוניים" בתוך החסידות.

[הערת המערכת: הכנתי את הרשומה הזו מתישהו בחודש פברואר, ואז היתה לי התלבטות אם לפרסם אותה. אז עכשיו החלטתי שכן, במסגרת עשיית סדר ולא בעקבות אירוע אקטואלי ספציפי.]

יצחק גולדקנופף, שר הבינוי והשיכון, נציג חסידות גור בממשלה. צילום: משה רוטנברג

הוא עוד ישוב: פירוש קיבוצי ל"איה פלוטו"

בשנים האחרונות שימש ומשמש ספר הילדים הפופלרי "איה פלוטו?" כסיפור הרדמה עבור הבנות שלי, מה שאומר שקראתי אותו מאות פעמים, ואני יודע אותו בעל-פה (מי שבכל זאת צריך את הטקסט, יש כאן). ומכיוון ש"אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחת", חשבתי לכתוב לו פירוש קליל.

[הערת עריכה: הוספתי בטקסט כחול פרשנויות נוספות שעלו בתגובות שקיבלתי לפוסט הזה]