בשנת 1911 יצא לאור התרגום העברי למהדורה השניה של ספרו של רופין "היהודים בזמן הזה: מחקר סוציאלי מדעי". הספר, שיצא במהדורה הראשונה בשנת 1904, סוקר את המצב הדמוגרפי והסוציולוגי של העם היהודי בראשית המאה ה-20 ואת המגמות העומדות בפניו.
עותקי ספרו של רופין נדירים למדי, ולמיטב ידיעתי הם נמצאים בארבע ספריות בלבד, ורק אחת מאפשרת לשאול אותו. לכן ניגשתי להכנת מהדורה דיגיטלית חדשה, שתאפשר גישה קלה וחיפוש בגוף הטקסט. בהכנת המהדורה הדיגיטלית ביקשתי לשמור ככל האפשר על הנוסח המקורי, סגנון הדפוס הנאה והאיורים של המהדורה המקורית. במספר מקומות הוספתי הערות שוליים חדשות, במטרה להקל על ההבנה.
השנים הרבות שחלפו מאז צאת הספר לאור ועד להכנת מהדורה זו היו רצופות אירועים דרמטיים עבור היהודים והעולם. הפרספקטיבה שמקנים הזמן והאירועים מזמינה לבחון את המידע והתהליכים שתוארו בו אל מול המציאות שהתממשה, ולזהות את הפערים. אירועי המאה ה-20 בהיסטוריה של העם היהודי, שעיקרם שתי מלחמות העולם, השואה, הקמת מדינת ישראל וגלי ההגירה לאחריה ועד תום המאה, כיוונו את התהליכים הסוציולוגיים והדמוגרפיים שביקש רופין לזהות בכיוונים שלא ניתן היה כמעט לדמיין. בראשית המאה ה-21 הפכה מדינת ישראל לנקודת הריכוז הגדולה ביותר של העם היהודי, והיא מהווה מוקד הזדהות גם עבור חלק גדול מהיהודים שאינם חיים בה. ומצד שני, מספר היהודים בעולם לא גדול בהרבה מזה שהיה בעת כתיבת הספר.
עם זאת, אולי יותר מהזדמנות להעמיד את הספר במבחן הזמן, מהווה הקריאה בספר עדות חשובה למצב העם היהודי ולתפישת העולם של רופין בעת כתיבת הספר, המרכזת מספר נקודות בעלות משמעות: הספר יצא לראשונה בשנת 1904, זמן קצר לאחר פטירתו של הרצל ושנת הראשית של העליה השניה; המהדורה השניה, עליה מבוססת המהדורה הדיגיטלית, יצאה לאור בשנת 1911, כשלוש שנים לאחר שרופין קיבל על עצמו את תפקיד ראש המשרד הארצישראלי של התנועה הציונית – הממונה על הפעולה המעשית של התנועה בארץ. בתפקידו זה החל רופין את שיתוף הפעולה הפורה עד מאוד של ההנהלה הציונית עם אנשי תנועת העבודה הצומחת, שותפות שעיצבה במידה רבה את דמותו של היישוב בארץ. את הספר תרגם לעברית אחד מאנשיה הבולטים של תנועת העבודה – הסופר י.ח. ברנר.
ובזווית עדכנית, עם החזרה בימינו לקנה המידה הדמוגרפי של ראשית המאה ה-20 ועם התרכזות היהודים שלא הגיעו למדינת ישראל בדמוקרטיות המערביות שמימשו את האמנסיפציה ושיוויון הזכויות ליהודים, חוזרת להעסיק אותנו שאלת היכולת של היהודים לעמוד בפני הטמיעה בארצות גלותם, ולקיים ולפתח תרבות עצמית במדינת ישראל.
***
נ.ב.
כן, רופין היה גזען. גזען על אמת, לא כזה שחושב שתרבויות מסויימות נמצאות במצב שונה זו מזו ושיש יתרון במצב אחד על אחר. רופין ממש חשב שיש תכונות אנושיות שנשאות עם הדם של הקבוצה האתנית, ומשתנות כאשר הוא מתערבב בנשואי תערובת עם בני עמים אחרים.
כסוציולוג שרכש את השכלתו באוניברסיטאות גרמניות במפנה המאות ה-19 וה-20, קשה לשער שיכל היה לחשוב אחרת.
ואכן השורש ג.ז.ע מופיע בספר הזה לא פחות מ-101 פעמים (ביקשתי מהוורד לספור), ועם זאת, צריך לקחת בחשבון שרופין משתמש בשורש ג.ז.ע במידה רבה בתור מה שהיינו קוראים היום "אתנוס", ומי שיקרא את הספר יגלה שלמרות גזענותו רופין זיהה והסכים עם האמת הבלתי ניתנת להכחשה שמצבם התרבותי של עמים יכול להשתנות עם שינוי הנסיבות ההיסטוריות, ושלכן בסופו של דבר הגזע הוא לא הקובע היחידי (ולמען האמת, העיקרי) אלא המצב הסוציו-אקונומי והתפקיד שממלא האדם בחברה.
אז מי שרוצה פטור מקריאה בגלל שהוא היה גזען וזה לא נאה מוסרית לקרוא דברים שכתבו גזענים – פטור. אף אחד לא מכריח בני אדם ללמוד משהו מההיסטוריה אם אין להם עניין ללמוד כלל.
עמדת תצפית 