על זכרון ומודעות היסטורית

אחרי הפסקה די ארוכה בכתיבה פה (היו לי כמה סיבות טובות, וכמה סיבות לא טובות), הנה רשומה עם שתיים-שלוש מחשבות על זכרון ותודעה היסטורית. אחת המוטיבציות לכתוב ולפרסם אותה עכשיו היא כדי שתשבור את הפסקת הכתיבה, לפני שתעלה כאן בעוד כמה ימים רשומת סיכום השנה המסורתית. 

בתמונה: צילום שלא יהפוך לבסיס לגלויית 'השנה טובה' של השנה, שצולם בימים האחרונים שלפני המלחמה, באתר ארכיאולוכי ובו שרידי יישוב קדום ועיר חשובה שחרבה במאה הרביעית לספירה. 

א. על היבט של זיכרון, או יותר מדוייק, של שיכחה: בשנתיים וארבעה חודשים האחרונים, התצפיתן הוא אב לפעוטה חביבה ונמרצת. מכיוון שלפני הלידה לא מאוד התעניינתי בתחום של ילדים וגידולם, אני מודה שנכנסתי לעולם הזה עם מודעות די שטחית לשלבי תהליך ההתפתחות שלהם, וכהרגלי עם מיקוד תשומת הלב על הקרוב. במילים אחרות, הייתי פחות או יותר במודעות לגבי היבטים של טיפול בתינוקות, אבל הרבה פחות לגבי השלב של הפעוטות. אז אחת התוצאות היא שהפעוטה התפתחה מהר, וכבר עושה דברים שבעבר לא הייתי במודעות שבני שנתיים אמורים כבר לעשות. היא נבונה מאוד, עם אישיות עצמאית חזקה ועם נחישות, ויש לה עולם חברתי עשיר בבני גילה, בני משפחתה המורחבת, ושאר שכנים וחברים שלנו שהיא מכירה. היא מצטרפת איתנו לכל מיני פעילויות ומבקרת בכל מיני מקומות.

והנה משהו שחשבתי עליו בתקופה האחרונה: מכל העולם העשיר הזה וכל החוויות, בעוד מספר לא גדול של שנים, היא לא תזכור שום דבר. ברור שכל מה שקורה נטמע וישפיע עליה גם כשתמשיך ותתבגר, אבל אין לנו זכרונות מהגיל שבו היא נמצאת עכשיו, וגם לה לא יהיו. בעוד לא הרבה שנים, כל מה שהיא עוברת בשנים האלה יישכח מהזיכרון שלה. ויש בזה משהו מהמם בעיני.

ב. מודעות היסטורית מהעתיד להווה: לפני כמה שבועות האזנתי, בגלל זהות האורח, לפרק מפודקאסט שבו התארח ההיסטוריון פרופ' דני אורבך. הפרק עסק בשאלה המצויינת "מתי מלחמת העולם השניה הפכה לעולמית?" וזו שאלה מצויינת בגלל שהתשובה עליה מתקבלת מתוך פרספקטיבה היסטורית, והפרספקטיבה ההיסטורית נוטה לראות את העבר כתהליך "סגור", דטרמיניסטי. ההיסטוריה מבקשת להסביר מדוע קרה מה שקרה, ומכיוון שיש לנו הסבר לכך, הרי שמה שקרה הוא מה שהיה צריך לקרות. כלומר, אנחנו מכירים את שרשרת האירועים של מלחמת העולם השניה, ולכן ברור לנו (בעיקר מנקודת המבט האירופית, ואולי לא פחות מזה, היהודית), שהיא פרצה ב-1.9.1939, עם הפלישה הגרמנית לפולין. אבל כמו שהזכיר אורבך, כשגרמניה פלשה לפולין היה מדובר בסכסוך "מקומי" במזרח אירופה (גם אם הוא גרר הכרזת מלחמה פורמלית מצד בריטניה וצרפת). בעבר הקרוב היו סדרה של מלחמות מקומיות: מלחמת אזרחים בספרד, מרד ערבי בארץ ישראל, ומלחמה בין יפן ושכנותיה במזרח הרחוק. אבל רק באביב 1940 המלחמה הפכה לאירופית ממש עם פלישת גרמניה למדינות השפלה ולצרפת, וכעבור שנה באביב 1941 למלחמה כלל אירופית עם פלישת גרמניה לברה"מ והצטרפותה של האחרונה למלחמה (כלומר, אם מתעלמים מהמלחמה המקומית של ברה"מ בפינלנד). ורק בדצמבר 1941 המלחמה הפכה לעולמית ממש, כאשר ההתקפה היפנית על פרל הרבור הכניסה את ארה"ב למלחמה וחיברה בין שתי הזירות בדמות הכרזת מלחמה גרמנית על ארה"ב.

ממבט לאחור, נראה שמדובר בשרשרת אירועים סגורה, שבה כל חוליה מוליכה בהגיון אל החוליה המתבקשת הבאה בשרשרת. אלא שבזמן אמת, כל חוליה בשרשרת היתה אחת מבין כמה חוליות אפשריות שונות, שאל כל אחת מהן יכלו הדברים להתפתח. בזמן הפלישה לפולין, לא היתה לבני התקופה ודאות שמדובר בתחילתה של מלחמת עולם. כלומר, תקופת זמן משמעותית אחרי המועד שבו אנחנו יודעים שבו פרצה מלחמת העולם, האנשים שהיו שם לא ידעו שהם חיים בתוך מלחמת עולם. באזורים אחרים בעולם, יגידו לכם שהמלחמה לא פרצה ב-1.9.1939, אלא במועד אחר, שבו אותו אזור החל להיות מעורב בה.

וכמובן, זה מוליך גם אל ימינו. יש מלחמה אזורית בסוריה מזה יותר מעשור, ומאז 2015 גם בתימן. לא מזמן הסתיימה (בכשלון) נוכחות מערבית לוחמת בפקיסטן, וארמניה ואזרבייג'ן נלחמות ביניהן לפרקים. וכמובן, מאז פברואר מתנהלת מלחמה בהיקף גדול על אדמת אוקראינה, שייתכן שתסלים בתקופה הקרובה עם הגברת הגיוס הרוסי והאפשרות לנסיון סיפוח של מחוזות לוהנסק ודונייצק לרוסיה, מה שיהפוך את המלחמה למלחמה על שטחה של רוסיה עצמה לכאורה. באוויר מרחפת גם המתיחות בין סין לטיוואן.

אז האם אנחנו חיים במלחמת העולם השלישית? וממתי אנחנו כבר חיים בה? אנחנו לא יודעים את זה. ברור לנו שהעתיד לוט בערפל, והדברים יכולים להתפתח לכמה וכמה כיוונים שונים. אבל בעוד כמה עשרות שנים, בהחלט יכול להיות שכולם ידעו להגיד ולכולם יהיה ברור שהמלחמה הרוסית-אירופית, או מלחמת העולם השלישית, פרצה כבר בפברואר 2022, ואולי עוד מוקדם יותר. לכולם יהיה ברור שהימים האלה שבהם אנחנו חיים כבר כמה חודשים או שנים היו ימי מלחמת העולם. רק אנחנו לא יודעים.

ג. מודעות היסטורית מהעבר להווה: ראיתי היום כתבה מעניינת על הנזק הסביבתי הגדול שגרמה כריית הנחושת בתמנע לפני כ-3,000 שנה, שהביאה לחיסול הצמחיה באזור באופן שעוד לא היתה (ואולי גם לא תהיה) התאוששות ממנו. במילים אחרות, לפני כמה אלפי שנים, באזור של תמנע היו הרבה יותר עצים ממה שיש היום (אצל דיימונד ב"התמוטטות" הוא מונה סדרה של ציוויליזציות קדומות שהחריבו את עצמן ואת סביבתן עקב ניצול-יתר של משאבי הסביבה). במהלך אלפי השנים האלה והאלפים שלפניהן, ארץ ישראל נפרדה גם מחלק משמעותי מעולם החי היותר אקזוטי שלה, שהוכחד על ידי בני האדם. בני האדם משנים את סביבתם הטבעית, לפעמים ללא היכר.

בנוסף, יש לי חיבה לארכיאולוגיה. אני מתעניין בממצאים (אם כי לא בקיא בתחום או בפרטים), ובמידה רבה בעצם כך שהם נחשפים, במקרים רבים במקומות שכיום הם ריקים מיישוב. מתחת לתילים שוממים או לשדות בר וצמחיה, קבורים ערים גדולות, מבני ענק מפוארים, מרכזים אנושיים שננטשו, נחרבו ונעלמו מעל פני הארץ. וכשאני רואה את החורבות האלה נחשפות מתחת למקומות ה"סתמיים" האלה, אני חושב על האנשים שגרו בהם, שהערים והיישובים שלהם, הממלכות והאימפריות שלהם – שהתקיימו לעיתים מאות ואלפי שנים –  נראו להם מקומות יציבים ובטוחים, נצחיים. ובמקביל, אני חושב על השאלה האם אנחנו יכולים לקלוט בתודעה שלנו, שבעוד כמה אלפי שנים מקומות היישוב המובנים־מאליהם שלנו, חורבות בנייני הענק שבהם אנחנו משתמשים היום, כל שרידי התרבות שלנו, יהפכו לתגליות ארכיאולוגיות. יתגלו כשרידים שייחשפו במקומות לא צפויים לאחר שכוסו במהלך אלפי שנות שממה מתחת לאדמה ולחולות נודדים. יחשפו עדות לציוויליזציה שהתקיימה לאורך תקופה ונעלמה מהעולם.

מחשבה אחת על “על זכרון ומודעות היסטורית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s