על סדר היום: קרטל הגז, תכסיסי שיווק קטלניים, ויוסי בכר חושף נסתרות

"בעלי" שדות הגז עושים קרטל גלוי, חברות התרופות חושפות את היעדר הגבולות הקטלני של הקפיטליזם, ועוד עדות פנימית חשובה מאוד מצמרת המערכת (השלובה למדי) של משרד האוצר והמגזר הפרטי, בעיקר הפיננסי. למשל, על החסרונות בהיעדרו של משבר כלכלי…

א. חברת החשמל חתמה חוזה לרכישת גז ממאגר לוויתן. אם אתם זוכרים, אחרי שאיפשרה לאותם בעלים להשיג כמעט את כל זכיונות החיפוש של הגז הטבעי, הממשלה עשתה כביכול מאמץ ניכר כדי להגביר את התחרות ואילצה את בעלי השליטה בשדות הגז למכור חלק מהשליטה לגורמים אחרים. אז עשתה. החוזה החדש נחתם לאחר תחרות בין שדה הגז תמר לשדה הגז לוויתן. ואיך נראתה התחרות? [ההדגשות, כאן ובהמשך, הן שלי]

דלק קידוחים ונובל אנרג'י מחזיקות בשני המאגרים (כ-52% יחד בתמר, 85% בלווייתן), כך שבפועל דלק ונובל התחרו בעצמן, כאשר באורח פלא או לא התמחור שהוגש משני הספקים היה זהה – 4.8 דולר ליחידת חום (MMBTU). לאחר בחינת ההצעות, בחרה חברת החשמל לרכוש את כל הגז משותפות לווייתן, תחת הנימוק של גיוון ספקים (חברת החשמל רוכשת את כל הגז הטבעי שלה ממאגר תמר).

המחיר הזה, דרך אגב, הוא נמוך משמעותית מהמחיר שמשלמת (וצפויה להמשיך לשלם) חברת חשמל על החוזה הקודם שלה מול מאגר תמר, שנחתם כשהוא היה במצב של מונופול של ספק יחיד. חברת החשמל רצתה לנצל בהתאמה את המעמד שלה כמונפסון (מונופול של קונה אחד), אלא שהממונה על ההגבלים העסקיים מנע ממנה את זה, כדי למנוע ממנה יתרון על פני יצרני החשמל הפרטיים שהוא רצה להכניס לשוק, מה שתרם לרווחים הפנטסטיים שלהם.

ב. אחד הדברים המרשימים בעולם הקפיטליזם בדמותו כמערכת שמונעת לפי עיקרון מיקסום-הרווח הוא שאין קווים אדומים, ואין דברים שלא ינוצלו למטרות רווח. אם מצליחים, קונים באמצעות לוביזם חקיקה שמשפרת את הרווחים. אבל אפשר גם לעשות דברים לא חוקיים, אם זה רווחי. היה כבר מקרה של חברה שהפעילה בית כלא פרטי לנוער ושילמה לשופט כדי שישלח יותר נערים ונערות למאסר בפועל. והנה מקרה של חברה ששילמה לרופאים כדי לקדם משככי כאבים ממכרים:

בתחילת מאי מצא חבר מושבעים בבוסטון את מייסד אינסיס, ג'ון קאפור, וארבעה בכירים נוספים לשעבר בחברה, אשמים בקשירת קשר במזימה שנועדה להגדיל את מכירותיו של משכך כאבים ממכר של החברה, סאבסיס. זאת, באמצעות שוחד וטובות הנאה לרופאים וכן הטעיית חברות ביטוח לגבי הצורך של מטופלים בתרופה. […] התביעה טענה כי בין 2012 ל-2015, כשקאפור כיהן כיו"ר החברה, שילמה החברה לרופאים שוחד בתמורה לכך שירשמו סאבסיס למטופלים שלהם, גם כאשר הם לא היו חולי סרטן.

החברה הזו היא לא החברה היחידה שקידמה למטרות רווח את המגפה הקטלנית ההתמכרות לאופיואידים, אבל היא הראשונה שמבקשת להכריז על פשיטת רגל לאחר שנקנסה בסכום גדול על ידי הרשויות בארה"ב. כמו שציטטתי לא מזמן את פ.ג'. דאונינג:

[…] אם רווח מתאים יש כאן, שוב ההון חצוף מאוד. הקצב לו 10 אחוזים, ותוכל להבטיח השקעתו בכל מקום; הקצב 20 אחוזים – ותעורר התלהבות; 50 אחוזים – העזה ודאית, 100 אחוזים – והרי יהיה מוכן לדרוס ולהרוס כל חוקי האנושות; 300 אחוזים – ושוב אין לך פשע פלילי, שיהסס ויירתע מפניו, ואין לך סכנה שלא יסתכן בה, אפילו עד כדי אפשרות להביא את בעליו לתליה.

אחד הדברים הצדדים שמסקרנים אותי בסיפור הזה הוא השאלה איזה מנגנון, לפי חסידי השוק החופשי, היה אמור "להעניש" חברה כזו (או את הרופאים שקיבלו ממנה את השוחד הזה) על התנהלותה הלא חוקית, אם המדינה לא היתה מתערבת, כמו שהם נוטים לדרוש…

ג. כלכליסט פרסמו ראיון עם יוסי בכר, שהוביל כמנכ"ל משרד האוצר תחת נתניהו את הרפורמה בשוק ההון שקרויה על שמו, ואח"כ הלך להיות יועץ השקעות ויו"ר בנק דיסקונט. חלק מהראיון עוסק בתיאור ההתמודדות של בכר עם מחלת הסרטן, ובו הוא מתאר איך קיבל טיפול מהיר ובכיר להפליא (באורח פלא הוא הצליח להגיע לחדר מיון ריק…) – שבעה ימים מהאבחון הראשוני דרך הרב פירר ועד ניתוח על ידי מנהל המערך הכירורגי של איכילוב, אבל בלי להפגין טיפת מודעות עצמית להשפעת זהותו על איכות הטיפול, כמו שידע לעשות יורם גבאי שפסק בספרו לאחר התלבטות קלה:

במציאות הבירוקרטית הישראלית, אנשים כמו שולה זקן חיוניים ביותר למניעת עוולות ולשמירה על זכויות האזרחים. אכן יש בסיפור הזה משום הפעלת פרוטקציה, אך בלעדיה זכויות אדם של רבים כמותי ישחקו ולא יתממשו כלל.

אבל לא לשם זה אנחנו פה. מה שמעניין יותר זו כמובן ההתייחסות שלו למעורבותו במערכת הכלכלית והפוליטית. כך, למשל, הוא מנסה להרגיע בנוגע למצב המערכת הבנקאית, ובין השורות חושף את פעולתה הבעייתית בעבר:

הבנקאות בעבר היתה מבוססת על היכרויות אישיות, לא ברמת השחיתות אלא ברמת ההיכרות. ולא העלית על דעתך שאם תלווה למוישה הוא לא יחזיר לך. לא היו תמחורים של סיכון. עשינו כברת דרך משמעותית מאז — יש רגולציה שחבל על הזמן. המפקח על הבנקים יושב לנו על הנשמה כמעט בכל דבר. כל זה הוביל למערכת שמרנית מאוד, ואמרתי את זה בוועדת כבל. אין מצב שפגשתי אותך, מצאת חן בעיניי וייתנו לך אשראי. כיום הסיכוי שייתנו אשראי בפרוטקציה למישהו שלא מגיע לו שואף לאפס".

לגבי רפורמת בכר, שהעבירה את ניהול חסכונות הציבור מידי הבנקים לידי גופים פיננסיים אחרים, כמו חברות השקעות וחברות ביטוח, במטרה לשכלל את שוק ההון, הוא אומר:

הממדים של הרפורמה גדולים ממה שחשבנו — לא הערכנו כמה המערכת האלטרנטיבית, של חברות הביטוח והמשקיעים המוסדיים, תהיה גדולה. היא מפלצתית היום. הגופים שמנהלים כספי ציבור — מגדל, הפניקס, הראל, פסגות, מיטב דש — הם באמת מפלצות. הרפורמה הכניסה את השוק לתחרות. כיום לגייס הון זה לא קשה כמו פעם, שלא לדבר על כך שהמערכת נעשתה הרבה יותר משוכללת, יותר מקצועית, שהמוסדיים למדו לעבוד.

עד כמה גיוס ההון הפך להיות "לא קשה כמו פעם" אפשר ללמוד מהטבלה הבאה, שמתארת את הגידול בשוק האג"ח הקונצרניות (נטילת הלוואה מהציבור על ידי חברות באמצעות מכירת אגרות חוב):

מה שפחות רואים בטבלא הזו זה שהכנסת השוק לתחרות דחפה קודם כל להשקעות לא יעילות. בין השנים 2008 ל 2010 בוצעו בשוק האג"ח בישראל הסדרי חוב בהיקף של כ-21 מיליארד ש"ח, שכוללים מחיקת חוב ממוצעת של 35%, כלומר יותר מ-7 מיליארד ש"ח (ולפי ההערכה של התנועה לאיכות השלטון, בין-7 ל-10 מיליארד ש"ח). הכוכבים היו לב לבייב עם קבוצת אפריקה ישראל – 8 מיליארד ש"ח. יצחק תשובה עם דלק נדל"ן – 2.15 מיליארד ש"ח. עידן עופר עם צים – 1.5 מיליארד ש"ח באג"ח, ועוד 2 מיליארד מול הבנקים. ההערכה שאני קיבלתי היא ש 10-15 "טייקונים" אחראים לכ-80% מההיקף הכספי של הסדר החוב.

בכר מספר גם על הימים הטובים שלו במשרד האוצר עם נתניהו:

אתה מבין שאתה מתעסק בדברים ברומו של עולם. פתאום לא מעניינות אותך שיחות חולין עם חברים, או זה שהילד לא הלך לבית ספר. אתה, בהליכה לשירותים, יכול לקבוע גורלות של אנשים, מסים, העירייה הזאת תקבל כסף וזאת לא, איפה אפשר להוריד מסים, סל התרופות — וזה תופס אותך חזק. זה גם באמת מרתק.

"אומרים הרבה פעמים שהאורות במשרד האוצר דלקו עד שעה מאוחרת. נניח כשנתניהו אומר 'יש עודפי מסים, תעשו לי חישוב מהיר לראות איפה אפשר להוריד מסים', בדרך מקיסריה הוא עוצר אצלי בבית, מביא את קובי הבר, איתן רוב (שהיו אז הממונה על התקציבים וראש רשות המסים) — ומקבלים החלטה אם להוריד את המע"מ. הכי פשוט שבעולם. והמע"מ ירד מ־18% לכמעט 15.5%. אחרי זה העלו אותו.

[…] ביבי אמר: 'אנחנו לא צריכים להתבייש להגיד בממשלה שאנחנו לא יודעים לנהל גופים עסקיים. אז יאללה, למכור'. אני זוכר את השיחות עם אייל גבאי (אז מנהל רשות החברות הממשלתיות) באמצע הלילה על צים, על בזק — 'תמכור. מה יעשו לך?'

בכר חושף גם כמה דברים חשובים על ההשפעה של המערכת הפוליטית על התנהלות משרד האוצר:

 התקופה שלי באוצר היתה נהדרת. אנשים טובים, ומבנה קואליציוני נוח מאוד להישגים. היה מאזן אימה בין נתניהו לשרון עד ההתנתקות, ושרון לא התערב לביבי בנושאים הכלכליים.

עושה רושם שמשרד האוצר איבד היום מכוחו.

"יש תהליך כזה. האנשים שיש כיום באוצר לא פחות טובים, אבל תהליך כזה קורה כששר האוצר מגיע ממפלגה אחרת מזו של ראש הממשלה.

ואולי הכי חשוב במסגרת מערכת האמונות הדתיות-קפיטליסטית ומערכת החוצפה הגלויה והביטחון שלא יעשו להם כלום של בכירי האוצר לשעבר, הוא מסביר על התפקיד החשוב והחיובי של משברים במשק. לדבריו, אובדן הכוח של משרד האוצר:

הוא קורה גם כי אין משבר. ב־2003 התנהלנו במצב משברי, שמעודד שינויים, ולנתניהו היה מעמד ציבורי גבוה כראש ממשלה לשעבר. עם כוח פוליטי ומצב משברי אפשר לעשות הרבה, אבל צריך את המשבר בשביל זה. אני מוטרד מהפערים בין המרכז לפריפריה, אבל מעבר לכך המצב הכלכלי כיום מצוין, שיעורי תעסוקה גבוהים, אנשים מרוויחים די טוב, ההייטק פורח, אז קשה יותר להניע רפורמות".

 

 

5 מחשבות על “על סדר היום: קרטל הגז, תכסיסי שיווק קטלניים, ויוסי בכר חושף נסתרות

  1. ויש לציין שרפורמת בכר הביאה לעליה משמעותית בדמי ניהול/רווח ולהפסד כספי ציבור החוסכים, אם תתבצע הרפורמה בכרטיסי האשראי יתווסף להפסד הזה הפסד נוסף, הפסד שיגיע משום שמי שיקנה את חברות האשראי יממן את הקניה על ידי ייקור השירות.

  2. "בהמשך להצעה שלי לגבי קדנציה שניה בכלא לראשי ערים, אני מציע קדנציה שניה בכלא למנכ"לי חברות בניה."

    אחריות אישית
    זה אולי אחד התמריצים היחידים שיכול לעזור כדי להזכיר ל בנקאים, עובדי חברות תרופות, מנהלי קרטלים, נציבת קבילות הציבור וכו וכו שהתפקיד שלהם לשרת את הציבור על פי חוקי המוסר. צריך בשביל זה שילטון דראקוני על גבול הדיקטטורה.

  3. https://finance.walla.co.il/item/3243722

    הותר לפרסום לבקשת “גלובס”: הנאמן לנכסיו של איש העסקים פושט הרגל אליעזר פישמן, עו”ד יוסי בנקל, טוען כי הטייקון שחובותיו נאמדים במיליארדי שקלים, ואנשי אמונו, “הקריבו” בעורמה את הנושים של חברת ההחזקות של פישמן, “תרזליט”, והותירו אותם מול שוקת שבורה. זאת, כדי למנוע את קריסת חברת הום סנטר ישראל מקבוצת פישמן, וכדי “להציל” את פישמן, כך שלא ייאלץ לשלם את חובותיה של רשת הקמעונאות, שאליהם הוא היה ערב באופן אישי.
    ***
    ניצחון לטבע: בית המשפט לא מצא פסול במענקי המיליונים לבכירים הפורשים – למרות מצבה הרעוע
    סגן נשיא ביהמ”ש המחוזי בתל-אביב, חאלד כבוב, דחה את הטענה לפיה נוכח מדיניות התגמול של טבע והפסדי העתק שספגה, היה עליה להימנע מלהעניק מענקי פרישה על-סך מיליוני דולרים לבכירה שפרשו: ארז ויגודמן שכיהן כנשיא ומנכ”ל טבע, וסיגורדור אולפסון ששימש כמנכ”ל ונשיא הפעילות הגנרית הגלובלית של טבע • כבוב לא התייחס לשאלה האם מדובר במענקים סבירים או לא

    אפשר להכין רשימה בלתי סופית של ארועים דומים

  4. "אחד הדברים המרשימים בעולם הקפיטליזם בדמותו כמערכת שמונעת לפי עיקרון מיקסום-הרווח הוא שאין קווים אדומים, ואין דברים שלא ינוצלו למטרות רווח"

    בקפיטליזם התחרותיות, שמתבטאת בסך כל רווחים, מעודדת חוסר מוסר. אבל יש לתחרותיות יתרונות, אם תטיל מגבלות על רווח של חברות האם זה לא יביא אותן למצב של לא כדאי להן להיות יעילות?
    בהונג קונג חברת הרכבות שהיא מונופול חיוני יושבת פעם בכמה חודשים עם נציגי הממשלה. הם בודקים מה היו רווחי חברת הרכבות ועל פי זה מאפשרים לחברה להעלות מחירים. חברת הרכבות נקנסת על תקלות בתפקוד.
    האם זה פתרון בחברה קפיטליסטית? האם הממשלה צריכה ויכולה לבקר חברות, לקנוס אותן על תפקוד לקוי, להכניס לכלא בעלי משרה בכירים על הונאות?
    להסביר להן שהן יכולות להיות רווחיות אבל אך ורק אם הן משחקות על פי כללים הוגנים?
    נציבת קבילות הציבור של התאגיד עושה מלאכתה רמייה, אין ספק בכך. האם צריך להיות גוף ממשלתי שתוכל לקבול אליו על נציבת הקבילות ויהיה בכוחם לקנוס את התאגיד ולדרוש את פיטוריה כך שהנציב הבא ידע שיש לו אחריות אישית?

    • רגולציה היא בהחלט אופציה (וגם הכרח). יש גם את האופציה שבחלק מהתחומים הפעילות תסופק כשרות ממשלתי שלא דרך מנגנון השוק.
      לגבי נציבת קבילות הציבור – על פניו אפשר להתלונן למועצת העיתונות (גוף וולונטרי, אבל התאגיד לוקח ברצינות את החברות בו) וגם כלפי מעלה להנהלת התאגיד ולמשרד התקשורת, לנציב קבילות הציבור של המדינה וכדומה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s