כשהכלכלה תדבק בקורונה

תשומת הלב הציבורית שמופנית לבלימת מגיפת הקורונה משאירה בצד את שאלת ההיערכות לתוצאות הדבקת הכלכלה בקורונה, שילכו ויתעצמו ככל שמתעצמים צעדי הבלימה של המגפה עצמה.

 
יש מי שמסתכלים על הנפילות בבורסה ורואים בהן את האפקט של מגפת הקורונה. הם אכן מייצגות את חוסר הודאות בנוגע לעתיד הכלכלה ואת הפסימיות לגביה, אבל הן עדיין לא מייצגות את הנזק הממשי הצפוי. הירידות מייצגות מחיקת ערך בזירה הפיננסית, שמועצמת על ידי המגמה, שיוצרת עודף היצע על ביקוש ולכן מביאה לנפילות מחירים. לאחר נפילות כאלה יכולה להיות עליה מהירה לא פחות, ומי שיכול להרשות לעצמו לא לברוח מהבורסה, בד"כ יראה את הערך חוזר בתוך כמה שנים.
אני חושב שהבעיה העיקרית צפויה כאשר יתחילו לצוף תופעות הלוואי של צעדי הבלימה של המגפה על הכלכלה הריאלית
עד כה, דרך ההתמודדות העיקרית למניעת/מיתון התפשטות הקורונה היא צעדי בידוד של החולים הפוטנציאליים, במטרה למנוע או לפחות להאט את התפשטות הנגיף באוכלוסיה – במידה רבה מכיוון שהתפשטות מהירה צפויה להביא לכמות חולים גדולה במצב קשה הגדולה בהרבה מיכולת הטיפול של בתי החולים, ולתמותה נרחבת.
הבעיה היא שאת ההשלכות הכלכליות של צעדי הבידוד האלה אנחנו רק מתחילים לראות.
במקביל להפסד ימי עבודה ותוצר עבודה של המבודדים עצמם, בשלב הראשון, נחתכה כמעט לחלוטין ההכנסה בענפי התיירות והנסיעות, וכל העסקים הנלווים להם.
בשלב השני, נחתכה כמעט לחלוטין ההכנסה בענפי הבידור, הפנאי והנלווים להם, שמתנהלים בהתכנסויות בינוניות וגדולות, שנאסרו.
בשלב השלישי, שיתחיל מחר, צפוי אובדן הכנסה בהיקף עצום של הורים שיפסידו ימי עבודה כדי לטפל בילדים שמערכת החינוך מפסיקה לטפל בהם. במקביל, הציבור מתחיל בימים האחרונים לצמצם מאוד את כל האינטראקציות והמפגשים, ולכן משתדל להמנע מלצאת למקומות ציבוריים (כמו קניונים ובתי קפה), לשלוח ילדים לפעילויות וכו'.
בשלב הבא, שייתכן שיבוא, ייסגרו מקומות עבודה שאינם חיוניים ו/או יוטל סגר אזורי/כללי, מה שישבית ויחתוך לחלוטין את ההכנסה של המוני עובדים ושל מספר גדול מאוד של עסקים.
את רוב הצעדים האלה כבר הפעלנו, אלא שאנחנו לא יודעים למעשה כמה זמן הם צפויים להמשך, ומתי אפשר יהיה לחזור לשגרת פעילות.
כל הצעדים האלה הם צעדים חשובים לצמצום ההדבקה, אבל התוצאה שלהם היא השבתה של פעילות כלכלית יצרנית, ואובדן הכנסות לעובדים, למעסיקים שלהם ולעצמאים. ומעבר למצוקה הנקודתית של אנשים שפרנסתם נפגעת – בכלכלה המודרנית שלנו, שנושמת אשראי וממונפת במידה רבה, כמעט כל הכנסה מנותבת להחזר של הלוואה קודמת, ואובדן ההכנסה משמעותו כשלון בהחזר ההלוואה. כשלון החזר של הלוואות רבות בו זמנית מביא לכשל של הגוף המלווה עצמו.
מה אנחנו צפויים לראות?
בשלב הראשון, בגלל החשש מאי-הודאות אנשים יצמצמו גם את ההוצאות שלהם על רכישות לא הכרחיות – כשהמשמעות היא העברת אובדן ההכנסה משכירים (בעיקר) למעסיקים ועצמאיים, שהם הצד שמוכר את הרכישות האלה.
ריכוך ומרווח נשימה כלשהו צפוי להתקבל מכך שהשכירים שמושבתים מעבודה בעקבות צעדי הבידוד אמורים (עד כמה שאני מבין) לנצל את ימי המחלה שלהם כדי להמשיך לקבל שכר, וזה צפוי להספיק כדי לדחות את הבעיה למספר שבועות (ולדחות ולפזר את הבעיה למקרי מחלה אמיתיים בהמשך השנה, בהנחה שנחזור לשגרה בתוך כמה שבועות).
הבעיה היא ההוצאות הקבועות שמהן לא ניתן להמנע עקב צמצום הפעילות הכלכלית וההכנסות, וככל שצעדי ההשבתה והבידוד יימשכו, כך ההתמודדות איתן תהיה פחות ופחות אפשרית.
למה אני מתכוון?
נניח שאנחנו יושבים בבית, לא הולכים להופעות, בתי קפה וקניונים.
אבל בעלי החנויות בקניונים צריכים לשלם שכר דירה וארנונה וכו', למרות שההכנסה שלהם נחתכה.
בעוד כמה שבועות, אם נמצה את ימי המחלה שלנו ונעבור לחופשה ללא תשלום, עדיין נוכל כנראה לשלם על קניות בסופר, אבל בסוף החודש נצטרך לשלם את שכר הדירה, או את המשכנתא.
מה יקרה לאורך זמן? 
א. יותר ויותר משפחות "לא יגמרו את החודש" וייכנסו לאוברדרפט, והמשמעות היא שהן ישלמו ריבית גדולה יותר על החובות שלהן, ובשלב מסויים – כרטיסי האשראי לא יעברו והן לא יוכלו להוציא כסף בכלל. הן יתקשו לשלם חשבונות (מה שייצור מצוקת הכנסות בחברת החשמל, תאגיד המים והשלטון המקומי), ולא יעמדו בתשלומי שכר הדירה או המשכנתא.
אני מעריך שאם לא יהיה שינוי משמעותי של חזרה לשגרת חיים, נתחיל לראות את זה בישראל באופן בולט בתחילת אפריל, כאשר משכורות לא ייכנסו (או ייכנסו באופן חלקי בלבד), אבל חיובי אשראי, חשבונות חודשיים, ושכר/דירה או משכנתא יצטרכו לצאת מחשבונות הבנק במהלך הימים הראשונים של החודש.
ב. המשפחות הן השלב הראשון בשרשרת האשראי. בשלב השני, בעלי קניונים שלא מקבלים שכר דירה מהחנויות יתקשו להחזיר את ההלוואות שלקחו כדי לבנות את הקניון. הרשויות המקומיות שלא מקבלות תשלומי ארנונה יתקשו לשלם לקבלנים והספקים שלהם. בעלי בתים שלא מקבלים שכר דירה יתקשו לכסות את ההוצאות שלהם, שבמקרים לא מעטים מיועדות גם להחזר ההלוואה שלקחו כדי לקנות דירה להשקעה. הבנקים יתחילו לגלות שיותר ויותר לווים לא עומדים בתשלומי המשכנתא שלהם.
עסקים שמשרתים חוב שלקחו למטרות הקמה וגדילה לא יצליחו להחזיר את החוב שלהם, כשמי שייפגע הם מי שנתן את ההלוואות האלה – בנקים או גופי אשראי חוץ בנקאי (קרנות פנסיה, חברות ביטוח והשקעות, שאובדן ההכנסות עבורן הוא אובדן ערך של חסכונות הציבור)
ג. למזלנו הרגולציה בישראל ולקחי המשבר של 2008 מנעו מאיתנו את השלב הבא שהיה אפשרי – קריסתם של ניירות ערך מבוססי משכנתאות והלוואות, שערכם מתבסס על ההנחה שלא ייתכן גל של כשלונות בהחזר הלוואות- מה שבהחלט קורה במצב של משבר כלכלי גדול.
אז מה עושים?
ככל שצעדי הבידוד וההשבתה יתמשכו, יתגבר הצורך לתגובה ממשלתית בנושא. אני חושב שהיא יכולה לבוא בכמה אפיקים מרכזיים:
א. קביעת מורטוריום על הלוואות – כלומר הקפאה של גביית הלוואות וחובות, עד שייצור ההכנסות ישתקם. זה מהלך שלא דורש השקעה נוספת, ויכול לפתור חלק ניכר מהצרות בשרשרת, כי הוא יפחית את הלחץ לגבות תשלומים ממי שאין לו הכנסה לכסות אותם.
ב. הזרמת כסף למערכת על ידי הממשלה בדמות מענקים או יצירת ביקושים – מענקים יכולים לבוא בדמות מימון שכר לעובדים בזמן השבתה, כלומר תשלום דמי אבטלה/ימי חופשה מעבר לתנאי הזכאות הרגילים (ומכיוון שזה חריג, אפשר לשלם אותם גם לעצמאים מובטלים ולא רק לשכירים). יצירת ביקושים יכולה לבוא בדמות רכישה ממשלתית של מוצרים ושירותים מיצרנים שיכולים לייצר בתנאי הבידוד, ובכך יצירת עבודה והכנסה חלופית גם עבור העובדים שלהם. הממשלה גם יכולה ליזום תעסוקה בענפים מסויימים שמאפשרים הגדלת תעסוקה בזמן קצר וללא השקעת הון גדולה (כמו שעשתה בעבר בתקופות אבטלה) – בתנאי שהיא אפשרית בתנאים שלא מגבירים את ההדבקה במחלה.
ג. הזרמת אשראי לבעלי עסקים ולעובדים – דרך זו היא בעייתית לטעמי, מאחר ויש לה שתי השלכות עיקריות:
היא לא פותרת את הבעיה אלא דוחה אותה – את ההלוואות האלה יהיה צורך להחזיר בעתיד, והן יכבידו על הלווים. זה יכול להפוך את זה ממשבר קטסטרופלי למצוקה שאפשר לחיות איתה (זה מה שמנסים לעשות בהגבלת ועיכוב תפוצת הוירוס עצמו עבור למערכת הבריאות), אבל זה לא אופטימלי.
שנית, אם ההלוואות ינתנו בריבית, הרי שהיא מפילה על הלווים את עלות ההתמודדות עם המשבר בדמות עלות הריבית והחוב הנוסף שאותם יאלצו לשרת בעתיד. סיכוי סביר שהלוואות כאלה יסופקו על ידי מתן עידוד (בדמות הזרמת נזילות ומתן ערבון מדינה) לגופים פיננסיים להעמיד אשראי לצרכנים, והמשמעות היא הגדלת השיעבוד של העובדים והייצרנית לספקי האשראי, שיקבלו בעתיד נתח גדול יותר מההכנסות שלהם. כלומר – גביית עלות המשבר מהכלכלה היצרנית והעברתו לידי המגזר הפיננסי.
אם מחליטים ללכת לאפיק ההלוואות, אני חושב שעדיף וראוי לתת את ההלוואות האלה באופן ישיר מהמדינה ללווים, כהלוואות ללא ריבית, שההחזר שלהן יתחיל לאחר החזרה לשגרת הפעילות.
בכל מקרה – אם דנים באיכות ההתמודדות שלנו עם המשבר – לא ייתכן לדון רק בפן ההתמודדות הבריאותית איתו, מכיוון שההשלכות שלו על הכלכלה יהיה מקיפות לא פחות.

מחשבה אחת על “כשהכלכלה תדבק בקורונה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s