למה הספר של שיפריס "ילדי הלך לאן?" הוא ספר גרוע – התשובה הקצרה

במוסף הארץ של ה-18.10.19 פורסם טור של אביגדור פלדמן שמהלל את ספרו של נתן שיפריס "ילדי הלך לאן?" – המחקר ששיפריס הבטיח את פרסומו המתקרב מאז תחילת שנות ה-2000, ופורסם לבסוף בשנה האחרונה. הטור של פלדמן רצוף בטעויות קשות, שמעידות על כך שהוא לא מכיר כלל את הפרשה עליה נכתב הספר, ואולי גם את המתודות הבסיסיות של מחקר היסטורי.

אני כתבתי תגובה רצינית ומהירה לטור הזה של פלדמן, אבל עורכי המוסף העדיפו לפרסם, במדור המכתבים, גרסה מקוצרת למדי של התגובה ששלח להם רועי פלד. בחירת העריכה הזו מעלה תהיות נוגות על מצב העיתונות (ובתוכה "הארץ"), וספציפית על המחוייבות שלה לאתיקה עיתונאית – בחינת עובדות בטרם הפרסום ופרסום תיקון הולם כאשר מתברר שפרסמו מידע שגוי, בכל הנוגע לטורים אישיים של כותבים שאינם חלק מהמערכת.

כך או כך, התגובה שכתבתי היא הזדמנות טובה לפרסם את עיקרי הביקורת שלי על הספר של שיפריס. יש לי גם ביקורת מפורטת בהרבה על הספר הזה, אבל היא נמצאת בינתיים במסלול אחר.

חוסר בקיאות בסיסית היא בסיס רעוע לביקורת / אבשלום בן צבי

אביגדור פלדמן מהלל בהתרגשות רבה ("את הספר הזה לא יכולתי להניח מהיד כל הלילה", 18.10.19) את ספרו של נתן שיפריס על פרשת ילדי תימן. למרבה הצער, נראה שהוא עושה זאת על סמך חוסר בקיאות בסיסי ביותר בפרשה ובתהליך חקירתה. אם היה מכיר את הפרטים, היה מזהה בקלות את הכשלים היסודיים שבמחקרו של שיפריס, ולא נסחף לשבחים כה נמרצים.

מחקרו של שיפריס, שפורסם רק השנה, נכתב זמן רב קודם לכן אך לא פורסם במשך שנים רבות. גם בחינה שטחית שלו מגלה ששיפריס לא משתמש במתודות החקירה ההיסטורית הבסיסיות ביותר של מחקר היסטורי מדעי.

מחקרו של שיפריס, בשונה מהאופן שבו הציג אותו פלדמן, לא מתבסס על קריאת "כל פיסת נייר שעסקה בפרשת ילדי תימן", אלא – באופן בלעדי – על העדויות שנשמעו בדלתיים פתוחות בפני ועדת החקירה הממלכתית, בצירוף מספר כתבות עיתונות. באופן שמנוגד לכל מתודה מקובלת של מחקר היסטורי, הוא נשען על עדויות מאוחרות, לעיתים מכלי שני, ומתעלם מכל פיסות הנייר האחרות, שזמינות לכל חוקר בארכיון ועדת החקירה שנפתח לציבור על ידי ארכיון המדינה בסוף שנת 2016.

עשרות אלפי המסמכים השמורים בארכיון, שהם עיקר החומר הנגיש לחוקר הפרשה, כוללים לא רק תיעוד מקורי, בן הזמן, בנוגע לגורלם של הילדים שתלונות לגבי היעלמותם הוגשו לשלוש ועדות החקירה השונות. במקרים רבים הם כוללים גם עדויות קודמות שמסרו בני אותן משפחות ולעיתים אותם עדים עצמם, כשלושים שנה מוקדם יותר. שיפריס מתעלם לחלוטין במחקרו לא רק מהמסמכים המקוריים שאיתרה הועדה, אלא גם מעדויות אלה, שבהיעדר סיבה טובה ייחשבו על ידי היסטוריון לאמינות יותר. במילים אחרות, שיפריס לא מצליב מקורות כלל, אלא מנתח את תוכן העדויות מבלי לבחון אותן, וגוזר מסקנות מתוכן מבלי להצליב אותן מול שום מקור מידע אחר, תוך שהוא מתעלם מעיקר החומר הזמין בפרשה. התעלמות זו מנוגדת לסטנדרט הבסיסי ביותר של מחקר היסטורי, ומביאה אותו למסקנות שגויות ותמוהות.

כך, למשל בדוגמא הספציפית היחידה שכלל פלדמן במאמרו – עדותה של אהובה כורש על אחיה בן-ציון סגטל. לפי עדות זו, לבקשת אביה הראו לו את גופת הבן, אלא שזו היתה מגולחת ועם חתכים תפורים בראש ובבטן. מי שאכן יצליב את העדות הזו עם מקורות אחרים יגלה שהיא עדות אמינה, אלא שהיא לא מעידה על היעלמות או חטיפה, אלא על נתיחה שלאחר המוות. ועדת החקירה הממלכתית, שעשתה את עבודת המחקר וההצלבה ששיפריס נמנע ממנה, איתרה את רישום קבלתו ופטירתו של בן ציון סגטל בבית החולים צריפין, את רישום העובדה (בשיבוש קל בשם) שגופתו נותחה לאחר המוות, ואת רישום הפטירה בפנקס הפטירות של משרד הבריאות.

בתמונה: תיעוד הנתיחה שלאחר המוות שבוצעה בגופתו של סגטל

כך, למשל, טוען שיפריס שבנוגע למעון הילדים של ויצ"ו בצפת לא נשאר תיעוד ארכיוני ומגיע למסקנה – על סמך מספר עדויות זעום – שהוא שימש להרחקה מכוונת של הילדים מהוריהם למטרת אימוץ. אלא שועדת החקירה איתרה חומר ארכיוני מפורט לגבי המעון, ציינה זאת בדו"ח שלה, והוא זמין לעיון לכל החפץ בכך. המידע המצוי בתיקים סותר את פרטי זכרונם המאוחר של העדים ואת מסקנותיו של שיפריס.

גם טענתו של פלדמן, הנסמכת על שיפריס, לגבי פתיחת הקברים ומציאתם ריקים אינה נכונה. ראשית, פתיחת קברים לא נעשתה במצוות הועדה אלא ביוזמת הפעילים שטענו לחטיפה שיטתית של ילדים. שנית, בפעם היחידה שבה התערבו אנשי המקצוע בפתיחת קברים, לאחר טענת הפעילים שהם ריקים, כן נמצאו שרידי גופות של ילדים בכל אחד מעשרת הקברים שנפתחו. גם דו"ח הסיכום של פתיחת הקברים זמין (עמ' 43-22) לכל דורש.

בשונה מטענתו של פלדמן, ועדות החקירה בהחלט ענו על השאלה לאן נעלמו הילדים. הם לא נעלמו "ביום אחד סתמי אחד" ללא "זכר ותיעוד בשום רשומה מוסדית", אלא הותירו, בכ-95% מהמקרים, תיעוד בן הזמן המעיד מחלתם ופטירתם, כפי שנמסר ברוב המקרים להוריהם באותן השנים. ביתר המקרים, פרט למספר ספור ביותר, פשוט לא נשמר ממרחק השנים התיעוד שיכול היה לאפשר לקבוע את גורלם, אך אין סיבה סבירה לחשוב שהיה שונה מגורלם של היתר, שהתיעוד לגביהם אותר. את מסקנותיהן ביססו ועדות החקירה על עבודת מחקר מקיפה שאיתרה את התיעוד הזה והצליבה אותו עם התלונות על ההיעלמות –  ולא על ההנחה המוקדמת ש"אי-אפשר לדמיין" שמוסדות הקליטה מעבירים ילדים תימנים ממשפחות במצב מצוקה למשפחות אשכנזיות מבוססות, כפי שטוען פלדמן בעקבות שיפריס. באופן מקומם, נראה שפלדמן לא רק שלא קרא את מסקנות ועדות החקירה, אלא עוד מרשה לעצמו לכנות את חבריהן שאינם ממוצא אשכנזי בכינוי הפטרוני "תימנים מטעם".

לסיכום – מי שבקיא ולו באופן שטחי בפרשה ובנורמות הבסיסיות ביותר של מחקר היסטורי, צריך היה להבין שספרו "המחקרי" של שיפריס הוא כתב פלסתר שלא עומד בסטנדרט הבסיסי ביותר של מחקר היסטורי. עוזי משולם, האחראי העיקרי להפצת תיאוריית החטיפה הממסדית, אכן היה גאה בו. אבל מי שמבקשים את האמת ולא מיחזור של טענות חמורות ביותר שנמצאו פעם אחר פעם כלא מבוססות, יתביישו בו ובתמיכה חסרת האחריות שהוא מקבל.


לרשומות הבאות בסדרה:

דוגמה ראשונה: המכונית האמריקאית וחקירה המשטרה

דוגמה שניה: מיהו "בוקי"?

דוגמה שלישית: סתירה גלויה

דוגמה רביעית: סטירה בעדויות

דוגמה חמישית: השורות שבמכתב

התשובה הארוכה: מאמר הביקורת המלא על הספר של שיפריס

דוגמה שישית: ציטוט חופשי

28 מחשבות על “למה הספר של שיפריס "ילדי הלך לאן?" הוא ספר גרוע – התשובה הקצרה

  1. בני אדם לא משנים את דעתם, הם מגבשים דעה תוך 30 שניות ונצמדים אליה, כל עובדה שהם יבחנו נועדה לאשש את דעתם הראשונית. זו המציאות. זו הסיבה שאנחנו על סף בחירות בפעם השלישית.
    את המניעים של התומכים בטיעונים של שיפריס יש לחפש בתחום הפסיכולוגי ולא בהצמדות להגיון ולמציאות אולי אם תבין אותם יהיה קל לך יותר לערער את האמונה שלהם.
    דרמה הרבה יותר מעניינת ובעלת יתרונות מאשר "לא קרה כלום". בני אדם חיים בשקר מיום הוולדם ועד מותם וזה לא שקר אם הם מאמינים בזה. בלתי אפשרי לשכנע בני אדם שהם משקרים לעצמם.

    אהבתי

    • א. המטרה היא לא לשכנע את ה"מחוייבים" (חסידי משולם, מפיצי העלילה מהדור הותיק, מאמיני עמותת עמר"ם, אנשי המזרח הקיצון וכו'). המטרה היא להשפיע על דעתם של מי שלא באמת גיבשו דעה בעניין, אבל מקורות המידע שלהם הם עיתונות הפחים הישראלית והטיפול המופקר שלה בפרשה.
      ב. מהיכרותי עם קבוצת" המכחישים", אולי היית מתפלא לגלות כמה מהם התחילו מנקודת פתיחה שמאמינה לסיפור החטיפות, אבל הבינו לאורך הדרך שהדברים אינם כפי שהם מוצגים.

      אהבתי

      • לא זו בלבד שחלק מקבוצת ה”מכחישים” האמינו ושינו את דעתם, דווקא שני החלוצים בקבוצה, ד”ר דב לויטן ונונה דולברג התחילו כמאמינים ואחרי שחררו שינו את דעתם.

        אהבתי

  2. פלדמן כתב באירוניה הוא לועג לספר של שיפריס הנה תגובתו בפייסבוק:”בדרך כלל אינני נוהג להגיב לתגובות לפוסטים, אך התגובות לסקירת ספרו של ציפריס שפורסמה בהארץ ויובאה לפייס, הוכיחה לי כי חינוך הקוראים לקריאה של טקסטים מאיכות עילית אף פים לא מסתיימת ובפייס חסרה לי הגר שכמוה כרבי אליעזר בן או לא בן חיסמא תסביר כי קינין ופתחי נידה וגימטריה הן פרפראות לדברי תורה ועל כן: אעלה על ראש שמחתי תגובה ששהשבתי לאחד המגיבים הזועמים:
    ספגתי בהנאה, את צליפותיך בשוטים לחים אהבתי כאילו הייתה בלן תורכי חובב בשר רך, אבל אם הייתה מתפנה מנעריך הכמהים ללטיפותיך, הייתם מבחין באדווה אירונית העוברת על פני הטקסט כרוח אביב על מיימי הבוספורום אדווה המתפרשת מן המשפט שגם ציפריס האשכנזי שחצה את הקווים החליט לחצות חזרה ולהיעשות דוקטור כדרך השכנזים וכתב לכאורה ספר שכנזי אקדמי, לצערי חשבתי שבשלב זה חינכתי את קוראי להבחין באידוות הקלות במקום לעשות מעשיהם בחדר האדים הלח”

    אהבתי

    • למרות התגובה הפתלתלה הזו של פלדמן, קשה מאוד למצוא את האירוניה בטור שלו. והטענה הזו לאירוניה לא הביאה אותו:
      א. לא לפרסם הבהרה בנושא.
      ב. לא להעיר לשתי עמותות הפצת העלילה הבולטות ששיתפו את הטור שלו בהתלהבות בדפי הפייסבוק שלהן.
      ג. לא להמנע מתגובה נוספת, שבה הוא מפגין שוב את הערכתו הנלהבת לשיפריס ומחקרו, כאילו לא טען קודם לכן לאירוניה.
      כך שבעוד שפלדמן נהנה מאוד כנראה להשתעשע בטור שלו, תגובה עניינית לביקורת הוא לא טרח לתת.

      אהבתי

  3. למרות שהבטחתי לא להגיב יותר בנושא, אני לא יכול שלא לשאול את עצמי, "מה אתה רוצה ממני אבשלום", אני לא כתבתי את הספר אני אשכנזי רגשן והספר ריגש אותי, אני לא התיימרתי לחקור את פרשת ילדי תימן, שאין לי שום מושג עליה, אבל כן התעניינתי במשפט של עוזי משולם ששיפריס היה אחד הנאשמים בו, ונדון לארבע שנות מאסר בזכות הלכת השותפות של קושרי קשר, הלכה אנגלית אנאכרוניסטית, שמבטאת פאראנויה מלוכנית ושנועדה להוציא להורג את כל קושרי הקשר לפיצוץ בית הפרלמנט, הארמון ועוד, הידוע כקשר אבק השריפה משנת 1605, ותמהתי איך הלכה אנגלית שמזמן אבד עליה הקלח,(כלח?) הושבה לחיים על ידי השופטת דורנר הליבראלית, ועוד לפני שקראתי את שיפריס חשבתי שמדובר בתגובה פאראנואידית לכל מי שמזכיר את פרשת התימנים הקטנים וכך אני מפרש את תגובת כל השמאלנים החביבים קוראי העיתון הארץ כנגדי, בשר מבשרכם, עצם מעצמכם . אבל אני כבר עברתי לנושא אחר הצמד ביבי ונוני כמו פאט ופטשון ונתראה באוויר הצלול ובשמיים הכחולים וד"ש לדגים.

    אהבתי

    • מה אני רוצה ממך?
      כפי שהראיתי בתגובה שלי, העובדה שלפי עדותך אין לך שום מושג" לגבי פרשת ילדי תימן אבל אתה רגשן הביאה אותך ליפול בפח של שיפריס, ולפרסם בעקבותיו כמה טענות שהן פשוט לא נכונות. בפרסום הזה אתה נותן גיבוי לטענת החטיפה הממסדית, שבמצב הידע הנתון קשה למצוא לה הגדרה אחרת מאשר" עלילת דם", מהשפלות והמכוערות שהודבקו ליהודים לאורך השנים.
      אז מכיוון שאת הטענות השגויות שלך, שמקורן כפי שאמרת בכך שאין לך שום מושג לבי הפרשה, פרסמת מעל במה ציבורית מכובדת למדי, הייתי רוצה ממך שתנהג באחריות כלפי הקוראים, ותתקן את הטעויות שלך (עדיף מעל אותה במה מכובדת). אולי גם שתתנצל על השגיאה. זה לא נשמע לי ציפיה כל כך מרחיקת לכת.

      Liked by 1 person

  4. אתמול ציין מאן דהו בטוקבק להארץ ש”זכורה לי תמונתו של אייכמן בחדר אוכל בקיבוץ”. הוא כמובן מעולם לא ראה תמונה כזו כי אין. אדולף איכמן הגיע לנמל חיפה ב-1937 במטרה לבקר בארץ ואולי גם בקיבוץ, והציג עצמו כעיתונאי אך לא הורשה להישאר בארץ ונאלץ לשוב באניה בה הגיע. כך נולד שקר גס וסלפני. כך כנראה גם בא לעולם ספרו של שיפריס. פרופ’ אליזבט לופטוס הקדישה חייה למחקר על הזכרון המתעתע. היא הראתה כמה קל להשתיל “זכרונות” לאנשים על ארועים שלא היו ולא נבראו. שיפריס שמע סיפורים מכלי שלישי על החטיפות. הוא מאמין. מדוע שאני אאמין?

    אהבתי

      • ליובל ירון. לופטוס הפכה כבר לפני עשרות שנים לאימת הפסיכולוגים ששיגרו את מטופליהם לבית המשפט להעיד נגד מי שלאמונתם התעלל בהם, מינית או בכל דרך אחרת, בילדותם, אבא, סבא, דוד. היא העידה שמדובר בזכרון צף שהושתל במוחם ועבורם הוא אמין יותר מכל אמת אך הנסיבות מוציאות מכלל אפשרות שהמעשים הקשים התרחשו במציאות. עדות המומחה שלה חילצה לא מעט נאשמים ממאסר ממושך. להבנתי חלק מהעדים בפרשת ילדי תימן החטופים מאמינים ומוכנים להישבע שמה שהם מספרים קרה והם היו עדים לו. הם לא משקרים במודע אך זה לא הופך את סיפורם לאמת.

        אהבתי

        • הכרתי את רב סרן אליעזר כספי ז"ל מ"פ שיריון מפלוגה ח' גדוד 184 בשנת 1973 היה מפקדי. בעל מראה תימני חד משמעי לפי הצבע הכהה מאד כמו תימני ויותר חשוב מבנה הגולגולת. היה מראה תימני קלאסי, אין ספק בחיצוניות שלו. אבל הוא היה ממוצא פולני ולפי גוגל עלה לארץ בגיל 8 . אני רוצה להוסיף שהיו לו בעיות זיכרון קשות מאד שבלטו מאד. וההסבר שקיבלנו שהוא עבר תאונת דרכים קשה. אני משוכנע שהוא ילד תימני מחטופי תימן. ואם היה אפשר לעשות בדיקת דנא זו היה הוכחה חד משמעית הראשונה לחטיפת ילד.

          אהבתי

          • אם אפשר היה, אולי זו היתה הוכחה. אבל מאחר שאני מבין שבעת נפילתו הוא לא הותיר אחריו ילדים, כנראה שאי אפשר. אז בינתיים אין הוכחה. כמובן, ייתכן גם שהיה אכן ילד מאומץ ממוצא תימני, ועדיין זו לא היתה הוכחה לחטיפה, מכיוון שיש מקרים ידועים של ילדים תימנים שאומצו במשפחות אחרות – אבל בנסיבות אימוץ תקינות.

            אהבתי

  5. פינגבק: למה הספר של שיפריס "ילדי הלך לאן?" הוא ספר גרוע – דוגמה ראשונה – המכונית האמריקאית וחקירת המשטרה | עמדת תצפית

  6. קצת הרבה באיחור אבל עם כל הכבוד להשקעה שלך בביקורת מנומקת על הספר של שיפריס, קדם קריאה של הספר על ידי אדם שכל הידע שלו על הפרשה מגיע מהעיתונות היה מספיק בהחלט כדי להגיע למסקנה שזה ספר זבל. אין לי ספק שפלדמן קורא מיומן מספיק לביצוע קדם קריאה כהלכתה

    אהבתי

  7. פינגבק: למה הספר של שיפריס "ילדי הלך לאן?" הוא ספר גרוע – דוגמה שניה – מיהו "בוקי"? | עמדת תצפית

  8. פינגבק: שנה טובה ה'תשפ"א | עמדת תצפית

  9. פינגבק: למה הספר של שיפריס "ילדי הלך לאן?" הוא ספר גרוע – דוגמה שלישית – סתירה גלויה | עמדת תצפית

  10. פינגבק: למה הספר של שיפריס "ילדי הלך לאן?" הוא ספר גרוע – דוגמא רביעית – סטירה בעדויות | עמדת תצפית

  11. פינגבק: למה הספר של שיפריס "ילדי הלך לאן?" הוא ספר גרוע – דוגמא חמישית – השורות שבמכתב | עמדת תצפית

  12. פינגבק: למה הספר של שיפריס "ילדי הלך לאן?" הוא ספר גרוע – התשובה הארוכה | עמדת תצפית

  13. אמא שלי נחטפה בהיותה תינוקת! היא ובת דודתה. נאמר לסבתי שהילדות חולות ונלקחו לטיפול. סבתי תמהה שכן הן לא היו חולות כלל. סבתי לא וויתרה והייתה מגיעה לביקורים תכופים למקום… כאשר נאמר לה בהחלטיות כי בתה ואחייניתה נפטרו, סבתי החליטה לא לוותר. היא נכנסה למקום בחשאיות, ראתה את שתי הבנות ארוזות ומוכנות למסירה… לקחה אותן ומיהרה לביתה. לא עברו מספר שעות והגיעו אליה לתחקר אותה… היא החביאה את הבנות וענתה להם "בתמיהה": "כיצד נעלמו הבנות אם הן נפטרו לטענתכם?"
    עד היום יש לאימי סימני נתיחות וחתכים ברגליים, כאשר בדקה וחקרה את העניין בבגרותה, התגלה שעברה ניסויים שונים…
    לא משנה כמה תנסו לשקר ולהכחיש את הפשעים הללו – יגיע היום ותתנו את הדין!!!

    אהבתי

    • סיפור בגלגול שני או שלישי? כלומר, את שמעת ישירות מהסבתא, או מה שאמא שמעה מהסבתא?
      מה שמות הסבתא, האם ובת דודתה? באיזה בית חולים מדובר? מתי?
      האם הסבתא התלוננה בזמן אמת למשטרה? האם יש תיעוד לטענת הניסויים שעברה האם?
      האם המקרה הזה הובא בפני אחת מועדות החקירה?
      בינתיים עוד לא נתקלתי במקרה דומה שבו הצליחו לבסס את הטענה שנמסר להורים שהילדים נפטרו.
      וזה מעבר ללוגיקה הפשוטה לפיה אם היו נסיונות חטיפה שסוכלו, היו גם נסיונות חטיפה שהצליחו – ולמרות זאת ואחרי כל החקירות ובדיקות הדנ"א לא אותר ולו אדם אחד שנחטף ונמסר לאימוץ כאשר להוריו מסרו הודעה כוזבת שנפטר.

      אהבתי

  14. לא משכנע. מדובר בכניסה לפרטים ודקויות ברמה קטנונית. והתעלמות מהעיקר שמדובר באלפי משפחות כאלה שהיו ונרשמו בוועדות וכאלה שבהמתנה. שחוזרות וטוענות חטפו לנו את הילד/ה ולא נתנו את גופותיהם וההפך הסתירו מאיתנו את גורלם בכך שהודיעו לנו לקונית הם נפטרו ונקברו. ושוב יש פה התעלמות מהעובדות שמדובר באנשים קשיי שפה וביטוי משפחות חלשות שאפשר במילים פשוטות לנפנף אותם בלי הסבר מניח את הדעת.

    אהבתי

    • המשפחות מעידות, ברוב המכריע של המקרים, שהילד נלקח לטיפול רפואי ובהמשך הודיעו להם שהוא נפטר. אין כאן התעלמות מהמשפחות והעדויות שלהן, אלא להפך – העדויות היו נקודת הפתיחה של חקירת המקרים, שהעלתה הסבר מניח את הדעת (עבור מי שמבקש לדעת מה עלה בגורל הילד, לא עבור מי שנתלה בתקווה הנואשת שאולי הוא עדיין בחיים): תיעוד בן הזמן המאשר, גם אם לא לפרטי הפרטים, את עדות המשפחות: הילד אכן הועבר לטיפול רפואי, ואכן נפטר. מי שמתעלם מעיקר הדברים הוא שיפריס, שפוטר בקש את כל התיעוד הזה, כדי להאחז בטענת החטיפה.

      אהבתי

    • התגובה שלך לא הוסתרה. כתגובה ראשונה של משתמש מסויים, היא דורשת אישור לפני הפרסום. היא אושרה ומופיעה למעלה, וכבר הגבתי עליה.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s