שנה טובה ה'תשפ"א

סיכום השנה המסורתי בעמדת תצפית. לפני כמה ימים שמתי לב קצת להפתעתי שממש בקרוב תסתיים השנה התשיעית שלי בעמדה, מה שאומר שבעוד שנה אפשר יהיה לחגוג עשור!

השנה הפכתי את מגמת הירידה בכתיבה, וכמות הרשומות בעמדה עלתה והגיעה ל-58 (כולל זאת).

גם השנה, כרבע מהרשומות עסקו בפרשת ילדי תימן. היו שם, בין היתר, סדרה על מצב האימוצים בשנות ה-50, וכמה אחרות שעסקו בביקורת על ספרו הגרוע של נתן שיפריס, כולל אחת שזכתה לשמחתי ליותר מ-1,500 צפיות והפכה לרשומה הנצפית ביותר שנכתבה השנה. שתיים מהרשומות בנושא ילדי תימן התפרסמו בכלי תקשורת חיצוניים, ב"הארץ" וב"העוקץ". רשומה נוספת שראויה לציון היא רשומת הביקורת על הצגת הפרשה בתוכנית "מעברות", שאמנם נכתבה בשנה שעברה, אך בעקבות פרסום תחקיר "המקור" שעסק בפרשה היא שותפה בטוויטר על ידי רביב דרוקר, מה שהקפיץ את החשיפה שלה וגם היא חצתה את רף 1,500 הצפיות.

נושא מרכזי נוסף בשנה זו היתה הזירה הפוליטית, שבה עברנו מערכת בחירות שלישית, והקמת ממשלת "אחדות". כתבתי שלוש רשומות "תיאורטיות" על דרכי הפעולה של המערכת הפוליטית הדמוקרטית בחברת המון (1, 2, 3), ורשומות שליוו את המערכת הפוליטית לפני הבחירות, אחריהן, עם המפנה המפתיע של גנץ, שתי רשומות בתקופת הביניים של המו"מ להרכבת הממשלה (1, 2), רשומה על ההסכם הקואליציוני והקאטצ'ים המסתתרים בו, ורשומה על הרקע המדיני המשוער שמאחורי ההסכם. הרקע הזה הוא בעיקר מה שמכונה "עסקת המאה" התוכנית המדינית למזה"ת שגיבש ממשל טארמפ שנחשפה לקראת הבחירות, שעליה פרסמתי רשומה אחת כמה ימים לפני חשיפתה, ורשומה שניה, שמנתחת את המסמך עצמו, לאחר הפרסום. לשמחתי, הרשומה השניה ענתה כנראה על צורך בקרב הקהל, והגיעה ליותר מ-1,000 צפיות. לשמחתי הנוספת, ההערכות שלי לגבי הסיפוח החד-צדדי (שלא קרה) התממשו בינתיים, ולעומת הסיפוח, נראה שהתוכנית מתקדמת עם החתימה על ההסכם עם איחוד האמירויות ובקרוב גם בחריין (ואולי הלאה).

ואם נגענו בהסכמי שלום, התחלתי השנה את פרוייקט "השלום החסר" שישב אצלי במגירת הרעיונות הרבה זמן, שמציג תובנות מתוך תהליכי השלום במזרח התיכון בשנות ה-90 מתוך ספרו של דניס רוס בנושא. פרסמתי בו עד כה 10 רשומות שעוסקות בתקופת ממשלות שמיר ורבין, ואני מקווה להשלים אותו בשנה הקרובה עם רשומות העוסקות בתקופת ממשלות נתניהו וברק.

היבט מדיני חשוב אחר היה המאמר שכתבתי עם וביוזמת יותם גבעולי, שמנתח את הפוליטיקה של יחסי ישראל ורצועת עזה באביב-סתיו 2018. המאמר היה הכתיבה המקיפה והמעמיקה ביותר שעשיתי השנה בעמדה, והוא פורסם מאוחר יותר בהמשכים גם באתר דיומא. קדמה לו רשומה תיאורטית קטנה, שעסקה בפוטנציאל הקואופטציה של החמאס.

פרוייקט גדול נוסף שהושלם השנה (ושגם הוא חיכה במגירת הרעיונות זמן רב) היה יצירת מהדורה דיגיטלית לספרו של ארתור רופין "היהודים בזמן הזה" (1912) שמציג מידע דמוגרפי ופרספקטיבה מעניינת על ההיסטוריה של היהודים במאה האחרונה.

ולצד אלה כתבתי קצת על כלכלה, על הערבים אזרחי ישראל, על הגל הראשון של הקורונה, ולצערי רק שתי רשומות של צילומים.

במימד הפופלריות, מלבד שתי הרשומות שהזכרתי ואלה שפורסמו גם באתרים נוספים (ונצפו שם מספר לא ידוע של פעמים), הרשומה המובילה של היומן, "חסר גלגל? אני הגלגל", ממשיכה במומנטום הבלתי-נלאה שלה, וגם השנה צברה כ-1,300 צפיות וחצתה את רף ה-6,000. אחריה מתקדמות בהתמדה כמה רשומות אחרות שלא מתיישנות וממשיכות לצבור צפיות, בעיקר אלה העוסקות בשירים. המובילות בשנה האחרונה היו הרשומות בעקבות "גם השנה" (שנצפית בעיקר בחודש שלקראת ראש השנה) ו"מצבת השטן" – שתיהן מתוך פרוייקט "הגיבורים שלי" בעקבות אלבומו של אריאל הורביץ – שזכו לכ-650 וכ-400 צפיות בהתאמה, וחצו את רף ה-1,000 לכל אחת.  המשותף לרשומות "המתמידות" הוא דירוג גבוה בתוצאות החיפוש של גוגל עבור החיפושים הרלוונטיים.

לעמדת תצפית יש כיום 165 עוקבים במייל ובמערכת וורדפרס, ובעמוד הפייסבוק יש לה 687 מחבבים, שמעט יותר מ-160 מהם הצטרפו במהלך השנה החולפת. מלבד ההתברגות לתוצאות החיפוש של גוגל, במציאות של היום תפוצה (עבור מי שלא קונה אותה בכסף) היא עניין של הפצה, ולכן אין לנו אלא לחזור לכלל הפשוט – מצאתם את הדברים בעלי ערך? שתפו והמליצו לחבריכם.

שתהיה לכולנו שנה טובה.