למה הספר של שיפריס "ילדי הלך לאן?" הוא ספר גרוע – דוגמא חמישית – השורות שבמכתב

ברשומה קודמת הצגתי את התשובה המקוצרת שלי לשאלה הזו. תשובה ארוכה ומפורטת מתגלגלת בצינורות אחרים ותפורסם בקרוב. בינתיים אני מתכוון לפרסם כמה דוגמאות. הכשל הבסיסי של שיפריס הוא שהוא מתעלם מרוב המידע הזמין למי שחוקר את הפרשה. אלו היו הדוגמה הראשונה, השניה, השלישית, והרביעית. הדוגמא החמישית עוסקת בטענה שהציג שיפריס, שהופיעה באופן מסתורי במכתב מאוחר של פניית משפחה לועדה, שמשכתב מכתב קודם שבו היא לא הופיעה.   

בעמ' 572 ממשיך שיפריס לעסקות בעדויות לגבי ההנהלה במחנות העולים, ומציג מקרים בהם, לפי העדויות, הנהלת המחנה מסרה הודעת פטירה ומאוחר יותר ביטלה אותה. המקרה הראשון שהוא מציג הוא של שרה שמעון:

"שרה שמעון העידה כי לאחר שבנה יוסף הוצא מבית תינוקות במחנה, היא השתתפה בהסעה מאורגנת של הורים מטעם המחנה לתל השומר, ושם אף הורה לא מצא את הילד שלו. לפי מכתב המשפחה לוועדה, האֵם הלכה לבדיחי לברר, והוא ענה שהילד מת, לקח את כרטיס העולה וסימן בתעודה שהילד נפטר, אבל בהמשך מחק את הסימון של המת, וכתב שוב שהילד חי."

חשוב לשים לב ששיפריס מבחין בין מה שמסרה האם בעדות לבין מה שנכתב במכתב המשפחה לועדה. למה זה חשוב? כי שמעון לא הזכירה את מסירת הודעת הפטירה וביטולה בעדות שלה בינואר 1996, עד שהועדה לא שאלה אותה על כך. כאשר היא נשאלה על כך בידי חברי הועדה, על סמך המכתב, נראה היה שהיא לא הכירה את תוכנו, ולא ידעה מתי נשלח ומי כתב אותו, למרות שנחתם ונשלח לועדה בשמה. הנה החלק הרלוונטי בפרוטוקול העדות [ההדגשות שלי]:

"היו"ר: תראי, את כבר סיפרת, אני לא שאלתי עם היית בקשר. את אחר כך הלכת גם לבדיחי? לשאול ולברר אצלו מה קרה. והוא אמר קודם שהילד מת. ולקח את הכרטיס שלכם את כרטיס העולה, ונדמה לי שיש לנו העתק פה, שהילד יוסף זכרונו לברכה, או לא, לא יודע, נפטר בראש העין. זאת אומרת שמו מחוק מהכרטיס, ונפטר. אחר כך את אומרת שהוא מחק את הסימון של המת, וכתב שוב חי.

העדה: נו, מה זה היה יכול להיות?

היו"ר: אני שואל אותך

העדה: אז יכול להיות שזה זיוף הוא עשה את זה. לדעת עצמו.

היו"ר: רגע אחד. את כותבת שהוא כתב את זה על פתק שנעלם ואני מקווה שאני עוד אמצא אותו. מצאת את הפתק הזה?

העדה: את הפתק מה שאני?

היו"ר: את מבינה מה שאני אומר?

העדה: כן, כן. כאילו שלא מצאתי את הפתק שהוא מחק.

היו"ר:אני שואל אותך, אם מצאת או לא. כי פה את כותבת אולי אני אמצא. מצאת אותו?

העדה: את הפתק? לא, לא מצאתי שום פתק. איזה פתק?

כ.ה. קובל [השופטת דליה קובל, חברת הועדה]: מי כתב את המכתב לועדה?

העדה: אנחנו.

כ. ה. קובל: לא, מי כתב אותו, הבן שלך?

העדה: האבא, אולי האבא.

היו"ר: הוא היה כותב על מכונת כתיבה?

העדה: אבל אבא, אבא.

היו"ר: האבא כתב על מכונת כתיבה?

העדה: אני באמת לא זוכרת.

כ.ה. מימון [ דוד מימון, חבר הועדה]: אז זה מכתב, מתי נפטר האבא?

היו"ר: מי אתה?

כ.ה. קובל: הבן שלה.

העדה: אולי לפני שמונה שנים, משהו. אני לא זוכרת.

היו"ר: אבל המכתב נכתב ביולי 95'.

כ.ה. קובל: המכתב לועדה, מי כתב אותו?

היו"ר: לפני חמישה חודשים נכתב המכתב.

העדה: אז יכול להיות שהילד שלח.

כ.ה. מימון: את לא יודעת מי שלח את המכתב?"

 

שאלה מעניינת היא האם שיפריס קרא בכלל את המכתב שמתוכו הביא את הטענה הזו, או שהסתמך רק על פרוטוקול העדות הזה, ממנו עולה שהטענה הופיעה במכתב שחתום בשם אשה שלא ידעה מתי נשלח, מי שלח אותו, וספק אם הכירה את מה שנכתב בו. המכתב עצמו, שנכתב ב-11.7.1995, נמצא בתיק חקירת המקרה של הועדה, ולמרות שהוא מנוסח וחתום בשם האם, נראה שהוא נכתב על ידי הבן, ציון שמעון. זה החלק הרלוונטי במכתב לעניין טענת רישום הפטירה ומחיקתו:

בעדותה העלתה העדה את האפשרות שהמכתב נכתב על ידי האב, שנפטר שמונה שנים מוקדם יותר. הסיבה היא שהיא אכן התייחסה למכתב ששלח האב לועדה הקודמת שחקרה את הפרשה – ועדת שלגי, שנמצא בתיק הזה. זה החלק הרלוונטי במכתב האב, מה-2.12.1985 :

מי שיקרא בעיון את שני המכתבים, יגלה שהמכתב המאוחר שנשלח בשם האם בשנת 1995 הוא שכתוב כמעט מדוייק של המכתב ששלח האב בשנת 1985, מלבד שינויי ניסוח קלים ביותר, שרובם מתחייבים משינוי זהות הכותב מהאב לאם. אלא שהשינוי הכי משמעותי בין הנוסחים מופיע דווקא בנושא שלנו, והנה שני הנוסחים לפסקאות הרלוונטיות [עם סימוני צבע שלי].

מכתב האב:

"לאחר כשבועיים פניתי למשרד ושם היה המנהל יוסף בדיחי, שיצא לתימן וחזר לארץ. לאחר שצעקתי עליו ושאלתי אותו בכעס וריב היכן הילד אז הוא צעק עלי ואמר שהילד מת ולקח עט מכיסו וחתם לי בכרטיס שהילד מת. ברצוני לציין שכל ילד שהיה מת באותה עת היה עובר מישהו עם רמקול ומכריז פלוני בן פלוני נפטר אך את שם בנינו לא הזכירו כלל."

המכתב שנשלח בשם האם:

"לאחר כשבועיים פנינו למנהל יוסף בדיח שיצא לתימן וחזר לארץ. לאחר דין ודברים וצעקות שאלנו אותו בכעס היכן הילד? והוא צעק עלי ואמר שהילד מת. לקח עט מכיסו וחתם בכרטיס שהילד מת. אח"כ מחק מת וכתב חי (לצערי איני יודעת לאן נעלם הפתק, אני מקווה שאני עוד אומרת אמת [מתוקן בכתב יד: "אמצא אותו")

אמרתי לו אם מת תביאו אותו מת ואנו נקבור אותו, היות וצריכים לשבת שבעה, ושוב חזר הענין שהוא אינו יודע מה הסיבה שקברו את כולם ביחד. 

עלי להדגיש שבאותו זמן מי שהיה מת היה עובר כרוז במושב ומכריז בקול פלוני בן פלוני נפטר ואת שם בני לא הזכירו כלל."

 

מהשוואה בין הנוסחים ניתן לראות בבירור שלנוסח המוקדם נוספו כאן שני משפטים (מסומנים באדום) שלא הופיעו כלל בנוסח המוקדם – ודווקא הם אלה שכוללים את הטענה לגבי מחיקת רישום הפטירה, וטענה נוספת לגבי קבורה משותפת. מעניין גם התיקון בכתב היד לניסוח  המקורי של "אני מקווה שאני עוד אומרת אמת". האם ייתכן שמדובר בתיקון של טעות פרוידיאנית מצד שולח המכתב?

באתר של עמר"ם יש עדות וידאו של שרה שמעון בערך משנת 2010. גם שם היא לא מזכירה את עניין רישום הפטירה ומחיקתו.

לטעמי, הופעת המשפט שני המשפטים האלה – שאין להם רמז בנוסח המכתב המקורי – בתוך נוסח המכתב המאוחר שנשלח בשם האם ובלא ידיעתה, הוא מעשה שגובל בזיוף, אם לא זיוף ממש. העובדה ששיפריס נשען דווקא על טענה זו, למרות הספק שצריך לעלות לגביו מתוך פרוטוקול העדות, וייתכן שמבלי שקרא כלל את המכתב בו הוא הופיע ואת המכתב המקורי שממנו שוכתב – מעידה על האיכות הגרועה של ה"מחקר" שביצע ופרסם. חוקר ראוי לשמו היה צריך לאתר את מעשה הזיוף הזה, להפנות את תשומת לב הקוראים לעניין, ולהזהר מלסמוך עליו את טענתו. 

***

ואם מישהו מתעניין ב"פתק" עצמו, אפשר פשוט להציץ בצילום מתוך תעודת העולה, שצירפה המשפחה לפנייתה אל ועדת החקירה הממלכתית. תעודת העולה ניתנה לעולים לפי אב משפחה, ובתוכה פירוט בני המשפחה. במקרה של פטירה, נהגו בהנהלת מחנות העולים לרשום זאת על גבי תעודת העולה. וכך אפשר לראות בתעודת העולה של המשפחה את שמו של הילד יוסף, ואת הרישום שנוסף תחתיו: "נפטר בראש העין". הקו האלכסוני נועד לסמן שאין ילדים נוספים ו"לסגור" את השורות הנותרות. כמו שניתן לראות – אין בתעודה שום סימן לכך שהרישום נמחק מאוחר יותר ובמקומו נכתב "חי".

ועדת שלגי, ובעקבותיה ועדת החקירה הממלכתית, איתרו תיעוד מפורט בנוגע לטיפול הרפואי, לפטירתו ולקבורתו של הילד יוסף שמעון.

4 מחשבות על “למה הספר של שיפריס "ילדי הלך לאן?" הוא ספר גרוע – דוגמא חמישית – השורות שבמכתב

  1. תתאר לך את המצב בו הבן מדובב את האמא. הוא מעתיק את המכתב של האב ומנסה להוסיף לו מידע חדש על ידי שיחה עם האם שמתקשה להבין אותו. צורת השיחה שלה עם הבן דומה לצורת השיחה שלה עם הועדה. השגיאה הפורדיינית של הבן "אני מקווה שאני עוד אומרת אמת" נובעת מבן מותש שחוזר ושואל על ארועים מלפני 50 שנה ולא מקבל תשובה ברורה. הוא ראה את הקו נפטר בראש העיין והוא מבין אותו כמחיקה ומבקש להבין ממנה מי מחק ומדוע ומגיע למסקנה שנובעת מהמעורבות האישית שלו. גם הנסוח שלך "נוסח המכתב המאוחר שנשלח בשם האם ובלא ידיעתה, הוא מעשה שגובל בזיוף, אם לא זיוף ממש." הוא קיצוני ונובע מהמעורבות הרגשית שלך והעניין שלך בנושא לכן אתה מתקשה להבין את מצב הבן. אני אומרת אמת משמעותו בשפה קלוקלת ש אני אומרת אמת, צודקת, זו משמעות המחיקה, שהשם נמחק כי לא היהת לו עדות שהבן חי.
    כמובן זה לא סותר את הטענות שלךוהמסקנות הנכונות, אבל אתה עושה מה ששיפריס עושה, מקצין במקום שלא נחוץ.

    אהבתי

    • א. קודם כל, לפני שאני מנתח את הפער בין שני המכתבים האלה – אני מצביע על כך ששיפריס התעלם מהמורכבות הזו לחלוטין (אם בכלל טרח לעיין במכתבים) – התעלמות שהיא כשל חמור במה שמתיימר להיות מחקר היסטורי. זה לב העניין. אם שיפריס היה מציג את המורכבות ומסביר מדוע הוא בחר לקבל את גרסת המכתב, מילא. אבל הוא לא עשה את זה, מה שהופך את זה לכשל רציני בעבודת המחקר שלו ובהצגתה לקוראים.

      ב. אני לא יודע לדמיין את המצב הזה, ואני לא יודע מאיפה נוסף הסיפור על מחק *וכתב חי* (משהו שלא מופיע על התעודה), כמו שאני לא יודע מאיפה הופיעה הטענה לגבי "קברו את כולם ביחד" במשפט הבא, ועוד איזו טענה שנוספה במשפט אחר שלא הופיע במכתב המקורי. מה שאני יודע הוא שגם אם לכאורה ייתכן שהבן שמע את הדברים, העדה שבשמה נשלח המכתב לא הזכירה את הפרט המאוד משמעותי הזה בעדות שלה, ולא ידעה על מה מדובר כשנשאלה על כך ספציפית. אז אני מתקשה לקבל את האפשרות שהטענה לגבי מחיקת שם הילד וכתיבת "חי" במקום נוספה משיחה בין האם לבן, ששם היא הוסיפה את הפרט הזה.

      ג. יש כאן מכתב שנחתם ונשלח בשם אשה שלא ידעה על קיומו ושליחתו, שתוכנו מבוסס כמעט במדויק על מכתב קודם ששלח אדם אחר (האבא), אלא שנוספו לו פרטים משמעותיים שלא הופיעו במכתב המקורי ויש מקום להניח שהאם היא לא זו שהוסיפה אותם. אני חושב שלהגדיר את זה "גובל בזיוף" או מעבר לכך זו לא הגדרה קיצונית. מסמך שנכתב על ידי אדם אחד ומוצג כאילו נשלח על ידי אדם אחר ייתפש לרוב כזיוף, ובמקרה הזה, בגלל תוספת הפרטים שהיא עצמה לא הכירה, קשה לי לתת לו את ההקלה שאומרת שהוא נכתב בשמה רק בגלל שהתקשתה עם השפה.

      ד. מדיניות התגובות הרשמית פה היא שמזדהים בשם אמיתי. בד"כ אני לא מתכוון להקפיד עליה, אבל מכיוון שהתגובה שלך כוללת טענות ביקורתיות כלפי (מקצין, מעורבות רגשית וכו') – אני אשמח שתזדהי בשמך, ואקפיד על כך להמשך.

      אהבתי

  2. פינגבק: למה הספר של שיפריס "ילדי הלך לאן?" הוא ספר גרוע – התשובה הארוכה | עמדת תצפית

  3. פינגבק: למה הספר של שיפריס "ילדי הלך לאן?" הוא ספר גרוע – התשובה הקצרה | עמדת תצפית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s