צ'ה גווארה של הפקידים או פוטש מסדרונות האוצר

מתנגדי הגלובליזציה רואים בדירקטיבות ובשווקים הפתוחים לעיל, מזימה של בעלי ההון בעולם ליצור מנגנון השתלטות יעיל על הכלכלה העולמית. העובדות הטכניות אינן מוכיחות זאת.

כך כותב בכיר האוצר לשעבר יורם גבאי בספרו הנושא את השם ההולם "כלכלה פוליטית". העובדות הטכניות אולי לא, אבל ספרו של גבאי דווקא כן.

לא לעיתים קרובות אנו נתקלים באדם המצהיר "כך ביצעתי הפיכה שקטה במדינה דמוקרטית". גבאי עושה בדיוק את זה. לאורך הספר מתאר גבאי לא דווקא כיצד מתפקדים הכללים שנקבעו ב"קונצנזוס וושינגטון" כמנגנון השתלטות יעיל על הכלכלה העולמית, אלא את השיטה שבאמצעותה ביצעה קבוצה של פקידי אוצר הפיכה אנטי-דמוקרטית וכפו על מדינת ישראל את יישום הכללים האלה, ונוגע בשוליים גם במחירים החברתיים ששילמה ישראל כתוצאה מהפיכה זו. זוהי נקודת מבט פנימית נדירה וכנה. בשורות הבאות אביא קטע בוטה במיוחד. המעוניינים לקרוא יותר יוכלו למצוא קטעים נרחבים מלווים בהערות ברשומה הקודמת שמהווה את הנספח לרשומה זו.

דרך אגב, למי שמתעניין מה עושה גבאי היום – מסתבר שחוץ מלהיות יו"ר של חברה בת של בנק הפועלים שעוסקת בניהול השקעות, הוא היה גם חבר בכיר בועדת טרכטנבג.

צ'ה גווארה. מהפכן קלאסי.

ד"ר יורם גבאי. מהפכן מודרני

האם יש מגבלות לדרג המקצועי בממשלה?

דעתי האישית היא שאין מגבלות לדרג המקצועי בממשלה. תפקיד איש המקצוע הוא להבהיר את העמדות המקצועיות וליישמן, ולשם כך מותר לנצל כל סעיף חוקי כדי לקדם את הנושא, גם אם הוא עוקף כנסת. הרשות המבצעת – היינו הממשלה, צריכה לפעול בתיחכום במסגרת החקיקה הקיימת לקידום עמדותיה. דגם כזה של פעולה התרחש במהלך החשיפה ליבוא שבוצע רובו ככולו על ידי הרשות המבצעת, ובעיקר על ידי מנהל הכנסות המדינה ומשרד התמ"ס, בנק ישראל וראשי הממשלה השונים.

גבאי טוען שתפקיד הדרג המקצועי, שאינו נבחר, הוא להוביל את המדיניות הנראית בעיניו, ולנצל כל פרצה בחוק המאפשרת לו לעשות זאת, גם אם משמעותה עקיפת הרשות המחוקקת, כלומר עקיפת המנגנון הדמוקרטי.

תהליך הגלובליזציה השפיע ועודנו משפיע מהותית על כל המערכת הכלכלית והחברתית במדינה. הוא משנה באופן משמעותי את מערכת ההעדפות והערכים של החברה, ומקטין את ריבונותה של הממשלה והשפעתה על התנהלות המשק לפחות בטווח הקצר.

בהינתן טיעונים אלה, השאלה היא האם תהליכים אלה צריכים היו לעבור דיון ציבורי מקיף ושקוף, והאם על הרשות המחוקקת מוטל היה לאשר את כל הקונצפציה ולא רק פריט חוק זה או אחר.

גבאי מודע לכך שהמדיניות שהיה בין מוביליה היא מדיניות שלא נוגעת ל"ניהול תקין" אלא קובעת את סדרי העדיפויות החברתיים ו"מקטינה את ריבונות הממשלה", כלומר פוגעת בדמוקרטיה.

עמדתנו באוצר הייתה, שראוי לקיים דיון ציבורי בנושא, אף עדיף שלא לערב את הרשות המחוקקת בדיונים פרלמנטריים רחבים. אם כי הסברנו בוועדת הכספים את עמדתנו, בכל זאת ביצענו תהליך חוקי עוקף כנסת, כדי למנוע לחץ מצד לוביסטים, כיוון שזה יכול היה לעצור את התהליך או לפחות לעכבו לזמן ממושך. מבחינה פרדוקסלית ניצלנו את החקיקה הקיימת להימנעות מדיון מפורט ברפורמה בכנסת, האם הדבר חוקי? כן. האם ראוי ולגיטימי? לא ברור.

ובעברית: עמדתנו באוצר הייתה שמותר לנו לנהל מדיניות עצמאית תוך עקיפת המערכת הדמוקרטית ותוך תשלום מס שפתיים לקיומו של "דיון ציבורי", תוך ידיעה שהדבר אינו ראוי ולגיטימי בחברה דמוקרטית.

בתהליך החשיפה הפעלנו את הפקידות האמריקנית (המשלחת הדו-לאומית ישראל-ארה"ב) כדי לקדם את התהליך. עשיתי זאת כאשר נתתי למשלחת את פירוט הפרות ההסכמים שלנו. הבירוקרטיה המקצועית נהגה כך במספר רב של מקרים בעבר. למשל, בתוכנית הייצוב ב-1985. אז נקבעו דרישות אמריקניות תקציביות מישראל, אשר נוסחו במשותף על ידי האמריקנים ועל ידי הדרג המקצועי הישראלי.

בשנת 1992 הפעלתי את השגרירות האמריקנית, במגמה ללחוץ על הכנסת לאשר את השוואת מיסי הקניה (לפי נפח מנוע), כדי למנוע פגיעה ביבוא אמריקני לישראל של רכב זול יחסית בעל נפח מנוע גדול. ב-2003 ניסחו הפקידוּת האמריקנית והישראלית במשותף דרישה מישראל, להגביל את תקרת הגירעון התקציבי כתנאי לאישור הערבויות.

בכל המִקרים, פעלה הרשות המבצעת בהתאם למה שנִראה לה כאינטרס כלכלי ישראלי, אם כי עירוב האמריקנים בתהליך הוא בעייתי ברמה האתית, ומקטין את ריבונות הכנסת בנושאים כלכליים.

הדרג המקצועי באוצר "יצר" בצורה יזומה לחצים חיצוניים מצד ארה"ב כדי לכפות על המערכת הפוליטית בישראל החלטות שלא היה מצליח להעביר במגרש הישראלי פנימי, מתוך ידיעה שהוא פוגע בדמוקרטיה הישראלית כדי לקדם את מה שנראה לו כאינטרס "ישראלי". בל נשכח, שגבאי כבר הודה שמדיניות זו לא קידמה אינטרס "ישראלי" כללי, אלא קידמה אינטרסים של מגזרים מסוימים בחברה על פני מגזרים אחרים.

ככלל, הגלובליזציה מקטינה באורח משמעותי את הריבונות של המדינה בתחום הגירעון התקציבי, החוב הלאומי והאינפלציה. האם ראוי "לכפות" על הרשות המחוקקת את כללי הגלובליזציה? לדעתנו כאנשי אוצר, כן! אך האם ראוי שדבר כזה יעשה במדינה דמוקרטית? שאלה זו נשארת פתוחה.

ובעברית: לדעתנו כאנשי אוצר, מותר לנו לכפות על הרשות המחוקקת מדיניות הפוגעת בריבונותה ומשנה את סדרי העדיפויות החברתיים ואת מבנה החברה, אפילו שהדבר לא ראוי במסגרת מערכת הכללים של דמוקרטיה.

…

נשמעת לעיתים טענה, שתפקיד הדרג המקצועי הוא לייעל ולבצע, וכי הדרג הפוליטי הוא שצריך להחליט. אינני סבור כך. לדעתי תפקיד הדרג המקצועי להעביר ולבצע נושאים מקצועיים כמעט בכל מחיר ובכל טקטיקה. אולם אסור לו להתערב בנושאים אידיאולוגיים. קיים כמובן קושי ביחס להבחנה בין "מקצועיות" ו"אידיאולוגיה", ובעניין זה יש לומר, הגבול אינו ברור באופן מובהק.

ובעברית: אני חושב שתפקידו של פקיד ציבור שלא נבחר מעולם במערכת ציבורית הוא לקדם את המדיניות הנראית בעיניו בכל מחיר וגם אל מול התנגדות הרשות המחוקקת הנבחרת, כאשר אין שום מגבלה אמיתית לתחום פעולתו.