הבנקים בסיטי פשוט מרמים, כיצד הפקידים והאוצר מנהלים את המדינה, ד"ש מיורם גבאי, ותוצאות האמת של הבחירות ביוון. עקב השעה המאוחרת, הרשומה עולה ללא תמונות אילוסטרציה. פרומו: בימים הקרובים, כשאצליח להקדיש שעתיים לעניין, יעלה פה ניתוח חשוב (לטעמי) של שני הכיוונים העיקריים המסתמנים במחאה החברתית.
א) לא עקבתי מקרוב, אבל הפנו אותי אל הכתבה הזו. דו"ח חקירה של הרשות לניירות ערך בבריטניה ואנגליה מגלה התנהלות "בעייתית" בדיווחים של בנק ברקליס (נכון לסוף 2010 היה הבנק הרביעי בגודלו בעולם) על שער הליבור (LIBOR) – שער הריבית בהלוואות בין בנקים, שמשפיע מן הסתם על שערי הריבית בכלל. הבנק אמור למדוד את השער הזה לפי עסקאות שהוא מבצע, ולהעביר אותו לגוף שמקבל דיווחים מבנקים נוספים ומפרסם אותו לציבור.
אולם, כפי עולה מלא פחות מ-177 הודעות אי-מייל שנחשפו בחקירה, נהגו סוחרים אחרים בבנק לבקש מ"קובעי הריבית" (RATE SETTERS) להתאים את השער לצרכיהם ואלו נענו לדרישות.
בקיצור – המציאות היא דבר אחד, והשער שהבנק דיווח היה השער שהתאים לצרכי הסוחרים שלו, כלומר השער שיסייע לו להגדיל את רווחיו.
התוצאה היתה, שעל פני תקופה ארוכה של מספר שנים – בין 2005 ל-2008, הריבית שבנק ברקליס פירסם היתה מזויפת ולא שיקפה את המחירים האמיתיים בהם בנקים – כולל ברקליס עצמו – העמידו אשראי אחד לשני.
[…]
כיצד יתכן שמערכות הבקרה לא זעקה והקיאה את הסוחרים הסוררים מתוכה? כיצד היא אפשרה לבנק ענק כמו ברקליס לזייף נתונים במשך שנים? התשובה: "כי אף אחד לא חשב שזה עניין פלילי".
[תוספת מאוחרת (9.7): הסבר טוב יותר על הסיפור ניתן למצוא כאן, ולחובבי הומור מומלץ מאוד לצפות בקטע מהפרק של לונדון וקירשנבאום שמובא כאן, החל מהדקה ה 37. ]
נראה שלבנקים יש נטיה לרמות (ולמיטב ידיעתי, בנקים בארה"ב נקנסו באופן די סדיר בסכומים גדולים כדי לחמוק מהעמדה לדין על רמאויות כאלה ואחרות. ברקליס נקנס במאה מיליון דולר בבריטיה וב 452 מיליון דולר בארה"ב ) כדי להגדיל את רווחיהם לא פחות מאשר לכל סוחר. אבל יש חוק שמפקח על בדיקת הדיוק של המאזניים בחנויות, ועל כל משאבת דלק יש מדבקה שמודיעה מתי היא נבדקה לאחרונה ע"י פקח. מי מפקח על הבנקים?
בעדותו[בפני ועדת האוצר בפרלמנט הבריטי], נראה דיאמונד [מנכ"ל ברקליס שהתפטר השבוע] עייף, והביטוי השגור ביותר שלו היה ככל הנראה "איני זוכר". הוא כינה את חברי הפרלמנט בשמותיהם הפרטיים בצורה ידידותית – לא מעט מהם בנקאים לשעבר, ולפחות שניים מהם עובדים לשעבר בברקליס – בעוד חברי הפרלמנט הקפידו לכנותו "מר דיאמונד".
ובישראל? שימו לב לטור השמאלי ברשימת המפקחים על הבנקים (לקוח מויקיפדיה) ותעשו את החשבון:
| שם | תקופת כהונה | תפקידים לאחר הפרישה |
| עודד מסר | ||
| מאיר חת | פרופסור, דירקטור | |
| גליה מאור | 1982-1987 | מנכ"ל בנק לאומי |
| ד"ר אמנון גולדשמידט | 1987-1992 | סמנכ"ל בנק דיסקונט, דירקטור בבנק הבינלאומי |
| זאב אבלס | 1992-1998 | יו"ר בנק אגוד |
| ד"ר יצחק טל | 1998-2003 | דירקטור בנק טפחות |
| יואב להמן | 2003-2006 | יו"ר חברת "שכל" |
| רוני חזקיהו | 2006-2010 | יו"ר הבנק הבינלאומי הראשון |
| דוד זקן | 2010- |
***
ב) אין בזה חדש, אבל האמירות האלה שוות ציטוט. ראיון משנת 2006 עם אייל כהן, שבדיוק פרש אז ממשרתו כמנכ"ל משרד ראש הממשלה (ההדגשה בתוך הציטוט היא שלי):
"…עבדנו לא רע ביחד והאוצר לא הכשיל את המהלך."
לא הכשיל? זה נשמע כאילו האוצר הוא סוג של מחתרת שפועלת בתוך הממשלה.
"לכל פקיד סטטוטורי במדינה הזו יש כוח לעשות בלוק על המדינה. אם הייתי רוצה יכולתי לא לעלות הצעות שלא מצאו חן בעיני לאישור הממשלה. החשב הכללי יכול לא לחתום על צ'ק. אגף תקציבים יכול לומר 'אני לא מתקצב לך'. למשל, כשרצינו לקדם את טכנולוגיות המים בישראל כתעשייה מועדפת באה דידי לחמן-מסר ממשרד המשפטים, ואמרה שאסור לטפל בזה לפני הבחירות".
ואם אנחנו כבר בראיון הזה, אין כמו חכמה שלאחר מעשה:
הירשזון מתאים להיות שר אוצר?
"אני חושב שכן.[…]
הירשזון לא מעורר אצלך חשש בגלל כל חשדות ההון-שלטון שהוזכרו בקשר אליו?
"תפסיקו עם זה. אל תהפכו את כולם לחשודים.
***
ג) ד"ש מיורם גבאי, שנתן השבוע ראיון תחת הכותרת: "אנחנו, פקידי האוצר, השתלטנו על המדינה."
קודם כל הפנינים (ההדגשות בתוך הציטוט הן שלי):
אבל עם השנים קרה תהליך בעייתי. האוצר לאט לאט הגדיל את הסמכויות שלו במשרדי הממשלה עד שכל שינוי מחייב את האישור של האוצר; במקביל, האוצר איבד את האמון שלו בשרים וביכולתם לרסן את ההוצאות. כך נוצר פיצול של האחריות ושל הסמכויות
[…]
מציאות זו גם מנוונת את המערכות המקצועיות במשרדים. בישראל אין בעיה של איכות בשירות הציבורי. יש לנו מומחים מעולים בכל תחום. ברווחה, בבריאות, בכל משרד. הם מצוינים, אך הם מתנוונים. כי בסופו של דבר הם נהפכו, כמו השרים שלהם, למעין לוביסטים.
האבסורד הזה מתבטא גם ברפורמות. למה האוצר צריך להוביל רפורמה בחשמל, במים? למה האוצר צריך לרכז את ההפרטות? כל משרד בנפרד היה צריך לבצע את זה, לא האוצר. זה בדיוק מה שקרה בכיבוי האש. האוצר הוביל את ההתייעלות וקבע התניות תקציביות, אבל מי שהיה צריך להוביל את זה הוא משרד הפנים.
[…]
מה נתניהו צריך לעשות?
"אני חושב שצריך לתת משקל גדול יותר להעלאת מסים, בגלל שגודלה היחסי של הממשלה בתוצר הוא כבר קטן מספיק. אחרי שהעברנו 10% מהוצאות הבריאות לאזרחים, אז את זה תשחק עוד? או את החינוך? עדיף כבר להעלות את נטל המס ב־1.5% מהתוצר".
ומה נתניהו יעשה בסופו של דבר?
נתניהו לא רוצה להעלות מסים. מבחינה אידאולוגית הוא מאמין שמסים גבוהים זה דבר מזיק.
[…]
צריך להיות ישרים עם עצמנו", אומר גבאי. "בשוק גלובלי ופתוח, מה שיוצר את עיקר אי־השוויון הוא השווקים. שלושת המאיונים העליונים מתחזקים בכל המדינות המתפתחות, וגם בארה"ב, בישראל ואף בשבדיה. זו תופעה עולמית שבה שלושת המאיונים העליונים חזקים מאוד. הם מתחזקים בכל העולם, בכל החברות.
"אנחנו צריכים להבין שאנחנו רק כאילו עובדים במשק המקומי, אבל בעצם אנחנו עובדים בשוק הגלובלי. עובד טקסטיל בישראל מתחרה עם המותגים האיטלקיים הכי יקרים וגם עם סין. לכן, גם השכר היחסי שלי נקבע בעולם ולא כאן, והשפעת המדינה על חלוקת ההכנסות זעומה.
"איפה היא נמצאת באמת? בהכנת האוכלוסיה לשוק העבודה. כל השאר זה טלאים. בסופו של דבר, רמת המוכנות שלך כשאתה יוצא לשוק העבודה היא שתקבע את חלוקת ההכנסות. והכישלון שלנו ב־40 השנים האחרונות הוא ביצירת אוכלוסיה מתאימה לשוק העבודה, בעיקר בקבוצות הבינוניות והחלשות.
בסך הכל נראה שגבאי שומר על אותו הקו שהציג בספר: השתלטות פקידי האוצר על ניהול המדינה (בניגוד לספר, בראיון הוא לא מזכיר את המימדים האנטי-דמוקרטיים בתהליך) הביאה למשבר ביכולת של הממשלה לעשות משהו, ועכשיו צריך להחזיר קצת יותר סמכות לשרים, כך שיוכלו לנהל (במגבלות מסגרת התקציב שתיקבע בתיאום בין ראש הממשלה לאגף התקציבים באוצר). מבחינת הצעדים שיש ליישם בזמן הקרוב, גבאי תומך בשמירה על מסגרת התקציב וביישום המלצות ועדת טרכטנבג (בה היה חבר), ושם את הדגש בעיקר על העלאת מיסוי מעורבת: גם את המע"מ, גם את מס ההכנה ומס החברות וגם את תשלומי המעסיקים לביטוח הלאומי – צעד ראוי ביותר. הוא לא מזכיר טיפול במיסוי רווחי הון.
בראיון הוא מתעלם משתי נקודות שלדעתי ראויות להתייחסות:
א) מערכת המיסים בישראל כיום, וגבאי עמד במשך שנים בראש מנהל הכנסות המדינה, היא רגרסיבית בצורה בוטה.
ב) גבאי אומר שבשוק גלובלי השווקים יוצרים את אי-השיוויון ושלושת המאיונים העליונים מתחזקים. הוא מסמן את הבעיה בישראל בכשלון הכנת האוכלוסיה לתעסוקה בתנאים של שוק גלובלי. הוא שוכח להזכיר ש (ההדגשות כרגיל שלי)
כאשר מוניתי לממונה על הכנסות המדינה בשנת 1989 קבעתי לעצמי יעד מרכזי, שעד סיום כהונתי אשלים את התנאים הכלכליים לפתיחת כל השווקים לתחרות מיבוא, ואסייע לתהליך שלפיו ישראל תהיה פתוחה לחלוטין לתנועת סחורות, שירותים, מט"ח והון.
כלומר, גבאי נושא באחריות אישית כבדה לפתיחה הפרועה של השוק הישראלי אל העולם וליצירת אותו מצב גלובלי מעודד אי-שיוויון גם בישראל. מדוע הוא עשה זאת?
שתי הנחות יסוד הנחו אותנו ככלכלנים שהובילו את תהליך הגלובליזציה בישראל:
- במקביל לתהליך פתיחת השווקים, תיבנה ישראל מערכת חינוך שתאפשר התאמה של האוכלוסייה לשווקי העבודה הפתוחים. במסגרת זו הגדלנו את ההשקעה בחינוך בעידן רבין ב-71 אחוזים.
הנחת היסוד הזו (כמו גם השניה, לפיה כלכלת העולם תתפקד טוב בתנאי גלובליזציה) קרסה באופן מוחלט ברגע שממשלות ניאו-ליברליות קיצוניות בראשות פרס ונתניהו החליפו את ממשלת רבין, וביצעו את החבילה הניאו-ליברלית בשלמותה: לצד פתיחת השווקים, הסרת אחריות של הממשלה מחובתה לתת חינוך מתאים לאזרחיה. ההנחה שאותן הממשלות יבצעו תהליכי גלובליזציה במקביל להשקעה בחינוך התגלתה כאיוולת גמורה או כמחדל ידוע מראש.
[שני הציטוטים לקוחים מספרו של יורם גבאי "כלכלה פוליטית"]
***
ד) כמעט שלושה שבועות לאחר הבחירות ביוון, בהן ניצחה מפלגת הימין-מרכז "הדמוקרטיה החדשה" לאחר שהתחייבה שתבקש הקלה בדרישות תוכנית החילוץ של יוון, הגיעו סוף סוף תוצאות האמת [ההדגשות בתוך הציטוטים הן שלי]:
ממשלת יוון התקפלה: לא תבקש הקלות בתנאי החילוץ
שר האוצר של יוון, יאניס סטורנראס, אמר כי הממשלה החדשה תיאלץ להאיץ את הרפורמות בטרם תוכל לבקש להכניס שינויים בתוכנית החילוץ השנייה של יוון בסך 174 מיליארד יורו שאושרה בחודש פברואר.
[…]
השינוי בעמדת ממשלת יוון בא לאחר שנציגי האיחוד האירופי וקרן המטבע ביקרו השבוע באתונה, וחזרו בפני מארחיהם על העמדה שביטאה יו"ר קרן המטבע, כריסטין לגארד, בדבריה בראיון טלוויזיה שנערך עמה השבוע, בו אמרה "אני ממש לא נמצאת במצב רוח למשא ומתן" לגבי תוכנית החילוץ של יוון.
[…]
הציבור היווני הכורע תחת שנה חמישית של מיתון כלכלי ואבטלה של יותר מ-21%.
אפשר להיות רגועים. ה"דמוקרטיה" החדשה אכן ניצחה, הבנקים האירופאים ניצלו מפשיטת רגל, ומשבר החוב באירופה ימשיך לגרום סבל מיותר לתושבים עד שמישהו יתעשת, או עד שתפרוץ מלחמה שתגרום עוד המון סבל מיותר לתושבים, אבל תתיתן תירוץ לשקם את הכלכלה האמיתית.
עמדת תצפית 
פינגבק: על סדר היום: התראת מרד, קצת המשך מהרשומה הקודמת, וד"ש מכלכלת יוון | עמדת תצפית
פינגבק: המלחמה נגד הבנקים והיהודים | עמדת תצפית
פינגבק: על סדר היום: בעיקר כלכלה אבל לא רק | עמדת תצפית