זכוכיות שבורות

המהפכנות הפרימיטיבית, המאמינה בהריסה כוללת כתרופה מושלמת לכל הפורענות החברתית, מזכירה בכמה מגילוייה את הילד בגיל מסויים כשהוא מבקש לגלות את יכולתו ולחדור לתוך-תוכם של דברים על-ידי שבירת צעצועיו. כנגד המהפכנות הפרימיטיבית הזאת מעמידה תנועתנו, מטבע ברייתה, את המהפכנות הקונסטרוקטיבית. אף זו איננה משלימה כל-שהוא עם ליקויי העולם הקיים, ורואה את הצורך במהפכה לכל עומקה, אלא שהיא יודעת עד-מה מוגבל כוחה היוצר של ההרסנוּת, והיא מכוונת את מאמציה במגמת הבניה, שרק היא מבטיחה את ערך המהפכה.

צילום: ירון ברנר

המהפכנות הקונסטרוקטיבית שלנו איננה יכולה להתגדר בבנין משקי בלבד. היא מוכרחה להקיף את כל חיינו, ולהטביע את חותמה על דרכנו בהווי ובתרבות. משום שהיא יודעת את כל כובד האסון שבו שרוי העולם, משום שהיא רואה צורך במהפכה לכל עומקה, משום שהיא יודעת שגם לפתח ההרסנות חטאת רובץ ולכל משטר חדש אורבים בערמה רבה חטאי העולם הישן, לפיכך היא יודעת כי אין טעם ואין צידוק למאמצים המהפכניים (המבטיחים בניין חדש), אם אינם מתלַוִים במאמצי בניה מחודשים ומתוקנים. לפיכך היא מודדת את המהפכה לא בכמות הדם הנשפך, אלא בכוח הבניה שלה, בידיעת דרכי הבנין, בהדריכה את אנשיה לקראת מאמצי בנין ושיטות בנין מתוקנות.

***

את הדברים כתב ברל כצנלסון בשנת 1934. יש הרבה מה להגיד על אירועי הלילה האחרון בתל-אביב. סביר להניח שמיעוט קטן מבין המפגינים היה מעורב בפגיעה בסניפי הבנקים, ושרוב המפגינים היו מתנגדים לכך. מנסיוני האישי במפגשים עם יחידות המשטרה האמונות על שמירת הסדר הציבורי, בנסיבות פוליטיות וספורטיביות, אני יכול להניח שבפעולת השוטרים היו כלולים צדדים שמנוגדים לחוקי המשטרה עצמה (הסרת תגי השם היא פעולה מוכרת ולא מטופלת מצד המשטרה), ושכאשר המשטרה מחליטה לעצור אדם, היא משתמשת בכל הכוח שצריך כדי לעצור אותו ולמנוע מאחרים לסכל את המעצר (ואני מקווה שכולנו מעוניינים בקיומן של יחידות משטרה שיש להן את כל מסת השריר והאימונים הדרושים על מנת להיות מסוגלות לעצור אנשים במקרה הצורך גם אל מול התנגדות). אני יכול להעיד שלרוב, מפגין או אוהד כדורגל עם מעט ניסיון ו/או שכל ישר לא נעצר אם הוא לא מעוניין בכך, ושברגע שהשוטרים החליטו לעצור או להזיז אדם, כל מראית עין של התנגדות או הפרעה היא הקו המפריד בין עשרה עצורים באלימות לעצור אחד (שאם לא עשה דבר חמור באמת, לרוב יעוכב וישוחרר לאחר כמה שעות ללא מעצר) בשקט. אבל כל זה לא משנה. מי שרוצה טיפים בסיסיים למפגש לא אלים עם שוטרים באירוע ציבורי יכול לשאול אותי בדרכים אחרות.

הדבר החשוב הוא מדד ההתלהבות. לאחר חודשים של יחס תקשורתי צונן, המחאה חזרה לכותרות בצורה הכי גרועה כמעט שאפשר לדמיין. יותר שמסוכנות למחאה המגבלות שמטילה עליה משטרת ישראל, מסוכן לה שכרון הבריקדות והזכוכיות המנופצות. הזכוכיות המנופצת בסניף הבנק ואלימות השוטרים, הריגוש שבהפגנות הלא מאושרות שיורדות אל הכביש, מספקים לרגע את תחושת ה"מהפכה", אבל עונים בעיקר על הצורך בריגוש, ופוגעים בתהליך השינוי שבשמו יוצאים להפגין. השימוש בכוח הוא משחק לידי מי שבאמת מסוגל להפעיל כוח.

למחאה החברתית לא דרושים הפגנות סוערות ועימותים והיא אינה נמדדת בהם. דרושים לה תהליכי בניה וכוח בניין מתוקנים, ארוכי נשימה.

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “זכוכיות שבורות

    • כמו שאמרתי, אני יודע כמה מעט צריך להפעמים בשביל להעצר. וגם כמה מעט מספיק בדרך כלל בשביל לא להעצר. בכל מקרה, זאת לא היתה הנקודה שלי. גם אם המשטרה יוזמת אותם, עימותים לא מקדמים את המחאה.

      • גם הימנעות בכל מחיר לא. היות וכל האנשים שאני מכיר שנעצרו (והרשימה ממשיכה להתארך) הם ממש לא מחפשי עמותים מקצועיים, ולמעשה יחתמו על הצורך בבנייה ארוכת טווח, פוליטית וכו', כנראה שאנחנו בפאזה אחרת של המאבק במחאה שצריך להתאים אליה את המסרים שלנו.

  1. פינגבק: מחאה לא-אלימה: יש דבר כזה? | אישתון

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s