צ'ה גווארה של הפקידים או פוטש מסדרונות האוצר

מתנגדי הגלובליזציה רואים בדירקטיבות ובשווקים הפתוחים לעיל, מזימה של בעלי ההון בעולם ליצור מנגנון השתלטות יעיל על הכלכלה העולמית. העובדות הטכניות אינן מוכיחות זאת.

כך כותב בכיר האוצר לשעבר יורם גבאי בספרו הנושא את השם ההולם "כלכלה פוליטית". העובדות הטכניות אולי לא, אבל ספרו של גבאי דווקא כן.

לא לעיתים קרובות אנו נתקלים באדם המצהיר "כך ביצעתי הפיכה שקטה במדינה דמוקרטית". גבאי עושה בדיוק את זה. לאורך הספר מתאר גבאי לא דווקא כיצד מתפקדים הכללים שנקבעו ב"קונצנזוס וושינגטון" כמנגנון השתלטות יעיל על הכלכלה העולמית, אלא את השיטה שבאמצעותה ביצעה קבוצה של פקידי אוצר הפיכה אנטי-דמוקרטית וכפו על מדינת ישראל את יישום הכללים האלה, ונוגע בשוליים גם במחירים החברתיים ששילמה ישראל כתוצאה מהפיכה זו. זוהי נקודת מבט פנימית נדירה וכנה. בשורות הבאות אביא קטע בוטה במיוחד. המעוניינים לקרוא יותר יוכלו למצוא קטעים נרחבים מלווים בהערות ברשומה הקודמת שמהווה את הנספח לרשומה זו.

דרך אגב, למי שמתעניין מה עושה גבאי היום – מסתבר שחוץ מלהיות יו"ר של חברה בת של בנק הפועלים שעוסקת בניהול השקעות, הוא היה גם חבר בכיר בועדת טרכטנבג.

צ'ה גווארה. מהפכן קלאסי.

ד"ר יורם גבאי. מהפכן מודרני

האם יש מגבלות לדרג המקצועי בממשלה?

דעתי האישית היא שאין מגבלות לדרג המקצועי בממשלה. תפקיד איש המקצוע הוא להבהיר את העמדות המקצועיות וליישמן, ולשם כך מותר לנצל כל סעיף חוקי כדי לקדם את הנושא, גם אם הוא עוקף כנסת. הרשות המבצעת – היינו הממשלה, צריכה לפעול בתיחכום במסגרת החקיקה הקיימת לקידום עמדותיה. דגם כזה של פעולה התרחש במהלך החשיפה ליבוא שבוצע רובו ככולו על ידי הרשות המבצעת, ובעיקר על ידי מנהל הכנסות המדינה ומשרד התמ"ס, בנק ישראל וראשי הממשלה השונים.

גבאי טוען שתפקיד הדרג המקצועי, שאינו נבחר, הוא להוביל את המדיניות הנראית בעיניו, ולנצל כל פרצה בחוק המאפשרת לו לעשות זאת, גם אם משמעותה עקיפת הרשות המחוקקת, כלומר עקיפת המנגנון הדמוקרטי.

תהליך הגלובליזציה השפיע ועודנו משפיע מהותית על כל המערכת הכלכלית והחברתית במדינה. הוא משנה באופן משמעותי את מערכת ההעדפות והערכים של החברה, ומקטין את ריבונותה של הממשלה והשפעתה על התנהלות המשק לפחות בטווח הקצר.

בהינתן טיעונים אלה, השאלה היא האם תהליכים אלה צריכים היו לעבור דיון ציבורי מקיף ושקוף, והאם על הרשות המחוקקת מוטל היה לאשר את כל הקונצפציה ולא רק פריט חוק זה או אחר.

גבאי מודע לכך שהמדיניות שהיה בין מוביליה היא מדיניות שלא נוגעת ל"ניהול תקין" אלא קובעת את סדרי העדיפויות החברתיים ו"מקטינה את ריבונות הממשלה", כלומר פוגעת בדמוקרטיה.

עמדתנו באוצר הייתה, שראוי לקיים דיון ציבורי בנושא, אף עדיף שלא לערב את הרשות המחוקקת בדיונים פרלמנטריים רחבים. אם כי הסברנו בוועדת הכספים את עמדתנו, בכל זאת ביצענו תהליך חוקי עוקף כנסת, כדי למנוע לחץ מצד לוביסטים, כיוון שזה יכול היה לעצור את התהליך או לפחות לעכבו לזמן ממושך. מבחינה פרדוקסלית ניצלנו את החקיקה הקיימת להימנעות מדיון מפורט ברפורמה בכנסת, האם הדבר חוקי? כן. האם ראוי ולגיטימי? לא ברור.

ובעברית: עמדתנו באוצר הייתה שמותר לנו לנהל מדיניות עצמאית תוך עקיפת המערכת הדמוקרטית ותוך תשלום מס שפתיים לקיומו של "דיון ציבורי", תוך ידיעה שהדבר אינו ראוי ולגיטימי בחברה דמוקרטית.

בתהליך החשיפה הפעלנו את הפקידות האמריקנית (המשלחת הדו-לאומית ישראל-ארה"ב) כדי לקדם את התהליך. עשיתי זאת כאשר נתתי למשלחת את פירוט הפרות ההסכמים שלנו. הבירוקרטיה המקצועית נהגה כך במספר רב של מקרים בעבר. למשל, בתוכנית הייצוב ב-1985. אז נקבעו דרישות אמריקניות תקציביות מישראל, אשר נוסחו במשותף על ידי האמריקנים ועל ידי הדרג המקצועי הישראלי.

בשנת 1992 הפעלתי את השגרירות האמריקנית, במגמה ללחוץ על הכנסת לאשר את השוואת מיסי הקניה (לפי נפח מנוע), כדי למנוע פגיעה ביבוא אמריקני לישראל של רכב זול יחסית בעל נפח מנוע גדול. ב-2003 ניסחו הפקידוּת האמריקנית והישראלית במשותף דרישה מישראל, להגביל את תקרת הגירעון התקציבי כתנאי לאישור הערבויות.

בכל המִקרים, פעלה הרשות המבצעת בהתאם למה שנִראה לה כאינטרס כלכלי ישראלי, אם כי עירוב האמריקנים בתהליך הוא בעייתי ברמה האתית, ומקטין את ריבונות הכנסת בנושאים כלכליים.

הדרג המקצועי באוצר "יצר" בצורה יזומה לחצים חיצוניים מצד ארה"ב כדי לכפות על המערכת הפוליטית בישראל החלטות שלא היה מצליח להעביר במגרש הישראלי פנימי, מתוך ידיעה שהוא פוגע בדמוקרטיה הישראלית כדי לקדם את מה שנראה לו כאינטרס "ישראלי". בל נשכח, שגבאי כבר הודה שמדיניות זו לא קידמה אינטרס "ישראלי" כללי, אלא קידמה אינטרסים של מגזרים מסוימים בחברה על פני מגזרים אחרים.

ככלל, הגלובליזציה מקטינה באורח משמעותי את הריבונות של המדינה בתחום הגירעון התקציבי, החוב הלאומי והאינפלציה. האם ראוי "לכפות" על הרשות המחוקקת את כללי הגלובליזציה? לדעתנו כאנשי אוצר, כן! אך האם ראוי שדבר כזה יעשה במדינה דמוקרטית? שאלה זו נשארת פתוחה.

ובעברית: לדעתנו כאנשי אוצר, מותר לנו לכפות על הרשות המחוקקת מדיניות הפוגעת בריבונותה ומשנה את סדרי העדיפויות החברתיים ואת מבנה החברה, אפילו שהדבר לא ראוי במסגרת מערכת הכללים של דמוקרטיה.

נשמעת לעיתים טענה, שתפקיד הדרג המקצועי הוא לייעל ולבצע, וכי הדרג הפוליטי הוא שצריך להחליט. אינני סבור כך. לדעתי תפקיד הדרג המקצועי להעביר ולבצע נושאים מקצועיים כמעט בכל מחיר ובכל טקטיקה. אולם אסור לו להתערב בנושאים אידיאולוגיים. קיים כמובן קושי ביחס להבחנה בין "מקצועיות" ו"אידיאולוגיה", ובעניין זה יש לומר, הגבול אינו ברור באופן מובהק.

ובעברית: אני חושב שתפקידו של פקיד ציבור שלא נבחר מעולם במערכת ציבורית הוא לקדם את המדיניות הנראית בעיניו בכל מחיר וגם אל מול התנגדות הרשות המחוקקת הנבחרת, כאשר אין שום מגבלה אמיתית לתחום פעולתו.

מודעות פרסומת

27 מחשבות על “צ'ה גווארה של הפקידים או פוטש מסדרונות האוצר

  1. פינגבק: כלכלה פוליטית / יורם גבאי | עמדת תצפית

  2. תודה אבשלום. מלאכת מחשבת. זהו שלב מוזנח יחסית בעבודה החינוכית-הסברתית שלנו. אנחנו יודעים להסביר לא רע את עוולות השוק והקפיטליזם, את יתרונות הס"ד, את התהליכים הבעייתיים, את מה נכון ומה לא נכון בביקורת שלנו ושל אחרים על המצב, אבל יש לנו פחות מדי מה לומר על החיים במסדרונות הכוח. עצם זה שהחבר גבאי מרשה לעצמו לדבר בכזו חופשיות מעידה על חולשת הביקורת בתחום זה. תאר לעצמך שקצין מודיעין בדרגת סגן אלוף היה יוצא בגילויים אודות החלטותיו להסתיר מידע מאלוף הפיקוד על מנת לקדם מדיניות צבאית כזו או אחרת. דבריו של גבאי מעוררים קודם כל פלצות, אחר כך הם מעלים חיוך-מר, ובסופו של דבר הם יוצרים תסכול גדול. אבל השלב הבא צריך להיות לחשוף את הדברים ולהציב אותם על מרכז סדר היום הציבורי.

  3. קראנו דברים כאלה מצד מבקרים כמו שטיגליץ, אבל הבאת הדברים "מפי הגבורה" המקומית (או יותר נכון לומר – עולמקומית) היא מאורע חשוב. ועל כך תודה, אבשלום. לעמיתי הקוראים אמליץ לקרוא גם את הרשומה הקודמת, עם הציטוטים המורחבים, המרחיבים את הדעת ומכווצים את הלב.
    יורם גבאי, כך נראה, הוא אחד מלוחמי מלחמת העצמאות של השוק החופשי כנגד הממשלות בעולם.
    כשלעצמי, אני סבור שאכן הגיע זמנן של הממשלות המקומיות להתכווץ, ולמסור סמכויות מרכזיות למערכת שלטונית פדרלית עולמית ודמוקרטית, שכן רק היא תוכל לייצג נאמנה את החברה האנושית והאינטרסים המשותפים שלה, ולהוות משקל נגד לתאגידים ולהון העולמי חסר הרסן. אבל על כך אני צריך להרחיב בבלוג משלי…

  4. תודה אודי ועודד. נקודה נוספת שמבליחה פה ושם ברשומה המורחבת יותר, הן עדויות לדרך שבה הממשלה יצרה במעשה את המשבר הכלכלי של השנים 1983-1985, בו נעזרה כדי שפקידי האוצר יוכלו לכפות על המדינה את ההפיכה שנודעה בשמות "תוכנית הייצוב" ו"חוק ההסדרים". למי שקרא את "דוקטרינת ההלם" של נעמי קליין (תיאור מקיף של כרונולוגיית ההפיכות הניאו-ליברליות בחצי השני של המאה ה-20, חלקן בדם ואש וחלקן ברפורמות שקטות), המקרה הישראלי, שממנו התעלמה קליין, זועק את השיטה שעליה הצביעה: ניצול משבר "טבעי" או יזום כדי לכפות על החברה שינויים שאי-אפשר היה להעביר במסגרת הדמוקרטיה.

  5. מאמר מהיותר חשובים שיצא לי לקרוא. זה לא פחות מקריטי להביא לתודעת הציבור את התהליכים הללו, שבאופן אירוני נותרים סמויים על אף שאנשים כגבאי מרשים לעצמם להודות בהם בראש חוצות… הרבה יותר ממטריד ומקומם, ומחייב תגובה דמוקרטית של נטילה מחודשת של הציבור את מושכות הכלכלה לידיו (כלומר, לידי נציגיו הנבחרים. ובאופן ספציפי יותר, לידי כוח פוליטי שרואה ברגולציה כלכלית-חברתית חלק בלתי נפרד מתפקידו, ולא נטל שיש להפריט לידיים נעלמות ולכוחות שוק בלתי מרוסנים).

  6. מעניין מאוד, והוכיח לי כי התקדמותו של העולם לעד יהיה מושתת על ניסוי וטעייה, במקרה של הממשלה בימינו אין ספק שישנה טעייה, אני מקווה שבקרוב יהיה זמן לניסוי חדש, שיקדם את החברה העולמית ככלל ושלנו כפרט למקום יותר צודק ונכון.

  7. אז לא הבנתי. עודד בעד או נגד יורם גבאי? כן, כן, כתוב שהוא נגד. אבל למעשה הוא בעד. כבר 150 שנה האויבים הגדולים של הדמוקרטיה המעשית (זו הלאומית אם זה לא ברור) באים מימין ומשמאל. שניהם בעד גלובליזציה משוחררת מעוולות הלאומיות כביכול. אחד לטובת ההון, אחד לטובת העובדים. לכאורה הם עומדים זה מול זה למעשה מדובר כאן בקואליציה. זה היה משעשע אם זה לא היה עצוב. בכלל ובפרט שמי שיודע קצת היסטוריה אמור היה לפחות את הלקח הזה להבין. ואגב, דמוקרטיה לאומית חזקה, כלומר ממשלה לאומית חזקה, לא סותרת שיתופי פעולה גלובליים פרוגרסיביים (כפי שהיא לא סותרת כפי שלמדנו מגבאי שיתופי פעולה רגרסיביים)

    • אודי מורי ורבי, אני רוצה לשאול אותך, כאחד שלא סתם מאמין בצורך החברתי בממשלה אלא ב"ממשלה גדולה" דווקא, מה דעתך על כך שלבני האדם בכדור הארץ אין בכלל ממשלה? לא גדולה, לא קטנה, פשוט אין. האם אתה באמת חושב שדמוקרטיות לאומיות יכולות להיות חזקות כשהן מקומיות והשווקים הם גלובליים? כשאני מתבונן במדינות הדמוקרטיות החזקות, אני רואה שהזכויות הסוציאליות החזקות שמהן נהנים תושביהן מבוססות במידה עצומה – ומתעצמת – על ניצול בני האדם החלשים שמעבר לגבולותיהן הלאומיים. במידה שנותרה היום סוציאל-דמוקרטיה בעולמנו (ונותרה לא מעט), הרי שיהיה זה נכון יותר לכנותה נציונל-סוציאל-דמוקרטיה. נכון, הדמוקרטיה באתונה העתיקה הייתה דבר שיש לברך עליו למרות שלא כללה את העבדים. באותו אופן, גם אני מברך על הנציונל-דמוקרטיה, אבל רק כשלב ביניים. למיטב הבנתי, השלב הזה מיצה את עצמו, ומעולם לא היה רגע מתאים יותר לקדם את השלב הבא, של הגלובל-דמוקרטיה.

  8. תודה על המאמר, הוא בהחלט מעורר מחשבה ונוגע בנקודות קשות.

    אך חוץ מתקיפה של האוצר בכל צורה ומצב לא ראיתי צל של פתרון או מתווה פעולה, איך תוכל לעזור לכנסת לחוקק חוקים בעלי עומק ומשמעות ולממשלה להפוך לגוף שגם מקדם דברים ויש לו יכולת משילות כלשהוא ולא במצב האיום שאנחנו נמצאים היום?
    http://hamahapechahahagula.blogspot.com/2011/10/blog-post.html

    חוץ מזה לא תזיק לך קצת שינוי פרספקטיבה, מדבריך נשמע שהאוצר הם סוג של שטן בכוחם ותחכומם, והכנסת היא כולה חבורת מלאכים שרק מחכים להטיב עם האזרחים, וכמובן שישנם מספר חוקים שמקודמים בימים אלו שמראים שלא כך המצב.

    • אני מודה שברגע הראשון הצלחת לעצבן אותי, אבל אחרי שקראתי את הקישור קיבלתי את הרושם שאתה קצת יותר רציני מהרושם הראשון. הרשומה הזו היא לא ניסיון לפיתרון אלא הצגה תמציתית של דברים שראוי שיזכו להרבה יותר חשיפה מאשר הקוראים המקריים של הספר של גבאי (שאני נתקלת בו במקרה בזמן שחיפשתי בספריה ספר כלכלה רציני יותר). כל דבר אחר שאתה מחפש בה ולא מוצא הוא יותר באחריותך מאשר באחריותי.
      אבל בכל זאת מתווה פעולה:
      א. שקיפות פעולה, ומעקב אזרחי פעיל בדומה למה שציינת.
      ב. הקמה מחדש של אגפי התכנון במשרדי ההממשלה שעשו עבודת מטה מקצועית עבור השרים ואספו נתונים שאיפשרו לתכנן מדיניות (מומלץ לקרוא יותר אצל תמר בן יוסף), ובאופן כללי תקצוב ותקנון מחודש של המשרדים, בצורה שתאפשר להם פעולה.
      ג. ביטול כלל ההוצאה והגמשת התוכנית לצמצום הגירעון, וקיום דיון בממשלה שבו היא תקבע ביחד את גודל התקציב והחלוקה לסעיפים (ולא תקבל אותם כנתונים מראש ממשרד האוצר). ניהול מדיניות תקציב ע"י הממשלה תגביר את היכולת של המשרדים לנהל משהו, כלומר למשול.
      ד. ביטול חוק ההסדרים, כך שחקיקה תעשה דרך הכנסת ולא דרך משרד האוצר.
      ו. העמדתם במקום של כל אותם פקידי משרד האוצר שחושבים שהשמש זורחת להם מהקורס מבוא לכלכלה שהם למדו והועתק ישירות מהפקולטה לתיאולוגיה ניאו-ליברלית באוניברסיטת שיקאגו. אני לא יודע מה השכלתך הכלכלית, אבל אם זו נראת לך שפה בוטה, אני אציע להרחיב אותה.
      ז. חיזוק מתמיד של דרגי הביניים הדמוקרטיים: מפלגות, ארגונים, שלטון מקומי ועוד ועוד.

      לעניין הפרספקטיבה, אני חושב שפקידי האוצר בעשורים האחרונים, וגבאי מודה בכך בפה מלא וביותר משמץ גאווה, גרמו נזק בהיקף ובעומק שקשה לתאר לדמוקרטיה הישראלית ולחברה הישראלית. פגיעתם באיכות החיים של רוב אזרחי המדינה היא משמעותית ביותר, ורק בגלל הצורה העקיפה שהיא נעשית אין לנו דרך למדוד בכמה קורבנות אדם עלתה לנו ההפיכה שהם עשו, אבל היא עלתה, ועלתה בהרבה. אני לא מאמין בשטן. הדברים היחיד פחות או יותר שאני יכול לחשוב עליו שיותר גרוע מפקידי האוצר זה חברות דירוג האשראי וספקולנטים.
      הכנסת כיום היא גוף כמעט חסר השפעה בשאלות המהותיות, אפילו אם כמה רודפי כותרות משתפים פעולה מכיוונים אחרים בהקטנת כוחה. השאלה היא לא האם יש שם מלאכים לעומת פקידי האוצר, אלא מי הם בני האדם שיכולים להבחר לשם, כיצד גורמים להם לשרת את הציבור שאותו הם מייצגים, וכיצד מאפשרים להם להיות באמת רשות מחוקקת ולא המסווה שמכסה את פניה של פלוטוקרטיה.

      • ראשית אני שמח שצדקתי בתקוותי שתוכל להגיב תגובה בונה.
        הייתי רוצה אפילו לחדד את השאלה וגם להציע מספר כיוונים.
        האם אתה יכול לחשוב על צעדים שאני, אתה, המשמר החברתי, כנסת פתוחה וגופים אחרים יכולים לקדם בכוחותינו הדלים?
        1. הרעיון הראשון שעלה לי בהקשר לתגובתך הוא רעיון לארגן בשיתוף המשמר החברתי הכנסת ופקידי האוצר, הרצאות של פקידי האוצר במבנה הכנסת (דיברתי עם מישהי מהם על הרעיון) על מבנה הממשלה התקציב והיכולת של החכ"ים לייצור שינוי בר קיימא בישראל, וכך גם לשלב את הרעיון שלך לעשות גם הרצאות לפקידי האוצר של גישות מקצועיות מנוגדות לדעתם ומנומקות היטב מתוך שיתוף פעולה ומקצועיות (תמר בן שלום נראית לי מרצה מתאימה).
        2. האם תוכל לעזור לי לחקור איפה "מתחבאים" הסעיפים התקציביים של החוקים השונים (שמעל 5 מיליון ש"ח) ואיך ניתן לחשוף אותם לכנסת ולתת להם תוכן משמעותי ע"י אתר תקציב פתוח (http://budget.msh.gov.il/) בלי שהאוצר יפחד מכך ואולי ע"י להגביר את השקיפות בתחום? זה אומר בשלב הראשון לייצור קשר עם נערי אוצר לשעבר וחוקרים להבין את הנקודה הכאובה הזאת.

        וכדי שתשמור על עירנות… אני עדיין חש (בטח לא תסכים איתי) שיורם גבאי מסכים עם דיעותיך יותר מאשר אתה חושב 🙂
        ולגבי הנזק לאיכות חיי האזרחים… ניתן לטעון בדיוק להיפך.
        אני יותר מעוניין בלשפר את ההווה והעתיד, מקווה שגם אתה.

  9. שלום אלון. משום מה המערכת לא מאפשרת לי להוסיף תגובה כהמשך לתגובה שלך.
    מה אפשר לעשות?
    להבנתי אפשר וצריך להתגבר על מסך החול והשקרים שמפיץ האוצר כדי להפחיד את הציבור. זה דורש שני שלבים: הראשון הוא ללמוד כלכלה בעצמנו, והשני הוא להפיץ את מה שהבנו לציבור הרחב. היתה לי שיחה מעניינת בשאלה איך עושים דברים כאלה. התובנה שלי היא שצריך כלי לתקשורת בתפוצה רחבה, ושכלי כזה נשען קודם כל על התארגנויות דמוקרטיות רחבות שחבריהן קוראים אותו ואולי אפילו ממנים אותו. כלומר שצעד משמעותי הוא ליצור התארגנויות כאלה, ולגבות אותן בבמה תקשורתית לחינוך הציבור. לגבי הצעתך לארגן השכלה חלופית לפקידי האוצר, אני מעט סקפטי. אני מוכן להניח לגביהם אחת מהשתיים (ושתיהן יכולות להתקיים במקביל):
    א. חינוכם על בסיס הדוגמות התיאולוגיות הניאו-ליברליות מבוסס מספיק כדי שחריגה מהן תתיפס מבחינתם כהצעה (בדומה למה שאמר נתניהו) להמיר את דתם.
    ב. הם משרתים ברמה כזו או אחרת של מודעות אינטרס של קבוצת אוכלוסיה מסויימת, ולא ימהרו לחדול מכך בשל הצעה למודל רעיוני משכנע יותר.
    אני חושש שחברי הכנסת לא זקוקים להרצאות מפקידי האוצר כדי להבין שלדעת פקידי האוצר הם חבורה של חסרי אחריות ומושחתים בפוטנציה שצריך להרחיק אותם מכל עמדה שבה הם עלולים לקבל החלטות פופוליסטיות שיחרבו את הכלכלה. פקידי האוצר בודאי שלא ינדבו טיפים לחברי הכנסת כיצד ניתן לבלום את השיטות שלהם לתמרון המערכת הפוליטית.

    לגבי שקיפות התקציב: כמו שציינת בקישור, סעיפי התקציב הם גלויים, ואני מניח שהפירוט שלהם ברמה גבוהה יותר זמין הרבה יותר בקלות לחברי הכנסת שינסו להשיג אותם מאשר לכל אזרח, בהנחה שחברי הכנסת ירצו להשיג אותם. אני חושש שהבעיה היא לא בהיעדר מידע זמין לחברי הכנסת, אלא בכך שחלק מחברי הכנסת משרתים (במודע או שלא במודע) את אותה מדיניות שהאוצר מקדם, ומאזן הכוחות בין חברי הכנסת שמעוניינים לשנות את המדיניות הזו לבין משרד האוצר נוטה בבירור לטובת משרד האוצר. יותר חשוב מכך, אני חושב שקבלת ההנחה ששדה המשחק נמצא בין הסעיפים בתקציב היא קבלה של כותונת הכפיה הניאו-ליברלית שהלביש עלינו יורם גבאי. אני מבין שהמחלוקת המשמעותית ביותר קיום, שממנה נגזרות פחות או יותר כל שאר הסוגיות, היא שאלת מידת מעורבותה של הממשלה במשק, כלומר שאלת היכולת להגדיל את מסגרת התקציב של הממשלה. שוב, אני לא יודע מה השכלתך הכלכלית, אבל השאיפה לקיים פה חברה טובה יותר בלי שינוי "כללי המשחק" כך שהכלכלה תנוהל לפי יעדי של פיתוח ורווחה על סמך המודל של קיינס וקצת הלאה (פשוט בדיוק סיימתי לקרוא את כלכלת התעסוקה מאת לרנר, מומלץ ביותר) נראית לי כמו שאיפה חסרת תוחלת. מדובר פשוט על שתי תפיסות עולם סותרות.

    בהתאם לכך, ובניגוד לעמדתך, אני מבין שגם אם גבאי מעט נבך למראה סימן השאלה הגדול שמציב המשבר העולמי על רוב התיאוריות הכלכליות שבהן האמין, המחלוקת ביניו גדולה ביותר. גם אם הוא יטען שהוא תומך ביעדים דומים, מבחן התוצאה מוכיח שהוא הוביל בעקביות לתוצאות הפוכות, ועושה רושם שהוא ממשיך לתמוך באותן השיטות (ולראיה חלקו בועדת טרכטנברג, שבמידה ומשהו מהמלצותיה יתקבל, הלא היא חוק ההסדרים 2, אפילו בשנה שבה אין תקציב). אני מבין מזה שתי אפשרויות:
    א. החבר גבאי הוא תמים, נאיבי ולא מאוד חכם, מכיוון שהוא אינו לומד מטעויות וממשיך ללכת בדרך שמביאה לתוצאות הפוכות מהיעדים שהוא מצהיר עליהם.
    ב. החבר גבאי הוא לא תמים, לא נאיבי ומאוד חכם, ולכן הוא ממשיך ללכת בדרך שמביאה לתוצאות שאליהן הוא שואף, גם אם הוא מצהיר על יעדים הפוכים.
    מכיוון שגבאי מודע לעובדה שהוא פועל בתחום הפוליטיקה, ולראיה כותרת ספרו, אני מאמין שהוא נמצא עמוק עמוק באפשרות השניה.

    אני לא מבין את טענת ה"ניתן לטעון בדיוק ההפך" לגבי הנזק לאזרחים. אם היו מעדכנים את תקני בתי החולים הנזק לבריאות האזרחים היה גבוה יותר מאשר הנזק שנגרם מכך שלא עדכנו אותם?
    לגבי האינטרס לעתיד, אתה צודק, אבל אני מבין שכדי לשפר את ההווה והעתיד, צריך לדעת לזהות מי עשה ועושה את הנזק בעבר ובהווה, כדי למנוע ממנו להמשיך להזיק בעתיד.

    • אני מצטער, לא הסברתי את עצמי היטב, אני מנסה לקשר בין הצעות חוק ודיוניהם בוועדות לסעיפי התקציב הידועים כך למשל דיון כמו זה בועדת הכספים
      http://oknesset.org/committee/meeting/4868/#speech-4868-10
      יתנהל אחרת לחלוטין בחזוני, ואף החכ"ים יוכלו לשאול שאלות טובות יותר מהיום.
      העניין שזה נושא מורכב ומסובך שקשה לי אפילו להסביר אותו לאנשים, לא כל שכן לשנות זאת, לכן אני מחפש שותפים לרעיון.

      לגבי הנזק לאזרחים אתה יכול להסתכל על יון שבעבר פירנסה תקני רופאים רבים ועכשיו החולים מתים מחוסר כסף לתרופות בסיסיות, רק אלוהים (ואני לא איש מאמין) יודע מה יקרה בעתיד ומה היה יכול להיות, עלינו האנשים מוטל להיות צנועים יותר ופחות נחרצים.

      • בסה"כ ברבע שטרחתי קרוא, נראה לי כמו דיון ענייני, עד כמה שאפשר כאשר מביאים כל כך הרבה סעיפי שינוי קטנים. שוב – אני חושב שהמחדל העיקרי בדיון זה שהכל כמעט מגיע ממשרד האוצר, שעוסק בכל דבר, החל מהמועצות הדתיות ועד ניהול מלון בירושלים. מה שלי חסר זה רובד שלהם של ניהול משרדי, כולל יותר חופש של כל משרד לנייד תקציבים מסעיף לסעיף אצלו (בכפוף למגבלות ופיקוח), בלי לאשר כל דבר דרך חשב של משרד האוצר וועדת הכספים. את הדברים הגדולים, המשרד הספציפי ידע להסביר והח"כים יוכלו לבדוק לעומק. אחר כך כצריך להעביר את כל הכסף קטן הזה של מיליון פה ומיליון שם, קשה לי לדמיין סיטואציה שבה חברי וועדת הכספים יוכלו באמת לבדוק כל סעיף וסעיף. בכל מקרה – בניהול כלכלי אמיתי של מדינה, חוקי המשחק הם שונים.

        לגבי יוון, עלינו האזרחים להיות פחות צנועים ויותר לפוצץ את בועות השקרים של ה"כלכלנים". יוון נכנסה למיתון בגלל שהיא איבדה את יכולת השליטה המוניטרית שלה כשנכנסה לגוש היורו. היעדר מדיניות מתקנת בתוך היורו הביא את הבנקים הגרמנים והצרפתים למשבר חובות, מכיוון שליוון לא היה מהיכן להחזיר את הכסף שהלוו לה, ולכן הבנקים הגדולים של צרפת וגרמניה (ולא יוון) עמדו על סף פשיטת רגל, משבר שהועצם בזכות פעולות ספקולטיביות על החוב היווני. יוון כמדינה לא יכולה לפשוט את הרגל. במקרה הכי גרוע (או הכי טוב, תלוי איך מסתכלים), היא הייתה חוזרת להדפיס ולטבוע דרכמות, והאזרחים היוונים היו יכולים לחזור לזרוק אותם על שחקני מכבי במקרה שאחת הקבוצות היווניות תפסיד לה במשחק ביתי. בשאר הדרכמות יוון הייתה משלמת את החוב שלה, ולבעלי החוב האירופאים שהיו מחזיקים בדרכמות לא היה שום דבר אחר לעשות איתם חוץ מאשר לקנות סחורות ושירותים מיוון ובכך להביא לצמיחה בכלכלה היוונית. הדבר הכי גרוע שיוון (או כל מדינה אחרת) יכולה לעשות כדי לסגור חוב הוא להפסיק לקנות תרופות. חוב של מדינה סוגרים (או מקטינים או מנהלים) דרך צמיחה ולא דרך צמצום.

        למזלם הטוב של הבנקים (וכמו תמיד תחת חוקי "היד הנעלמה" של "השוק החופשי"), היד הגלויה מאוד של האיחוד האירופאי הופיעה כדי להציל את הבנקים שלה (שהרי מחיר קריסתם יהיה גדול מדי), וגלגלה את החוב שלהם למקום אחר. כל עוד האיחוד האירופי לא ינהל מדיניות של צמיחה כלכלית ריאלית ויציבה וריסון הספקולציה הפיננסית, משבר החוב הזה ימשיך להתגלגל ממקום למקום, וימשיך להבהיל אותנו פעם בכמה שנים.

  10. פינגבק: הטיעון שכנגד, מפי השופר | עמדת תצפית

  11. עוד פנינה של גבאי שמצאתי ברשת. הדברים נאמרו בשנת 2010:
    "בשנה שעברה, בזמן המשבר, ישבתי עם ירום אריאב (אז מנכ"ל האוצר), ואמרתי שצריך לעשות אפס מאמץ להילחם בבעיות של הפגיעה בייצור המקומי והאבטלה. אפשר להצהיר על קרנות מנוף, ועל השקעה בתשתיות – אבל לא לעשות כלום. וזה מה שקרה"

  12. פינגבק: כלכלה פוליטית – עדות מעבר לקווים | עמדת תצפית

  13. פינגבק: עשן ואש במסדרונות האוצר | עמדת תצפית

  14. פינגבק: על סדר היום | עמדת תצפית

  15. פינגבק: שנה בעמדה | עמדת תצפית

  16. פינגבק: מפה ושם | עמדת תצפית

  17. פינגבק: הפרוטוקולים של טרכטנברג א' | עמדת תצפית

  18. פינגבק: הפרוטוקולים של טרכטנברג ז' | עמדת תצפית

  19. פינגבק: הפרוטוקולים של טרכטנברג כ' | עמדת תצפית

  20. פינגבק: אמרו את זה קודם, לפניך, כן משנה… | עמדת תצפית

  21. פינגבק: "מסוכן יותר מהפוליטקאי" – על פקיד האוצר ומקומו בדמוקרטיה | עמדת תצפית

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s