דיקטטורה של מי?

גם הליקויים היסודיים של הדמוקרטיה בימינו, לא מחלישים את רוח הבלהות האופפת את המושג "דיקטטורה של הפרולטריון". ניסיון לפירוש חדש-ישן של מושג זה בהקשרים אקטואליים.

 

מעטים המושגים המפחידים יותר מאשר "הדיקטטוריה של הפרולטריון". רבים ורעים עשו רבות במקומות שונים ובזמנים שונים כדי להפוך אותו לכזה, ובדרך כלל אפילו התהדרו באצטלות קומוניסטיות ומרקסיסטיות. מבקרי מרקס כדוגמת באקונין, וגם מי שהתיימרו להיות ממשיכיו, כדוגמת לנין, יצרו את הרושם לפיו מונח זה היה חלק עיקרי במשנתו של מרקס. כמו רבים מה"מרקסיסטים", לא תמיד הם טרחו לשאול לדעתו של מרקס עצמו, שעסק בניתוח ביקורתי של המציאות הרבה יותר מאשר בשרטוט מפורט של חברת העתיד והדרך בה תתקדם המהפכה, והמושג "דיקטטורה של הפרולטריון" זניח בהגותו. למעשה מרקס השתמש בביטוי זה פעמים ספורות בלבד, ואפילו פעמים ספורות אלה הן בחלקן בתגובה לשימוש במושג על ידי אחרים.

מהי דיקטטורה?

מקור המושג הוא ברפובליקה הרומאית, שם מידי פעם כתיאור שימש למצב של שלטון חירום זמני שמטרתו להגן על הרפובליקה מפני אויב חיצוני או אי סדרים פנימיים, עד שיוליוס קיסר הכריז על עצמו כדיקטטור ללא הגבלת זמן. במשך שנים רבות שימש המושג לתיאור מה שהינו מכנים היום "משטר צבאי" – השעיה של הדמוקרטיה במצב חירום על בסיס חוקתי, לזמן מוגבל ובצורה נתונה למגבלות. אפשרויות כאלה להכריז על "דיקטטורה", כלומר על מצב חירום או מצב צבאי קיימות היום בכל דמוקרטיה.

המושג החל לקבל משמעות חדשה באמצע המאה ה 19, כאשר רווח לתיאור שלטון מהפכני (או אנטי-מהפכני). במצב הטרום-דמוקרטי של אותה התקופה, גורמים שמרנים ואריסטוקרטים התריעו מפני הדמוקרטיה, מכיוון שהיא מהווה רודנות של ההמון.

דיקטטורה, לפני הכל, מהווה שליטה אפקטיבית של גורם מסויים במנגנוני השלטון והכוח של המדינה. האם היא מחייבת בהכרח את אמצעי הכפיה הידועים לשמצה כגון צנזורה על התקשורת, הגבלת חופש התנועה וההתארגנות, מעצרים ללא משפט וכדומה, או את שליטתם האבסולוטית של אדם בודד או של קבוצת מנהיגים קטנה?

לפי מרקס, התשובה היא שלילית.

קרל מרקס. רצה שלטון של המעמד ולא שלטון על המעמד.

מסתבר שבחלק ניכר מהפעמים הבודדות בהם השתמש מרקס במושג "הדיקטטורה של הפרולטריון", הוא עשה זאת כהנגדה לרעיון מהפכני אחר, שהיה נפוץ אז בקרב תומכיו של לואי אוגוסט בלנקי, לפיו תביא המהפכה לדיקטטורה בהנהגת אליטה מהפכנית שתפעל על הפרולטריון  ו"תחנך" אותו. כניגוד לרעיון זה, תבע מרקס דיקטטורה (כלומר שלטון אפקטיבי) של הפרולטריון כמעמד, ולא של מיעוט המתיימר לפעול בשמו. הפרולטריון, לפי הגדרתו של מרקס, הוא מעמד השכירים, שמוכרים את כוח עבודתם, אותו הם מפעילים על אמצעי יצור שבבעלותו של אחר. בעולם של היום, מדובר כמעט על כל האנשים בכל המקצועות. קו ביקורתי זה נמשך גם בביקורתם של מרקס ואנגלס נגד שאיפותיהם של באקונין ולסל לשליטה אישית בתנועת הפועלים. תולדות המאה ה-20 רצופות באימי הניסיונות להקים שלטון אבסולוטי של יחידים או אליטות מפלגתיות על הפרולטריון בשם הפרולטריון והקומוניזם.

שלילה שניה, נוגעת לרעיון הכפיה שבדיקטטורה, וניגודה כביכול לדמוקרטיה. כאשר התייחס מרקס לניסיון הקומונה הפריזאית, הוא הצביע עליה כדוגמא הקרובה ביותר שנראתה עד כה לשלטון (מונח שהחליף לעיתים ב"דיקטטורה") הפרולטריון , תוך הדגשת מאפיניה הדמוקרטיים. על מנת להעביר את השלטון למעמד רחב, יש לשתף אותו בשלטון, כלומר ליצור דמוקרטיה.

הפרלמנט של אירלנד, 1780. מי מחזיק בשלטון?

מרקס עסק רבות בניתוח המציאות, ופחות בעתיד הצפוי. למרות זאת, ישנם מספר מקורות המאפשרים לבחון פרשנות זו, הטוענת שאופיה של "הדיקטטורה של הפרולטריון" הוא למעשה דמוקרטי, לאור תוכניות הפעולה הפוליטית שהציעו מרקס ואגלס למצב שבו יגיע מעמד הפועלים לשלטון. ההדגשות בקו תחתון  יהיו שלי. השמטות מצויינות ב […]:

המקור הראשון הוא כתב היד "עקרונות הקומוניזם", של פרידריך אנגלס שנכתב בצורה של שאלות ותשובות באוקטובר 1847 (אך לא פורסם עד 1914):

14. שאלה: מה צריך להיות טיבו של משטר-חברה חדש זה?

תשובה: קודם כל יפקיע את ניהוּל התעשיה ואת כל ענפי-הייצור בכללם מידי אנשים יחידים המתחרים זה בזה וימסור את כל ענפי-הייצור האלה לניהולה של כלל החברה, כלומר – לפי חשבון משותף, לפי תכנית משותפת ובשיתופם של כל בני-החברה. משטר-החברה החדש יבטל איפוא את התחרות ויעמיד במקומה את ההתאגדות.

[…]

16. שאלה: האפשר יהיה לבטל את הקנין הפרטי בדרך של שלום?

תשובה: רצוי היה שדבר זה יהיה אפשרי, והקומוניסטים היו ודאי האחרונים שהיו מתנגדים לכך. הקמוניסטים מיטיבים לדעת, שכל ההתמרדויות לא בלבד שאינן מועילים, אלא הן גם מזיקות. […] אבל הם רואים גם, שכמעט בכל ארצות הציביליזאציה מדכּאים בכוח את התפתחותו של הפרולטריון ועל-ידי כך חותרים מתנגדי-הקומוניזם בכל עוז לקראת מהפכה.

[…]

16. שאלה: מה יהיה מהלך-התפתחותה של מהפכה זו?

תשובה: היא תכונן קודם כל תחיקה דמוקרטית של המדינה, ויחד עם זה, במישרים או בעקיפין, את שלטונו הפוליטי של הפרולטריון […]

הדמוקרטיה אין בה שום תועלת לפרולטריון, אם לא ישתמשו בה מיד כאמצעי להגשמת תקנות נוספות, שיפגעו במישרים בקנין הפרטי ויבטיחו את קיומו של הפרולטריון. החשובות בתקנות הללו, כפי שהן מסתמנות כבר עכשיו, כתוצאות הכרחיות מתוך הנסיבות הקיימות, הן:

א. צמצום הקניין הפרטי על-ידי הטלת מיסים פרוגרסיביים, מסי-ירושה גבוהים, ביטול הירושה של ענפי משפחה צדדיים (אחים, בני-דודים וכו', מלוות-חובה וכו'.)

ב. הפקעה הדרגית של רכוש-בעלי הקרקעות, החרשתנים, בעלי מסילות-ברזל וחברות אניות, הפקעה שתצא לפועל מקצתה על-ידי ההתחרות של תעשית-המדינה, מקצתה על-ידי פיצויים ישירים בשטרות המדינה.

[…]

המשך הסעיפים עוסק בהסדרת שוק העבודה, בחינוך, ושאר סעיפי "רווחה", ובשליטת הממשלה במגזר הפיננסי ובתחבורה, המהווים עמדות שליטה בכלכלה המודרנית, ולכן צריכים להיות ציבוריים. מעניין לראות, שאפילו הפקעת הרכוש לא נעשית באמצעות החרמה, אלא דרך מיסוי פרוגרסיבי, תחרות מצד המגזר הציבורי, או רכישה בידי הציבור. מקור שני נמצא בפרק השני של המניפסט הקומוניסטי, שנכתב על ידי מרקס ואנגלס והתפרסם בשנת 1848:

[…]

כבר ראינו למעלה, כי ראשית מעשה בתוך מהפכת-הפועלים היא הרמת הפרולטריון למדרגת מעמד שליט, כיבוש הדמוקרטיה.

הפרולטריון ישתמש בשלטונו הפוליטי כדי להוציא בהדרגה כל הון מידי הבורגנות, כדי לרכז את כל מכשירי-הייצור בידי המדינה, כלומר – בידי הפרולטריון המאורגן בתורת מעמד שליט –  ולהרבות חיש מהר ככל האפשר את כלל כוחות-הייצור.

לכתחילה, כמובן, אין לממש דבר זה אלא על-ידי התערבוּת, שיש בה משום עריצוּת, בזכות-הקנין וביחסי הייצור הבורגניים […].

תפקידה של העריצות הוא ביטול זכות הקניין ויחסי היצור, שהם המגדירים את המערכת הקפיטליסטית. ריכוז השליטה על אמצעי היצור בידי המדינה, כלומר בידי מעמד הפועלים המאורגן, שמפורט בעשרת הסעיפים הבאים, כולל את הלאמת הקרקע, אבל לא את החרמת המפעלים, פרט לריכוז עסקי התחבורה והבנקים בידי המדינה (מתווה זה עמד גם ביסודות חזונו הציוני של הרצל), והרחבת הפעילות התעשייתית והחקלאית הלאומיות.

האם דמוקרטיה היא בהכרח שלטון העם?

***

ומה ההקשר האקטואלי של הדברים? בתקופתו של מרקס, עמדה הדמוקרטיה המערבית בחיתוליה. המאבק לדמוקרטיה היה מאבק כנגד הצורות הניצול הקודמות של המלוכה האבסולוטית והאצולה הפיאודלית. את המאבק למען הדמוקרטיה הובילה הבורגנות הליברלית, שחירויות הפרט (שעיקרן חופש הקנין, חופש העיסוק, ביטול המגבלות על היצור, חופש התנועה, הפחתת מכסים וכיוצא בזאת) היו נחוצות לה על מנת על מנת לייצר את השוק החופשי שבו תוכל לצמוח. למען מאבק זה ניסתה הבורגנות לגייס את המוני העם, אבל לרוב חברה בחזרה לכוחות השמרניים כאשר אותם המונים דרשו ללכת צעד נוסף קדימה ולשפר את התנאים הסוציאליים בהם חיו, ולא רק להבטיח זכויות חוקיות קניין עבור אנשים שלא היה להם שום סיכוי להשיג קניין. חשוב לזכור שהדמוקרטיה הפרלמנטרית עצמה, גם כאשר הושגה, היתה באותה תקופה מוגבלת למדי. באנגליה למשל, ותיקת הדמוקרטיות של העידן המודרני, לא ניתנה זכות הבחירה לנשים עד לשנות ה-20 של המאה ה-20.

ובימינו, כאשר אחוזי ההצבעה בבחירות בכל העולם הולכים ויורדים בעקביות מאז שנות ה-60 (כאשר במקביל יורדת גם ההשתתפות הפוליטית בדרגי הביניים, כדוגמת מפלגות, איגודים, שלטון מקומי), כאשר משברים פיננסיים שמקורם בהתנהלות חסרת אחריות של המגזר הפרטי מביאים להחלפת ממשלות נבחרות במינויים של הממסד הפיננסי שמתחייבות למדיניות ש"אין לסגת ממנה", כאשר ממשלות עוסקות בעיקר בהעברת תפקידיהן הציבוריים (מחינוך ועד ביטחון) ונכסיהן הכלכליים לידיים בעלי הון פרטיים, כאשר השפעת לוביסטים על פרלמנטים הולכת וגוברת, וניסיונות להטיל רגולציה על המגזר הפיננסי מטורפדים במאבק חריף שמתואר כך:

קורותיו של חוק דוד-פרנק בשנתיים האחרונות הם שיעור חשוב באי-יכולתה של הממשלה לחולל אפילו את הרפורמות הפשוטות והמתבקשות ביותר – קל וחומר כאשר הרפורמות האלה אינן עולות בקנה אחד עם אינטרסים פיננסיים רבי עוצמה. מרגע שנחתם, לוביסטים ועורכי דין נלחמו ברגולטורים על כל שורה בתהליך. חברי קונגרס ונשיאים אולי יכולים להעביר חוק מעת לעת – אבל כבר אינם יכולים להבטיח שיישאר תקף.

בזירה המודרנית של הרגולציה הפיננסית זוכה מי שמגיש את מרב העתירות, מתייצב במרב השימועים, מעביר את מרב הכסף למרב הפוליטיקאים, ומעל הכול ממשיך לעשות את כל זה יום אחרי יום, שנה פיסקלית אחרי שנה פיסקלית, עד שהגניבה שוב מותרת על-פי חוק. "זו מדיניות אדמה חרוכה", אומר מייקל גרינברגר, רגולטור לשעבר שהיה מעורב מאוד בניסוח חוק דוד-פרנק. "זאת מלחמה מתמדת. וזה אף פעם לא נגמר."

קשה שלא להסיק את המסקנה המתבקשת: ככל שהרפובליקה הדמוקרטית נסוגה מתפקידיה ליצור חברת רווחה עבור אזרחיה, מעקרת את הדמוקרטיה ומרוקנת מתוכן את יכולת הציבור להשפיע, והופכת למכשיר השליטה של המגזר הפיננסי – כך הולך ומתבהר שהיא הולכת ומתקרבת להגדרה חדשה-ישנה שטבעו מרקס ואנגלס במניפסט הקומוניסטי:

ממשל-המדינה המודרני אינו אלא ועד-פועל המנהל את העניינים המשותפים לכלל המעמד הבורגני.

מי שנחרד מרעיון "הדיקטטורה של הפרולטריון", צריך גם לזכור מה החלופה שבאה במקומה – "הדיקטטורה של הבורגנות".

החלופה לדמוקרטיה אמיתית

***

* בנוגע ליחסו של מרקס למושג "הדיקטטורה של הפרולטריון", הסתמכתי בעיקר על מאמרו של Hal Draper:

The ‘Dictatorship of the Proletariat in Marx and Engels

* בכתיבת המאמר נעזרתי בהערותיו המחכימות של החבר הד"ר יפתח גולדמן. כל השגיאות והפרשנות הן באחריותי בלבד.

מודעות פרסומת

8 מחשבות על “דיקטטורה של מי?

  1. אני מאוד מתנצל אבל איך אתה מסביר את מה שכתב מרקס בוף המניפסט שמטרות הקומוניסטים אפשר להסיג
    רק על ידי מיגור כוחני של כל הסדר החברתי הקיים?ועוד אתה רוצה לומר שכל ממשיכי ומבקרי מרקס בחייו משך 65 שנה(!) מפרסום המניפסט עד פרסום עקרונות הקומוניזם ב1914 לא הבינו על מה מרקס מדבר?הודה לך מאוד אם תסביר לי.,ומתנצל על הכל.

    • קודם כל, הערה לסדר – ניסיון להסבר:
      קודם כל, הערה לסדר – כתב היד של "עקרונות הקומוניזם", כפי שציינתי ברשומה, פורסם ב 1914, אבל נכתב (ע"י אנגלס) כבר ב 1847.

      א) המניפסט, כשמו, הוא לא תיאוריה מורכבת אלא מסמך שנועד לגייס תמיכה, ולכן הוא נכתב ברוח אחרת מעט מדברים אחרים של מרקס.
      ב) מרקס כנראה לא היה פציפיסט, ולא שלל שימוש באלימות בסיטואציות מסויימות. מצד שני, מי שטוען שמרקס ראה באלימות דרך הכרחית או רצויה – חובת ההוכחה היא עליו.
      ג) הניסיון העולמי מראה שבעלי ההון (כמו כל אליטה שלטונית כמעט), כאשר הם מרגישים שמעמדם מתערער, לא נמנעים משימוש באלימות, עקיפה ואף ישירה כנגד הדמוקרטיה ויריביהם הפוליטיים. ראה ערך דרום אמריקה בשנות ה-70, ראה המשבר הכלכלי בישראל של סוף שנות ה70 ובשנות ה-80, וראה את ריקון הדמוקרטיה הפרלמנטרית המערבית מתוכנה בעשורים האחרונים. נראה שבמקרים מסויימים תנועה שתהיה מעוניינת ומחויבת להוביל שינוי עמוק במערך הכוחות בחברה תאלץ להשתמש גם באלימות כנגד יריביה, מכיוון שהם לא יוותרו על עמדתם (גם לנוכח הכרעות דמוקטיות) ללא אלימות. במידנה ומדינת ישראל תקבל החלטה חוקית ודמוקרטית להלאים את שדות הגז בים התיכון או את מרבצי האשלג של ים המלח, תהיה לה את כל ההצדקה ליישם את ההחלטה גם תוך כדי הפעלת אלימות (כמובן, במינון המינימלי הנדרש), אם בעלי השליטה הפרטיים יסרבו להעביר אותם לידיה. צריך לזכור שבתקופתו של מרקס, חירויות פוליטיות שנראות לנו היום מובנות מאליהן, כמעט ולא התקיימו ביבשת אירופה. לא סתם מרקס מצא את עצמו פועל באנגליה.
      ד) אני לא מכיר את "ממשיכי דרכו" של מרקס, ולא יכול להעיד אם הם הבינו אותו או לא. אני יכול להגיד שרבים ממי שהתיימרו להיות ממשיכי דרכו פעלו בצורות שסותרות באופן עמוק את עיקרי התיאוריה של מרקס. מרקס לא היה "מרקסיסט", הוא היה מרקס. כשאני רוצה להבין מה הוא חשב, אני קורא אותו, ולא את מי שמתיימרים להיות ממשיכיו. ההיסטוריה רצופה באנשים שמסלפים את תורותיהם של מי שהם מיימרים להיות תלמידיהם.
      ה) לקודה הספציפית, אני רוצה להדגיש את מה שכתבתי בפסקא שמופיעה מתחת לתמונתו של מרקס: "בחלק ניכר מהפעמים הבודדות בהם השתמש מרקס במושג "הדיקטטורה של הפרולטריון", הוא עשה זאת כהנגדה לרעיון מהפכני אחר, שהיה נפוץ אז בקרב תומכיו של לואי אוגוסט בלנקי, לפיו תביא המהפכה לדיקטטורה בהנהגת אליטה מהפכנית שתפעל על הפרולטריון ו"תחנך" אותו. כניגוד לרעיון זה, תבע מרקס דיקטטורה (כלומר שלטון אפקטיבי) של הפרולטריון כמעמד, ולא של מיעוט המתיימר לפעול בשמו."
      זה הוא אולי ההבדל היסודי ביותר בין הגישה של מרקס עצמו לבין שיטות הפעולה של מי שהתיימרו לפעול בשמו ובשם ה"קומוניזם". מעטות מאוד צורות השלטון הרחוקות יותר משליטה של הפרולטריון מאשר אותן דיקטטורות של אליטה בירוקרטית שהתיימרו להיות "קומוניסטיות".

      • השאילה היא באמת האם לפי מרקס האם מהפכה אלימה הכרחית או לא,כי מהמניפסט משתמע
        שכן.וגם השאלה איך מעמד שלם ישלוט ביחד,האם דיכוי הבורגנות פירושו שלטון אלים מיסודו כלומר גם הדרך בה יכבשו השלטון אלימה,והאם מרקס חשב על הבעיות הקשורות לכך,האם חשב איך יתנהל השלטון?תודה מראש על כל תשובה

        • אני מבין שלפי מרקס העדיפות היא לבצע את המהפכה (וחשוב להבחין בהבדל שבין המהפכה כמעשה של שינוי יסודי של מבנה החברה, מעשה שיכול להיות מתמשך, לבין אקט של הפיכה – תפיסת שלטון מהירה, שכמעט תמיד מלווה בשימוש בכוח) בדרך לא אלימה, אבל שבמקרה שאין אפשרות לכך (והדברים תלויים יותר בתגובת השלטון מאשר ביוזמי המהפכה), ההעדפה להמנע מאלימות לא צריכה להביא לוויתור על המהפכה. כלומר – במקרה הצורך, אבל לא כהכרח, המהפכה תכלול גם אלמנטים אלימים. כדאי לזכור, שתקופתו של מרקס והמאות שלפניה סערו בנסיונות הפיכה אלימים של הבורגנות כנגד המלוכה האבסטולוטית. כל שהאלימות אינה סכנה יחודית של הקומוניזם.
          נקודה שניה חשובה מאוד להתייחסות – אתה שואל כיצד מעמד שלם ישלוט, והאם השלטון עצמו יהיה אלים – כאן חשוב לחזור אל שורות הסיום של הפרק השני במניפסט:
          "השלטון הפוליטי, במשמעו האמיתי, הוא השלטון המאורגן של מעמד אחד לדיכוי מעמד אחר. אם, אגב, המאבק בבורגנות, מתאחד הפרולטריון בהכרח למעמד, הופך עצמו בדרך מהפכה למעמד השליט, וכמעמד שליט מבטל בכוח-הזרוע את יחסי הייצור הישנים, הריהו מבטל עם יחסי-הייצור אלה את תנאי-הקיום של הניגוד המעמדי, של המעמדות בכללם, ומתוך כך את שלטונו הוא כמעמד.
          במקום החברה הבורגנית הישנה, על מעמדותיה על ניגודי-מעמדותיה, באה התאגדות, שבה ההתפתחות החופשית של כל יחיד היא התנאי להתפתחות החופשית של הכלל."
          בסופו של דבר, המטרה אינה השתלטות הפרולטריון על המעמדות האחרים, אלא ביטול הניגוד בין המעמדות השונים, ויצירת חברה חופשית. הניסיון לתאר מראש כיצד תראה חברה חופשית מכיל סתירה פנימית. כל שרטוט תיאורתי יהווה כפיה על החופש החברתי הנשאף.
          בכל מקרה, נראה שהדרך היחידה שבה יכולים לשלוט עובדים מאורגנים בעצמם באמת, ולא להכפיף את עצמם לשלטון עריץ של אליטה קטנה (גם אם זו תפעל בשמם), היא דרך התנהלות של דמוקרטיה ליברלית. נראה שמרקס ואנגלס רומזים לכיוון הזה.

  2. שוב אני מתנצל מאוד.פירוש דומה להגדרת "דיקטטורה של פרולטריון" מצאתי גם בספרו של קאוטסקי "דיקטטורה של פרולטריון" משנת 1919.לכן אני ודאי מסכים אתך שאלא שחשבו את עצמם ממשיכי דרכו ודאי סילפו את המושג.
    אני גם מסכים אם עוד דברים שכתבת.בכל אופן השאילה המתבקשת לאיזה מרקס להאמין-לזה של המניפסט או לזה
    של העקרונות?ועוד אם המונח דיקטטורה של פרולטריון בא כהנגדה למונח דיקטטורה של אליטה,למה בא המונח העריצות במניפסט? עוד אתה כותב בכתבה שמרקס עסק בעקר(וזה נכון) בניתוח המציאות יותר מהשרטוט העתיד.
    האם משמעות היא שהוא לא טרח לברר עד הסוף איך יראה העתיד ואיך תפעל הדיקטטורה של פרולטריון במציאות?
    עוד שאילה-סלח לי ,אני פשוט נורא סקרן-אתה כותב שאם אין מנוס מלהפעיל כוח אז צריך להפעיל במינון מינימלי.
    איך ומי יקבע מה מינימלי ומה לא?האם יש סיכון בזה להתדרדרות המדינה למצב של אי יציבות ואנרכיה?
    מאוד הודה לך על התשובה,ותסלח לי שוב על הכל.ותודה על הכל.אני מאוד נהנה לשמוע תשובות מאדם משכיל כמוך.
    גם הבלוג שלך מאוד מעניין אותי.אין לי כמעט את מי לשאול-תאמין לי יש לי עוד מיליון שאילות בהבנת המרקסיזם.

    • שים לב – בנוסח העברי של המניפסט כפי שהוא מופיע ברשת, המילה עריצות מופיעה פעמיים. בפעם הראשונה לתיאור יחסי הניהול במפעלים שבשליטת הבורגנות. בפעם השניה היא מופיע לתיאור אופי השינוי הנדרש בזכות הקניין ובייחסי היצור הבורגני, ואכן, אלה שני מושגים שבצורתם הבורגנית (וחשוב להדגיש מרקס מדבר פה על קניין פרטי של הון, כלומר של אמצעי ייצור, ולא על קניין פרטי במוצרי צריכה, כלומר רכוש פרטי כדוגמת דירה למגורים, בגדים, ספרים וכו') הם סותרים את צורת הקיום הקומוניסטית, ויטרכו להתבטל בדרך זו או אחרת. חשוב לשים לב שמיד בהמשך, בפירוט האמצעים בהם יש לנקוט בארצות המתקדמות על מנת לבטל את שני המושגים הללו, לא נכללים כיבוש בכוח של המפעלים. מופיעים שם הלאמת האדמות ויצירת מונופול של המדינה על האשראי והתחבורה, וריבוי מפעלים ממשלתיים. נראה שהדברים תואמים את מה שמתואר ב"עקרונות הקומוניזם", ולפיו תהליך הפקעת הקניין יתנהל בשני מישורים: האחד באמצעות מיסוי פרוגרסיבי, והשני: "הפקעה הדרגית של רכוש-בעלי הקרקעות, החרשתנים, בעלי מסילות-ברזל וחברות אניות, הפקעה שתצא לפועל מקצתה על-ידי ההתחרות של תעשית-המדינה, מקצתה על-ידי פיצויים ישירים בשטרות המדינה." כלומר, גם ההפקעה שתתבצע, לא תבוצע באלימות, אלא בתחרות מצד המדינה או ברכישה ע"י המדינה.

      לגבי צורת העתיד, בסופו של דבר, המטרה אינה השתלטות הפרולטריון על המעמדות האחרים, אלא ביטול הניגוד בין המעמדות השונים, ויצירת חברה חופשית. הניסיון לתאר מראש כיצד תראה חברה חופשית מכיל סתירה פנימית. כל שרטוט תיאורתי של חברת העתיד יהווה כפיה על התפתחותה החופשית. זו היתה תשובתו של אנגלס לשאלה של עיתונאי בעניין.

      לגבי קביעת מידת האלימות, אם בוחרים בדרכי ההפקעה שתוארו קודם כדי לבצע את ביטול הקניין הפרטי, הרי שרמת האלימות תקבע ע"י בעלי ההון עצמם (בדומה לצורה שבה רמת האלימות שמפעילה המדינה במהלך פינוי מאחז בלתי חוקי נקבעת ע"י המתנגדים לפינוי). אם יצייתו לחוקים, לא יהיה צורך באלימות כלל. אם ינסו להעלים מיסים, להבריח את הונם או לפעול בניגוד לחוק, יהיה צורך לעצור אותם. אם ינסו למנוע בכוח, ע"י התנגדות פעילה למי שישלחו לאכוף את החוק או שינסו לארגן הפיכה צבאית כנגד המשטר (כפי שעשו מספר פעמים בחצי השני של המאה שעברה, למשל בדרום אמריקה וביוון, ובמידה מסויימת גם בגרמניה של ווימאר), יהיה על המשטר להפעיל אלימות ישירה כלפיהם.
      לא כל אלימות מביאה לאי-יציבות ואנרכיה. הגורמים העיקריים לאי-יציבות ואנרכיה הם הניסיון של שלטון לכפות צעדים שאינם זוכים ללגיטימציה מהציבור, או הסירוב של מיעוט לקבל על עצמו מדיניות שלטונית שזוכה ללגיטימציה מצד הציבור. לפעמים הפעלת אלימות במידה היא צעד הכרחי כדי למנוע אנרכיה ואי-יציבות (למשל הצורך למנוע סיטואציה שבה ציבור מתנחלים יצליח למנוע בכול ביצוע של החלטת ממשלה בגלל שזו תהסס להפעיל את האלימות הנדרשת כנגד מי שמסרב לציית להחלטותיה).

      המלצת קריאה – המקור הטוב ביותר שאני מצאתי שמנסה להסביר את מכלול ההגות של מרקס ובעיקר את תפישתו לגבי היחס בין מדינה, חברה ועבודה, הוא ספרו של יגאל וגנר "גבולות הפוליטיקה" (מסדה, 1978).

      • תודה על ההמלצה.ותודה על ההסברים.-פחות או יותר אני כך הבנתי את שיטה.באמת גם במניפסט
        גם בעקרונות הקומוניזם אפשר להבין שעצם התהליך המעבר לקומוניזם הוא לא בהכרח אלים,אם כי
        המהפכה עצמה במניפסט מתוארת כיבוש השלטון הכרחי בכוח הזרוע בידי פרולטריון,ובעקרונות
        השפה היא יותר מתונה ומדובר שרצוי לפועל בדרך לא אלימה אם כי מסכנה היא שעקב התארגנות ודאית מצד הבורגנות לדיכוי הפועלים האלימות היא בלתי נמנעת.נכון ואמת שאלימות ודיכוי אינם מטרה של קומוניזם אלא רק במקרה של צורך אמצעי להסגת מטרה,שהיא חברה דמוקרטית נטולה
        מעמדות.זה באמת רחוק משיטתו של לנין-טרוצקי-סטלין איפה שאליטה מהפכנית תופסת את השלטון בכוח בשם הפרולטריון ושולטת באמצעות הטרור הקבוע.ראיתי מאמר באנגלית
        של פרופ' כהן-אלמגור מאוניברסיטת HULL "יסודות אלימות,טרור ומלחמה בכתבי מרקס,אנגלס,
        לנין" מסכנה של המאמר שבסופו של דבר עמדות של מרקס ואנגלס אם היו יעקוביניות במקצתם
        בתחילת הדרך,בסוף חייהם הם התמתנו וכל השימוש בכוח הוא רק מכשיר מחשיבות משנית
        רק במקרה של חוסר בררה.לעומת זה לנין הקצין בסוף את העמדות בעקבות המהפכה וצידד
        לא רק לאלמות אלא תמך בכל צורות של טרור.
        בכל אופן תהיה הגדרת מטרת אלימות נעלה ככל שתהיה לי קשה לקבל את זה גם אם אופציה
        היא קלושה ורחוקה. נכון הוא לא כל אלימות היא מביאה אנרכיה ומלחמת אזרחים,בכל אופן קיים בה
        אלמנט של חוסר ודאות לגבי העתיד.,אלמנט הפחדה,קשה לדעת את הגבולות הכרח,קשה לי להסכים אפילו לדיכוי מועט כלפי אוכלוסיה אפילו הם מעוט.-גם אם מצד הגיון כל שהוא נעלה
        ונישגב,וטוב ונכון וצודק.הנזק שיכול להיגרם לכולם לא תמיד ניתן לצפות מראש.היינו עדים להפגנות
        תמימות שהסתיימו באלימות המשטרה וניפוץ חלונות מצד המפגינים.ומה היה קורה במקרה של
        מהפכה אמתית?אפשר לדעת מראש?מהפכות רבות התחילו בטענות צודקות ונגמרו בדקטטורות
        בונופרטיסטיות אכזריות.,וקוברי המהפכה באו מקרב המהפכנים עצמם.
        בכל אופן הרשה להודות לך על הסברים,היה לי לעונג רב,אני שוב מתנצל על מה שהיה.
        תודה על הכל

        • על לא דבר.
          לגבי שאלת האלימות והשליטה, אני חוזר שוב אל החידוד שבין מהפכה להפיכה. פרק הזמן של הפיכה הוא אכן פרק זמן של אי-יציבות, שמסתיים כאשר הצד שמאורגן באופן יעיל יותר מנצח. להבנתי, ניסיון לייצר מהפכה (כלומר שינוי יסודי של מבני החברה) במובן הקומוניסטי לא מסוגל להתחיל מאקט של הפיכה ותפיסת השלטון בכוח, אלא רק דרך בניה של ציבור מאורגן בכלים דמוקרטיים. הניסיון לבצע "קפיצת דרך" באמצעות הפיכה נידון מראש לכישלון, מכיוון שהוא תמיד יבוצע בשלב שבו הציבור כציבור עדיין לא מוכשר לשלטון עצמי. כאשר הוא מוכשר לשלטון כזה, כבר אין לו בדרך כלל צורך לבצע הפיכה אלימה, אלא רק להגן על עצמו מפני הפיכת נגד.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s