שמאל, ימין והציטוט החסר

בעבר כתבתי כבר פעמיים על הבעיה שמופיעה כשאני זוכר די טוב את קיומו של טקסט רלוונטי, אבל לא מספיק טוב בשביל לאתר אותו. מדי פעם הבעיה הזו חוזרת, ומדי פעם אני נתקל באופן מקרי בטקסט שלא הצלחתי למצוא בעבר. הפעם זה ציטוט של ברל כצנלסון, שחיפשתי בשביל הרשומה שכתבתי על הבעיה של שמאל פוליטי כאשר הוא מאמץ את דרכי העבודה של הימין. בקצרה, כתבתי שם ש

אימוץ דפוסי הפעולה של הימין על ידי ארגוני "שמאל" משכפלת את חברת ההמון ואת המציאות הכלכלית-מדינית-חברתית של הימין. במילים אחרות – אנחנו צריכים לבחון את דרכי הפעולה שבדרך אל המטרות המוצהרות לא פחות מאשר את המטרות עצמן. אם הן דרכי פעולה של ימין, הן לא יגשימו מטרות של שמאל, אלא של ימין.

וכללתי ציטוט אחר של ברל. לא מזמן נתקלתי בציטוט שרציתי במקור, והנה הוא כאן , מתוך "במבחן" (שיחה עם מדריכי הנוער העובד, קיץ 1934) [כתבי ברל כצנלסון, כרך ו', עמק 420. ההדגשות במקור]:

מכּל היסוּרים שנתיסרה בּהם תנוּעת הפּוֹעלים בּימינוּ קשים בּיוֹתר החיבּוּטים הללוּ: ההתקנאוּת בּפאשיזם, הציפּיה להצלחה מהליכה בּדרכיו, הכּניעה הפּנימית בּפניו תוֹך כּדי היאָבקוּת בּוֹ. הם מכרסמים את לב התנוּעה.

השׂטן הפאשיסטי יוֹדע להתלבּש גם בּמַדים של מלחמה בּפאשיזם! הוּא לוֹחש לה לתנוּעת הפּוֹעלים שבּשביל שתנצח את הפאשיזם אין לה אלה ללמוֹד לדרכיו. וּכשתנוּעת הפּוֹעלים מַתחילה מחַקה את התנוּעוֹת הפאשיסטיוֹת, קוֹלטת את מוּשׂגיהן, מַשליטה בּתוֹכה יחסי מַצבּיאים וּמוּצבּאים, מבקשת להיבּנוֹת על ידי גניבת דעת המוֹנים, מסתגלת לדרכי התעמוּלה של “הכּזב הקדוֹש”, מתכּוונת להשמיד את האידיאוֹת הצוֹררוֹת בּכוֹח האגרוֹף, זוֹרקת הצדה את ערכיה המוּסריים והתרבּוּתיים – והכּל לשם המטרה הגדוֹלה: מלחמה בּפאשיזם! – הרי היא מַנחילה בּזה לפאשיזם את עיקר נצחוֹנוֹ, ונוֹטלת מעצמה את טעם מלחמתה: את מלחמת הסוֹציאליזם בּפאשיזם, המלחמה הכּבּירה המַכרעת בּגוֹרל ההיסטוֹריה האנוֹשית, והיא הוֹפכת למלחמה בּין שני מיני פאשיזם, בּין פאשיזם מין א' לפאשיזם מין ב', בּין פאשיזם־מקוֹר לפאשיזם־חיקוּי.

ינַצח מבּיניהם מי שינַצח, יקָרא שמוֹ כּאשר יקָרא – הסוֹציאליזם יהיה המנוּצח.

 

 

 

18 מחשבות על “שמאל, ימין והציטוט החסר

  1. כל כך מוכר עניין הציטוטים. כבר אמרו שבשביל לזכור משהו צריך לרשום אותו באותו רגע שחושבים עליו. אבל בצורה כזאת אתה כל הזמן עסוק בתיעוד ציטוטים.

    אהבתי

  2. במקרה או שלא במקרה אני סובל מבעיה דומה, אבל אני גם עצלן, אז אפילו אני לא טורח לסמן בספר. וכאן אני מאשים את עצמי החושב, המשכיל, המודע לעצמו.
    הציטוטים הללו מתאימים לימים הטרופים האלה, בהם פעם אחר פעם אני קורא ניתוחים סוציו-פוליטיים שונים המקוננים על מות השמאל, בין היתר בשל היותו "שונה" מהימין ומדרכי פעולתו של הימין.
    נכון שהרעות החולות של השמאל [ בדרכי פעולתו ואירגונו וגיבושו] הן קידוש האותנטיות, העצמאות המחשבתית והקמת מפלגת רסיס על בסיס קוצו של יוד, ונכון גם שתנועות שמאל המוניות וסוחפות אדם [ כמו בדרום אמריקה, למשל – ראה קובה כמשל בולט ] מתבטאות במנגנונים פאשיסטיים מובהקים, ודי לנו לחזור 90 שנים אחורה, אולי קצת יותר, לבריה"מ פוסט לנין ותחילת הטרור הפאשיסטי של סטאלין, שכלל ללא בושה רצח עם [כמעט] הרעבת מליונים בשם "התיאוריה" או הפרקסיס., ובוודאי לא נשכח את סין של מאו, את קמבודיה של החמר-רוז' או צפון קוריאה דהיום. מיותר להזכיר, שהמרקסיזם דיבר על שלב "הדקטטורה של הפרולטריון", והסוציאל דמוקרטיות היחידות שמצליחות, הן מדינות סקנדינוויה, וזה בשל עושר אינהרנטי של מחצבים, ואימוץ קפיטליזם מפוקח היטב.
    אז ישאל עצמו, השמאל כמוני, זה שהגיע במאמצים רבים למעין נחלה ומנוחה כלכלית כלשהי – במיוחד כשהמילניאלים משקפים בוז לכל ערכים אידיאולוגיים של המאה העשרים וקודמותיה ] – האם להמשיך להיות שמאל? האם השמאל הישראלי המובהק בישראל [ הרשימה המשותפת, שהיא עירוב של רשימה קומוניסטית ורשימות לאומניות שמרחיקות מאבקן לעבר איזו ישות לאומנית הופכית ללאומנות היהודית ] הוא שמאל בכלל? האם תמר זנדברג, שמאל?, לא נעזרה בכוחותיו של יועץ ימין דורסני?

    אהבתי

    • אכן, הדוגמאות ההיסטוריות שהזכרת הן דוגמאות למה שקורה כשמי שמתיימרים להיות סוציאליסטים נוקטים בשיטות פאשיסטיות. לגבי הסוציאל-דמוקרטיות, אני חושב שהסיבות להצלחתן היא לא עושר במשאבים (אם כי הן עשו שימוש חכם יחסית במשאבים שמצאו), וקפיטליזם "מפוקח היטב" הם כבר לא בדיוק "קפיטליזם", במיוחד כשהוא בא ביחד עם היבטים נוספים של השיטה הסוציאל דמוקרטים שפועלים שם.
      ואני מסכים שבזירה הפוליטית הישראלית הזיהוי של ה"שמאל" כולל בתוכו הרבה פעמים אנשים שלדעתי מקומם לא יכירם בשמאל אמיתי.

      אבל אם כבר הזכרת את "הדיקטטורה של הפרולטריון", זה הזכיר לי רשומה ותיקה שלי שפרסמתי, על שורשי המושג הזה, ועל מרחקו מהפירוש שנוהגים לייחס לו המרקסיסטים (שפעמים רבות נוהגים להתרחק מהגותו של מרקס עצמו) ויריבהם.
      https://observpost.wordpress.com/2012/06/09/dictatorship/

      אהבתי

      • תודה על ההפנייה. תראה – קראתי, הבנתי וגם לא הבנתי. הטרור המהפכני של המהפיכה הצרפתית התחיל אולי כדמוקרטיה ישירה, עד אשר נציגי העם, בשם עצמם, החליטו על דבר אחר, כולל פעולה כנגד המעמד שלהם.
        האם עלינו להשאר בתחום התיאורטי הנקי לגמרי, אז באמת אין בעיה, שהרי גם אתונה [ למרות מעמד פרולטריון העבדים הענק שלה ] נחשבה כדמוקרטיה הראשונה בעולם.
        לצערי או לשמחתי, אנחנו כבר כמה וכמה עשרות שנים פוסט מרקס, הפרשנות ה"מוטעית" היא הפרשנות הנורמטיבית [ בלשון יקראו לזה – קונוטציה ] של המושג, ולא ההסבר המרתק של בעצם "הדמוקרטיה של הפרולטריון, שהיא בלחץ העתים, הופכת לדקטטורה, שזה שלטון "זמני", שלטון חירום – מה שנקרא – תקופת הקורונה 😉 .
        כך או אחרת, ארצות סקנדינביה על אף גישתן הקפיטליסטית המובהקת [ יש לי ידע ממקור ראשון על צורת החיים שם, שנראית לישראלים כשיא "הפרייריות" של המדינה, אך יוקר המחיה לא יאומן. או איך אומר המקור: לצוף על המים כשהגוף ברובו מתחת לפני המים, ורק האף מבצבץ אפשרי אם אינך עובד, אבל אם אתה רוצה סירה או סגנון חיים מערבי-צרכני[קפיטליסטי!] צא לעבוד כמו חמור.] מצליחות עדיין במדיניות סוציאל דמוקרטית, אך מעודדות מאוד מעבר לחיים קפיטליסטיים מובהקים. יש שנת חופשה בהריון, מחשב לכל ילד, תמיכה של רשויות הרווחה כמעט בלי גבול. עם זאת, מערכת הרפואה הציבורית נחשבת כגרועה מאוד בהשוואה לשלנו, דירה ע"ח המדינה. אם נוסיף לכל המידע, מידע אקזוטי [ לכאורה ] של ספרי יו נסבו על אוסלו ועל תקופת הדקדנס הנוראה, בה הנוער משלם את המחיר היקר בסמים, זנות, פגעים, בדידות, בריחה מהבית, אלימות בתוך הבית, אז גם הסוציאל-דמוקרטיה פושטת שם את רגלה, אט אט.

        אהבתי

  3. אינני מבין מדוע אני מקבל את ההודעות שהעלת משהו חדש באיחור של 24 שעות.
    בכל מקרה קשה לי לראות איך אפשר להשתמש בדבריך אלו כדי לשנות דרך פעולהץ רואים את זה רק בדיעבד . זו המציאות. אתה לא יכול לומר לפשיסטים: סליחה אבל הגישה שלכם לא הולמת אותנו הסוציאליסטים. זו תולדה של מציאות. ולא תמיד אפשר להיות ישר והצמד לעקרונות אחרת מסיימים כמו סוקרטס

    אהבתי

    • לגבי הרישא, יכול להיות שבהגדרות הרישום שלך לעדכונים מוגדר לך לקבל עדכון פעם ביום ולא מיוד עם הפרסום.
      לגבי הסיפא – זה לא עניין שרואים בדיעבד. פאשיזם הוא שיטה פוליטית, עם כלים פוליטיים מסויימים. המלצת קריאה בנושא – בית ספר לדיקטטורים, מאת איניאציו סילונה. אתה לא אמור להגיד את הדברים לפאשיסטים. אתה אמור להגיד לאנשים שמתיימרים להיות סוציאליסטים (או ליברלים) שאתה לא יכול לקדם סוציאליזם או ליברליזם בכלים של הפאשיזם, כי זה לא עובד.

      אהבתי

      • רוב תודות עברו העצה וההמלצה.

        הערת ששינוי החוק שאפשר לנתניהו להכריז על בחירות מבלי לתת לגנץ את האפשרות להקים ממשלה הוא שבירת הכללים, הוא היה הראשון ולכן הוא לא יכול לבוא בטענות. אבל נתניהו כבר שנים במערכת ולא נקט בשיטות נלוזות עד כדי כך עד אותה עת. מאחר והוא עמד מול אנשים שהתבטאותם עד אז היתה שמנוי וגמור בידם לפגוע בו אישית ללא סייג זה נתן לו את הגושפנקא והאילוץ להשקים ולהתגונן.

        אהבתי

    • מוסליני היה סוציאליסט בצעירותו והכיר את לנין היטב. ולנינזם זה ביסודו כפירה מרקסיסטית בהדגשת חשיבות אליטת החלוץ (האוונגרד) על פני תנועת העובדים. סבורני שברל כצנלסון הבין זאת היטב.

      ראוי גם להכיר את התגובה ללנין של האינטרנציונאל השני ב1920 שבה האינטרציונאל השני שולל במפורש כל ניסיון לעקוף את המוסדות הלאומיים הפרלמנטריים (מובא אצל יעקב טלמון"מיתוס האומה וחזון המהפכה" עמ' 543).

      פשיזם לפי זה הוא המשך המהלך של לנין תוך ניתוק ההקשר המרקסיסטי.

      אהבתי

        • זה יותר מסובך מזה. עד כאן הצגנו את נקודת המבט של המרקסיזם המערבי אולם למרקסיזם המזרחי הקומוניסטי גם כן יש נקודת מבט משלו. המרקסיזם המזרחי מבקר את המרקסיזם המערבי על כניעתו לרעיון השוק. היום זה קצת נשכח (לא לגמרי כפי שתראה בקישור שאתן) אבל למרקסיזם היה ביקורת על השוק שאיננו קשורה רק לניצול של עובדים אלא גם לבזבזנות ומה שתואר כחוסר היעילות של השוק התחרותי. תכנון מרכזי הוצג כיעיל יותר מבחינת שימוש במשאבים ובכוח אדם (חלק גדול מהספר של האייק הדרך לשעבוד מוקדש להתמודדות עם הטענה הזו).
          כאשר סטלין פועל דרך מסגרת התכנון המרכזי הוא לגמרי בתוך מערכת המחשבה המרקסיסטית קומוניסטית. מוסוליני לעומת זאת פעל באופן הרבה יותר מבולבל במסגרת הקורפרטיבית ופרנקו בכלל נמנע מתכנון מרכזי (להוציא דיכוי של המתנגדים שלו).

          הנה קישור מאתר מקומית שבו הכותב משקף את הביקורת המרקסיסטית על השוק החופשי
          https://www.mekomit.co.il/%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a8%d7%a2%d7%91%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%a8%d7%a8%d7%99-%d7%9e%d7%96%d7%95%d7%9f-%d7%9e%d7%95%d7%a9%d7%9e%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%96%d7%94-%d7%94%d7%96/

          אהבתי

          • אני אישית חושב שמרקס היה הרבה יותר מוצלח מהמרקסיסטים שהתיימרו לפעול בשם הרעיונות שלו. הוא, למשל, לא דיבר עד כמה שאני זוכר על כלכלה בתכנון מרכזי.

            אהבתי

            • היות ואינני מרקסיסט, לא מערבי ולא מזרחי אז באמת לא כזה משנה לי כמה המרקסיסטים חרגו ממה שחשב מרקס. לטעמי הם דווקא המשיכו אותו במידה רבה; גם אם מרקס לא דיבר על תכנון מרכזי, הביקורת על הבזבוז וחוסר הרציונאליות של המבנה התחרותי מובילה לפתרון ריכוזי של מתכנן מרכזי.

              עם זאת ההגינות מחייבת לדבר עליהם כפי שהם ולא לנסות להפוך אותם לקריקטורות. הספר שהציע את החלוקה בין מרקסיזם המערבי למזרחי הוא Marxizm של ג'ורג' ליכטהיים ואני מאד ממליץ עליו. אוקסמירון היה המרקסיזם הגרמני אבל הוא באמת דוגמא למקום שאליו המרקסיזם יכול להגיע כאשר הוא איננו מכריע בין האפשרויות השונות.

              אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s