משרד האוצר חפר בור בקופת הביטוח הלאומי

התקופה האחרונה מפנה הרבה תשומת לב לביטוח הלאומי, כי פתאום כולם צריכים עזרה (וחלקם מגלים בהפתעה ובזעם שאם אתה לא משלם פוליסת ביטוח אבטלה, אתה לא מקבל ביטוח אבטלה). הגעתי למאמר מעניין שעוסק במשבר הגרעון הצפוי בביטוח הלאומי ובסיבות לו. באופן שקצת הפתיע אותי הוא טוען שהלוואת העודפים למדינה היא לא דווקא בעיה. לעומת זאת העובדה שהמדינה (רוצה לומר, משרד האוצר) התעלם מהמחוייבות שלו להשלים את מה שחסר בעקבות הפטור מתשלום דמי ביטוח לאומי עבור העובדים שניתן למעסיקים – פה יש בור עמוק מאוד מאוד.

בעקבות החתימה על הסכם קואליציוני – נקודות מעניינות, ואיפה הקאטצ'(ים)?

כמה התייחסויות כלליות ונקודתיות להסכם הקואליציוני שנחתם אתמול. למה עכשיו? האם נספח את הבקעה? איפה הקאטצ'? ועוד.

פיוס, הסדרה או מלחמה – יחסי ישראל ורצועת עזה – אביב-סתיו 2018

אחרי רשומת ההכנה מתחילת השבוע, שביקשה להניח את הקונספציה של אפשרות לקואופטציה של החמאס תמורת הכרה בשלטונו בעזה במסגרת יחסים עם ישראל, מגיע מאמר פוליטי-היסטורי-אקטואלי, שעוסק במאבק על אופי היחסים בין ישראל לרצועת עזה, כפי שהתנהל בתקופה שבין האביב והסתיו של שנת 2018. 

ובכל זאת קצרצר אקטואלי על המערכת הפוליטית

לפני עשרה ימים, כתבתי שהצדדים מודעים לשעון החול של המנדט של גנץ, ולכן לקראת סיומו נראה האם גנץ החליט להכנע או שהמנדט יחזור לנתניהו וממשלה חדשה אכן תקום.

עכשיו הגענו ל"מאני טיים" האמיתי, כי הנשיא הודיע לגנץ שהוא לא יאריך את המנדט שלו (ובצדק לטעמי, בסיטואציה שגנץ מוביל 18 מנדטים ולא הגיע לסיכום עם נתניהו), ולכן אם גנץ לא ייכנע סופית בקצת יותר מ-24 השעות שנותרו, המנדט שלו מסתיים וחוזר לנשיא.

ומה הלאה?

האם אפשר לעשות קואופטציה לחמאס

תסלחו לי שבזמן שהזירה הפוליטית סוערת סביב אי-התרחשות, אני מבקש לעסוק בפוליטיקה עצמה. מטרת הרשומה הזו היא להניח מסגרת מחשבה קונספטואלית, על האפשרות לעשות קואופטציה לארגון החמאס, ולהפוך אותו מאויב לוחם לקבלן ביטחון של ישראל. הרשומה היא גם מבוא למאמר ארוך שאני מתכוון לפרסם ביום שלישי (לפחות אם לא תקום במפתיע ממשלה עד אז), שיעסוק בפרשה פוליטית מהעבר הקרוב, שבמרכזה הפוליטיקה שסביב סוגיית היחסים בין ישראל לרצועת עזה, שבמידה רבה עומדת מאחורי המשבר הפוליטי שמשתק את המערכת שלנו כבר יותר משנה. 

קורונה – תמונת מצב – אפשר לראות שיפור

לפני שבוע הסברתי בפוסט שמספר המקרים המאובחנים של המחלה – שמושפע מאוד ממספר ומדיניות הבדיקות – הוא נתון הרבה פחות רלוונטי מהנתון של חולים במצב בינוני+קשה, מכיוון שאלה המקרים שמגיעים לבתי החולים, ומי שלא נדרש לטיפול בבית חולים גם ככה לא ממש מדאיג אותנו אם יחלה או לא (כל עוד ישאר בבידוד מתאים ולא ידביק אחרים). לעומת זאת, אם מספר החולים שנזקקים לטיפול נמרץ מטפס מעבר לרף מסויים – יכולת המערכת לתת טיפול נמרץ לחולים – אחוזי התמותה של חולי קורונה ואחרים שזקוקים לטיפול נמרץ מזנק.

סיכמתי בכך שהגידול במקרים במצב בינוני קשה התאים לפונקציית מעריכית, הסברתי שהוא מייצג כנראה בעיקר הדבקות מהתקופה שלפני צעדי הבידוד החברתי הרציניים, ואמרתי שצריך לקוות להתמתנות בקצב הגידול. מה רואים בנתוני השבוע האחרון?

ממשלת חירום? הצחקתם אותנו

שבע יממות חלפו מאז הדרמה בכנסת, שבמהלכה גנץ מונה ליו"ר הכנסת בקולות יריביו הפוליטיים (לכאורה), איבד את שותפיו הפוליטיים, וכמה דגי רקק עברו מסיעה כזו לאחרת. ומה קרה מאז? לא הרבה. אז למה היינו צריכים את כל שיח ממשלת החירום הזה? כמה מחשבות או תובנות פוליטיות, וגם תוצאות הסקר מהשבוע שעבר.