יוצרי הסדרה מעברות ליקטו שמונה עדויות [שאני לא חושד בכנותן] בנוגע לפטירת ילדים ומסגרו אותן – על סמך עדויות בעייתיות ועריכה בעייתית עוד יותר – כסיפור של חטיפת ילדים. הצגת העדויות מבלי לנסות לברר אותן קודם לכן במקורות מידע נוספים מהווה לטעמי חוסר אחריות כפול: מצד אחד – חוסר אחריות כלפי המשפחות שהעידו , שתחקיר בעקבות עדותן יכל לסייע להן בפתרון התעלומה. מצד שני – חוסר אחריות כלפי הצופים, שנותרו עם הרושם שהותירו העדויות כפי שניתנו ובמסגור שבו הוצגו.
פתיחת תיקי הארכיון של ועדת החקירה הממלכתית שחקרה (ביסודיות רבה) את פרשת "היעלמות" ילדי תימן (ואחרים) התבררה כ"יריה ברגל" מפוארת מצד טועני החטיפה, מאחר שלא רק שהתברר שלא הוסתר שם שום מידע משמעותי, אלא שנמצאו שם מקורות מידע חשובים שמאפשרים לאתר מידע גם בנוגע למשפחות שלא התלוננו בפני ועדות החקירה השונות, וביניהן כאלה שעדותן שודרה ב"מעברות".
בפעולה בנוגע לחוסר האחריות כלפי המשפחות לא אעסוק מעל דפי הבלוג. כאן וברשומות נוספות אתמודד עם חוסר האחריות כלפי הציבור, באמצעות השלמת המידע הרלוונטי.
מקרה ראשון של השלמת מידע הצגתי למעשה כבר ברשומת הביקורת הראשונה בנושא, בנוגע לרפאל משען. המקרה שלו היה הפשוט מבין המקרים, מאחר שהוזכרו בו במפורש שם הילד ופרטים לגביו, ומאחר שעדות לגביו הופיעה כבר באתר של עמר"ם, והפרטים אותרו בעבר כאשר הם פרסמו עדות קצרה ומאוחרת מאוד של אמו. כפי שניתן לראות ברשומה הקודמת, נמצא תיעוד מפורט (התואם לעדות האב) בנוגע לפטירתו ומיקום קבורתו. למעשה, את קברו ניתן היה לאתר בחיפוש פשוט באתר האינטרנט של חברה-קדישא תל אביב.
מקרה שני שהזכרתי כבר ברשומה הקודמת הוא המקרה של לבנה אלמליח, שהעידה בנוגע לאחותה אילנה. האתגר הראשוני בנוגע למקרה זה היה לאתר את שם המשפחה של הילדה, שהתגלה כאבוקסיס. מכיוון שהמשפחה שהתה אז במעברת כפר חסידים, לא נשמר תיעוד מפורט לגבי חייה שם, אבל בספר הפטירות של בית החולים רמב"ם נשמר התיעוד הבא (כאן, בעמ' 15-14):
לפי תיעוד זה, "אבוקסיס ואלינה", בת 10 חודשים ממעברת כפר חסידים נפטרה בתאריך 17.4.1951, מסיבות רפואיות המתאימות לעדות אחותה.
ברישומי הקבורה של החברה קדישא הספרדית חיפה בבית העלמין מחנה דוד (כאן, עמ' 109) נמצא התיעוד הבא:
מתיעוד זה עולה כי "אבקסיס אלינה", בת שנה מכפר חסידים, נקברה ב-19.4.1951 בחלקת התינוקות של בית העלמין, בהתאם לרשיון קבורה מס' 377/51. לצערי, רשיון הקבורה עצמו לא אותר (לשכות הבריאות המחוזיות, המנפיקות את הרשיונות האלה, היו מחוייבות לשמור אותם לזמן מוגבל בלבד), אבל העדות לקיומו מחזקות את הראיות לכך שמדובר במקרה מתועד היטב של פטירה, ולא בהיעלמות/חטיפה. ההבדל ברישומי השמות יכול להיות מוסבר בכתיבה לפי שמיעה ובטעות העתקה, אך מאחר ששאר הפרטים תואמים, אני מעריך בסבירות גבוהה מאוד שתיעוד זה מתייחס לילדה המדוברת. התיעוד תואם מבחינת מסגרת הזמנים גם תיעוד נוסף (שלא הבאתי כאן) בנוגע לפטירתו וקבורתו של אחיה הגדול של אילנה, שנהרג בתאונה מספר חודשים מאוחר יותר. לצערי, ככל הידוע לי לא אותר רישום מדוייק של מיקומי הקבורה של החברה קדישא הספרדית בחלקת התינוקות במחנה דוד, ולכן ספק אם ניתן יהיה לאתר את מיקום הקבר המדוייק.
***
בהזדמנות זו אני מבקש, במידה ומישהו מהקוראים יודע במקרה פרטים נוספים – בעיקר שם, שם משפחה ומקום הפטירה – של הילדים שלגביהם העידו בני דקל, מלכה ינאי, חנה כהן ואלי גבריאלי, שיפנה את המידע הזה אלי.
אני מודה לדנה מור על חלקה החשוב באיסוף המידע.
עמדת תצפית 
ראשית – תודה רבה על המידע שקיבלנו בהמשך לעדותה של אחותי לבנה אלמליח. אני חייבת לתקן מידע לגבי מותו של אחי אדמון, דווקא כאן חסרים פרטים בתיעוד, אך מקום קבורתו ידוע לנו והוריי אף הקימו מצבה,
סיפור פטירתה של אילנה לא דובר כל כך בבית, ולא נודע מקום קבורתה. המידע מתחבר לדברים מעטים שידענו אודותיה ועתה נותר לנו לנסות ולמצוא את מקום קבורתה. המדהים הוא שהמידע התקבל ביום פטירתה לפי התאריך הלועזי , ויום אחרי התאריך העברי.
נשאלת השאלה, כיצד הורי קיבלו צו גיוס עבורה אם דווח על מותה.
במשרד הפנים הייתה רשומה כתושבת המדינה עד 1963.
שאלות אלו כידוע לי חוזרים בקרב משפחות רבות הטוענות לאיתור ילדיהם האבודים ודורשים הסבר.
מבחינתי יתכן וזה סגירת מעגל , אך אמשיך לחפש את מקום קבורתה ואמשיך לבקש כל מידע שיתרום לי מידע אודותיה.
אהבתיאהבתי
שלום ברוריה
לגבי הרישום במשרד הפנים, מכיוון שזו היתה תופעה, ההסבר ידוע לנו בצורה טובה למדי:
באותה התקופה העברת המידע מלשכת הבריאות למשרד הפנים היתה פחות טובה (ב-1955 שיטת הדיווח אוחדה והבעיה נפתרה). בנוסף מכיוון שהמערכת היתה ברישומים ידניים, כאשר הגיע דיווח על פטירה ללא מספר זהות, במקרים מסויימים אנשי משרד הפנים התקשו להתאים אותה לרישום של אדם חי ספציפי. כך למשל במקרה של כמה ילדים עם שם דומה מאותו מחנה עולים, ובוודאי שכך כאשר ההודעה הועברה עם שיבוש בשם הנפטר. במקרים כאלה אנשי משרד הפנים "לא לקחו סיכונים", ובהתאם למחוייבות החוקית, לא רשמו את הפטירה. במקרה כזה האדם נותר חי ברישומי משרד הפנים.
השלב הבא היה במפקד האוכלוסין של שנת 1961. הפוקדים הגיעו לבתים עם רשימת בני המשפחה שהיו רשומים בכתובת לפי נתוני משרד הפנים, וכאשר שאלו לגבי ילדים שהיו רשומים כחיים, ההורים ענו להם שבעבר נמסר להם שהילד נפטר. אבל ללא תיעוד רשמי, אנשי משרד הפנים שקיבלו רישומים כאלה מהמפקד עדיין לא יכלו לרשום את הפטירה במרשם התושבים. בשנים 1963-1964 הוזנו נתוני המרשם למחשבים הראשונים של משרד הפנים. מכיוון שהסטטוס של אדם הוזן כנראה מתוך רשימת ערכים קבועה, המקרים האלה נרשמו בד"כ כ"חדל להיות תושב" או" עזב את הארץ", כשמועד הזנת הסטטוס נרשם כ1964/1963. מאוחר יותר, כאשר משפחות ביקשו ממשרד הפנים תמצית רישום לגבי הילדים, הם קיבלו את הרישום הזה, והניחו (בטעות) שהוא מעיד על כך שהילד חי ועזב את הארץ באותה השנה. את קבצי המרשם הזה העביר משרד הפנים למשרד הביטחון כדי שזה יכין את קובץ הגיוס, ככל הנראה משרד הפנים רשם הערה לגבי המקרים האלה בקובץ שהוא העביר, אבל במשרד הביטחון החליטו להתעלם מכך ושלחו את צווי הגיוס בכל מקרה, מה שבמידה רבה עמד מאחורי הגל המשמעותי הראשון של משפחות שהניחו שאם המדינה מננסה לגייס את הילד שנעלם, אולי הוא לא עדיין בחיים.
אלא שכל זה היה תוצאה של בעיות מנהליות ברישום, ולא עדות בנוגע למצב הילדים עצמם.
גם היום משרד הפנים לא יכול לרשום פטירה אלא אם קיבל מסמך רשמי מתאים (דיווח מלשכת בריאות מחוזית, חתום על ידי שני רופאים), או בהתאם לצו בית משפט שיורה לו לרשום פטירה.
בשנים האחרונות משרד הפנים שיפר את הרישומים שלו, ומסוגל לעיתים לאתר מסמכי דיווח שבעבר הלכו לאיבוד, וסוגר מקרים שלא נסגרו.
זו הסיבה שאני ממליץ לפנות למנהל גנזך רשות האוכלוסין, מאיר אמסלם, ולבקש ממנו סיוע באיתור מידע רלוונטי. בעקבות תפקידו והנסיון שצבר בטיפול בפניות שריכזה ועדת הכנסת בראשות נורית קורן, הוא הכתובת הכי טובה לפעולה בנושא.
אם תצליחו לאתר מידע נוסף לגבי אילנה, אשמח לשמוע על כך.
אהבתיאהבתי
תודה על המידע, וכמה חבל שמידע זה לא מופץ באוכלוסייה כדי שיהיו נגישים אליו. התייעצתי עם שני עורכי דין שאף הם לא ידעו איך להתקדם עם הבירור.
בהחלט אמשיך לברר ולו כדי לסגור את המעגל הזה עבור אחיי הגדולים.
אהבתיאהבתי
שלום ברוריה. רוב המידע הזה נכתב בדו"ח המסכם של ועדת החקירה הממלכתית שחקרה את הפרשה. מצער שמשפחות שפונות לגופים המתיימרים לעסוק בפרשה ברוב המקרים לא מקבלות מהם את התשובות האלה או נסיון לסייע להן באיתור מידע רלוונטי, אלא עידוד לחשוב שהילד שהם מחפשות נחטף בזדון.
לגבי המקרה שלכם, כפי שהמלצתי במייל, אני מציע לנסות לפנות לחברה קדישא חיפה. בתקופה האחרונה הם החלו בנסיון למפות את חלקת הילדים בבית העלמין מחנה דוד (על בסיס רישומים של חברה קדישא האשכנזית), וייתכן שבאמצעות הצלבה בין תאריך הקבורה, מקומות שלפי רישומי החברה קדישא האשכנזית הוקצו לחברה קדישא הספרדית וציוני קברים שכן נמצאו בשטח, יהיה ניתן להתקרב לאיתור הקבר.
בנוסף, אני מציע לנסות לפנות למאיר אמסלם, מנהל גנזך רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים, שסייע רבות למשפחות שפנו אליו באמצעות ועדת הכנסת של נורית קורן, שפעולתה נפסקה בינתיים.
אני בינתיים ניסיתי לפנות באמצעות משרד הפנים בבקשה שיצרו אפיק מסודר שדרכו משפחות יכולות לפנות ולקבל מענה. אם אקבל תשובה חיובית, אעדכן אותך.
אהבתיאהבתי
פינגבק: ילדי תימן במעברות – הילדים שנעלמו חלק ד' | עמדת תצפית
פינגבק: ילדי תימן ב"מעברות" – הילדים שנעלמו חלק ג' | עמדת תצפית
פינגבק: ילדי תימן ב"מעברות" – ליקויים בתחקיר והטעיות בעריכה | עמדת תצפית
פינגבק: סיפור משפחתי: צדוק מליחי – פרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן
פינגבק: חטיפת ילדי תימן, תיאוריית קונספירציה – עובדות, אנשים ונושאים (תוספות – אפריל 2019) – וובסטר – הבלוג של חנן כהן
פינגבק: ילדי תימן ב"מעברות" – הילדים שנעלמו חלק ב' | עמדת תצפית