ילדי תימן ב"מעברות" – הילדים שנעלמו חלק ג'

בהמשך לרשומות הקודמות (3,2,1), אני מציג פה את התיעוד בנוגע לגורלה של ילדה נוספת שעדות על היעלמותה הובאה בפרק הראשון של הסדרה "מעברות". כמו במקרה הקודם, של צדוק מליחי, מכיוון שמדובר במשפחה שנקלטה במחנה ראש העין נותר תיעוד רב לגביה, המוליך אותנו אל מיקום מדוייק של קבר בבית העלמין סגולה, שהוא בסבירות גבוהה מאוד קברה של הילדה שודיה אלכאוי.

החלק הקשה ביותר בפענוח מקרה זה היה להבין על איזה מקרה מדובר. העדות שהובאה בסדרה היא של אחי הילדה, "עודד מחלאוו'י", שעלה מתימן. לפי עדותו "אמא שלי באה להניק אותה בלילה. האחות אומרת לה: אל תכנסי, היא מתה."
אלא שמבין הפרטים האלה שהוצגו בסדרה, רק שמו הפרטי של עודד הוא נכון. שם משפחתו אינו מחלאוו'י, והוא לא עלה מתימן. מסתבר ששמו הוא עודד אלכאוי והוא נתן עדות ארוכה לאנשי עמותת עמר"ם, שהעלו אותה לרשת כבר בשנת 2016, אבל מסיבות השמורות עמם הם לא כללו אותה במאגר העדויות באתר שלהם.

בכל מקרה, אנחנו מעוניינים במידע עצמו. והמידע מגלה כך:

ב-6.10.1949, בעיצומו של מבצע "על כנפי נשרים", נחתה בנמל התעופה לוד משפחת אלכאווי (כאן, עמ' 168):

הם קיבלו את תעודת העולה מס' 64054, תעודה אותה מחזיק בידו עודד בעדות שנתן לעמר"ם. הילדה שודיה, ביתם של חיים ולאה אלכאווי, היתה העולה מס' 2171 מתוך 12,025 עולים שנחתו בנמל התעופה בלוד באותו החודש, רובם ככולם עולים מתימן שהועברו למחנה העולים בראש העין. משפחת אלכאווי הועברה למחנה ראש העין ב' ונרשמה בפנקס העולים של המחנה (כאן, עמ' 14):

ברישום זה נכתב שם המשפחה אלכאוי. האב יחיא חיים, בן 28, חייט שמקום הולדתו דומראן. האם לאה, בת 26, והתינוקת שודיה בת שנה. המספר הסידורי של המשפחה במחנה היה 100.

ב-15.11.1949 נרשמה במפקד היומי של בית החולים "הדסה" בראש העין קליטתה של ילדה בשם "אלפי הודנר יחיא לאה" (כאן, עמ' 30):

אמנם השם שונה במידה ניכרת מהשם שודיה אלכאוי, אבל אני מעריך שאפשר להסביר את העניין בכך שרישום המפקד נעשה כנראה לפי הרישומים במחלקה, וייתכן שנעשה בהעתקה מתוך רישום אחר בכתב יד. ייתכן מאוד שהרישום הראשוני בקליטה לבית החולים או הרישום המשני במחלקה נעשו משמיעה. בשלב הזה אצביע על שלושה דברים: בכתב יד (ובמיוחד בכתב יד מחובר) יש דמיון גדול בין הכתיבה של "אלכוי" לכתיבה של "אלפי", כאשר כל מה שנדרש הוא לחבר את האותיות כ' ו-ו'. המעבר בין אלכוי לאלפי ילווה אותנו לאורך המשך התיעוד; הכיתוב "הודנר/הודני" – המרחק ברישום בין שודיה להודני/הודנר גם הוא אינו כה גדול, במיוחד עם מדובר בהעתקה מכתב יד מחובר וברישום משמיעה. כפי שנראה, הדבר יתוקן בהמשך; הדבר החשוב השלישי הוא שמות ההורים יחיה ולאה, שמתאימים להוריה של שודיה אלכאוי.

אנחנו נמשיך לעקוב אחרי התיעוד הנוגע לילדה זו, ובהמשך נראה כיצד מסמכים אחרים מחזקים את ההנחה שמדובר בשודיה אלכאוי.

אחד עשר ימים מאוחר יותר, במפקד היומי ב-26.11.1949 נרשמה ילדה זו כמי שיצאה מהמחלקה מכיוון שמתה (אותו התיק, עמ' 41):

מותה נרשם גם בסיכום תנועת החולים היומית מה-27.11.1949 (באותו התיק, עמ' 80):

את הפער של יום בתאריך ניתן אולי להסביר בפטירה בשעה מאוחרת ביממה. בכל מקרה, חשוב לראות שברישום הזה, שלהערכתי נעשה בצורה מסודרת יותר מאשר המפקד היומי, מופיעה הילדה כ"אלפי שודיה יחיה לאה". נראה שהשם הודני/הודנר אכן היה שיבוש מקומי של השם "שודיה".

כפי שהסברתי ברשומה הקודמת, בהיעדר ביטוח לאומי שיממן את עלות הקבורה, ובהתחשב במצבם של העולים, הסוכנות היהודית לקחה על אחריותה את הטיפול בקבורת עולים שנפטרו. יום למחרת הפטירה ועם קבלת הדיווח מבית החולים, ב-28.11.1949, הוציאה הנהלת מחנה העולים את ההפניה הזו עבור החברה קדישא פתח תקווה, בבקשה לטפל בקבורה של שודיה יחיא אלפי/אלכוי (כאן, עמ' 168):

במקום סמוך באותו התיק (עמ' 148) נמצאת גם ההפניה הבאה:

ברישום זה הזהוי הוא ברור – שודיה יחיא אלכוי, בת שנה, והמספר הסידור של המשפחה במחנה העולים – 100. עם זאת, כפי שנראה בהמשך, העברת המידע בין גורמים שונים בהנהלת המחנה בעניין זה היתה לקויה.

במקביל להתנהלות במחנה העולים, דיווח בית החולים על הפטירה גם ללשכת הבריאות המחוזית, וזו הוציאה ב-28.11.1949 את רשיון הקבורה הזה (כאן, עמ' 65):

על סמך רשיון הקבורה והבטחת התשלום מצד הסוכנות היהודית, נקברה שודיה בבית העלמין סגולה בפתח-תקווה (כאן, עמ' 55-54):

לפי רישום זה מיומן הקבורה של בית העלמין הילדה שודיה יחיא אלפי/אלכוי נקברה ביום שני, ז' כסלו תש"י, 28.11.1949, בחלקת הילדות, שורה א', קבר 65. כך הדברים רשומים גם היום באתר בית העלמין סגולה.

אלא שבכך לא הסתיים הסיפור, ויש לו היבט מעניין נוסף. בתיק ההפניות לקבורה שכבר הוזכר (כאן, עמ' 140) נמצא הפתק הבא, שנשלח מבית התינוקות במחנה העולים לאחות האחראית בבית החולים:

נראה שב-10.5.1950, כחמישה וחצי חודשים לאחר פטירתה של שודיה, הגיעו הוריה לחפש אותה בבית התינוקות במחנה. הפתק הזה מעיד על כך שבית התינוקות לא ניהל מעקב אקטיבי אחרי התינוקות שהעביר לטיפול רפואי בבית החולים, ושלמרות שהנהלת המחנה הוציאה את ההפניה לקבורה, המידע על הפטירה לא הועבר לבית התינוקות ולא להורים יחיא ולאה אלכאוי. מהצד השני, הוא מעיד גם על כך שבמשך אותם חמישה וחצי חודשים (ואולי עוד לפני כן) ההורים לא הגיעו לבקר את ביתם בבית התינוקות. לא מצאתי הסבר לדבר. ייתכן שאחד מהם או שניהם היו חולים בעצמם. ייתכן שהאב יצא לעבודה מרוחקת. ייתכן שהם פשוט סמכו על כך שהיא מקבלת טיפול טוב בבית התינוקות ולא טרחו לבקר. ייתכן שידעו שנשלחה לאשפוז בבית החולים, אבל לא הגיעו לבקר אותה שם. כך או כך, ובשונה מסיפורו של עודד, ההודעה על פטירתה של שודיה לא נמסרה לאמה על ידי האחות כאשר הגיעה האם להנקת לילה שגרתית.

מצדו השני של המכתב נרשמה תשובת מזכיר בית החולים, שהתקבלה עוד באותו היום (באותו תיק, עמ' 141):לאחר שהתקבלה תשובה זו רשם מנהל המחנה את המכתב הבא למזכיר המחנה (באותו התיק, עמ' 144):

הפרט החשוב מבחינתנו הוא החיבור גם כאן בין הילדה שודיה יחיא אלכוי/אלפי בחזרה אל המספר הסידורי של משפחת אלכאוי במחנה העולים – 100. בעקבות הנחיה זו נרשמה הפטירה ביומן הילודה והתמותה של מחנה ראש העין ב' (כאן, עמ' 25):

בשורה 178 נרשמה פטירתה של הילדה בת השנה שודיה, ביתם של יחיא חיים אלכאוי ואשתו לאה. מספר הכרטיס במחנה הוא 100. תאריך הפטירה הוא 28.11.1949, ותאריך הרישום ביומן הוא 15.5.1950. מעיון בדף ניתן לראות שזה לא המקרה היחיד שבו פטירה נרשמה ביומן באיחור ניכר מתאריך הפטירה – כך גם בשורה 175, בה נרשמה פטירתו של אדם בן 60 שאירעה בחודש דצמבר 1949.

למרבה הצער, בסוף שנת 1950 הכתה ביחיא ולאה אלכאוי טרגדיה משפחתית נוספת, שאני לא רואה צורך לפרט כאן, ואני מעריך שעודד עצמו כלל לא מודע לכך שהתרחשה.

ב-31.12.1951 נולד ליחיא ולאה אלכאוי במזל-טוב בנם עודד, ולידתו נרשמה ביומן הילודה של מחנה ראש העין (כאן, עמ' 49):

בקיץ הבא עודכן רישום המשפחה בפנקס הרישום של תושבי מחנה ראש העין לפי שמות ראשי משפחה (כאן, עמ' 4):הרישום בפנקס זה מעיד גם הוא על הקושי שבשמירה על עדכניות הרשומות שנוהלו במספר מחברות מקבילות. נראה שהוא נרשם לראשונה לאחר פטירתה של שודיה, ולכן אלכאוי יחיא חיים, מספר סידורי 100, נרשם בו כעומד בראש משפחה בת 2 נפשות בלבד, מספר שתוקן ל-3 לאחר לידתו של עודד. לפי רישום זה, ב-1.8.1952 יצאה משפחת אלכאוי ממחנה העולים לשיכון קבע בבית 128 בשיכון א' בראש העין.

 

גם כאן, כמו במקרים הקודמים, אני מביא את תודתי הגדולה לדנה מור, שבלי סיועה במחקר ואיתור החומרים לא הייתי מגיע לאן שהגעתי.

***

עדותו של עודד אלכאוי בנוגע להיעלמות אחותו, שניתנה באריכות לעמר"ם והובאה בקצרה ב"מעברות", היא עדות שמיעה בלבד, מאחר שעודד עצמו טרם נולד כאשר הדבר קרה. לפי סיפורו, אביו נמנע מהגשת תלונה לועדת החקירה שעסקה בנושא, מאחר ומעסיקיו ב"סולל בונה" איימו עליו שהוא עלול לאבד את עבודתו אם יתלונן. להערכתי מדובר על ועדת החקירה של בהלול-מינקובסקי שפעלה בשנת 1967, כאשר עודד היה נער כבן-15, ואביו יחיא היה בן 46 לערך (בזמן פעולתה של ועדת שלגי, שהחלה את פעולתה בשנת 1988, היה יחיא כבר בגיל פנסיה). ייתכן שאביו העדיף לספר לו סיפורים על איומים מאשר לשתף אותו בעובדה שהם לא ביקרו את אחותו בבית התינוקות במשך כחצי שנה, וגילו על פטירתה באיחור גדול. כך או כך, ההורים ועודד בעצמו נמנעו מלפנות בבקשה שהמקרה יבדק גם על ידי ועדת החקירה בראשות שלגי, או על ידי ועדת החקירה הממלכתית שפעלה בשנות ה-90.

אני לא מתפלא כלל שעודד מספר מתוך אמונה כנה את הסיפורים ששמע מהוריו לאורך השנים. אני לא מתפלא גם שככל הידוע לי, אנשי עמר"ם שגבו ממנו את העדות לא דאגו להפנות אותו לחומרי הארכיון בהם היה ניתן למצוא את המידע הזה. מרוח עדותו שצולמה על ידי עמר"ם, אני משער שהוא גם לא פנה אל ועדת הכנסת שעסקה בפרשה בכנסת האחרונה [לא ניתן לודא זאת מכיוון שרוב חומריה טרם פורסמו], והיתה מאתרת עבורו את המידע הזה (ואולי אף מידע נוסף).

נראה שגם יוצרי "מעברות" לא טרחו לברר את עדותו, לבחון אותה אל מול התיעוד בן התקופה, ולפתור עבורו את פרשת "היעלמות" אחותו. במקום זאת הם בחרו לשדר אותה כחלק מהמסגור לפיו ילדי עולים נחטפו ממחנות העולים על ידי אנשי מנגנון הקליטה ונמסרו לאימוץ. מתוך שמונה עדויות כאלה על ילדים "נעלמים" ששודרו בסדרה עם פרטים מזהים מינימליים, הצלחנו לזהות ארבעה מקרים, עבורם מצאנו שלושה מיקומי קבר מדוייקים ובמקרה הרביעי איתרנו קבורה בחלקה ספציפית בבית עלמין ספציפי, אך ללא רישום המיקום המדוייק.

אני מזמין שוב כל מי שיודע פרטים נוספים בנוגע לילדים הנוספים שלגבי "היעלמותם" העידו בסדרה בני דקל, מלכה ינאי, חנה כהן ואלי גבריאלי – להפנות אלי את המידע הזה, בתקווה שנוכל לאתר מידע גם לגביהם.

8 מחשבות על “ילדי תימן ב"מעברות" – הילדים שנעלמו חלק ג'

  1. פינגבק: ילדי תימן במעברות – הילדים שנעלמו חלק ד' | עמדת תצפית

  2. אולי תשב תחקור ותכתוב מדוע כל כך הרבה אנשים מסובבים בחוסר רגש מערכת שמועות וחקירות ענקית שכזו כשברור שהמטרה שלה היא רק לעורר רגשות וליצור סערות. האם זה סוג של ניקרופאגיה? מדוע אין בחוק מנגנוני הענשה לנוכלים שמעורבים בזה?

    אהבתי

  3. פינגבק: ילדי תימן ב"מעברות" – ליקויים בתחקיר והטעיות בעריכה | עמדת תצפית

  4. פינגבק: סיפור משפחתי: צדוק מליחי – פרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן

    • שלום לכם
      אם כך למה סירבו לומר לאימא היכן נקברה.
      וכן באו לגייס אותה לצבא. ולא האמינו שאמרו לאימא ואבי שהיא נפטרה
      ושנית למה עד היום היא רשומה במשרד הפנים כקיימת וכתובתה היכן שאני גר
      אם הכול היה רשום איך דבר כזה קורה.
      לכן עדייו נשארו הספקות בנושא
      ואין כאן שום הטעיה לשמה
      ההוכחה היא לפתוח את הקבר לברכם ולבדוק DNA
      ואז תשקוט הארץ
      טוב שאתם בודקים אמיתות רק תעשו את זה עד הסוף
      תהיו בריאים וכול טוב

      אהבתי

  5. שלום לכם
    אם כך הדבר למה סירבו לומר לאבי ואימי היכן אחותי קבורה.
    ושנית לדברכם הכל מתועד יפה וטוב רק שבמשרד הפנים עדיין רשומה כחייה וכתובתה בבית הורי
    שלמעשה לדברכם היא נפטרה שנים לפני שקבלו את הבית הקבוע.
    ועוד דבר שלא נכון בהחלט. אימי הייתה באה להניק אותה כל יום. ולהציג את הורי שזנחו אותה חצי שנה
    זה ממש עוול “ואי אמירת אמת” והיא הייתה בבית תינוקות בכלל
    ואם התאשפזה בתאריך 15.11 ונפטרה 26.11 נדמה שזה לא חצי שנה
    רק היכן הרישומים של בית התינוקות. זה מענין היכן הם
    ובנוסף באו לגיס אותה בנוכחותי והפכו את הבית למרות שהורי אמרו להם שהודיעו להם שהיא נפטרה לא האמינו להם.
    הורי היו לא פעם במשרד הפנים לבקש למחוק אותה כי הדבר גורם לאימא צער גדול. ולא קרה דבר
    על איזה עבודה מרוחקת אתם ממציאים כאשר המחנה היה מגודר ואין יוצא ובא.
    בסיפור הורי כאשר באו קרובים “מטירת שלום” ומסרו להם מצרכים מעבר לגדר.
    לגבי הטרגדיות שעברו הורי אני מודע להם טוב טוב. היו לי עוד אחים שנפטרו אך את הגופה מסרתם להוריי.
    ואני גם זוכר אישית איך אבא לקח אותי אתו לקבור את אחד האחים. ולמה במקרה של אחותי זה לא כך.
    ידעתם באיזה מס אוהל הם היו ויכולתם להודיע להם. ותירוץ שהם באו אחרי 5.5 חודשים לא נראה מהימן
    ולגביי אני הייתי גם בבית תינוקות האמור ולפי הרישומים הייתי רשום שנפטרתי למרות שבשירותי בצבא הגעתי לבחירות ולא הייתי רשום בספר הבחירות שנים אבל אחותי כן הייתה רשומה.
    אז תסבירו לי מה פה לא תקין
    אם לדברכם יש קבר אנו תבדקו עד הסוף כולל פתיחת הקבר ובדיקת DNA . ולא חצאי בדיקה.
    לכן אל תתיימרו שהצדק רק אצלכם ..
    מאוד מעונין ואשמח שתבואו ואוכיח לכם את כל המקרה לאשורו
    לכן אני נשאר עם אותה הרגשה והלוואי שאתבדה .
    שלום לכם
    ותודה על המאמץ רק עוד קצת והאמת תראה ותישמע גם ממני

    אהבתי

  6. שלום עודד
    ראשית אפתח ואומר שאין לחוקר אלא מה שנמצא לפניו. אני מסתמך בכל הפרטים על המסמכים שהרלוונטיים שאיתרנו. בהתייחס לשאלותיך:
    א. לשאלה מדוע סירבו להגיד להוריך היכן נקברה הילדה, אין לי מידע רלוונטי, לא על שאלה כזו שהופנתה להנהלת המחנה, ולא על סירוב לתת תשובה, ככל שהיה כזה. עם כי, ככלל, ילדים שנפטרו בתקופה זו בראש העין נקברו בבית העלמין סגולה בפתח-תקווה (ומידע זה היה ידוע הן להנהלת המחנה, ואני מניח שגם לתושביו. על סמך השם ותאריך הפטירה, יכלו ההורים לפנות לחברה קדישא בפתח-תקווה, ולאתר את ציון הקבר, בדומה למה שאנחנו עשינו באמצעות יומן הקבורה, או מאוחר יותר בעזרת אתר האינטרנט של החברה קדישא.

    ב. מסמכי בית החולים שבידינו והתכתובת בין בית הילדים ובית החולים מעידים שהיא נפטרה בבית החולים, לאחר תקופת אשפוז שבה ההורים לא ביקרו אותה. אין בידינו הסבר מדוע הם לא ביקרו אותה, והעלנו השערות שונות בעניין. בכל מקרה, המסמכים שאותרו לא תואמים גרסה לפיה האם הניקה אותה באופן שגרתי עד לקבלת הודעת הפטירה, ובגרסה כזו אין הסבר לקיומו של התיעוד בן הזמן שמלמד אחרת.

    ג. לגבי רישומי משרד הפנים, קבלת צו גיוס וחיפוש אחריה, עדכון הכתובת במשרד הפנים וכדומה – זו סוגיה שהובהרה כבר בראשית שנות ה-90 (בועדת שלגי), פעם נוספת בשלהי שנות ה-90 (בועדת החקירה הממלכתית), ופעם שלישית בערך בשנת 2018 בועדה הפרלמנטרית בראשות ח"כ לשעבר נורית קורן. הורדת אדם ממרשם האוכלוסין של משרד הפנים נסמכת לפי חוק על הודעת פטירה מבית החולים, שבאותן השנים היתה צריכה לעבור למשרד הפנים באמצעות משרד הבריאות. במקרים שבהם ההודעה לא הועברה כתיקנה, או התקבלה (כמו שכנראה קרה במקרה של שודיה) עם פרטים משובשים ומשרד הפנים לא הצליח לשייך אותה בודאות לאדם הנכון – הפטירה לא נרשמה, והאנשים נותרו חיים במרשם האוכלוסין. כך למשל נשלחו צווי גיוס לילדים שנפטרו, כך נרשם מאוחר יותר לצד שמם של ילדים שלא נמצאו במפקד האוכלוסין ב-1961 והוריהם מסרו שנפטרו אך לא היה להם תיעוד לכך הרישומים "חדל להיות תושב"/"עזב", וכך כאשר ראש המשפחה עדכן את כתובתו, עודכנו בשלב מסויים אוטומטית גם הכתובות של ילדיו שהיו רשומים במרשם.

    ד. לגבי רישומים על פטירתך שלך ואי רישום שלך (או רישומך כנפטר) במרשם האוכלוסין – אנחנו לא מכירים תיעוד כזה. אם אתה מעוניין, וכלל שיש לך תיעוד בנושא (של רישומך כנפטר ו/או של הסדרת רישומך כחי), נשמח לראות אותו, כי הוא יוכל אולי לשפוך אור על זוית נוספת בהתנהלות משרד הפנים באותה התקופה. אתה מוזמן ליצור קשר באמצעות תיבת "צור קשר". https://observpost.wordpress.com/contact/

    ה. ככל שאתה מעוניין לבצע פתיחת קבר לזיהוי, הרי שפתוחה בפניך האפשרות לפנות לבית המשפט להוציא צו בעניין. תקופת הוראת השעה בתיקון לחוק שחוקקה נורית קורן במטרה להקל על ההליך כבר חלפה (ולמיטב ידיעתי, הוצע רק צו אחד במקרה דומה), אבל שעריו של בית המשפט פתוחים, ואני יכול לשער שלמרות שפורמלית הוראת השעה פקעה, הוא ימשיך לדון בבקשות כאלה ברוח מקילה – אם כי סביר שהמדינה לא תהיה מוכנה לשאת בהוצאות בעצמה, כפי שהתאפשר בתקופת הוראת השעה.

    בברכה
    אבשלום

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s