על סדר היום: הארץ כעיתון הימין הקיצוני ו"כשלי" השוק ה"חופשי", מזרח תיכון וייעילות הנמלים

שלוש נקודות שנאספו אצלי בימים האחרונים: אחת עוסקת בשיח הכוזב שהושרש בישראל (לא רק בישראל כמובן) בנוגע לשוק "החופשי". השניה מצביעה על שלושה רמזים שמחזקים לטעמי את ההסבר הכללי שלי להבנת המתרחש במזרח התיכון. השלישית עושה שימוש מניפולטיבי ונטול הקשר בנתון מספרי בנוגע לנמלי-הים של ישראל.

א) חנוך מרמרי מביא ב"העין השביעית" דברים לזכר העיתונאי אריה כספי, שעבד תחתיו כשהיה עורך "הארץ" ובימים אלה מלאו עשר שנים למותו. ובכן, מה הוא אומר (הדגשות שלי):

מה שהעיב על ההרמוניה במערכת היחסים שלו עם העיתון, עורכיו והמו"ל היה העובדה שעמיתיו לכתיבה כלכלית-חברתית ב"הארץ" התייחסו אליו בהערכה מסויגת, כאומרים: "אינך באמת משלנו". כעורכו הראשי באותם ימים, וכמי ששמע מפיו מעת לעת על קשייו, לא התאמצתי די הצורך כדי להסיר מכשולים שכאלה מעל דרכו. עלי להודות כי הרכנתי ראש בפני הקו הכלכלי ש"הארץ" ייצג ולמדתי לטעון בזכות חלקיו הטובים.

[…]

"במובנים רבים היתה השקפתו החברתית-כלכלית של אריה כספי הפוכה להשקפתו של 'הארץ'", הגדיר שוקן את יחסי "הארץ"–כספי במשפט חד ומצומצם.

שוקן התייחס לאותן 14 שנים דרמטיות שבהן שינה "הארץ" את פניו. למרות כשרונותיו המופלגים, כספי לא השתלב כחבר מן המניין במערכת הכלכלית של "הארץ". העיתון היומי מיעט לנצל את יכולותיו, והוא השמיע את קולו המרדני מדי שבוע מן הבמה האזרחית, המגזינית, הפטורה מקו כלכלי מערכתי, של מוסף "הארץ".

"הארץ" היה מגובש ועקבי בדבקותו בקו של הפרטה גורפת, עידוד תחרות וטיפוח יזמות, הסרת מכסי מגן, הורדת ריבית, מאבק בחוסר התפקוד השלטוני ובבזבוז המנגנוני, התנגדות לוועדים הגדולים ולשביתות התכופות והתנגדות לקצבאות המעודדות אי-עבודה וריבוי צאצאים.

"הארץ" ביקש לא רק לעצב מדיניות – ולשם כך התכתב מעל דפיו עם הצמרת הכלכלית והעסקית – אלא גם לעצב את פני קוראיו כנווטים מיומנים בשדות המאקרו-כלכלה ובנתיבי ההון. […]

את הקו הזה הוביל ביד רמה, בברכת המו"ל, העורך הכלכלי נחמיה שטרסלר, הלוחם הקנאי בהנהלות הבנקים ובראשיהם בימי קריסת הבורסה ב-1983 בעקבות הוויסות המתמשך של מניותיהם. שטרסלר היה זן חדש של עיתונאי. ערני, שאפתן, סמכותי ואקטיביסטי. יתרונו הגדול – היכולת לתמצת סוגיות מקרו-כלכליות להיגיון פשוט ומובן לכל – היה גם חולשתו. מחיר התמצות היה לא פעם פישוט המרחב שבין הרצוי למאיים וצביעתו בשני הגוונים שבין שחור ללבן.

את סיירת שוק ההון שהקים שטרסלר הוביל אחד מנערי גל"צ, הכתב הכלכלי גיא רולניק. רולניק, שגילה כישרון, בקיאות ומנהיגות, היה בן הדור הטכנולוגי-גלובלי. חרף ההבדלים הבולטים ביניהם, באישיות, בסגנון ובראיית העולם, רולניק הסתמן כיורשו של שטרסלר וכממשיך מתוחכם ומעודכן של הקו הניאו-ליברלי.

"דה-מרקר" הושק כאתר משוכלל במאי 2000 תחת הסיסמה "זה הכל כסף, והגיע הזמן שתבין את זה". גיא רולניק הביא אליו גישה הוליסטית ברוח התקופה, הגורסת כי עשיית כסף היא הגשמה עצמית מלאה. כסף זה כוח, זה שליטה, זה אופנה, תרבות ואמנות, בילוי ואפילו מקור לגאווה לאומית. חנוכת הפלאזה הניו-יורקי המשופץ של יצחק תשובה היתה יום חג ל"מרקר". הטסה במטוסו הפרטי של איתן ורטהיימר לראיון בלעדי עם וורן באפט בביתו שבנברסקה נתפסה כהישג עיתונאי.

ומתוך הדברים שאמר באירוע עמוס שוקן עצמו:

"אמרו אז ש'הארץ' הוא עיתון הבורגנות, ובאמת השיטה ש'הארץ' תמך בה תמיד היתה השיטה הקפיטליסטית, השיטה של משק חופשי ויוזמה פרטית. גם אחרי שקראתי את כספי מחדש לפני הערב הזה, אין לי ספק שעמדתו של 'הארץ' היתה נכונה. צמיחת המשק הישראלי והעלאת רמת החיים בו קרו במידה רבה בגלל שהממשלות החלו לאמץ את גישת הכלכלה החופשית והלא מנוהלת בריכוזיות. חשיפת תוצרת הארץ לתחרות חייבה את היצרנים המקומיים לשפר איכות כדי להתחרות, וכך גם היצוא גדל."

[…]

"אבל לזכותו של אריה כספי צריך לומר שהוא הבין שהכשלונות והעיוותים שמתגלים בשיטה הקפיטליסטית (ואולי גם בשיטות אחרות) אינם מקרים מבודדים, תפוחים רקובים שצריך לסלק, אלא שהם חלק אינהרנטי בשיטה".

[מרמרי:] וואו. שוקן הולך רחוק הפעם. משמעות המשפט הקצר הזה, לתושבי מזכרת-בתיה, לקהל המוזמנים, ולכל העולם היא רק אחת: זה לא שבניאו-ליברליזם עלולות לצוץ תקלות קריטיות שניתן לאתרן ולתקנן, אלא שהפגמים בתפיסת העולם הזאת הם חלק מן השיטה. הם השיטה עצמה.

אי-אפשר לפרש משפט כזה אלא כהודאה שהשיטה דפוקה. עמוס שוקן מכריז כי הליברליזם החדש הוא לא מה שחשב.

[…]

[ושוב שוקן:]"מבחינה זאת, אני יכול לומר שאריה הקדים את 'הארץ' ואת ה'מרקר'[…] כמה שנים אחרי אריה כספי, ה'מרקר' התחיל לכתוב שההפרטות לא הביאו את התוצאה המקווה לטובת כל האזרחים, שנוצר פער הכנסות ועושר מסוכן, שאנשים רבים נדחקו לשוליים בזמן שמעטים נהנו מתוצאות ההפרטה, שנוצרו מבנים משקיים ריכוזיים ומסוכנים, ושאין למעשה הזדמנות שווה על-פי הכישרון והיכולת, כי כוח ומשאבים רבים מרוכזים בידיים מעטות. אריה כספי ראה את זה די מוקדם, ואת התוצאות של מה שאיבחן אנחנו רואים בשנים שהוא כבר לא איתנו.

ומסכם מרמרי:

זוהי בוודאי ההצהרה החשובה ביותר שנשמעה זה זמן רב בחברתנו המוטרפת. "הארץ", הצודק תמיד, לפעמים שוגה בגדול, והנה הוא חוזר בו במוצהר מן הניאו-ליברליזם. אמנם באיחור אופנתי של עשור או שניים – ובכל זאת. מול שיעור קומה שכזה יהיו כל "הצודקים תמיד" לאזובי הקיר.

בושרה התחתונה, וזה מה שחשוב: עמוס שוקן מודה שכספי צדק במה שמעטים וטובים אומרים שוב ושוב אבל אין להם (בינתיים) מספיק כוח להשפיע: הבעיות המופיעות בחברה שלנו הן לא תוצאה של "כשלים" של השוק "החופשי" (הוא חופשי במרכאות, כי אין שוק חופשי באמת שמתקיים מחוץ למודל התיאורטי של שוק חופשי), אלא חלק בלתי נפרד מהמהות שלו. איך אמרה את זה בדיוק השבוע תמר בן-יוסף:

כשל שוק? אמרתי לעצמי. מדוע כשל? ככה בדיוק מתנהג שוק רגיל

***

ב) מה קורה במזרח התיכון? הרבה דברים מעניינים. למשל, מודלף שהמו"מ המדיני בין ישראל לרשות הפלסטינית נתקע באחת הסוגיות הכי שוליות בשיח הישראלי בנושא המדיני (חוץ מבשיח עוולות הכיבוש של בצלם ודומיו): לא ההתנחלויות ולא ירושלים ולא תביעת השיבה, אלא השליטה הישראלית בבקעת הירדן. עסקתי בנושא בקעת הירדן (אם כי לא מעל גבי העמדה) הרבה מאוד בשנה האחרונה, וההדלפה הזו מחזקת את התפישה שלי שהשליטה ו/או הנוכחות של ישראל בבקעת הירדן היא אחד המפתחות החשובים ביותר להצלחתו או כשלונו של כל הסדר שלום עתידי, ונייר לקמוס די טוב לכוונות ההנהגה הפלסטינית. למשל, נראה שההסתפקות של הפלסטינים במדינה מפורזת כצעד הכרחי לשמירה על ביטחון ישראל (כאילוץ של הגיאוגרפיה האובייקטיבית הנתונה) כלל לא מוסכמת על הנהגת הרש"פ הנוכחית.

ועוד למשל, מספרים שבזמן שגורמים חשובים בחמאס מתחילים לחשוב שהימרו על הסוס הלא נכון בסוריה ובמצרים, ומתקרבים שוב לאירן (תוך הסבר שצעדיו של משעל היו "טעות", אך חס וחלילה לא עימות בין גישות שונות בתוך הארגון), מדינות ערביות באזור המפרץ הפרסי וסביבתו דווקא מהדקות את שיתוף הפעולה החשאי עם ישראל, גם הן בעקבות הבנתן את המצב בסוריה ואכזבתן ממדיניות אי-ההתערבות של ארה"ב (גם אם אכן יושמד הנשק הכימי הסורי, ארה"ב בחרה לעשות זאת בדרך שלא תגרור אותה למעורבות שתשנה את מאזן הכוחות בסורי). כל זה מסתדר יופי עם ההבנה שלי שאת המתרחש במזרח התיכון בשנים האחרונות יש להבין בתוך מערכת מושגים של "מלחמה קרה", המתנהלת באופן חם (אם כי ב"עצימות נמוכה" יחסית) בזירות התווך וההשפעה שבין הגושים, וביחס אליה הן ישראל והן הפלסטינים הם גורמים שוליים המתמרנים בין שני הצדדים.

***

ג) לפני פחות משבועיים כתבתי כאן על הנטיה לשימוש מוצא מהקשר, שלא נשען על הבנה, ולפעמים גם מניפולטיבי בנתונים מספריים הלקוחים מתחומים בהם אנחנו לא מבינים כמעט כלום, והנה נזדמנה לעיני כתבה על מודל התחרות של הפעלת נמל המבורג, שאותו מתכוונים ליישם גם בישראל כבסיס להפרטת הנמלים. בתוך הכתבה מופיכה פסקה של נתונים מספריים, שקשה לחשוב שהם נתונים לפרשנות:

אחת הדוגמאות המובהקות של המודל פועלת בנמל המבורג, הגדול בנמלי גרמניה, שבשנת 1989 ציין 800 שנות פעילות. לשם השוואה, השטח הכללי (היבשתי) של נמל המבורג עומד על 42 אלף דונם, לעומת שטח יבשתי של כ-13 אלף דונם בנמלי חיפה, אשדוד ואילת. סך תנועת המטענים בכל נמל המבורג מגיע ל-130 מיליון טונות לשנה (נכון לשנת 2012), לעומת תנועת מטענים שנתית של 50-49 מיליון טונות בנמלי ישראל (לפי נתוני ינואר-ספטמבר 2013).

אז בואו נעשה תרגיל בשימוש במספרים. לקחתי לידי מחשבון (באופן מטאפורי כמובן. למעשה יש מחשבון זמין וטוב  במערכת ההפעלה של המחשב) ובדקתי.

לפי נתוני הכתבה, בנמל המבורג עוברות 130 מיליון טונות של מטענים בשנה (2012), בשטח קרקעי של 42 אלף דונם. המחשבון אומר שמדובר בכ-3095.24 טונות לדונם בשנה. בשלושת נמלי הים של ישראל (חיפה, אשדוד ואילת), לעומת זאת, עוברות כ 49 מיליון טונות של מטענים בשנה (לקחתי את המספר הנמוך), בשטח קרקעי של כ-13 אלף דונם. המחשבון אומר שמדובר בכ-3769.23 טונות לדונם בשנה.

כלומר: במדד של יחס של תעבורת מטענים לדונם, נמלי ישראלים יעילים בכ- 21.7% (!) מנמל המבורג, שאת מודל ההפעלה שלו רוצים ליישם בנמלי ישראל במסגרת רפורמת ההפרטה.

עכשיו אתם מוזמנים להפיץ את הנתון הזה…

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “על סדר היום: הארץ כעיתון הימין הקיצוני ו"כשלי" השוק ה"חופשי", מזרח תיכון וייעילות הנמלים

  1. ברכות על השנה החדשה

    כפי שרמזת בעצמך, הנתון הזה באמת אינו אומר דבר על יעילות הנמלים, מכיוון שהוא משקף יותר מכל דבר אחר את היקף הפעילות המסחרית שנעשית בעורף הנמל – בעיקר תעשיות ענק של לוגיסטיקה, אריזה ומשלוח שמטפלות ומשלחות את התוצרת לכל רחבי אירופה ברכבות ענק, במשאיות ועל גבי אניות בנהרות צפון אירופה.

  2. אבשלום,

    תודה על הקישור. זה מעניין איך הכל מתחיל להתקשר עכשיו, כנראה שנדרשת הצטברות של אירועים ושל פרטים. ועם הכל, אני לא מתרגשת מהרהורי התשובה של עמוס שוקן. אני עוד לא רואה שהם מתורגמים לתמהיל המאמרים בעמוד הפובליציסטיקה הראשי של העיתון. זה לא מספיק – המאמרים ה"חברתיים" שהוא מפרסם עכשיו. אם הוא באמת שינה את דעתו, שיאפשר פרסום של מאמרים הקוראים לשינוי השיטה הכלכלית: הגדלת מעורבות הממשלה לא רק בתחומי רווחה, אלא גם בכל תחומי הצמיחה והתחרות.

  3. אבשלום היקר. בתקווה לעוד שנה פורה כמו השנה הזו. פרסום הפרוטוקולים של זקני טרכטנברג והדיון בהם מצדיקים זכייתך בפרס 'בלוגיצר' (שהרגע המצאתי אותו). בעניין שוקן, דעתי כדעת תמר ובכל מקרה הוא יכול לרחוץ בנקיון מצפונו (המעוות כמצפונם של אנשים שמבוקר עד ערב עסוקים בלמכור שקרים באיצטלא של "העיתון היחיד במזרח התיכון") שהרי את העבודה בפועל עושים עבורו אנשים המחזיקים בידיות ובמנופים. אבל חשבתי שהסרטון שפרסמתי ביוטיוב המתאר את עלילות מלמד את פרידמן מסכם את העניין… אני חוזר על הרעיון המרכזי: איך אפשר לקבל פרס נובל על נוסחאות לחישוב ספקולציה??? שהרי אם נוסחאות>אין ספקולציה. ואם ספקולציה>אין נוסחאות. מכיוון שאמש החלטתי לרדת סופית מהפייסבוק, אני מבקש ממך בזאת להמשיך ולהפיץ את הסרטון הזה, יחד כמובן עם כל הדברים החכמים שאתה כותב (אבל בשביל זה אתה לא צריך אותי)…

    • אודי, אני לא יודע איך אתה עושה את זה, אבל אתה כל פעם מצליח לבלבל את המערכת של וורדפרס ולגרום לה לחשוב שאתה מגיב פה בפעם ראשונה, מה שדורש ממני לאשר את פרסום התגובה. 🙂

  4. פינגבק: שנה טובה ה'תשע"ה | עמדת תצפית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s