האמת, חלק מאמת, וגם דברים שאינם אמת

רשומה שעוסקת בקושי המטריד שבאיתור האמת, הגם שאינה מוותרת על החתירה לגילויה של האמת. אני רוצה לציין שאני מתנגד באופן נחרץ לתפישה לפיה "אין אמת אובייקטיבית" או "אין אמת אחת", ומי שיבין דבר זה מתוך הרשומה לא הבין בה דבר. ובכל זאת, על הקושי להגיע אל האמת. 

אפתח בטענה שאדם כנה חייב להודות, לגבי חלק ניכר מהשאלות והסוגיות העולות בזירה הציבורית, שהוא לא יודע מספיק בשביל לחוות דעה רצינית. כולנו (הלוואי. חלקנו) אוהבים לגבות את הטענות שלהם בנתונים ובעדויות, אבל אני חושש שהנתונים והעדויות עצמן לא תמיד עוברים מסננת ביקורתית מספקת. נוח לנו לשלול או להתעלם מנתונים ועדויות המנוגדים לתפישתנו. נוח ונעים לנו לאמץ את הנתונים והעובדות התומכים בעמדה הערכית שלנו. הרבה יותר נוח מלבדוק אותם ואת הרלוונטיות שלהם. התוצאה היא לעיתים קרובות שיח שבו שני הצדדים מביאים טענות ונתונים סותרים, והקושי להכריע מהי העמדה הצודקת נותר בעינו. גם התקשורת לרוב לא עוזרת בבירור האמת.

לקושי הזה יש להבנתי שני מקורות עיקריים:

הראשון הוא ההתמחות הגוברת בעולם המערבי, שמשמעותה היא שתחומי הידע מתפתחים מאוד, אבל באופן שבו מעט אנשים יודעים הרבה על תחום מסויים, אבל מעט מאוד על כל תחום אחר, גם אם נדמה שהוא קרוב. מיעוט הידע הזה בכל תחום שאינו תחום ההתמחות אינו מונע מהאנשים להביע את דעתם הלא מלומדת גם בתחומים אחרים (לעיתים תוך הסוואת אי-הרלוונטיות של הכשרתם לתחום הנידון), תופעה שהוצגה בין השאר במושג "אספסוף המשכילים" שטבע גדי יציב. בשפה מעשית, רובנו דנים במתרחש בתחומים בהם אין לנו מושג. אנחנו יכולים להתווכח בלהט ובגיבוי נתונים מנתונים שונים על הפרטת הנמלים בישראל, למרות שרובנו המוחלט לא ראינו נמל-ים בעבודה, לא יודעים איך עובדות האוניות הקיימות, אילו מערכות פריקה פועלות בנמל, מהם נהלי העבודה ועוד אינסוף פרטים ומידע שרלוונטיים לסוגיה. אז ראינו מחקר של ה-OECD (גוף אובייקטיבי בסוגיה זו, על פניו) שמציב את נמל חיפה במקום הרביעי במדד יעילות של נמלי מכולות (כלומר רובנו ראינו את הכותרת שמישהו חילץ עבורנו מהמאמר, בלי לקרוא את המאמר או להבין את מתודות המחקר). אפשר לצאת לחגוג את המחאה נגד פקידי האוצר והתעמולה שהם מפיצים. מצד שני, מסתבר שהנמל נמצא בדירוג ממוצע למדי במדד של כמות פעולות המנוף לשעה (משהו כמו 27 לעומת 40 בנמלים שבראש המדד). אז אולי באמת העובדים עצלנים. אבל רגע, האם מדובר על אותו סוג מנוף? ואולי מה שמעקב את המנופים בחיפה הן המלגזות שמסיעות את המכולה על הרציף לאחר הפריקה? למישהו כאן יש מושג ירוק בתחום? כנראה שלא.

דבר דומה ניתן להגיד על הויכוח בנוגע לחיסון הפוליו, המתנהל בלהט רב ומגובה נתונים וחוות דעת בין אנשים שהמכנה המשותף להם הוא שהם אינם מתמחים באפדימיולוגיה (וספציפית במניעת מחלת הפוליו) ומפיצים כל אחד את המידע התומך בטענותיו.

המקור השני הוא כמובן היעדר הנייטרליות של המקורות. פעמים רבות המקור לנתונים (ובמיוחד המקור לנתונים של מי שאינו חוקר בעצמו) הוא גורם שהוא בעל עניין בסוגיה: פקידי הממשלה המנסים לקדם מדיניות, ארגוני המעסיקים או העובדים, ארגוני החברה האזרחית המנסים לקדם מטרות פוליטיות ועוד ועוד.

חמור מכך, בהינתן הצורך בהתמחות בתחום על מנת להשיג את היכולת לנהל שיחה רצינית אודותיו וכמות משאבי הזמן והעיסוק הנדרשת להתמחות סבירה פחות או יותר בכל תחום שהוא, התוצאה היא שאין כמעט סיכוי למצוא אדם שהוא גם בקיא בתחום וגם אינו בעל עניין בסוגיה הספציפית.

אם מבינים את ההתנהלות בעולם כזירה של עימותים בין כוחות פוליטיים שונים הנאבקים לא רק על עמדות ההשפעה למען ההטבות החומריות והחברתיות שבעמדה זו (אם כי יש גם כאלה כמובן) אלא גם ובעיקר למען עיצוב המציאות בהתאם לערכיהם ולאינטרסים שלהם, מתברר שכל אדם המעורב בתחום בעל חשיבות כלשהו מחזיק בעמדה כלשהי בנוגע להתפתחויות הראויות לטעמו בתחום, ולכן בעל עניין בעיצוב המציאות באופן מסויים, ומכאן בתיאור המציאות הנוכחית או העבר באופן שישרת את מטרתו. חלקם עושים זאת מתוך נאמנות לאמת, גם כשהיא מחלישה את הטענה שלהם. חלקם יעדיפו להביא רק את החלקים הנוחים מתוך האמת. חלקם ישקרו בלי להניד עפעף.

***

עד כאן הבעיה. אולי כאן גם המקום להוסיף עוד הנחת יסוד שלי, לפיה נאמנות לאמת היא ערך חשוב ביותר, מכיוון שאנחנו מנסים לכלכל את צעדנו בהתאם להבנתנו את המציאות. הסתמכות על מידע שאינו אמת מביא להבנה שגויה של המציאות, ומכאן לנקיטת צעדים שלא יצליחו לקרב אותנו אל המטרה שלנו. מבלי לפול לבורות של ייאוש ופסימיות, עדיף לנו להסתמך על תמונה מציאותית וחמורה מאשר על אופטימיות קלה המבוססת על תמונת מציאות מיוּפה. אמירה ברוח זו מיוחסת ליוסף חיים ברנר: "אני לא אוהב את המחלה, אבל אני מעדיף להיות חולה אמיתי מאשר בריא מדומה." ובתיאור אחר על ברנר מסופר:

והנה הסביר פעם ברנר באחת השבתות הללו באוזני הנוער את הפרק העשירי של ספר ירמיהו. הצעירים ישבו כולם לפני ספריהם הפתוחים וברנר ישב גם הוא לפני ספרו הפתוח. אבל לכשהגיע בפרק הנ"ל אל הפסוק: "וד' אלקים אמת וגו" [וַיהוָה אֱלֹהִים אֱמֶת, הוּא-אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם; מִקִּצְפּוֹ תִּרְעַשׁ הָאָרֶץ, וְלֹא-יָכִלוּ גוֹיִם זַעְמוֹ.] קפץ ברנר ממקומו: "וד' אלקים אמת… האלוהים הוא אמת! אמת הוא האלוהים!… אמת ורק אמת!… אפילו שמץ-הונאה אסור שיהיה! אפילו משהו מן המשהו של הונאה עצמית אסור שיהיה!… אלוהים הוא אמת, אמת הוא האלוהים!

אז מה אפשר לעשות:

א. לשמור על יחס ביקורתי: לבדוק תמיד מה מקור המידע, האם הוא ראשוני או משני, מהי ההכשרה והמומחיות שלו והאם היא בכלל רלוונטית לתחום הנידון, מהי האג'נדה שהוא מנסה לקדם, ומה הם המקורות הסותרים אותו. לפתח אוריינות מידע.

ב. לנקוט ביחס ביקורתי גם ואולי במיוחד כלפי מידע התומך בעמדה שלנו, מתוך מודעות שיש לנו נטייה לאמץ מידע כזה באופן לא ביקורתי. למשל, אם הנטיה שלי היא תמיכה בועדי עובדים נגד מעסקים, עדיין אני צריך לבחון את הסוגיה הספציפית. האם למשל דרישות ועד העובדים הספציפי במחלוקת הספציפית מייצגות דרך סוציאליסטית (כלומר: ניהול רציונלי של החברה כמכלול, ואחריות של העובדים לטיב העבודה, יעילותה או פריונה) או קפיטילסטית (מקסום הרווח האישי, ובמקרה של התארגנות עובדים באמצעות התאגדות המקדמת אגואיזם קולקטיבי צר אופקים וקצר טווח). בהקשר הזה חשוב גם להזכיר שלעיתים קרובות הבחירה היא לא בין "טובים" ל"רעים" אלא בין גרוע לפחות גרוע, וצריך לזכור שגם אם צד אחד הוא הפחות גרוע, אין זה הופך אותו עדיין לטוב.

ג. לנסות לאסוף ידע בסיסי במספר רב של תחומים, ובעיקר בהבנת העקרונות שמעצבים את התנהלות הדברים בתחומי-על שונים (ביולוגיה, חברה אנושית) ובתת-תחומים שונים (פוליטיקה, אבולוציה, אקדמיה, כלכלה, היסטוריה וכו'), כדי שיהיה יותר קשה להטעות אותנו בטענות מופרכות ממש.

ד. להפעיל שכל ישר. הרבה שכל ישר.

ה. לנהוג בצניעות. להודות שאנחנו לא מבינים מספיק. שאנחנו לא יודעים מספיק. מה נעשה עם אי-ההבנה הזו?

ו. לא נשקע לאין אונים, ובוודאי לא לרעיונות של יחסיות הנשענים על ההבל לפיו אין אמת ויש רק נראטיבים. יש אמת. אפשר לבחון את היעילות של נמל חיפה במדדים אובייקטיביים, ויש מספר מוחלט של פלסטינים שאיבדו את ביתם במלחמה שפרצה ב 30.11.1947 (וגם מספרים של מי מתוכם שברחו מיוזמתם, מי שהוברחו באיומים ומי שגורשו בכוח, וגם של יהודים שאיבדו את ביתם בנסיבות דומות). הבעיה היא לא שהאמת הזו לא קיימת, אלא שהיא לא נגישה לנו, בגלל מחסור בידע. גם פרשנות, שהיא במהותה סובייקטיבית, אינה "יחסית" או "נראטיבית", והיא ניתנת לדירוג על סמך ביסוסה על עובדות והתאמתה לידע הנוסף שיש לנו על המציאות (ידע שיכול וצריך להשתנות לעיתים בהתאם לגילויים חדשים ותיאוריות פרשניות חדשות),.

ז. נתנהל לפי מצפן מוסרי ואתי, המחוייב לעולם ערכים וגוזר מתוכו עקרונות מעשיים (העדפת דמוקרטיזציה וחלוקה הוגנת של פירות העבודה למשל), אך לא פחות מכך לחתירה אל האמת, גם אם התוצאה תהיה שיתברר שתמונת המציאות פחות נוחה לנו מכפי שציפינו. נבין שתהליך החתירה אל האמת, גם אם אינו יכול להסתיים בהשגתה המלאה והמוחלטת, מהווה פיתרון לא רע לשאלה "מה ראוי ושווה לנו לעשות בחיים בעולם הזה?"

***

חשיבות נוספת לאמת נובעת מאופי החברה הרצוי. יחסים בין בני אדם בעולם הלא מושלם שבו אנחנו חיים לא יכולים להתבסס באופן מוחלט על אמירת "האמת, כל האמת ושום דבר פרט לאמת". הם כוללים בהכרח גם אמירת אמת חלקית וגם דברים שאינם אמת. אבל ככל שהקשר בין בני האדם טוב יותר, כך יש בו יותר מקום לכנות ולאמירת האמת. ככל שאנחנו שואפים לארגן את החיים המשותפים של קבוצת בני אדם או חברה על קשר אמיתי ועל הגעה להסכמות משותפות, כך יש צורך להשעין אותם על אמירת אמת. במאמרו "אתיקה בפוליטיקה" כתב יגאל אלון:

מעל לכל, אתיקה בפוליטיקה היא אמת. אמת לגבי עובדות, מועמדים, מצע והגשמתו; אמת על מדיניות, תהליך ביצועה, האמצעים הנדרשים לכך והמחיר שיש לשלם עבורה; אמת בדיווּח על מצב מדיני, כלכלי וחברתי; אמת בדיווּח על מאורעות, מספרים, תהליכים, הצלחות ומשגים; אמת בהבטחות ואמת בתביעות. שקר בפוליטיקה כמוהו כהזרקת רעל במחזור הדם הלאומי.

מודעות פרסומת

8 מחשבות על “האמת, חלק מאמת, וגם דברים שאינם אמת

  1. תודה על הפוסט המעניין. אני חושב שיש עוד דרך חשובה להגיע לאמת: אינטרקציה עם אנשים. אז ראיתי מחקר של ה OECD שמציב את נמל חיפה במקום הרביעי, ואולי הוא יגרום לי להתנגד להפרטה. אבל אז אני אנהל דיון עם תומך הפרטה שיפנה אותי לדירוג השני שציינת. ואז אולי אני אכתוב על זה שאלה בדף הפייסבוק של הנמל והם יסבירו לי על עניין המלגזה, ואם אני אפנה שאלה לעניין לדף הפייסבוק של ישראל כץ הוא אולי יסביר שהם טועים וכו'…
    כמובן, גם אז לא תהיה לי דרך לדעת את האמת בודאות, אבל זה לפחות יאפשר לי להימנע מהמכשולים הבסיסיים שתיארת.

  2. פינגבק: על סדר היום: הארץ כעיתון הימין הקיצוני ו"כשלי" השוק ה"חופשי", מזרח תיכון וייעילות הנמלים | עמדת תצפית

  3. פינגבק: שנה טובה ה'תשע"ה | עמדת תצפית

  4. פינגבק: מאיצי בעירה – על שוטרים, יורים ובעיקר על אחרים | עמדת תצפית

  5. מושג שחשוב והכרחי בעייני להוסיף הוא "חזון":
    הרמבם קובע 13 עיקרי אמונה שהם "אמת" שחייבים להאמין בה, הנחות יסוד כתנאי להיכלל באומה היהודית. שתיים מתוכם מתייחסים לעתיד שיתרחש. ביאת המשיח ותחיית המתים.
    החזון, ביודעין ולא ביודעין, הפרספקטיבה האידאולוגית היא לרוב המתווך בין המציאות כמו שהיא, האינטרס האישי והחזון הרחוק

      • א. אני חושב שקביעת העיקרים על ידי הרבמ"ם היא צעד חורג מהמורשת היהודית, שעוסקת הרבה יותר במה האדם היהודי צריך לעשות או להימנע מלעשות, והרבה פחות במה שהוא צריך להאמין או לא להאמין.
        ב. הפרספקטיבה האידיאלוגית אמור ה להיות מסגרת פרשנית של המציאות. אם היא הכלי שבאמצעתו אדם מסנן את המציאות שהוא פוגש, יש לו בעיה בבוחן המציאות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s