המלחמה נגד הבנקים והיהודים

במקרה הזה, לא מדובר על מלחמה נגד השילוב של מי שהם גם בנקאים וגם יהודים. באירופה נלחמים נגד הבנקים, ובמזרח התיכון נלחמים נגד היהודים, כלומר נגד האחים המוסלמים, כלומר נגד היהודים. לקט דברים מהתקופה האחרונה.

***

ראשית, שתי ידיעות משמחות, ושיעור חשוב שאיסלנד מעניקה לעולם:

א. אומרים לנו שהתחרות טובה כי היא מביא להתייעלות. הדבר הזה נכון (אולי, בצורה מעט מעוותת) לפי המודל התיאורטי של התחרות, שבו המשתתפים מתחרים בצורה הוגנת. הבעיה היא שאנחנו מתנהלים בעולם לא תיאורטי, ובעולם הלא תיאורטי, המשתתפים מרמים. לפעמים הם נתפסים, לפעמים לא, ובד"כ גם אם הם נתפסים, זה רק אחרי שכבר זכו לתהילה של שבע זכיות רצופות בטור-דה-פרנס ו/או בהכנסה כספית של מיליונים או מיליארדים. אז בעבר כבר נחשף שהבנקים בבריטניה פשוט רימו בדיווח לגוף שקובע את שער הריבית וכתבתי על זה כאן. עכשיו מתברר שארבעה בנקים בגרמניה, בינהם "דויטשה בנק", נמצאים תחת חקירה בחשד שרימו בקביעת שער הריבית הבין-בנקאית בגוש היורו. זה לא משמח בגלל שהם מרמים, כמובן. העניין המשמח הוא שמדי פעם הרשויות מעיזות לחקור אותם, ואולי מתישהו גם יעזו לתת עונשים ראויים ומרתיעים.

ב. שרי האוצר של האיחוד האירופי אישרו בתאריך 22.1.13 לאחת עשרה מדינות חברות באיחוד להטיל את מה שמכונה "מס רובין הוד" – מס נמוך על עסקאות בשוק הפיננסי, שמטרתו להפוך את הסחר הספקולטיבי לטווח קצר מאוד לפחות משתלם. המס הזה, שמכונה גם "מס טובין" על שם הכלכלן האמריקאי זוכה פרס נובל ג'יימס טובין, אושר לאחר מהלך שנמשך שנים, תוך התנגדות נמרצת של המגזר הפיננסי. זה צעד ראשון בכיוון שהוא כנראה החשוב ביותר בנוגע ליכולת לטפל במצבה של הכלכלה בעולמית בימינו – הטלת הגבלות על המגזר הפיננסי-ספקולטיבי ועל הניידות וחופשית של ההון הפיננסי, על מנת ליצור סביבה מתאימה יותר לפעילות כלכלית שמייצרת ערכים ריאליים ולא קזינו של הימורים. לכאורה, זוהי שחטית "פרה קדושה" של הכלכלה החופשית. למעשה, אפילו אדם סמית, אחד האילנות הגבוהים ביותר בהם נתלים הכלכלנים הניאו-ליברלים ונביאי השוק החופשי כבר כתב:

…אותה חירות טבעית של כמה יחידים, שעלולה לסכן את ביטחונה של החברה כולה, חוקיהן של כל הממשלות, החופשיות שבהן והעריצות שבהן, צריכים להגביל אותה, והן אכן עושים כן. החובה להקים קירות חוצצים כדי למנוע את התפשטותה של דלֵקה פוגעת בחירות הטבעית ממש כמו תקנות ענף הבנקאות המוצעות כאן.

ג. אחד הדברים המגינים על ההתנהגות הפרועה של הבנקים העוסקים בהשקעה ספקולטיבית וניפוח בועות, הוא ההנחה שהם "גדולים מדי מכדי ליפול", ושקריסה שלהם תגרום לנזק גדול כל-כך, עד שלממשלה לא תיוותר ברירה אלא לחלץ אותם מהבור שכרו לכולנו. ממשלת איסלנד לימדה אותנו שיעור אחר במשבר האחרון, כשעשתה בדיוק ההפך, ובדיוק את מה שהיא אמורה לעשות: להגן על האזרחים שלה ולא על הבנקאים שיצרו את המשבר. הנה דברים שאמר נשיא איסלנד בראיון מדאבוס, בה התכנס הפורום הכלכלי העולמי, כהסבר כיצד איסלנד התאוששה מהמשבר שעדיין מעיק על אירופה:

הסיבה העיקרית לכך היא שהיינו נבונים מספיק כדי להבין שזהו גם משבר חברתי-פוליטי, כמו גם העובדה שלא הלכנו בעקבות האמונות הרווחות של העולם המערבי ב-30 השנים האחרונות. הטלנו הגבלות על המטבע. נתנו לבנקים לקרוס. סיפקנו תמיכה לעניים, לא חוקקנו צעדי צנע בהיקף הנראה היום באירופה. והתוצאה כעבור 4 שנים היא שאיסלנד נהנית מהתקדמות והתאוששות שונות מאוד ממה שנראה ביתר מדינות אירופה שסבלו מהמשבר הפיננסי.

מדוע אנשים חושבים שהבנקים הם הכנסיות הקדושות של הכלכלה המודרנית? למה בנקים אינם כמו חברות תעופה או תקשורת? מדוע לא נותנים להם לקרוס אם הם נוהלו בחוסר אחריות? התפיסה שאסור לתת לבנקים ליפול ולכן צריך להציל אותם, היא תיאוריה לפיה בנקאים נהנים מפירות הצלחתם, והאנשים הפשוטים סופגים את ההפסדים שלהם – למשל באמצעות מיסוי וצנע. אנשים בדמוקרטיות נאורות לא יסכימו להמשיך בכך בטווח הארוך".

גרימסון אף הסביר כיצד הבנקים גם פגעו בכלכלה האיסלנדית, עוד בתקופת הצלחתם: "הבנקים באיסלנד, כמו בבריטניה ובארה"ב, הפכו למעין חברות הייטק – הם גייסו מתמטיקאים, מהנדסים, מדעני מחשב. כאשר הבנקים קרסו, תחומים חדשניים בכלכלה שלנו, כמו טכנולוגיית המידע והיי-טק נהנו משיפור. הלקח הוא שכדי שכלכלה תהיה תחרותית בתחום הטכנולוגיה, מגזר פיננסי חזק שמתחרה עם חברות ההיי-טק על הכשרונות בתחום, אינו מבשר טובות לטכנולוגיה, החשובה כל כך בכלכלה מודרנית.

***

אחד הדברים שהפתיעו אותי באירועי "האביב הערבי" (או בשמם המדוייק יותר, ההפיכה) במצרים, היה כרזות של הנשיא מוברק עם מגד דוד על ראשו, למשל כמו בדיווח הזה של רויטרס:

–

מסתבר שזה לא התחיל שם, וכרזות דומות הופיעו בהפגנות נגד מדיניות המשטר במצרים גם לפני ההפיכה, למשל בהפגנה בלבנון נגד בניית גדר בין מצרים לרצועת עזה.

–

התופעה הזו מדאיגה, אבל במקרה הזה ניתן לטעון שהיא מכוונת כנגד מדיניות "פרו ישראלית" של משטר מובראק. לפני כמה ימים, משהו אחר תפש את תשומת ליבי, בעקבות הדיווח הזה של ממר"י, שעוסק בהכנות של גורמים שונים במצרים לאירועי יום השנה השני להפיכה, אירועים שגבו את חייהם של כ-50 מצרים. למספר הזה אולי צריך להוסיף 21 נאשמים שנשפטו למחרת לגזר מוות כעונש על מעורבותם במהומה שהביאה למותם של 72 אוהדי כדורגל לפני כשנה. התמונה הבאה מקורה כנראה בקבוצה רדיקלית באופוזציה החילונית לשלטון האחים המוסלמים, האופוזיציה שהעולם המערבי תלה בה את התקווה לשינוי דמוקרטי במצרים לפני שנתיים:

קריאה להפגנה ב-25.1.13

הכיתוב בתמונה קורא:

ה-25 בינואר 2013 – החזרת הכלבים התועים לבתי הכלא, להיות או לחדול, הצילו את מצרים, העם הוא שיעצור את בכירי האח"ס [האחים המוסלמים] אין צבא ואין משטרה,  הוצאה להורג של כל האח"ס היהודים

יותר מ 30 שנים לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים, האופוזציה החילונית-ליברלית של שלטון איסלמי-דתי בוחרת להכפיש אותו בכינוי הגנאי "יהודי". הבחירה הזו מעידה על עומק הביסוס של יחס אנטישמי כלפי ישראל בעולם הערבי. כמו בימים הרעים ההם באירופה, היהודים לא נתפשים כעם ככל העמים, אלא כדמון, סמל לכל רע. בטווח המיידי, אני לא בטוח שזה צריך לעורר דאגה. מצרים עסוקה עכשיו בבעיותיה הפנימיות שגובות ממנה מחיר דמים כבד, ומקווה ליציבות שתאפשר את שיקום מנגנוני המשטר והכלכלה. ספק אם תתפנה להקדיש מאמץ לעימות עם ישראל. בטווח הארוך, התופעה הזו צריכה לעורר דאגה עמוקה בלבו של כל ציוני ששואף לעתיד של קיום מדינת הלאום היהודי בארץ ישראל בתנאים של שלום ושיתוף פעולה עם שכנותיה. נראה שהציבור בעולם הערבי עדיין רחוק מאוד מהשלמה עם קיומה של מדינה כזו במרחב, וכל עוד גישה אנטישמית כזו מושרשת בתפישה העממית, תמיד תשאר בפני השלטון המנסה לשמור על מעמדו או בפני מי שמעוניינים בערעור הסדר הקיים האופציה לנתב את זעם ההמונים מהבעיות הפנימיות אל הדמון החיצוני. תיקון המצב הזה ידרוש תהליך חינוכי ארוך שנים, והנהגה אמיצה מאוד שתבחר בקיום יחסים נורמליים עם ישראל. תיקון המצב הזה הוא אינטרס ישראלי אסטרטגי הדורש הנהגה ישראלית אמיצה ובעלת אמונה שהדבר אפשרי. עד שזה יקרה, צריך לתת גיבוי להנהגה כזו מהצד הישראלי, ולשמור על עירנות, בבחינת "אשרי אדם מפחד תמיד".

***

שבת שלום