על סדר היום: בריאות וכסף

מנפלאות מערכת הבריאות: הפרטה באנגליה וייבוש בישראל. וגם עדכון מהמצב הכלכלי באירופה, שמזכיר שוב את מי נועדו לחלץ תוכניות החילוץ.

במערכת הבריאות:

ניב כחלילי כותב בבלוג שלו על ועדת חקירה בריטית שעסקה בתפקודו של בית חולים שהופרט. סיפור של 400-1,200 חולים שנפטרו עקב הזנחה בטווח של חמש שנים.

בליבה של הפרשה עמדו החלטות דירקטוריון העמותה, שקיבלה אישור לפעול בעצמאות ממשרד הבריאות. ההחלטה שהתחילה לגלגל את כדור השלג האכזרי התקבלה ב-2006 כשהוחלט על קיצוץ במשרות כדי לחסוך 10 מיליון פאונד. זאת ללא בדיקה מקצועית ראויה ובניגוד לדעת הצוות הרפואי שכבר סבל ממחסור חמור בכוח אדם עוד לפני כן.

התוצאה הייתה הרסנית. "חלק מהחוויות היו מזעזעות באמת לשמוע", העיד היו"ר. הזכות הבסיסית לטיפול בכבוד לא התקיימה והסטנדרטים הבסיסיים ביותר לטיפול לא פעלו. חולים מבוגרים ופגיעים נותרו ללא אוכל ונוזלים ולא נרחצו. חולים אחרים לא זכו לעזרה להגיע לשירותים ונאלצו להתפנות במיטות. אחרים הושארו עם המצעים והבגדים המטונפים.

הטיפול של אנשי הצוות היה חסר רגישות והמחלקות היו מזוהמות. מרשמי תרופות תועדו אבל התרופות עצמן לא ניתנו. חולים שלא יכלו לאכול או לשתות לבדם פשוט לא אכלו ומטופלים שוחררו בלי התייחסות למצבם. מאות מטופלים מתו כתוצאה מהזנחה וטיפול לקוי.

במהלך השנים הללו כל מערכות הפיקוח שהיו אמורות לזהות את המצוקה, התעלמו. אלו שכן הגיעו אליהם דיווחים פעלו להשתיק את הרופאים והאחיות שניסו להתריע.

זהו מסמך שממחיש בצורה זוועתית מה מתרחש כשתרבות בה שורת הרווח היא המדד היחידי. תרבות המזלזלת בתפיסות המקצועיות, מעדיפה את התדמית על פני המהות ודוחקת את מנגנוני הפיקוח שאמורים להגן על אינטרס האזרחים.

בארץ, פרופ' זאב רוטשטיין, מנהל בית החולים שיבא, חושף את האמת הגלויה לכל מי שמסתכל, הייבוש התקציבי הופך את מנהלי בתי החולים הממשלתיים למי שעיקר תפקידם הוא להטוט תקציבי ונסיונות לגייס כסף ממקורות פרטיים. שואלת רוני לינדר-גנץ האם העובדה שהוא פונה לציבור בבקשה לתרומות להקמת מחלקת טיפול בכוויות לא מעידה על פשיטת רגל, ועונה רוטשטיין:

ודאי שזו פשיטת רגל! אבל רק זה? בואי תראי את חדר המיון שלי: אמבולנס שמחכה שעתיים וחצי אחרי שסגרו לו את השער באסף הרופא, כי לא היה מקום בחדר המיון. זה לא פשיטת רגל? וכשרופא בחדר מיון מקבל 25 חולים חדשים בלילה, זה לא פשיטת רגל?

אין מי שייתן כסף. אני אספתי קרוב ל-4 מיליון דולר בעולם עבור מרכז הכוויות. בכל מקום שיש בו שלושה יהודים, הלכתי לאסוף כסף, ועכשיו אנחנו אוספים כסף בישראל.

חשוב שהציבור יידע שכל מבנה בשיבא נבנה מתרומות. אני נוסע לפחות פעם בחודש לחו"ל לאירועי התרמה ופגישות עם תורמים, כדי שלציבור יהיו תנאי אשפוז הולמים וטכנולוגיה רפואית מתקדמת. יש לי ברירה אחרת?

[…]

בבתי החולים הציבוריים, ובעיקר במחלקות הפנימיות, אנחנו נמצאים כל הזמן על הקצה – אין מספיק רופאים, אין מספיק מיטות ואין מספיק אחיות", אומר רוטשטיין.

"בחורף, כשהתחלואה עולה, יש גלישה מהמחלקות הפנימיות לכל המערכות מסביב. זמני ההמתנה לרופא נעשים בלתי אפשריים. רופא שצריך לקבל יותר מ-20 חולים למחלקה, לא מסוגל לתת את הטיפול, ונוצר מצב אבסורדי שבו הצוותים מנסים רק לשחרר חולים הביתה, על חשבון היכולת שלהם לתת רפואה איכותית. זה מצב שבפירוש מסכן חיי אדם.

למה הבעיה הזו מתמשכת ומחריפה:

כשמדברים עם אנשי האוצר, הם ממעיטים בחומרת המצב ואומרים שזו בסך הכל תופעה עונתית. לטענתם, בשביל כמה ימי עומס בחורף לא מרחיבים בתי חולים במאות מיליוני שקלים. אבל זה לא נחל איילון שעולה על גדותיו פעם ב-20 שנה, זו מערכת שמשאירה אחריה חללים – ולמעשה, נמצאת באי ספיקה כל השנה. כשאנחנו לא נותנים רפואה פנימית טובה, אנשים מגיעים למצבים יותר גרועים.

ומה קורה כשאין תקצוב ציבורי, ובתי החולים מקוששים תרומות? הדבר היחיד שיכול לקרות – התורמים מצפים ליחס מיוחד, ומקבלים:

את מחיר התת ספיקה במחלקות הפנימיות שילם לפני קצת יותר משנה החולה המפורסם ביותר של שיבא בשנים האחרונות (למעט ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון), יו"ר ומנכ"ל טבע לשעבר, אלי הורביץ.

[…]

"מבחינתי, קרה לי הסיוט הכי גדול שיכול לקרות למנהל בית חולים. הלכתי למות ממש", אומר רוטשטיין בהתייחסו למקרה הזה. "הורביץ לא היה סתם VIP, לאחר 14 שנה של טיפול מסור ואישי. אם המשפחה הרגישה שהוא קיבל טיפול לא איכותי, אז בעצם נכשלנו בלהגיע לסטנדרט של שיבא, ואת זה אמרתי בקול רם. אני יודע שרפואית לא נפלנו, הוא קיבל כל מה שהיה אפשר, ואני לא יכול לפרט בגלל הסודיות הרפואית.

[…]

לא הלכתי להלוויה, כי התאוששתי מניתוח, אבל ברגע ששמעתי מה שנאמר שם, זה היה החלום הרע ביותר של מנהל בית חולים אי פעם. זה יצר את הבאזז התקשורתי הנורא מכל. לא היה כלי תקשורת אחד בישראל ומחוצה לה שלא ציטט את דברי בתו [שביקרה את הטיפול שקיבל בשיבא. אב"צ]. ההשפעה על התורמים בישראל ואפילו בעולם היתה הרסנית. בעקבות האירוע היתה לנו התקופה הגרועה ביותר באיסוף תרומות. אנשים לא רצו להיפגש אתי ולא לראות אותי. בתו של הורביץ פגעה בכך לא רק בי, אלא בעם ישראל.

[…]

האם המבקרים לא יודעים את האמת? הרי ברור שיש פרוטקציה בבתי חולים. זו צביעות לשמה".

אבל למעשה אתה אומר: גם בתוך המערכת הציבורית, יש שווים ושווים יותר.

לא חסר הרבה שהמערכת הציבורית תהפוך למערכת של עניים. האם זה מה שאנחנו רוצים שיקרה? שכל הפרוטקציונרים ילכו למוסדות פרטיים עם הכסף שלהם, ואנחנו בתי החולים הציבוריים נישאר רק לחלכאים ולעניים? יש לזה השפעה על הכל, על רמת הרפואה הציבורית כולה.

זה בדיוק מה שקורה כיום בארה"ב: מאיו קליניק, רשת בתי חולים פרטית, היא ברמה הכי גבוהה, עם הרופאים הכי טובים, ובתי החולים הציבוריים זו התמונה ההפוכה. אנחנו כבר לא רחוקים משם. כשאני מדבר על הרס, זה כולל בריחת הרופאים שיכולים להרשות לעצמם לברוח.

היום בבוקר היו לי שני פרוטקציונרים שסיפרו לי איזה טיפול מצוין הם קיבלו בשיבא, זה הרחיב את לבי. גם הרופאים רוצים לטפל בפרוטקציונרים, גם הם רוצים לטפל באנשים חשובים. זה היה אסון אם הם היו מטפלים רק בעניים.

אני רק המראה שלכם. מה אתם מצפים? אם גבי ברבש, מנכ"ל איכילוב, לא היה דוחף את תד אריסון בכיסא גלגלים, לא היה מגדל האשפוז על שם אריסון לכל מי שבא לאיכילוב. ואם לא היה מטפל בסמי עופר אישית, לא היה בניין הלב על שם סמי עופר. ובלי פרוטקציונרים, מחלקה פנימית חדשה לא היתה נבנית.

אז האם אנחנו צבועים עד כדי כך, שאנחנו חושבים שסמי עופר היה צריך לקבל טיפול רגיל? אם המדינה היתה בונה את מגדלי האשפוז, מילא – אבל ברגע שמנהל נשלח להביא תורמים, שלא יבואו בטענות על פרוטקציות.

***

כתבתי פה בעבר על משבר החוב באירופה, כשטענתי העיקרית היתה שעיקר המשבר נמצא למעשה אצל הבנקים, ושתוכניות החילוץ יכולות להציל את הבנקים, אבל לא ישפרו את מצב המדינות השקועות בחוב. והנה נתקלתי בתקופה האחרונה בשני דברים המהווים חיזוק לדברי. הראשון הוא מחקר שפרסם הכלכלן הראשי של קרן המטבע העולמית, לפיו הנזק של תוכניות הצנע גדול פי 3 ממה שצפו. הם הניחו שעל כל יורו של קיצוץ תקציבי, התוצר הכללי ירד בחצי יורו. מסתבר שהוא ירד ביורו וחצי. כשהתוצר הולך וקטן, אין מאיפה לשלם את החזר החובות, והיחס המקודש בין החוב לתוצר עולה במקום לרדת. זה לא אמור להיות חדש לכל מי שמכיר מעט את מה שכתבו קיינס וגם אסתר אלכסנדר (ואחרים), אבל כשאנשים בותיקן כנסיית הכלכלה הקפיטליסטית מודים בזה – זה מתחיל לקבל משמעות אחרת.

אז הכלכלות נפגעו מצעדי הצנע, כמו שצפה מי שחשב והופתע מי שהאמין, אבל לא הכל שחור. מהדיווח החודשי שקיבלתי מקרן ההשקעות המנהלת את הקפיטל הצנוע שלי, מסתבר שהמשבר הזה וצורת הטיפול בו לא רעה לכולם, ויש כמה גורמים שדווקא מרגישים לא רע:

רוב הנתונים הכלכליים מצביעים על תמונה קודרת לכלכלה הספרדית,למשל יחס החובות המסופקים לסך ההלוואות בבנקים המקומיים עלתה לרמה של 11.38% (שיא היסטורי), בנוסף שיעור האבטלה עלה שוב החודש ועומדת על 26% (כ60% אבטלה בקרב צעירים מתחת לגיל 25) והתמ"ג ברבעון הרביעי ירד ב 1.7% לעומת שנה שעברה.
ספרד מהווה דוגמא לפערים שנפתחו בין מדינות מרכז וצפון אירופה לדוגמא גרמניה,שוויץ ושבדיה לעומת מדינות דרום היבשת (הפריפריה) כמו ספרד,איטליה ויוון. הפערים בין אירופה לפריפריה מתבטאים במיתון ובצנע שמחריף בפריפריה ומקבל איתותים בדמות נתונים כלכליים חלשים,למשל : מדדי הייצור,האבטלה , הגירעון בתקציב וכן הגירעון בחשבון השוטף כאחוז מהתוצר.
מדינות צפון היבשת נהנות מהריבית הנמוכה שמשפרת את רווחיות החברות,כמו כן האבטלה לא מורגשת והצרכן נהנה מגידול בשכר שמביא אותו לצרוך יותר ולהגביר את הביקושים הפנימיים וכך המצב הפיסקאלי של המדינה משתפר.
לאחרונה  דיווחו בנקים באירופה על רצונם בהחזר מוקדם מהצפוי של הלוואות החירום שקיבלו מהבנק המרכזי באירופה, הסכום שיוחזר יעמוד על 137 מיליארד יורו מכ 280 בנקים (שליש מהבנקים מספרד) קרוב לפי שתיים מהערכות המוקדמות ומראה שחל שיפור בנזילות ובביטחון של המערכת הפיננסית באירופה.

באופן מעורר חשד, ההנהגה הפוליטית של מרכז היבשת היא זו שהכתיבה את דרך הטיפול במשבר, שבנתיים ממשיכה לדכא את המדינות החייבות, אבל משפרת את המצב של המדינות המלוות והמערכת הבנקאית, שזה למעשה די אותו הדבר. כך נראית המערכת הכלכלית של הקפיטליזם כפי שהיא משתקפת בספרד: 26% אבטלה (60% בקרב הצעירים), 11.38% מתוך האשראי הוא כסף שללווים אין מאיפה להחזיר, הפעילות הכלכלית הריאלית מצטמקת ב 1.7%, והמערכת הבנקאית, שעמדה על סף פשיטת רגל, משפרת את הנזילות והביטחון שלה ברמה שמאפשרת לה להקדים את התשלום להחזר ההלוואת שלה.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “על סדר היום: בריאות וכסף

  1. פינגבק: השוט והמספרה | עמדת תצפית

  2. פינגבק: מגלגלים חובות – מה עשתה הבנקאות האירופאית בשנתיים האחרונות | עמדת תצפית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s