עד שנתו הארבעים: דברים שמעניינים אותי – חלק א

לאחרונה השלמתי את שנתי ה-39. אני לא חושב שאני במשבר גיל ה-40, אבל עולות לי כל מיני מחשבות על עצמי ועל המציאות, ואולי זו הזדמנות טובה לכמה רשומות שיהיו סוג של סיכום והתרשמות, ובעלות גוון אישי יותר. מן הסתם, היבטים מסויימים של רשומות שונות בסדרה יהדהדו אלה את אלה, גם אם לא יהיה ביניהן קישור ישיר.

הפעם, על כמה דברים שמעניינים אותי: סדר, פונקציונליות, חיפוי ובליה. מסתבר שעל חלק מהם כבר כתבתי בעבר. בסוף החלטתי לחלק את הרשומה לשניים, אז זה החלק ראשון. 

א. סדר

אמר מאיר אריאל זצוקל"ה [מה חדש במדע]:

על פי מדעי הטבע
האדם כלול בטבע
אם כלול האדם בטבע –
כלולים כל מעשיו.
יוצא שעל פי המדע
טבעי הוא מעשה האדם
אף פרי מעשה האדם
טבעי הוא לכל פרטיו.

שני התולעת, קור העכביש,
ליחת השבלול, יערת הדבש –
כפרחים מפלסטיק, כדשא סינטטי
הנמשכים ברצף ממח ברנש

[…]

אם כן מה הוא "מלאכותי"? "מלאכותי" להלכה
זה כל דבר שנעשתה בו מלאכה
אך אינו בניגוד ל"טבעי", כמקובל
במילון, בתשבץ, או בדרך כלל…

ואכן, אני חושב שאחד הדברים המפליאים בעולמנו הוא שאנחנו חיים בחברת שפע, מוקפים לאין-קץ בחפצים שיוצרו על מנת להנעים לנו את החיים, וכשנשחזר לאחור את מקורם, נגלה שכולם "יוצרו מחומרים טבעיים בלבד". האדם שכלל עד מאוד את היכולת שקיימת גם אצל כמה מהחיות, של הכנת כלים. בלי שימוש בכלים, הנתונים הטבעיים של האדם היו הופכים את החיים שלו למאוד לא נוחים. במובן מסויים, ההיסטוריה של האדם היא ההיסטוריה של עיצוב מודע של הסביבה הטבעית שבה הוא חי, על מנת לעשות את חייו נוחים יותר. כל הזמן אנחנו לוקחים חתיכות של טבע, מעבדים אותן ומסדרים אותן מחדש בצורה שתעשה לנו נוח: חוצבים אבנים ובונים מהן, או מערבבים חול עם מלט עם מים ויוצקים לתבניות עץ שמקיפות ברזלים מכופפים כדי לבנות בתים, שאותם נמלא בחתיכות עץ שעברו עיבוד וניסור וחיבור מחדש, ונרפד אותן בכריות של ספוג מפלסטיק שהוא תוצר נפט, עטוף בריפוד שהופק מסיבים צבועים וארוגים של פרחי כותנה מתורבתת או בבד שנוצר גם הוא מסיבי פלסטיק. אנחנו משקיעים כמויות אדירות של תשומת לב בלחתוך ולערבב ולחמם בצורות שונות חתיכות של טבע מבוית (ומשונע ממרחקים) כדי שהאוכל שלנו יהיה טעים ומגוון. אנחנו יודעים להפיק אנרגיה ממחצבי טבע כדי למזג את האוויר שבבתים שלנו. והכל חתיכות מעובדות היטב של טבע, שסידרנו בהתאם לצרכינו. פלאי פלאים.

למעשה, לפי אחת ההגדרות המוצלחות, "לכלוך" הוא דבר שנמצא שלא במקומו. בכל פעם שאנחנו מנקים, אנחנו לא מעלימים את הלכלוך, אלא בעצם מעבירים דברים שנמצאים במקום לא מתאים לנו למקום שיותר מתאים לנו (לרוב בעיקר מקום שרחוק מהעין)

ב. פונקציונליות

אני ממש אוהב פונקציונליות, כלומר דברים שתוכננו ביעילות כדי לשרת את המטרה שלשמה נוצרו. אני זוכר שבמהלך השירות בצבא נתקלתי בפעמים הראשונות בנגמ"שי הברדלס. זה היה די מזמן וכבר אז הם היו עתיקים למדי, וכמו רוב הציוד ששימש אותנו, גם עליהם סיפרו לנו (ולגבי חלקו זה אולי גם היה מבוסס) שהם הגיעו עם משלוחי האספקה מארה"ב במהלך מלחמת יום הכיפורים. בכל מקרה, בחלל הפנימי של הנגמש היה אפשר לראות כל מיני מדפים ותאים לשימושים שונים, ואני זוכר שהתרשמתי מכך שבטח כשבנו אותם והכניסו אותם לשירות, הם הגיעו עם ערכות של ציוד ואמצעי לחימה שתוכננו להתאים בדיוק לתכנון הפנימי הזה של הנגמ"ש. כמובן שבצה"ל לא היה כבר זכר לכל התכנון הזה, והכל היה מאולתר. אבל בעבר היה שם תכנון.

לעומת זאת, כל מי ששירת בצבא מכיר אותו גם כדוגמה לתכנון ו/או ביצוע כושל. למשל, בשלב מסויים השקיעו סכום כסף ניכר בשיפוץ המקלחות במגורים שלנו, ובאמת הדלתות החדשות והחרסינות היו יפות למדי, אבל דבר אחד לא הצליחו לשפר: את השיפוע הלקוי של הרצפה, שגרם לכך שבמקום שהמים יתנקזו כמו שצריך הם נטו להצטבר לשלוליות לא הגיניות וקשות לניקוז.

בשנים הראשונות שאחרי השחרור מהצבא, הדרכתי במועדונית לילדים בכיתות א'-ג' בעיירה אחת, ובמסגרת אחת הקייטנות בחופשים ארגנו להם ביקור בתחנת מכבי האש שמעבר לכביש. הם העמידו בשביל הילדים את אחת מהכבאיות ברחבה של התחנה, הלבישו את המדריך השני בחליפת כבאים, ואני ממש התלהבתי מההדגמה איך כל הכבאית מוקפת בתאים שבהם מאוחסן באופן מתוכנן היטב ציוד העבודה של הכבאים, לפעמים במגירות נשלפות ייעודיות.

אחד הדברים המספקים שיצא לי לעשות זה להכין ערכות לפעילות חינוכית. הידיעה שבסוף כל מדריך מקבל בצורה מסודרת ומאורגנת את כל מה שהוא צריך לפעילות ארוכה ומורכבת היתה ממש טובה.

בקיצור, אני אוהב מאוד דברים שניכר בהם שתוכננו היטב, וסולד מרשלנות ומדברים שניכר בהם שהאסתטיקה היתה יותר חשובה למתכנן מאשר השימושיות. נחרדתי – אם כי לא הופתעתי לחלוטין – לגלות שבחלק מהמוסדות להשכלה גבוהה בישראל, לימודי האדריכלות נכללים במחלקות/פקולטות לאמנות. אתם מבינים? אדם מתכנן בניין שאמור לשמש אנשים למשך הרבה שנים, אבל מה שמעניין אותו זה לבטא את היצירתיות שלו ולהוסיף יצירה לתיק היצירות שלו, לפני הנקודה הקטנה הזו שהבניין יהיה נוח למשתמשים. ודרך אגב, המבחן האולטימטיבי לנוחות למשתמשים הוא קלות התחזוקה והניקוי. מבנה טוב הוא מבנה שקל לנקות ולתחזק אותו. אם זה לא קל, הוא ידרוש משאבים רבים, וכנראה גם יתלכלך ויתבלה במהירות. כשהרצל חזה את דמותה של חיפה ב"אלטנוילנד", הוא דאג להזכיר שמנהרות התשתית נחפרו מראש מתחת לרחובות. כדי שהמרחב יהיה אסתטי והתחזוקה תהיה קלה.


אל החלק השני של הרשומה.

דרך אגב, למי שסופר, לפי מערכת האתר, שלא באמת מצליחה לשקף את מכלול הפעילות של העמדה על מדוריה השונים, הרשומה הזו היא הרשומה ה-750 בעמדה. לא רע.

7 מחשבות על “עד שנתו הארבעים: דברים שמעניינים אותי – חלק א

  1. בנושא הייצור של הנוחות- האם אכן חלק מהטבע?
    האם המטרה המנחה אותנו היא הנוחות של הרגע?
    ההתעלמות ממחיר הנוחות הזו, הוא חלק מאי- השלמות של התפתחות התודעה האנושית.
    זהו המצב שלנו כיום, בפרק זמן ההווה, תוצר אבולוציה שמה יהיה המשכה לא ידוע.
    הלכלוך- הפסולת שאנחנו מיצרים, כאילו לא מפריעה יותר, כי החביאו אותה מעינינו.
    טבעי שקל להתעלם ממה שנסתר מעינינו.
    נסתרים מעינינו לא רק מקומה של הפסולת שנאספה, אלא גם ההשלכות של שלבי ייצור המוצר, על כול מרכיביו.
    ההתעלמות משרתת את הצורך בנוחות. הימנעות ממחשבות מטרידות.
    ושחרור מהמאמץ של לחפש פתרונות יותר מתאימים.
    עד כמה אנחנו מודעים למשמעות הדברים שאנו צופים בהם. (כמו שיוך לימודי האדריכלות, בכתבה, לאומנות).
    אנחנו נעים בין רגישות להתעלמות, במורכבות המדהימה של סביבת חיינו, מורכבות שלא ניתנת להכרה והבנה בתודעה שלנו.
    כך גם בהתבוננות על עצמנו. גם כשאנחנו חיים עם עצמנו, יום אחר יום, עדיין איננו מודעים לחלק ניכר מהמכלול של מורכבות שנקראת "אני", שהמתבוננים בה נוטים לראות בה חלקים התלויים זה בזה, של גוף ונפש, רוח, תודעה, ואולי עוד.

    אהבתי

  2. נגעת בנקודה חשובה – יש קונפליקט פנימי בעולם האדריכלות בין מי שמאמינים שהאדריכלות היא כלי ביטוי של נפשו היצירתית של האדריכל, לבין מי שמאמין שמטרת האדריכלות היא קודם כל לשרת את הציבור.

    רק חשוב לחדד נקודה – האסתטיקה של המבנה היא חלק מהשימושיות שלו לציבור, ובתנאי שהיא לא באה על חשבון הקריאות, הנוחות, היעילות וקלות התחזוקה של המבנה.

    אהבתי

  3. רק תיקון – מאיר אריאל מעולם לא היה צדיק.
    אז אולי זכר לברכה וזהו.
    הנטייה של חילונים להמליך עליהם רבנים מוזרים גרועה מנטיית החרדים להושיב על ראשם ראשי מתיבתות וצדיקי חצרות.

    אהבתי

  4. פינגבק: עד שנתו הארבעים: דברים שמעניינים אותי – חלק ב | עמדת תצפית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s