לתבוע את עלבונם של הפופוליסטים

ההשמצה הנפוצה במילון הפוליטי היא "פופליזם". רבים רבים משתמשים בה כנגד יריביהם, במטרה לתאר אותם כאופורטוניסטים המציגים טענות שטחיות ומדיניות פשטנית וחסרת אחריות במטרה לקרוץ לרגשות "העם הפשוט". אלא שהתנועה והמפלגה הפופוליסטית היו גופים ממשיים בהיסטוריה, ובתור אחד היחידים בישראל כנראה שעסק בהיסטוריה שלהם, אני חושד שהעובדה ששמם הפך לכינוי הגנאי הנפוץ בזירה לא מעיד על אופי פעולתם הממשי, אלא דווקא על כך שהיוו סיכון ממשי ליריביהם החברתיים והפוליטיים שעליהם קראו תיגר – שדאגו מצידם להפוך את עצם שמם להשמצה שכל אחד יבקש להתנער ממנה. אז אני מבקש לתבוע את עלבונם ההיסטורי, ולהאיר את הדברים באור אחר.

סמל "מפלגת העם" בארה"ב

להמשיך לקרוא

תמונת מצב: תצפית על המֶשֶך הארוך

לפני כמה שבועות כתבתי רשומה על על כך שלמעשה נתניהו לא הצליח להקים ממשלה, אלא כתלות בלהטוטנות שנועדה לעקוף את אי הכשירות של דרעי לכהן כשר. בינתיים נראה שש"ס מכילה את המשבר עד שיימצא טריק אחר לעקוף את המכשול, ועד שטריק כזה יימצא אנחנו חיים באנומליה שבה אין שר בריאות ושר פנים, כי גם נתניהו לא כשיר משפטית לכהן כשר (מכיוון שתלוי נגדו אישום פלילי), אלא רק כראש ממשלה.

בסיום הרשומה, כתבתי שיש מקום לניתוח עמוק יותר וארוך טווח יותר של הגורמים הפועלים. ברשומה הזו אנסה להציע ניתוח כזה. הוא מתבסס על התשובה לשאלה: מהו הפרוייקט הפוליטי הגדול, ארוך הטווח, של השותפים העיקריים בקואליציה. לא דווקא לפי סדר מסויים.

ממשלת ישראל ה-37. צילום: אבי אוחיון, לע"מ, CC BY-SA 3.0

להמשיך לקרוא

ט"ו בשבט – חג הקשר למולדת

רשומה שנכתבה עבור פוסט בדף הפייסבוק של מכון שיטים.

כאשר הופיע והתפשט בקרב הקהילות היהודיות בגולה, היה ט"ו בשבט לחג הגעגוע לארץ ישראל. היהודים, ובעיקר הילדים, נהגו לאכול בחורף פירות המסמלים את הארץ החמה, ולדבר בשבחה של ארץ ישראל. הגעגועים לארץ ישראל ביטאו גם את מצב הגלות שבו חיו היהודים. מרכזיות ארץ־ישראל במורשת היהודית הופכת את הכמיהה אליה ליסוד שמותיר את היהודי בגלות כאדם ללא מולדת. אם יהפוך את ארץ מגוריו למולדתו, יאבד מרכיב מרכזי ביהדותו.
והנה הציונות לא רק החזירה את היהודים לארץ ישראל, אלא גם החזירה להם את מושג המולדת.

להמשיך לקרוא