השלום החסר: דרמה ברגע האחרון – מול מי ייחתם הסכם אוסלו?

דניס רוס היה איש מחלקת המדינה האמריקאית והשליח המיוחד של ממשל קלינטון למזה"ת בשנות ה-90. בתפקידיו אלה הוא היה מעורב עמוקות בתהליכים המדיניים שבין ישראל לשכניה. לצערי, ספרו 'The Missing Peace' שעוסק בתהליכים האלה לא תורגם לעברית. בסדרת רשומות אציג כמה נקודות מעניינות מתוך הקריאה בו, שמלמדות לא מעט על ההיסטוריה של האזור, וגם על הדרך שבה מתנהלת המדיניות הבינלאומית ברמתה הגבוה. 

ברשומה הקודמת ראינו כיצד פרס אמר שההכרה באש"פ אינה מתחייבת מהסכם אוסלו אלא היא החלטה ישראלית, וכיצד מחלקת המדינה של ארה"ב לא הסכימה איתו, ודרשה הכרה הדדית גלויה בין ישראל לאש"פ כתנאי לאירוח טקס החתימה. ברשומה הזו על הדרמה (או הפארסה) ברגעים האחרונים שלפני חתימת ההסכם, שגם היא נסובה סביב שאלת ההכרה באש"פ.

טקס החתימה על ההסכם התקיים על מדשאת הבית הלבן ביום שני, 13.9.1993. כך תיאר רוס את הלילה והבוקר שלפני הטקס [עמ' 120-119. ההדגשות כאן ולהבא שלי]:

The ceremony was set for September 13. We had problems up to the last moment. I was up the whole night prior to the event. First, the Palestinians objected to the absence of any reference to the PLO in the DOP. Then Rabin declared that he would not show if Arafat was in military dress. We employed Prince Bandar bin Sultan, the Saudi Ambassador, to persuade Arafat: no guns and no uniforms.

Suddenly both sides were threatening not to come: the Palestinians if the PLO was not mentioned in the text; Rabin if Arafat was in uniform. I did not take the threats seriously. Was Arafat, who was desperate for the international stature and recognition that would come with the event at the White House, ready to turn around and not see the President? And would Rabin, having made the hard decision to do a deal with the PLO, now say forget it? I doubted it, and while bringing the Secretary up to date on our problems in the morning, I told that we should insist each side come and tell them they would pay the price if they did not.

ההיבט של רבין כאן הוא עניין סמלי – הוא ביקש שערפאת לא יופיע לטקס במדים. אבל שימו לב לדרישה של אש"פ – מסתבר שהוא לא הוזכר בנוסח ההסכם!

מה העניין? לפי נוסח ההסכם – כנראה מכיוון שהצהרת העקרונות נוסחה באוסלו לפני שהאמריקאים ביקשו את מסמכי ההכרה הרשמית – הצד הפלסטיני שחתום עליו היה

the Palestinian team (in the Jordanian-Palestinian delegation to the Middle East Peace Conference) (the "Palestinian Delegation")

כלומר – המשלחת הפלסטינית לשיחות וושינגטון, ולא אש"פ. עכשיו הפלסטינים דרשו לשנות את הנוסח, ולציין את במפורש אש"פ כצד הפלסטיני בהסכם. הדרישה הגיע לישראל במוצאי השבת של ה-11.9.1993 :

מתוך התיק הזה בארכיון המדינה

אלא למרות שלכאורה מדובר היה בעניין שולי, נראה שהצד הישראלי לא מיהר להסכים, וייתכן שרבין ביקש למנוע באמצעות הנוסח הזה את הבלעדיות של אנשי אש"פ תוניס על ייצוג הפלסטינים בהמשך התהליך, ולהשאיר חלון להמשך המגעים עם אנשי המשלחת הפלסטינית למו"מ בוושינגטון. בכל מקרה, כך ממשיך רוס:

I used these very words with Hanan AShrawi, who had come as part of Arafat's delegation and called while I was riding with Secretary Christopher to the White House. She was pleading for the inclusion of the words "the PLO" in the document. I told her we could not do that, only the Israelis could, and that the Chairman needed to come now to the White House or lose everything.

As we arrived outside the Oval Office, the President's secretary, Betty Currie, informed me that I had a call waiting for me. Across from her desk was a credenza with phones on each end. Martin [מרטין אינדיק. התצפיתן] was on the phone on one end, obviously exasperated with Eitan Haber (Rabin's senior aide) over Rabin's resistance on Arafat's dress. I picked up the phone and Hanan asked me to speak to Nabil Sha'ath — one of Arafat's closest aides. Soon both Martin and I were screaming into our respective phones.

I could not hear everything Martin was yelling, only that he was yelling. For my part, I yelled at Nabil that the Chairman was about to make the biggest mistake of his life. Before the world he would be seen as unable to conclude what had been negotiated. He would embarrass the President of the United States and he would never again be welcome in America. We would have nothing to do with the PLO. Finally, Nabil wearily asked was there anything we could do, and I said, Nabil, nothing is possible if you do not show up. Expectantly, he asked could something be done if they did? "Nabil," I said, "all I can tell you is that nothing is possible if you don't. And if you don't, the consequences will be disastrous for you.

After a short pause — probably to tell Arafat — he said with a note of resignation: "Okay, we are coming? In the meantime, Martin had persuaded Haber and Rabin would be coming — all this barely fifteen minutes prior to the start of the scheduled ceremony.

When Nabil arrived with Arafat, who wore his customary olive drab uniform, he went over to Peres and said it would be a disaster for them if the PLO was not in the text. After all this, Peres agreed to write in the PLO both in the first line of the document and in the signature block at the bottom. Because we had prepared the documents for signature and there was no time to retype them, the words "PLO team" and "For the PLO" were inserted in handwritten letters.

וכך תיאר את הדברים מהזוית הפלסטינית אבו מאזן, באופן שאולי מרמז על עמדתה של המשלחת הפלסטינית בוושינגטון:

כאשר חתמנו על הסכם הצהרת העקרונות, לא הייתה הכרה הדדית בין אש"פ לבין ישראל, לכן נכתב בהקדמה שההסכם עם המשלחת הפלסטינית נחתם במסגרת המשלחת המשותפת הירדנית-הפלסטינית. זה עניין טבעי כל עוד המו"מ בוושינגטון התחיל במגמה הזאת והתנהל על הבסיס הזה. אולם לאחר החתימה על ההכרה ההדדית, היה הכרח לשנות את ההקדמה הזו ואת שמו של החותם הפלסטיני, כדי שההסכם יהיה בין ממשלת ישראל לבין אש"פ וכדי שהחתימה תהיה בשם אש"פ.

הגענו לוושינגטון מבלי לפתור את הסוגיה הזאת שראינו בה עובדה קיימת, כך שהשינוי יהיה אוטומטי, ללא בקשה או מו"מ. שמנו לב שהמשלחת שהייתה בוושינגטון לא פעלה לערוך את התיקונים הנדרשים והיא המתינה לבואנו כדי שנפתח בעצמנו במגעים עם הישראלים ועם האמריקאים והנורווגים. חשנו שישראל מסרבת לעשות כל תיקון בטענה שהזמן קצר ואי אפשר לעשות שינויים בנוסחי [ההסכם] הקיימים בבית הלבן שהיו כבר מוכנים לחתימה."

וחבר המשלחת הפלסטינית, האיל אל-פאהום, תיאר כך את הדרמה:

באותה שעה שהה אבו עמאר בחדרו במלון והוא העיר את אחמד אל-טיבי וביקש ממנו להתקשר עם פרס כדי לשנות את הסעיף הראשון של ההסכם שדיבר על 'הסכם הצהרת העקרונות בין הצוות הפלסטיני במשלחת הירדנית-הפלסטינית המשותפת לבין המשלחת הישראלית', כך שיהיה בין משלחת אש"פ לבין משלחת ממשלת ישראל.

אחמד אל-טיבי שב עם תשובה שחציה שלילית וחציה חיובית. רבין הסכים לציין את אש"פ כצד החותם בסוף ההסכם ואל-טיבי הודיע על כך להנהגה הפלסטינית. אבו עמאר אמר לו שאין די בכך וביקשו לשוב אל פרס ואל רבין. לפני כן העיר אותו אבו עמאר משנתו ואמר לו: 'לא נחתום על ההסכם הזה משום שאינו מזכיר את אש"פ' הוא ביקש ממנו להתקשר אל יצחק  רבין, אל שמעון פרס ואל חיים רמון שהיה בתל-אביב.

בשעה שמונה בערך נשלחו חסן עצפור ומוחמד אבו כוש וכן אחמד אל-טיבי להתקשר אל המשלחת הישראלית, אך השלושה חזרו ללא תוצאה. בפגישה הזאת איים אל-טיבי על שמעון פרס שהמשלחת הפלסטינית ויאסר ערפאת לא יגיעו לבית הלבן, היות שאבו עמאר כבר הורה לכל חברי המשלחת שלא לעזוב את המלון אל הבית הלבן עד שישונה הסעיף הדרוש.

[…]

אבו עמאר ביקש מחברי המשלחת לצאת לבית הלבן והוא נשאר במלון עם אבו מאזן, ואני [קרי, אל-פאהום] נשארתי עם שניהם. בניסיון אחרון שלח אבו עמאר את אחמד אל-טיבי למקום שבו שהו חברי המשלחת הישראלית כדי להודיע להם שלא תהיה חתימה אם הסעיף הראשון לא ישונה ולא יוכנס השם של אש"פ. ב-10:00 אבו מאזן שאל: מה נעשה אם לא יהיה שינוי? אבו עמאר השיב: לא נחתום על הסכם.

בשעה 10:10  צלצל הנייד. אחמד אל-טיבי היה על הקו והודיע לאבו עמאר כי פרס הסכים לשנות את המילה 'המשלחת הפלסטינית' ב'צוות אש"פ במשלחת הירדנית-פלסטינית המשותפת'. אבו עמר הסכים לשינוי. בשעה 10:15 החלה תנועה לעבר הבית הלבן. הפמליה הגיעה בשעה 10:30 ואת אבו עמאר ואת אבו מאזן הובילו לאולם פנימי בבית הלבן שבו היו הנשיא [ביל] קלינטון, [יצחק] רבין, [שמעון] פרס ועוזרים אחרים. הלכתי אל זירת הטקס בלוויית הממונה על הפרוטוקול, שם היה לי מושב מיוחד בקרבת הבמה שעליה הוצב שולחן החתימה.

ביקשתי להיפגש עם היועץ המשפטי האמריקאי, או עם האחראי על פרוטוקול החתימה, כדי להעיף מבט אחרון על נוסח ההסכם שיחתם. היועמ"ש האמריקאי החל להסביר את תרחיש החתימה, אך התעקשתי לראות את נוסח ההסכם, כדי לוודא שהשינוי שהוסכם עליו אכן בוצע. כאשר עיינתי בנוסח ההסכם גיליתי שלא נעשה בו שום שינוי, יתר על כן, גיליתי שהסעיף האחרון נוסח כך:

שמעון פרס בשם ממשלת ישראל

מחמוד עבאס בשם המשלחת הפלסטינית

לא היה בכל ההסכם כל זכר לאש"פ. מיהרתי להודיע ליועמ"ש האמריקאי שברשותי הנחיות חד-משמעיות לא להגיש את ההסכם לאבו מאזן אם לא יבוצעו השינויים הנדרשים. ביקשתי ממנו לפנות לפרס הנמצא בתוך הבית הלבן כדי לוודא את העניין.

אז מיהר היועמ"ש ושם פעמיו אל הבית הלבן כדי להתייעץ עם פרס. אני ניגשתי לשורה הראשונה של הנוכחים וביקשתי מחנאן עשראוי להצטרף אלי לפתור את הבעיה. היועמ"ש חזר, וביקשתי ממנו לדבר על התשובה בפני חנאן. הוא אמר שפרס אישר את הסכמתו לשינוי ושאבו מאזן יוכל בשעת החתימה לשנות בכתב ידו את המונח 'המשלחת הפלסטינית' [קרי,] למחוק אותו ולכתוב במקומו אש"פ. חנאן ביקשה שאבו מאזן יחתום לפני שפרס יחתום כדי שהשינוי יהיה מוסכם עליו ומאושר משפטית, אך היועמ"ש האמריקאי תרץ [את תשובתו השלילית] בכך שהפרוטוקול מחייב שפרס יחתום ראשון. חנאן שבה למקומה והמליצה לי להיות נחוש בעמדתי.

ביקשתי מהיועמ"ש לשוב ולהדפיס את הדף האחרון בצורתו החדשה ואכן הוא מיהר להדפיס את השינוי בתוך הבית הלבן בארבעה עותקים, וחזר יחד עם היועמ"ש הישראלי, יואל זינגר, והדפים החדשים צורפו לתיק ההסכם. אחר כך ביקשתי להסיר את הדף האחרון הלא מתוקן מכל העותקים ואכן כך נעשה."

אשר לדף הראשון, הוא תוקן בכתב יד והוחלף בו המונח המשלחת הפלסטינית ב'צוות אש"פ במשלחת הירדנית-הפלסטינית המשותפת'. אני והיועמ"ש הישראלי חתמנו על התיקון הזה בראשי תיבות. בשעה 11:10 החל טקסי החתימה באיחור של עשר דקות לאחר שהכול נעשה לפי רצוננו.'"

 

ובכן, כפי שיכולתם לראות מהתמונה המאוד מוכרת שבראש הרשומה, בסופו של דבר הבקשה הישראלית שערפאת לא יופיע לחתימת "הסכם השלום" במדי צבא לא התקבלה. לפי עדויות רוס ונציג המשלחת הפלסטינית, הדרישה של אש"פ לחתום במפורש בשמו התקבלה. אבל האם אנחנו יכולים לראות זאת?

הנוסח העברי של ההסכם באתר הכנסת לא מזכיר את השינוי ומציג רק את הנוסח כפי שהופיע לאחר התיקון, וכמוהו גם הנוסח האנגלי של ההסכם באתר משרד החוץ. לפי יגאל כרמון

עותק ההסכם השמור בארכיון מדינת ישראל  אינו כולל את העמוד הראשון המקורי, עם התיקון הידני. במקומו הוכנס עמוד מודפס הכולל את התיקון, בו מופיע אש"ף כנציג העם הפלסטיני. כך נוצר הרושם המוטעה שאש"ף נועד מלכתחילה להיות הנציג הפלסטיני לחתימת ההסכם. נראה שקברניטי ההסכם בצד הישראלי דאגו להחליף את העמוד המקורי בעמוד המודפס כדי להעלים כל ראיה להתקפלותם ברגע האחרון לפני חתימת ההסכם. עבאס, לעומת זאת, הרואה בהצלחת אש"ף לכופף את ידם של רבין וממשלת ישראל מקור לגאווה, הציג את העמוד הראשון בנוסחו המקורי.

 

והנה צילום מהעמוד הראשון המקורי של ההסכם, עם התיקון, כפי שהופיע בספרו של אבו מאזן:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s