הטרגדיה של המשפחות לא מצדיקה את דריסת האמת – טור מהשבוע שעבר

ביום ראשון שעבר התפרסם ב"הארץ" מאמר דעה במסגרת יום המודעות לפרשת ילדי תימן. ביום שלישי של אותו השבוע התפרסם שם מאמר תגובה שלי.

אני מפרסם כאן את הנוסח שאני שלחתי להם, שאני חושב שתואם כמעט לחלוטין את זה שפורסם, מלבד הכותרת, שבה הארץ בחרו בכותרת שונה ו"תוקפנית" מזו שאני הצעתי.

גם בשם כאב הטרגדיה של המשפחות, אין לדרוס את האמת / אבשלום בן צבי

את מאמר הדעה רצוף ההאשמות שלה (ויצו, הגיע הזמן לקחת אחריות, 21.6.2020) פותחת טלי עדן בסיפורה של דודתה שרה צארום. אלא שהדרך שבה היא מציגה אותו רחוקה מהידוע על המקרה. לפי עדן, אמרה לה דודתה שהיא ביקרה את ילדתה בבית החולים יום-יום עד שהודיעו לה שהיא נפטרה, ולא הראו לה קבר. בתשובה לשאלתה כיצד לא חשדו שאולי גנבו את הילדה, היא השיבה "הדוד עזר (בעלה) לא יכול היה להאמין שיש גנבים בארץ ישראל, אנשים שגוזלים ילדים, וזאת למרות שכבר היו שמועות במחנות על ילדים שנעלמו" ולפי עדן "עזר ושרה צארום שתקו שנים".

מה שעדן לא מזכירה במאמרה הוא שכבר בשנת 1967 הדודה שרה (אז עוד בשם זהרה) התלוננה על המקרה של ילדתה ציונה בפני ועדת בהלול מינקובסקי (וב"ם) שחקרה את הטענות להיעלמות ילדים מקרב עולי תימן, אלא ששם עדותה היתה שונה במספר פרטים, וממנה עולה בין השאר שאת הבשורה על פטירתה קיבלה לאחר שלא ביקרה אותה במשך חודשיים, מכיוון שהמשפחה עברה מבית העולים בעתלית למחנה העולים בראש העין ומשם למעברת תלפיות.

קטע מתוך עדותה של זהרה צארום לחוקרי וב"ם.

המקרה של ציונה צארום נחקר הן על ידי וב"ם והן על ידי ועדת החקירה הממלכתית שחקרה את הפרשה, אליה פנתה שרה צארום בשנת 1997.

החקירות העלו תיעוד מפורט לגבי קורתיה של ציונה, שנרשמה אז בשם ציונה עזר רדא (על שם האב והסב). הילדה לא "נגנבה", אלא טופלה בבית החולים רמב"ם בו היתה מאושפזת מה-7.12.1949 עד ה-5.3.1950.

גיליון המחלה של ציונה צארום מבית החולים

לאחר שהשתפר מצבה בתום האשפוז בבית החולים רמב"ם, היא הופנתה על ידי השירות הרפואי לחולה להבראה אל בית ההתינוקות של ויצ"ו בצפת, שם טופלה במשך כארבעים ימים.

מכתב ההפניה של ציונה צארום ע"י השר"ל אל בית התינוקות של ויצ"ו בצפת

העתק של רישום ציונה צארום בפנקס בית התינוקות בצפת, כפי שנעשה על ידי חוקרי וב"ם בשנת 1967.

השר"ל שילם עבור שהותה של ציונה בבית ההבראה בצפת עד לתאריך 13.4.1950, בו, בעקבות החמרה במצבה הרפואי, היא הועברה בחזרה לבית החולים רמב"ם. שם נפטרה בו ביום, ככל הנראה מדלקת ראות. פטירתה נרשמה בפנקסי הפטירות של בית החולים ושל משרד הבריאות, הוצא עבורה רשיון קבורה, והיא נקברה יום למחרת פטירתה בחלקת התינוקות של בית העלמין מחנה דוד. לפי עדותה של שרה צארום, כאשר חזרה לבית החולים התקשו לאתר שם את הרישום בנוגע לילדתה, אך לאחר בירורים שונים שנמשכו כשבועיים, התבשרה במשרד מרשם התושבים בחיפה על פטירתה.

רשיון הקבורה של ציונה צארום.

הודעות על ממצאי החקירה נשלחו למשפחה ע"י וב"ם בשנת 1968 ועל ידי ועדת החקירה הממלכתית בשנת 2001, והחל מאפריל 2002 המשפחה יכלה לפנות לארכיון המדינה בבקשה לעיין במסמכים בתיק החקירה.

כלומר, על רקע הצגה מטעה וחלקית ביותר של הסיפור המשפחתי הזה –  שעניינו בילדה שטופלה במסירות על ידי השירות הרפואי לעולה, בית החולים רמב"ם ובית התינוקות של ויצ"ו בצפת, ונחקר על ידי המדינה פעמיים לבקשת המשפחה –  מעלה עדן את האפשרות שמישהו "גנב" את הילדה הזו, ומוסיפה סדרה של האשמות חמורות כלפי ארגון ויצ"ו.
זאת למרות שארגון ויצ"ו מסר לידי ועדות החקירה שעסקו בנושא את תיקי הילדים שטופלו במוסדותיו, פתח בפני חוקריהן את הארכיון שלו, ובשנים האחרונות גם פתח מיוזמתו בפני משפחות שקרוביהם טופלו במוסדות ויצ"ו את האפשרות לפנות בבקשה לעיין בתיק העוסק בקרובם.

באופן כללי, יש מקום להזכיר לציין שלמרות העיסוק הציבורי המתמשך בן עשרות השנים בפרשת חטיפת ילדי תימן וחקירתה על ידי מוסדות המדינה בארבע פעמים שונות, כל החקירות הסתיימו במסקנה שלא היו חטיפות. עדיין לא הופיעו חטופים שאותרו בחיים לאחר שמישהו זייף את פטירתם, ובשונה מהאשמתה של עדן, גם לא נתגלה שנקלטו במוסדות ויצ"ו ילדים לאחר שהוכרזו כנפטרים.

חבל שבמסע להאשמת המוסדות והגופים שטיפלו בעולים בשנות ראשית המדינה בפשעים החמורים ביותר, עדן לא מכבדת את האמת אפילו בנוגע לסיפורה המשפחתי.

6 מחשבות על “הטרגדיה של המשפחות לא מצדיקה את דריסת האמת – טור מהשבוע שעבר

  1. מסכימה עם מה שכתבת. אין ספק שנעשו טעויות של ניהול, ארגון וכמובן התייחסות רגישה ונכונה בזמן אמת. חבל.
    וחבל ששום דבר לא ישכנע אחרת.

    אהבתי

  2. קריאת חובה לכל המתעניינים בפרשת "החטיפה" של ילדי תימן.

    תיאורים טרגיים של מה שהתחולל בתקופה זו בישראל.
    כולל עובדות שלפחות לי לא היו ידועות.

    במספר היבטים- רעיון "חטיפת התינוקות בכדי למסרם/למוכרם לאימוץ" מהווה חשיבה משאלתית, הנובעת מאופטימיות יתר.

    https://www.haaretz.co.il/amp/magazine/the-edge/.premium-MAGAZINE-1.8980123?__twitter_impression=true

    אהבתי

  3. פינגבק: המשך הפולמוס על ויצ"ו ומקרה ציונה צרום – גישה ביקורתית אינה מקנה פטור מעובדות | עמדת תצפית

  4. פינגבק: שנה טובה ה'תשפ"א | עמדת תצפית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s