אימוצי שנות ה-50 – האם לאפשר אימוץ לחו"ל?

אחת השאלות המרכזיות בפרשת ילדי תימן היא כמובן "היכן הילדים שנחטפו?" מי שטוענים שהילדים נחטפו, ולא נפטרו כפי שמעידים המסמכים לגבי רובם המכריע, מסבירים שהם נמסרו לאימוץ, בארץ או בחו"ל. ברשומות הקודמות (1,2) עסקתי בשאלה האם תחום האימוצים היה "פרוץ", וראינו שאם נעשו אימוצים באופן לא מבוקר ו/או בתמורה לכסף, הרי שהם נעשו לא בגיבוי מערכת הרווחה והמשפט, אלא מאחורי גבה ובניגוד לעמדתה. ברשומה הזו וברשומה הבאה, נעסוק בשאלת היחס של מערכת הרווחה ובתי המשפט בישראל לאפשרות השניה שנטענה בנוגע לשאלת "היכן הילדים שנחטפו?" – האפשרות שנשלחו לאימוץ בחו"ל. יש מקום לציין שמלבד כמה שמועות שנבדקו ונמצאו כלא מבוססות, הטענה לגבי אימוץ בחו"ל נשענת בעיקר על ההיעדר של "חטופים" שאומצו בארץ ומשמשת כהסבר מדוע לא נמצאו חטופים כאלה.

ראשית, נסתכל כיצד מצטיירת הסוגיה מספרו של השופט חשין "ילדי אימוצים" (מסדה, 1955), שבו עסקנו גם ברשומה הקודמת. לאחר שכתב על חוק האימוץ האנגלי, שאוסר על מסירה לאימוץ למי שאינם תושבי אנגליה ועל הוצאת ילדים מאנגליה לאימוץ בחו"ל, הוא כותב [עמ' 121] [ההדגשות, כאן ובכל מקום שלא צויין אחרת, הן שלי]:

ואם האנגלים כך, אנו לא כל שכן. ארצנו מכנסת בנים רחוקים מקצות תבל. כלום תשוב ותפזר בניה היא לארצות נכר?

להמשיך לקרוא

אימוצי שנות ה-50 – האם התחום היה מופקר? – חלק שני

אחת השאלות המרכזיות בפרשת ילדי תימן היא כמובן "היכן הילדים שנחטפו?" מי שטוענים שהילדים נחטפו, ולא נפטרו כפי שמעידים המסמכים לגבי רובם המכריע, מסבירים שהם נמסרו לאימוץ, בארץ או בחו"ל. לפי אותם טוענים, תחום האימוצים בארץ היה פרוץ, וכך ניתן היה להעביר ילדים רבים מהוריהם אל משפחות אחרות. ברשומה הקודמת ביקשתי להחזיר להקשרו את הציטוט המפורסם מדברי השופט חשין, שנוהגים להציג כעדות לכך שהתחום היה מופקר. ברשומה הזו אביא מובאות מתוך ספרו "ילדי אימוצים" (מסדה, 1955) שרלוונטיות לשאלה האם תחום האימוצים בשנים אלה אכן היה "פרוץ", כך שאפשר היה להעביר ללא בקרה ילדים שנלקחו מהוריהם ללא ידיעתם או הסכמתם לאימוץ בידי משפחות אחרות.

הספר הוא למעשה קובץ של שיחות רדיו ששידר חשין ברדיו "קול ישראל", שמטרתן (כמו מטרת הספר) היתה להציג את הבעיות המשפטיות בתחום האימוץ, במטרה לקדם חקיקת חוק אימוץ שייתן תשתית חוקית שהיתה חסרה עבור בתי המשפט שעסקו בתחום. כפי שכותב חשין [עמ' 67]:

אחת התופעות המוזרות ביותר במשפט הישראלי, שאינו חסר בדרך כלל תופעות זרות ומוזרות, היא העובדה שאין חוק מפורש בדבר אימוץ ילדים, ואף־על־פי־כן ניתנים על ידי בתי המשפט המחוזיים בארץ עשרות, ולעיתים גם מאות, צווי אימוץ מדי שנה בשנה.

להמשיך לקרוא

אימוצי שנות ה-50 – האם התחום היה מופקר? – דברים בהקשרם

אחת השאלות המרכזיות בפרשת ילדי תימן היא כמובן "היכן הילדים שנחטפו?" מי שטוענים שהילדים נחטפו, ולא נפטרו כפי שמעידים המסמכים לגבי רובם המכריע, מסבירים שהם נמסרו לאימוץ, בארץ או בחו"ל. לפי אותם טוענים, תחום האימוצים בארץ היה פרוץ, וכך ניתן היה להעביר ילדים רבים מהוריהם אל משפחות אחרות. לפני שנבחן את השאלה האם ועד כמה התחום היה באמת פרוץ?, כדאי להעמיד כמה דברים ידועים בהקשרם הנכון.

אחד המקורות המצוטטים בתחום הזה של הפרשה הוא דבריו של השופט שניאור זלמן חשין לגבי תחום האימוצים, לגביו [ההדגשות, כאן ובכל מקום שלא צויין אחרת, הן שלי]:

רבה המהומה ורב הספק. התורה נעשית הרבה תורות, והציבור אינו יודע מה החוק. למרבה המבוכה ניתנים צווי-אימוץ וצווי-אפוטרופסות שבוע-שבוע ויום-יום בדרך של פיקציה, בדרך של עיקוף והערמה, בדרך של היקש-לא היקש ובדרך של פירושים דחוקים, פלפול ואשליה.

לכאורה, ציטוט מרשיע ביותר. אלא שמי שבקיא בפרשה יודע שצריך "להזהר" בציטוטים כאלה. להמשיך לקרוא

הבט סביב: הצהרת כוונות עם איחוד האמירויות – תובנות ראשונות

ההצהרה המשותפת עם איחוד האמירויות, שבכמה מקומות כונתה בטעות "הסכם שלום", תפשה את כולם פחות או יותר לא מוכנים. זה כמובן לא הפריע לרבים לקפוץ מיד עם תובנות ופרשנויות, שכרגיל נחלקות וסותרות זו את זו, וכמעט תמיד מתאימות בדיוק לעמדות הקודמות של הכותב. אז הנה כמה נקודות שלי, שלא דווקא מרכיבות תמונה שלמה.

להמשיך לקרוא

השלום החסר: תעלולי פרס

כמו שעולה מעוד כמה מקורות, יש מקום לחשוד שבתהליך אוסלו היה יותר תיאום בין שר החוץ פרס ואנשיו לבין צמרת אש"פ מאשר בין פרס ואנשיו לראש הממשלה רבין. הנה דוגמה קטנה נוספת, שמציגה גם טריק מקובל בזירה הפוליטית – להציג יוזמה של גורם אחד כאילו הועלתה על ידי גורם אחר.

פרס, רבין וערפאת. צילום:  לשכת העיתונות הממשלתית.

להמשיך לקרוא

השלום החסר: פרס ורבין – יחסי (אי) אמון

התקשורת הישראלית, בזמן אמת ובדיעבד, בנתה בציבור תדמית לפיה למרות היריבות הפוליטית המרה וארוכת השנים, בזמן ממשלתו השניה של רבין פרץ "ירח דבש" בינו ובין פרס, שבו שניהם פעלו בשיתוף פעולה בקידום תהליך השלום בכלל, ותהליך אוסלו בפרט. ההיסטוריה מלמדת אותנו שיעור אחר.

להמשיך לקרוא

גלגולה של טעות וחשיבות המקור – בעקבות "עדות" ד"ר יוסף ישראלי

בשבועות האחרונים נקלתי בדוגמא מעניינת לאופן שבו שגיאה אחת מתגלגלת הלאה אל ציטוטים בגלגולים שונים, וממנה עולה החשיבות של איתור המקור האמיתי לדברים שעליהם מסתמכים.

מנקודת המבט של היום, המאמר של שלומי חתוכה "פרשת ילדי תימן: מסע בעקבות הטרגדיה של המאומצים" שנכתב בשנת 2013 הוא מופת להסתמכות על רצף של דוגמאות שגויות וחצאי אמיתות –  חלקן נחשפו בעקבות מחקר מאוחר יותר על בסיס חומרים חדשים, וחלקן היו צריכות להיות ידועות לחתוכה כבר בעת הכתיבה. בכל מקרה, בהצצה בו בעניין אחר נתקלתי בנקודה שלא הכרתי והפתיעה אותי:

יוסף ישראלי, הרופא הממונה על המחוז הדרומי, סיפר כי נקבעה מדיניות של העברת עשרות ומאות ילדים מבתי חולים לבתי תינוקות רחוקים מהוריהם ומשם לאימוץ.

ההתייחסות לדברי ד"ר ישראלי מתוך המאמר של חתוכה

עדות מרשיעה שכזו היתה צפויה לקבל פרסום נרחב מצד טועני החטיפות, ומכיוון שלא הכרתי אותה, הופתעתי וניסיתי לברר את העניין, וגיליתי כיצד טעות מתגלגלת.

להמשיך לקרוא