האם המדינה לא הודיעה לדוד שוקר שביתו אותרה כמאומצת? עדות ישירה ונשכחת

המקרה של מרים שוקר הוא אחד הידועים בפרשת ילדי תימן. מלבד מקרה אחד נוסף שבו מוכר לציבור בעיקר הצד של ההורים המאמצים, המקרה של מרים שוקר הוא המקרה היחיד שבו ידועים לנו כל הגורמים לגביו: ילדה שנעלמה לאביה ונמסרה לאימוץ, אב ביולוגי שחיפש משלב מוקדם את ביתו, הורים מאמצים שאימצו את הילדה באמצעות בית משפט, ואיחוד מרגש בין הילדה ומשפחתה לאחר עשרות שנים. למקרה זה נלווה היבט נוסף – ועדת בהלול-מינקובסקי (וב"מ) שחקרה את הפרשה איתרה בעקבות תלונת האב את הבת המאומצת כבר ב-1967, אך לא חיברה אותה אל משפחתה. במשך שנים נטען שהאב הביולוגי כלל לא ידע שהועדה איתרה את ביתו. לפני קצת פחות משנתיים נחשף שוב"מ כן יידעה את המשפחה בממצאיה, ועכשיו הגעתי לעדות ישירה שסוגרת את הסוגיה הזו. 

מי שרוצה להתחיל מהרקע של הסיפור, את כלל פרטי המקרה הידועים פרסם הבלוגר המעולה א.א. קונספירציות בבלוג שלו ב-29.9.18, ופרטים רבים על המקרה פורסמו קודם לכן בפוסט שפרסמה נונה דולברג ב-8.4.18. מבלי התשתית שהניחו והמידע החדש שחשפו, הרשומה הזו לא היה נכתבת.

בעמ' 51 בדו"ח וב"ם סוכם המקרה של מרים שוקר כך:

על סמך המשפט לפיו האב לא יודע עד היום על עובדת האימוץ, הסיקו רבים שהועדה לא הודיעה למשפחה על איתור הילדה כמאומצת. בשנת 1986 נכנס לתמונה עו"ד זרח רוזנבלום, שביקש לסייע לפעילי הועדה הציבורית לגילוי ילדי תימן. לדבריו בפני ועדת החקירה הממלכתית ביוני 1995 [החל מעמ' 44], הוא הציע להם לקדם את הנושא באמצעות איתור וחיבור של ילד אחד להוריו באופן שיגייס את תשומת הלב התקשורתית. אחרי זמן קצר, באפריל 1986 פנה אליו האב דוד שוקר בבקשה לסייע בחיפושים אחר ביתו.

כלומר, לפי רוזנבלום, הוא זה שעדכן את האב והאח שמרים חיה ומאומצת, על סמך דו"ח וב"ם.

בעקבות מאבק שניהלו בסיוע רוזנבלום, השירות למען הילד איפשר למשפחה להעביר בסוף שנת 1988 מכתב למרים, והיא הסכימה לפגוש אותם ולחדש את הקשר איתם. חידוש הקשר לא פורסם בציבור, והועדה הציבורית לגילוי ילדי תימן הגישה את פרטי המקרה לועדת החקירה בראשות השופט שלגי שהוקמה בשנת 1988. בדו"ח שהגישה ועדת שלגי בסוף שנת 1994 כתבה [עמ' 240 בדו"ח, או 247 בקישור]:

כלומר, ב-1994, כשש שנים לאחר האיחוד, ומבלי לדעת שכבר שהאיחוד כבר התקיים, המליצה הועדה לגלות למשפחה את פרטי האימוץ.

כפי שחשף א.א. קונספירציות בפוסט שאליו קישרתי למעלה, כבר בקיץ 1968 המשטרה (וב"ם חקרה באמצעות המשטרה) הודיעה למשפחה במכתב שהילדה חיה ומאומצת, וקיבלה בתגובה מכתב תודה מאחיה של מרים, חיים שוקר. למרות זאת, הגרסה הנפוצה היתה שהמשפחה לא ידעה שמרים בחיים עד לשנת 1986. טענה זו הוצגה לציבור שוב ושוב, כעדות לאטימות של גופי החקירה שעסקו בפרשה ושל המדינה כלפי משפחות העולים שהתלוננו על היעלמות ילדיהן. כך למשל הוצגו הדברים על ידי רוזנבלום בתוכנית "עובדה" של אילנה דיין בשנת 1996:

רוזנבלום דבק בגרסתו לפיה האב והאח לא ידעו על האימוץ עד שאיתר עבורם את המידע גם בראיון לתוכנית המקור ששודר בדצמבר 2019 – גם לאחר שעומת עם המכתב למשפחה ועם תשובתו של האח משנת 1968.

הטענה שהמידע לא נמסר למשפחה, כנראה בהתבסס על גרסתו של רונבלום, מופיעה גם בספרו של שיפריס "ילדי הלך לאן" (עמ' 265-266), שיצא לאור בשנת 2019:

הטענה הזו מופיעה גם אצל אנשי עמר"ם. כך למשל הם שיתפו ביוני 2016 כמה שניות מתוך התוכנית של עובדה", עם הכיתוב [ההדגשה שלי]:

לענין ועדת בהלול-מינקובסקי, אנו נאלצים להזכיר כי אותם "יהודים טובים" מצאו את מרים שוקר אולם בחרו שלא לספר על כך למשפחתה שלא ידעה על האימוץ

גם אחרי חשיפת המכתבים של הועדה ושל האח חיים על ידי א.א. קונספירציות בחודש ספטמבר 2018, חזר על הטענה שלומי חתוכה, ממייסדי עמר"ם, בערוץ הכנסת במאי 2019 [הוידאו לקוח מתוך הפרק של "המקור"]:

ופעם נוספת בראיון לאולפן ynet בסוף חודש יולי 2019, כמעט שנה לאחר חשיפת המכתבים:

גם באתר עמר"ם, לפחות עד לחודש נובמבר 2018 תוארו הדברים כך [ההדגשה שלי]:

שוקר המשיך לחפש ולא ויתר, כתב מכתבים למשרדי ממשלה והגיש תלונות במשטרה, הגיע לוועדת הבדיקה הראשונה (מינקובסקי) וסיפר גם שם את אשר התרחש אך יצא בידיים ריקות. לאחר כמה שנים עו"ד ששכר את שירותיו הצליח להגיע לחומרי הוועדה החסויים וגילה את ממצאי הבדיקה- מרים שוקר חיה ונמצאת אצל משפחה מאמצת בישראל.

מתישהו מאז – אני מעריך שאחרי הפרסום בתוכנית "המקור" – עמר"ם עדכנו את הסיפור באתר, ועכשיו הוא מנוסח כך [ההדגשה שלי]:

שוקר  המשיך לחפש ולא ויתר, כתב מכתבים למשרדי ממשלה והגיש תלונות במשטרה,  הגיע לוועדת הבדיקה הראשונה (מינקובסקי) וסיפר גם שם את אשר התרחש אך יצא בידיים ריקות. בסיום עבודת הועדה קבעה הועדה כי מרים נמסרה לאימוץ חוקי ללא ידיעת הוריה, וכי יש להודיע את דבר האימוץ למשפחה ללא כל מידע נוסף. במכתב שנמצא בארכיון מודה המשפחה על המאמצים ומבקשת לקבל פרטים נוספים ולפגוש את הבת מרים, אך נראה שלא נענתה. רק לאחר שנים ארוכות הצליחה המשפחה, באמצעות עו"ד זרח רוזנבלום, לאלץ את המדינה להודיע למרים על אודות דבר אימוצה ועל כך שמשפחתה מחפשת אחריה.

לגלריית התמונות בעמוד נוספו צילומי המכתב של האח, חיים שוקר. למיטב ידיעתי, מעבר לעריכה הזו, שקורא רגיל לא יכול לדעת שנעשתה, עמר"ם לא פרסמו תיקון לטענתיהם שהועדה לא מסרה את המידע למשפחה, ולא נתנו קרדיט על חשיפת המכתב ל-א.א. קונספירציות או לתוכנית "המקור". מכיוון שחתוכה דבק בגרסת אי-מסירת ההודעה למשפחה עוד חודשים לאחר חשיפת המכתבים אצל א.א. קונספירציות, אני נוטה להעריך שאנשי עמר"ם נסוגו – בשקט מופתי – מטענת אי-מסירת ההודעה למשפחה רק לאחר שהם פורסמו בבמה מרכזית יותר, בתוכנית "המקור".

עניין זה עדיין לא פותר את התעלומה: אם המשטרה הודיעה למשפחה בשנת 1968 שבתם חיה כמאומצת, ואחיה של מרים החזיר מכתב תשובה, שמוכיח שההודעה התקבלה – מדוע נטען מאז שנת 1986 שהאב לא ידע שביתו אותרה כמאומצת? 

כהערת אגב, אולי יש מקום לציין שלמיטב ידיעתי, הטענה שההודעה לא הועברה למשפחה לא הושמעה לאורך השנים מפי דוד או חיים שוקר עצמם, אלא רק מפי עו"ד רוזנבלום והאנשים שנשענו על גרסתו.

עד לא מזמן שיערתי, בעקבות החלק השני של המכתב שכתב האח שייתכן והאב אכן לא ידע.

כמו שאתם יכולים לראות, האח חיים שוקר ביקש לשלוח את הפרטים שביקש [ולא קיבל] על אחותו לכתובת אחרת, מכיוון שהוא חשש שהוריו לא יוכלו להיזהר עם המידע ועלולים לגרום צער לאחותו. לאור זה, חשבתי שייתכן שהאח לא סיפר לאביו על המכתב שהתקבל בשנת 1968, והאב נותר בחוסר ידיעה עד לשנת 1986.

אלא שבימים האחרונים נתקלתי בעדות שלא הכרתי, שלטעמי מכריעה את העניין. בספטמבר 1986, עוד לפני הקמת ועדת שלגי, שודר בערוץ הראשון תחקיר בתוכנית "מבט שני" בנושא פרשת ילדי תימן. בשנת 2017 הוא שודר מחדש, כחלק מממשדר מיוחד של מחלקת התעודה של תאגיד השידור הציבורי". ומסתבר שכחלק מאותו תחקיר משנת 1986, התבצע ושודר ראיון עם האב דוד שוקר והאח חיים שוקר:

שימו לב מה מספר דוד שוקר [ההדגשה שלי]:

אח"כ נסעתי לפתח תקוה [בפתח תקווה פעלו חוקרי וב"מ. התצפיתן]. אמרו, לך לפתח תקווה, מי יודע, העיקר שהם יודעים איפה הילדים של ראש העין, שיש להם רשימה שם. נסעתי לפתח תקווה, חיכיתי. עד שבא קצין, זה שהוא אחראי על… בא, הוא התחיל לשאול אותי, חקר אותי גם כן.  אמר לי "תראה, הילדה יֶשנה, אנחנו יודעים איפה היא, רק לא יכולים להגיד לך איפה היא." אז הם הודיעו לי שהילדה מאומצת. "עכשיו אנחנו לא יכולים לעשות לך שום דבר." לא יודע. אז מה אני יכול לעשות?

כלומר – כבר בשנת 1986, לכל היאוחר חודשים ספורים לאחר הפגישה הראשונה עם רוזנבלום, האב דוד שוקר העיד בעצמו שקיבל את ההודעה שילדתו שנעלמה חיה ומאומצת. אבל הוא לא סיפר שהדבר נודע לו לתדהמתו לפני זמן קצר באמצעות עו"ד רוזנבלום – אלא ששמע זאת מפי החוקרים במשטרת פתח תקווה. כלומר – להבנתי אין ספק שהמדינה לא נמנעה מלמסור את המידע לדוד שוקר, והוא ידע שביתו חיה כמאומצת הרבה לפני שרוזנבלום הופיע ב-1986 ופתח את דו"ח וב"ם.

[תוספת 12.7.20 – בתיק ארכיון של מידע על ילדים מאומצים, עמ' 36-33, מופיע המכתב הראשון ששלח חיים שוקר לאחותו ב-3.11.1988. גם ממנו משתמע שהמשפחה ידעה שמרים אומצה כבר אחרי חקירת וב"מ:

]

אז מה מקור הטענה שדוד שוקר לא ידע על גורל ביתו עד שנת 1986? בהתחשב בעדותו של שוקר, אני נוטה להעריך שהמקור הוא רוזנבלום, שכפי שציינתי העיד בפני ועדת החקירה הממלכתית שהציע לפעילי הועדה הציבורית לגילוי ילדי תימן למצוא מקרה של איחוד ילד עם הוריו כדי למשוך את תשומת הלב התקשורתית. מה הסיכוי שבאופן מקרי יפנה אליו תוך זמן קצר דווקא דוד שוקר, ההורה היחיד שהמקרה שלו מתאים? לא אתפלא אם שוקר הופנה לרוזנבלום על ידי מישהו מהפעילים שהיה מודע לפרטי המקרה, ורוזנבלום יצר את גרסת הגילוי המאוחר של האימוץ כדי להגביר את הדרמה עבור ועדת החקירה הממלכתית או עבור התקשורת.

למרות קיומה של העדות הזו מפי שוקר ששודרה בערוץ הטלוויזיה היחיד בשנת 1986, הדבר לא הפריע להתפתחות הנראטיב על אי מסירת ההודעה. העדות הזו כנראה הוחמצה על ידי מערכת "עובדה" עשור מאוחר יותר. היא הוחמצה גם על ידי נתן שיפריס בספרו ה"מחקרי" על הפרשה, כנראה בגלל שהחל את פעילותו בנושא מאוחר יותר. למרות ששודרה פעם נוספת בשנת 2017, היא הוחמצה כנראה גם על ידי תחקירני תוכנית "המקור" (שלא עימתו את רוזנבלום מולה), ובאופן שצריך להיות יותר מפתיע, היא הוחמצה גם על ידי אנשי עמר"ם  שאמורים היו לעקוב אחרי פרסומים בנושא באופן קפדני יותר מאשר אני ושאר העוסקים בביקורת טענת החטיפה (שגם לא שמנו לב אליה או למשמעותה בזמן שידורה). בחלק העדכני של המשדר עצמו מבליח לרגע האתר של עמר"ם, ומרואיינים בו בהרחבה יעל צדוק מ"אחים וקיימים" (שפועל במקביל לעמר"ם) ובועז סנג'רו, שביקורתו (הבעייתית) על ועדת החקירה הממלכתית זכתה לחיבוק אוהד אצל עמר"ם. ובכל זאת, נראה שעמר"ם החמיצו.