יפה מאלאירי – האם עמר"ם יאמינו לעדות המשפחה או למסמך ארכיוני?

פסק הדין שדחה את העתירה של משפחת ירושלמי ועמר"ם לבג"צ, שניתן ביום ראשון השבוע (31.5.20) ולווה בפרסום ב"הארץ", "שיחה מקומית", ו"העוקץ", הביא אותי לפרסם את הפוסט הזה שנוגע למקרה, וחיכה אצלי כבר כמה חודשים.

לפני כשנה נחסמתי מלהגיב בעמוד הפייסבוק של עמר"ם, אחד מגופי ההפצה הראשיים של הטענה לחטיפת ילדי תימן. זה קרה כי שאלתי איך הם מסבירים סתירה בין עדות שהם פרסמו לבין עדות מוקדמת של אותה העדה, והם כתבו בתגובה שהעמוד שלהם "לא נותן במה לאנשים שמכנים את המשפחות שקרניות" (לא שאי פעם כיניתי את המשפחות שקרניות כמובן, אבל מילא).

ככלל, הטענה שלהם היא שעדות המשפחות עדיפה מבחינתם על מסמכי ארכיון מפוקפקים, ושיש להאמין לעדויות המשפחות. כמו שהגדירה זאת נעמה קטיעי [הדגשה שלי]:

מבחינתנו כשמסמך סותר טענה של ההורים, הדבר אומר שעלינו להיות חשדניים כלפי התיעוד הממסדי. […] אנחנו לא מוכנים להתייחס לקורבנות כאל חשודים, ולא מוכנים להתייחס אליהם כאל שקרנים[…]. כשאנחנו מפרסמים עדויות של משפחות אנחנו מבהירים – זו הגירסה של המשפחה. אנחנו לא מתקנים אותה ולא חוקרים אותם.

אלא שהמקרה של יפה מלאירי מגלה שגם הם מעדיפים את מסמכי הארכיון על העדות – במקרה שהם חושבים שהמסמך מחזק את טענת החטיפה. ולצד זאת, הם מתנהלים באופן מוזר עם עריכת המידע באתר שלהם, באופן שמקשה על הקוראים לזהות את העניין.

 

להמשיך לקרוא