באגף התקציבים תפנה שמאלה

על הקשרים המשונים בין מדיניות האוצר, מקומם של הערבים אזרחי ישראל, וחוסר הרלוונטיות של סדר היום התקשורתי מימין ומשמאל.

רגע לפני ששיקולים ספק מקצועיים במשרד החינוך נתנו למחנה "השמאל" להעביר עוד יום בבילוי החביב עליו (זעקת "פאשיזם" ותחושת נרדפות), שני רגעים לפני שערבי אזרח ישראל ירה ביהודים אזרחי ישראל ברחוב דיזינגוף, התקבלה כאן ההחלטה הכי דרמטית בנוגע למגזר הערבי בעשור האחרון, וכנראה יותר.

למרות שרבים מיריביה רואים בממשלה הזו ממשלת ימין צרה וקיצונית מכל קודמותיה, למרות שרבים מחבריה מראש הממשלה ומטה הפיצו אמירות גזעניות כלפי האזרחים הערבים לא פעם אחת ומחרפים ומגדפים את הנציגות הפוליטית הערבית מעל כל במה, בכל זאת עברה בשבוע שעבר בממשלה החלטה שתעביר למגזר הערבי תקציבים בקנה מידה שלא נראו כנראה מאז הסיפורים על ימי ממשלת רבין העליזים שכמעט גרמו לערבים אזרחי ישראל להרגיש שהם חלק מהחברה הישראלית ולהתאהב במדינה. ההחלטה היתה כנראה כל כך טובה, שהביקורת הכי משמעותית שראיתה משמאל כלפיה היתה ש"הממשלה נדרשה לשלוש ישיבות כדי לאשר אותה". ואם הבעיה העיקרית היא עם הפרוצדורה, כנראה שהתוכן דבש. מדובר לא רק בהעברת תקציבים בקנה מידה גדול באמת, אלא בכזו שמעוגנת במנגנוני הקצאת התקציב, מה שאמור להבטיח את התקציבים האלה גם בשנים הבאות ולהבטיח הקצאה שיוויונית. כדי לפצות על הפערים הקיימים, בחלק ממנגנוני התקצוב נקבעה גם העדפה מתקנת.

אז איך זה קרה בכל זאת? כי המדיניות הזו לא נקבעה בממשלת ישראל כמו שאתם מכירים אותה, אלא בגוף בעל המשילות הגבוהה יותר, הלא הוא אגף התקציבים של משרד האוצר. וגם זה אלמנט חשוב שהופך אותה למדיניות ולא להצהרה שתתמסמס. במילים של רון גרליץ [מומלץ מאוד לקרוא את הפוסט המלא. ההדגשות בציטוט שלי]:

זה נשאלתי הרבה: למה ממשלה כזו ימנית קבלה החלטה כזו ?

הסיבה העיקרית היא שבשנתיים האחרונות באגף תקציבים הגיעו להבנה עמוקה שהכלכלה הישראלית הולכת להפגע קשות אם הערבים לא ישתלבו בשוק התעסוקה. שנים מדברים על זה וכל הכלכלנים מציגים את הגרפים המבשרים עתיד שחור לכלכלה בלי שהערבים יכנסו לכלכלה.
אבל – ואת זה אני אומר באחריות ומתוך הכרות עומק עם הפקידות הבכירה באגף תקציבים והרבה שיחות עמם– ההבנה תאורטית הפכה אצל הצוות הנוכחי של האגף לתחושה של דחיפות. כמעט פניקה לגבי גורל הכלכלה בלי שהערבים יהיו חלק ממנה. והם מבינים שכדי שזה יקרה, חייבים לדאוג לצמצום פערים בחינוך (מגן מילדים ועד אוניברסיטה), בתשתיות, בתחבורה ועוד.
תחושת הפניקה הזו הניעה את עבודת מטה הכי מרשימה שהייתה אי פעם במשרדי הממשלה לבניית תכנית לצמצום פערים. התכנית נבנתה ע"י הרפרנטים באגף תקציבים באוצר והרשות לפיתוח כלכלי (החברה של איימן סייף). הם לקחו איזה חברת ייעוץ מצ'וקמקת שלא עשתה שם כמעט כלום. זה עבודה של הפקידות.
אז זו המוטיבציה. וזה בא אצלם בשילוב של מה שאני קורה "אי גזענות עמוקה". אין לי מושג למי הם מצביעים. בטח לא כולם למרצ או למשותפת. אבל יש אצלם ראייה מאוד לא גזענית כלפי הערבים.
[…]

למה סיכויי היישום גבוהים ?

טוב, זה הנושא הכי נתון במחלוקת. אני לא צופה עתידות אבל כן מומחה בעניינים האלה. הסיכויים גבוהים כי
לממשלה ולמדינה יש אינטרס כלכלי עמוק לקדם שילוב הערבים בכלכלה וברור שבלי סגירת פערים זה לא ייקרה. חד וחלק. זה עניין מבני ולא פרסונלי. ואינטרסים זה הגורם הכי משפיע במדיניות כלכלית.
[…]

• והג'וקר – האגף הכי חזק בכל משרדי הממשלה, אגף התקציבים באוצר, מקדם את זה. אומרים שהם יותר חזקים מהשרים. זה חצי הגזמה אבל גם חצי אמת. כשמדובר בהחלטת ממשלה שאגף תקציבים "נהרג" כדי להעביר והאגף מגויס ליישומה, זה מעלה דרמטית סיכויי היישום. חלק מהשרים והמשרדים לא רצו את התכנית אבל הם כבולים להחלטת ממשלה שלא תלויה ברצון הטוב שלהם. כי שמשרדי ממשלה לא מבצעים רפורמות שאגף תקציבים מעוניין בהן, האגף מתעלל בהם (באמצעות אי אישור דברים שהם רוצים) עד – שבחלק מהמקרים – הם מבצעים בניגוד לרצונם.

אז מעל לראש של הימנים "שונאי הערבים" שרוצים שהמדינה תהיה גזענית כמוהם, ומעל הראש של השמאלנים "אוהבי הערבים" שבטוחים שהמדינה היא גזענית כמו שהימנים "שונאי הערבים" היו רוצים שהיא תהיה, פועלת הזרוע השלטונית האמיתית של מדינת ישראל. ובזרוע הזו, שמנהלת מדיניות כלכלית כמו שעושה כל שלטון אפילו כשהוא דוגל כלפי חוץ במדיניות "אי-התערבות" שתאפשר לשוק לעשות את שלו, הבינו שהשוק בישראל מעמיק את הפערים שהיו קיימים בין אזרחים יהודים לערבים, והופך את האזרחים הערבים לעובדים פחות יעילים. אז הם הגיעו למסקנה שלטובת הכלכלה הישראלית יש צורך להתערב בשוק על מנת שהחברה הישראלית תהיה יותר שיוויונית כלפי אזרחיה הערבים, מה שיאפשר להם לייצר יותר ערך כלכלי עבור כולם.

וכך החליטו במשרד האוצר להפוך את החברה הישראלית לשיוויונית יותר כלפי אזרחי ישראל הערבים. בין זה לבין הליך דמוקרטי תקין היה מעט מאוד, אבל במקרה הזה, שהוא בהחלט לא  המקרה הרווח, האינטרס הרחב של אזרחי ישראל, יהודים וערבים, מקבל כאן שירות מעריצות האוצר. ואם וכאשר המדיניות התקציבים הזו תבוצע, והשילוב של אזרחי ישראל הערבים בחברה בישראל ילך ותגדל בזכות השיפור בתחבורה, בחינוך, בסדר הציבורי, בפעילות הכלכלית ובשאר התחומים שבהם נוגע העניין, המתאם בין הריבוד הכלכלי-חברתי והחלוקה האתנית בישראל ייחלש (הגם שהריבוד הכלכלי-חברתי עצמו צפוי להערכתי להשמר אם לא להתרחב), ואנחנו נגלה להערכתי אזרחים ערבים הרבה פחות אנטגוניסטיים כלפי החברה, וחברה שרואה יותר את אזרחיה הערבים כחלק שווה ובלתי נפרד ממנה. לפעמים, גם אם אלו פעמים נדירות, יש יתרון לעיוורון הכלכלי של התיאוריה הקפיטליסטית שבה דוגלים הבישופים בפקידות משרד האוצר. צריך לדעת להינות גם מהם, לפני שרצים לחזור לרקוד בפייסבוק לפי סדר היום של הקרקס התקשורתי המשותף לממשלת נתניהו, לתקשורת ה"עויינת" ולצועקים והמצקצקים מימין ומ"שמאל". לא תמיד יעשו באגף התקציבים את העבודה במקומנו.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “באגף התקציבים תפנה שמאלה

  1. פינגבק: על סדר היום: עובדים, רפואה ודיור, גז, ירקות וכפירה בכנסיית הניאו-ליברלים | עמדת תצפית

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s