הם כבר ישארו שם – על הטבות המס בפריפריה

לקראת הרחבה ניכרת (יותר מפי 2) של רשימת הישובים הזכאים שתושביהם זכאים להטבות במס ההכנסה, פרסם בנק ישראל (והפיץ הודעה לתקשורת שמיהרה לצטט) קטע ממחקר לגבי יעלות הטבת המס בפריפריה. המסקנות חושפות הגיון מחשבה מעניין ובעייתי לטעמי.

ראשית, חשוב לציין שהמחקר עצמו נראה רציני, ואין לי את הכלים או היכולת להתמודד עם הנתונים עצמם (אם כי כדאי לשים לב שהם מתייחסים לשנים 2003-2008. זה קצת רחוק, אבל הם חיפשו תקופה של שינוי בהטבות ומפקד אוכלוסין שמאפשר לבדוק את תנועת האנשים בין ישובים). אני מניח שגם המסקנות שנגזרות מהן הן סבירות, ועיקרן הוא שההטבות אינן יעילות במשיכת תושבים לפריפריה, ביחס לעלותן הכספית למדינה. נראית לי גם הגיונית למדי ההנחה שהגידול הדרמטי ברשימת היישובים הזכאים מ-182 לכ-430, יקטין את אפקט המשיכה של כל אחד מהם. אבל אני חושב שהבעיה נמצאת בהנחת המוצא שעליה נשענים בבנק ישראל:

ההנחה, וייתכן שכך זה גם מנוסח בהחלטה או בחוק שבו נקבעו הטבות המס, היא שמטרת ההטבות היא משיכת אוכלוסיה להגר מיישובים שאינם זכאים להטבות אל יישובים זכאים. אל מול ההנחה הזו, מציגים בבנק ישראל את הנתונים הבאים, שמראים את חוסר האפקטיביות של ההטבה: רק 10% מההטבות הגיעו לאנשים שהיגרו אל היישובים הזכאים (ולא בטוח שזה היה השיקול להגירתם לשם. המחקר כן מזהה השפעה לטובה על פרופיל המהגרים ליישובים הזכאים). כ-12% מההטבות הגיעו לאנשים שכנראה לא באמת גרים ביישוב שבו הם רשומים, כלומר מקבלים את ההטבה שלא כדין. כך שכשלושה רבעים מההטבה מגיעים למי שכבר התגוררו בישובים הזכאים, ו"שכנראה לא היו מהגרים מהיישובים המוטבים גם אלמלא קיבלו הטבות", ולכן מציעים כותבי המחקר להגביל את גובה ההטבה כדי לחסוך בעלות למדינה.

הטבות מס

ישובים באזור הצפון לפי הטבות המס בשנים שנבדקו. מתוך המחקר

וכאן בא לידי ביטוי לטעמי ההגיון העקום. מכיוון שהתושבים הזכאים לא יעזבו בגלל קיצוץ בהטבה, ניתן לקצץ בה ולחסוך עלות למדינה. אבל לטעמי ההגיון של ההטבה הוא אחר, והגיון כזה יכול להסביר גם את ההחלטה להרחיב מאוד את רשימת היישובים הזכאים, ובין השאר לכלול בה יישובים ערביים שלפי בנק ישראל לא צפויים למשוך אליהם הגירה:

הטבת המס לא נועדה רק כדי למשוך אוכלוסיה ליישובים האלה, אלא למעשה כדי לתת מעין "צ'ופר" או הטבה לתושבים על היותם תושבי הפריפריה, ולשפר את רווחתם [1]. ובהטבה הזו יש הגיון, כי החיים בפריפריה, גם אם עלות המחיה בהם בתחומים מסויימים (למשל מגורים) נמוכה יותר, גובים מחירים אחרים מהתושבים בה. חלקם מהמחירים הם כלכליים באופן ישיר וחלקם באופן עקיף, וכולם משפיעים על רווחתם ואיכות חייהם של תושבי הפריפריה: זמינות התעסוקה, ובעיקר המשרות המכניסות, נמוכה יותר. שירותי הבריאות פחות טובים, והנסיעה אליהם, כמו אל כל מקום אחר, יקרה יותר וגוזלת זמן רב יותר. הנגישות לתרבות נמוכה יותר ומקומות הבילוי נדירים יותר. התחבורה הציבורית דלילה יותר. התשתיות הציבוריות ברמה נמוכה יותר. אופציות הבחירה של חינוך איכותי נדירות יותר.

"השוק החופשי", כשלא מתערבים בו, נותן יתרונות לגודל ולריכוז האוכלוסיה. על מנת לשמר פער סביר בין איכות החיים במרכז ובפריפריה[2], יש צורך להתערב באופן פעיל לטובת הפריפריה, כדי להגביל את עומק הפער. הטבות המס האלה, כמו ההשקעות הייחודיות בסבסוד אספקת השירות הציבורי בפריפריה, הן הדרכים שבהן מתבצעת ההתערבות הזו, ובאמצעותן אומרת המדינה לאזרחים בפריפריה: "טוב לי שאתם שם, ושווה לי להשקיע בכם. אני לא רוצה לראות בכם את מי שגרים שם רק בגלל שאין לכם יכולת לעזוב."

***

[1] ההטבה מפחיתה את התשלומים למס ההכנסה אבל לא ניתנת למי שהתשלומים שלהם למס ההכנסה נמוכים מסך ההטבה המגיעה להם. המשמעות היא, וכותבי המחקר מציינים זאת, שהיא ניתנת בעיקר לבעלי הכנסות גבוהות, וגדלה ככל שההכנסה (וחבות המס) גדלה. במובן הזה, בתמונה הפנימית של הפריפריה ההטבות במס ההכנסה מגדילות את הפערים בין התושבים. כדאי לציין שבאופן כללי, הטבה במס ההכנסה מטיבה יותר עם בעלי הכנסות גבוהות. בישראל הכנסה משכר חייבת במס מהשקל הראשון, אבל נקודות זיכוי כלליות יוצרות מצב שבו תשלום מס הכנסה משמעותי מתחיל מרמת שכר של כ-5,000 ש"ח. המשמעות היא שמי שמשתכר פחות מכך לא יהנה כלל מהטבת מס כזו, ובהתחשב בכך שהשכר החציוני בשנת 2014 היה כ-6,700 ש"ח ושרמת השכר בפריפריה נמוכה יחסית למרכז, ניתן להניח שכמחצית מהתושבים בפריפריה לא יהנו כלל מהטבה במס הכנסה.

[2] כדאי לשים לב שלמרות השימוש במושגים "פריפריה" ו"מרכז", החלוקה הרלוונטית מבחינה חבתית-כלכלית היא לאו דווקא החלוקה הגיאוגרפית. יש בפריפריה הגיאוגרפית "בועות" של איכות חיים גבוהה (שבד"כ נשענות על התקבצות של תושבים בעלי הכנסות גבוהות, שמאפשרות להם לכסות על מרחקי הנסיעה והשלמת הפער באיכות השירותים), ויש במרכז הגיאוגרפי "בועות" של רמה סוציו-אקונומית של הכנסה ורווחה פריפריאליות. במובן הזה, אני חושב שאת ההטבות לפריפריה צריך לחלק לא רק לפי רכיב גיאוגרפי, אלא גם לפי רכיב סוציו-אקונומי, שיפחית את ההטבות לתושבים מבוססים בפריפריה הגיאוגרפית, ומצד שני יקנה הטבות לתושבי הפריפריה הסוציו-אקונומית שגרים במרכז הגיאוגרפי. דבר זה יביא לשילוב אוכלוסיות ממצב סוציו-אקונומי שונה ויקטין את הנטיה לריבוד לפי מקום המגורים, שנוטה להעמיק את הפערים בין אוכלוסיות "חזקות" ל"חלשות".

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s