ובנתיים באירופה…

סקרנות כלכלית, קצת למתקדמים, אבל אני מקווה שאת הנקודות המרכזיות יוכלו להבין גם מי שלא מבינים הרבה בכלכלה (וחבל, כי זה תחום שראוי להבין בו). מי שחושש, יכול לדלג לחלק שמתחיל בכוכבית, ולהסתפק בניסיון להסביר מה זה בכלל אג"ח.

אודי מנור כתב לפני כמה ימים בתגובה לרשומה הזו את התגובה הבאה [קיצרתי טיפה]:

וזה עוד כלום… ולמי שאין זמן רצון מחשב או חשק להשקיע שעתיים, יכול להסתפק בכמה דקות צפייה בתכנית הבידור האקטואלית של ג'ון סטיוארט, שחוץ מזה שהוא מצחיק מאד, הוא מביא מידע עדכני ואמין. פשוט כנסו לאתר שלו, jon stewart, ובמקום בו עושים חיפוש באתר הקלידו את המספר 7.7.
נגלה למאזינים ש-7.7 טריליון – ולא 700 מיליארד בלבד – הוא הסכום שנתנה ממשלת ארה"ב למערכת הפיננסית. עד לא מזמן כולנו ידענו על ה-700 מיליארד, ומסתבר שזה יותר מפי 10. פי 11 ליתר דיוק. וזה לא הכל… מסתבר שאת הסכום הזה הלוותה הממשלה ברבית של 0.01%, והמערכת הפיננסית מלווה חזרה לממשלה ברבית של 3%. שוק חופשי כבר אמרנו?

אני הוספתי שם את הדברים הבאים:

למי שמתעניין, המידע על הסיפור שאודי הזכיר נמצא כאן (והוא גם הופיע בפינת "עסוק במספרים" שלי לכמה ימים): http://www.bloomberg.com/news/2011-11-28/secret-fed-loans-undisclosed-to-congress-gave-banks-13-billion-in-income.html
את הקטע של ג'ון סטיוארט (מומלץ! מומלץ! מומלץ!) רואים כאן: http://www.thedailyshow.com/full-episodes/thu-december-1-2011-bob-costas

והכל היה נשאר באזור התגובות, אם לא הייתי מקבל יומיים אח"כ דיווח רבעוני מהגוף שמנהל את ההון (הלא גדול) שההורים שלי חסכו בשבילי (בסופו של דבר, כמעט כולנו קפיטליסטים). הדיווח לא כולל כמובן את הנתונים לגבי כמה תשואה הם הצליחו להשיג על הכסף, או כמה מתוכו הם הפסידו, וגם לא כמה מתוכו הם לקחו כדמי ניהול. אבל הוא כן כולל סקירה של המתרחש בכל מיני תחומים בכלכלה העולמית. אז באירופה…

הבנק המרכזי של אירופה העניק את הלוואה הגדולה בהיסטוריה בסך של 489 מיליארד יורו ל שלוש שנים בריבית של אחוז. כ 300 מיליארד יורו מההלוואה שימשו את הבנקים לצורך החלפת חוב קצר לחוב ארוך ואת היתרה הם מחזיקים בפיקדון אצל הבנק המרכזי האירופאי בריבית של 0.25% שזה CARRY TRADE שלילי אך אנחנו נתמקד פה בחצי הכוס המלאה שהיא שמרנותם של הבנקים והורדת המינוף.

כלומר הבנק המרכזי באירופה עשה תרגיל דומה לזה של הבנק הפדרלי בארה"ב כדי להציל את המערכת הבנקאית. אם מתרגמים מכלכלית לעברית את הביטוי "לצורך החלפת חוב קצר לחוב ארוך" מקבלים משהו כמו "למנוע מהם להגיע למצב של חדלות פרעון ופשיטת רגל". הרי המשבר האמיתי באירופה הוא הסכנה שהבנקים יקרסו. המדינות תמיד יוכלו להחליט באופן חד צדדי שהן מפסיקות לשלם ו/או יוצאות מגוש היורו, ויכולות רק להרוויח מכך. אבל הרי אי אפשר באמת לתת לבנקים לפשוט רגל, כי המחיר של קריסת המערכת הכלכלית גבוה מדי. מה שכן, נראה שהבנק המרכזי האירופי לא פראייר, ועל החלק מההלוואה שהם הפקידו אצלו הוא משלם אפילו פחות ריבית מזו שהוא גובה על ההלוואה (וצריך לבדוק הוא גובה אחוז לשנה או אחוז לשלוש שנים, ממה שאני הצלחתי להבין, זו הריבית השנתית, והיא צמודה לשער הריבית של הבנק המרכזי).

אבל גם הבנקים לא פראיירים. מה הם עושים?

הבנקים האיטלקיים הגדולים (יוניקרדיט ואינטסה) הנפיקו אג"ח בסכומים דמיוניים (7.5 ו 12 מיליארד יורו בהתאמה). מרבית ההנפקה נרכשה עי גופים הקשורים בבנקים האלה.לפיכך, אנו מעריכים שההנפקה הזו היא במטרה לספק ערבויות לבנק המרכזי וזאת במטרה לקבל את ההלוואה לשלוש שנים. לדעתנו זה גם ההסבר לכך שההנפקות האחרונות של ספרד ואיטליה זכו להצלחה. הבנקים קונים את האג"חים של המדינות כדי לקבל תמורתם את ההלוואות מהבנק המרכזי כשהבעיה היא, שאין להם דרך אחרת לספק ערבויות אך הצד השלילי הוא הגדלת המינוף של הבנקים הנ"ל.

אם אני מבין נכון את מה שכתוב פה, הבנקים:

א) מגייסים המון כסף באמצעות מכירת אג"ח שלהם לגופים "מקורבים להם", כלומר לוקחים הלוואה גדולה.

ב) מציגים את הכסף הזה (שהוא חוב כלפי אחרים) כערבות כדי לקבל מהבנק האירופי הלוואות גדולות עוד יותר.

ג) משתמשים בכסף הזה כדי לגלגל החזרים של חובות קודמים שלהם במטרה להימנע מפשיטת רגל, וגם כדי לקנות אג"ח של ממשלות אירופאיות, שהריבית עליהן כנראה גבוהה מהריבית שהם משלמים לבנק המרכזי.

אני מבין מזה שבסה"כ, החובות באירופה מחליפים ידיים אבל לא נפתרים, חוץ מכך שהבנק המרכזי מרכז אצלו את החובות האבודים שמכונים "נכסים מפוקפקים", בעיקר אג"ח של מדינות אירופה. זה יכול לסלול דרך להחלטה של שמיטת חובות, שעליהם יכול לוותר הבנק האירופי המרכזי בקלות רבה יותר מאשר הבנקים הפרטיים, ובלי לפשוט את הרגל (כי הוא "מדפיס" את המטבע) [עדכון 3.1.12: יש כאן טעות שלי. הפנו אותי למאמר ולפיו לבנק המרכזי האירופי אסור להדפיס כסף עבור הממשלות. אני כנראה אכתוב משהו נוסף על משבר החוב באירופה בתקופה הקרובה, ואתייחס לזה שם] . אבל באופן כללי, המינוף של הבנקים האירופאיים עולה, כלומר בועת החוב האירופית רק הולכת ומתנפחת.

עניין צדדי באותו העולם של להטוטנות פיננסית וארגוני טרור בחליפות:

שנאת הסיכון ממשיכה לעלות והדבר מתבטא ב"ריצה" של המשקיעים לאג"ח ממשלת ארה"ב שזוכה לביקושי שיא בהנפקות, האג"ח של ארה"ב ל10 שנים נסחר בתשואה של 1.95%.*

אלה אגרות החוב של אותה הממשלה שסוכנות הדירוג S&P הורידה את דירוג האשראי שלה בחודש אוגוסט, ובסוף נובמבר סוכנות הדירוג Fitch עדכנה את תחזית הדירוג שלה מ"יציב" ל"שלילי" בטענה שהתקציב שלה לא מספיק טוב. אבל השוק מצביע ברגליים, ותשואה של 1.95% זו ריבית נמוכה יותר מהריבית שאני מקבל על פיקדון לשנה בבנק. כלומר כסף בטוח.

אבל ארגוני הטרור הכלכלי האלה עסוקים עכשיו במקומות אחרים. למשל באירופה…

סוכנויות הדירוג בעולם (Fitch  ו S&P) הורידו את תחזית הדירוג של צרפת מ"יציב" ל"שלילי". נזכיר שהורדת דירוג של צרפת תכביד מאד על גרמניה (תורמת מספר 1 לקרן החילוץ) ותוריד את דירוג האשראי של קרן החילוץ. פגיעה בדירוג האשראי של קרן החילוץ תעלה את עליות המימון שלה ושל מדינות אירופה.

מי שרוצה לקרוא את הסקירה המלאה, יכול למצוא אותה כאן.

* נסיון זהיר להסביר את הדבר הזה שנקרא אג"ח והתשואות על אג"ח, עד כמה שאני הצלחתי להבין:

גוף מסויים מעוניין לגייס כסף. כדי לעשות את זה, הוא מוכר "אגרת חוב" (אג"ח), שמשמעותה היא פיסת נייר שאומרת: קיבלתי ממך X כסף היום, ואני מתחייב להחזיר לך X כסף+Y אחוז ריבית בעוד Z שנים. עד כאן מדובר בהלוואה פשוטה, שיכולה לקחת ממשלה או חברה (ואז מדובר באג"ח "קונצרני", כלומר של "קונצרן"), וההבדל היא שהיא הלוואה ממשקיעים שונים, ולא מבנק (למרות שגם בנק יכול כמובן לרכוש אג"ח כהשקעה) התשואה על אג"ח כזה אמורה להיות פשוט אחוז הריבית שעליו התחייב הלווה.

הסיבוך מתחיל בגלל שההלוואות האלה הן סחירות. כלומר, אני יכול לרכוש את ההלוואה הזו מהמלווה (שמחזיק באג"ח), ואז הלווה יצטרך להחזיר את ההלוואה אלי כשיגיע מועד התשלום. ברגע שהאג"ח עצמו הפך לסחורה שניתנת למכירה, צריך להיווצר מנגנון שיקבע את המחיר, וכמובן שהמחיר תלוי בביקוש לאג"ח. אם הוא נחשב בטוח, הרבה אנשים ירצו לקנות אותו, והמחיר יעלה. אם הרבה אנשים ירצו למכור אותו (כי הם רוצים כסף זמין להשקעה באפיקים רווחיים יותר, או כי הם חוששים שהלווה לא יעמוד בהחזר ההלוואה, מה שנהוג לכנות בימינו "תספורת", ובעברית: "לוויתי ממך 100 שקל ועכשיו אין לי מאיפה להחזיר, אז בוא נסכם שאני אחזיר לך רק 30 ש"ח, או שלא תראה ממני שקל), המחיר ירד.

אבל גם אם המחיר של האג"ח משתנה, גודל ההלוואה שתוחזר נשאר קבוע. כדי להסביר את חישוב התשואה (כלומר הרווח על האג"ח), ננסה להדגים מספרית.

אם למשל ארה"ב מוכרת אג"ח (כלומר לווה כסף) בערך של 100$ לשנה (בד"כ אג"ח הוא לטווח ארוך יותר, אבל ככה אני לא מסתבך עם החישובים) בריבית של 3%. בסוף השנה היא תחזיר למי שמחזיק את האג"ח 103$. מכיוון שארה"ב עדיין נחשבת לכלכלה גדולה וחזקה, להלוות לה כסף נראה עניין בטוח. בגלל הטלטלות בשווקים והמיתון בכלכלה הריאלית, הרבה אנשים מעוניינים להחזיק ביד אג"ח של ארה"ב, ולכן הם מוכנים לשלם אפילו 101$ עבור האג"חים האלה שנמכרו במקום ב 100$, ולהסתפק בקצת פחות  2% ריבית על ההשקעה. לכן נגיד שאגרות החוב של ממשלת ארה"ב נסחרות בתשואה של 1.95%.

לעומת זאת, ממשלת יון שמכרה גם היא אג"חים של 100 יורו בריבית של 3%, מודיעה על בעיות בכלכלה שלה, שמקורן בכל מיני הסברים רציונליים לפיהם בארבע השנים האחרונות כל אזרחיה לקו בעצלנות כרונית מצערת מאוד. מכיוון שיש בעיות בכלכלה (ומכיוון שממשלת יון, החברה בגוש היורו לא יכולה להדפיס את המטבע שבו היא לקחה הלוואה ובכך "למחוק" את החוב ללא טרחה), נוצר חשש שהיא לא תצליח לעמוד בתשלום החזר ההלוואה. עכשיו כל מי שמחזיק ביד אג"ח של ממשלת יון רוצה למכור אותה ולהעביר את כספו לאפיק השקעה יותר בטוח, אבל מעט אנשים רוצים לקנות אג"ח כזה. מי שהלווה 100 יורו ליון וחושש שהיא לא תוכל להחזיר יותר מ 60 יורו (ואין לו צבא שיכול לכבוש את יון ולגבות את החוב בכוח), מוכן למכור את האג"ח שלו אפילו ב 80 יורו כדי להגביל את ההפסד. הוא ימכור אותו למשקיעים יותר הרפתקנים, שמאמינים שיקרה איזה נס (היונים יקומו פתאום מהטברנות ויחזרו להיות חרוצים, או שהאיחוד האירופי יציל אותם כדי שהבנקים הגרמנים לא יפשטו את הרגל) והממשלה אכן תשלם 103 יורו בסוף השנה, או לפחות 85, מה שכבר יתן לו תשואה טובה יותר מזו שהיה מקבל על אג"ח של ארה"ב. מכיוון שהוא קנה ב 80 יורו התחייבות לקבל בעוד שנה 103 יורו, אנחנו נגיד שהאג"ח הזה נושא תשואה של בערך 25%.

עכשיו, מכיוון שאין בעולם לא ארוחות חינם ולא פעילות כלכלית ריאלית שצומחת ב 25% בשנה, ההנחה המקובלת היא שאף אחד שלווה כסף באמצעות אג"ח לא יחזיר יותר מ 10-12 אחוז תשואה, וכל אג"ח שנסחרת לפי אחוז תשואה גבוהה יותר מכונה "אג"ח זבל", כלומר אג"ח שמייצג הלוואה שכולם צופים שלא תוחזר במלואה. אבל בכל זאת, יש מי שיקנה "אג"ח זבל", בעיקר משתי סיבות אפשריות (לא כולל את האפשרות שהוא בנק מרכזי שנדרש להציל גופים שהנפיקו אג"ח שהפכו להיות אג"ח זבל או גופים שהשקיעו המון כסף באג"ח שהפך לאג"ח זבל ועומדים בפני פשיטת רגל). סיבה אפשרית אחת היא הערכה שהמצב לא כל כך גרוע כמו שנדמה, ושההחזר בכל זאת יתן תשואה טובה יותר מאפיקי השקעה אחרים, גם אם לא את מלוא התשואה התיאורטית. סיבה אחרת יכולה להיות הערכה שההערכות לגבי המצב עצמן עתידות להשתפר, מה שיאפשר לקונה למכור הלאה את האג"ח למישהו אחר בעתיד במחיר גבוה יותר מזה שבו הוא רכש את האג"ח. במקרה כזה הוא עשה את הרווח שלו, וגלגל את תפוח האדמה הלוהט למקום אחר, ולא מעניין אותו אם יום אח"כ הלווה יודיע שהוא לא ישלם.

אני מקווה שזה הסבר טוב לגבי הבסיס של העניין. אני נמנע מלהכנס לתחום המורכב יותר של נגזרות וסחר עתידי, שמשמעו הימורים על עליה/ירידה של ערך האג"חים הסחירים.

מי ששרד עד כאן יכול לפנות אלי לקבל צל"ש, ואולי למד משהו שישפר את הבנת העולם שלו. יותר מ 1,500 מילים בעידן האינטרנט, ואפילו בלי לשבור את הרצף עם תמונות. השם ירחם…

מודעות פרסומת

12 מחשבות על “ובנתיים באירופה…

    • בחמש מילים: "לרסן את המגזר הפיננסי הספקולטיבי".
      עכשיו צריך לפרט יותר, נכון?
      צריך לפעול להקטנת כוחה של הפעולה הספקולטיבית אל מול הפעילות הכלכלית היצרנית. אני מבין שלמדת כלכלה, אז אני מרשה לעצמי להשתמש במושגים בלי להרחיב עליהם יותר מדי (למרות שאני חושש שהם לא בהכרח נכללים בלימודי כלכלה סטנדרטיים). מספר צעדים, לא דווקא לפי סדר חשיבות:
      א) "מס טובין" או מס דומה שיהפוך עסקאות מטבע קצרות טווח לבלתי משתלמות.
      ב) מיסוי בורסה שיהפוך סחר מניות קצר טווח לבלתי משתלמת. קיינס מציע את זה כאמצעי למלחמה בספקולציה ב"התאוריה הכללית של ריבית תעסוקה וכסף".
      ג) רגולציה הדוקה על בנקים וגופי השקעות, כולל החלת יחסי הלימת הון נמוכים יותר, הגבלת יכולתם "להדפיס כסף" באמצעות מתן אשראי בלתי מבוקר, הרחקתם מפעילות בשווקי סחורות ריאליים, איסור על פעילות בתחום הנגזרות (או הכפפתו לחוקים הלרוונטיים למה שהוא באמת: תעשיית הימורים).
      ד) פירוק סוכנויות דירוג האשראי הקיימות (ולטעמי, גם השלכת מנהליהן לכלא). הקמת גופי דירוג בלתי תלויים שנושאים באחריות על איכות הדירוג שהם נותנים. כיום סוכנויות הדירוג מקבלות את ההכנסה מהגופים אותן הן מדרגות, ומשמשות כשוט פוליטי בידי המגזר הפיננסי כנגד ממשלות העולם.
      ה) הקמה מחודשת של גוף בינלאומי לויסות כלכלי בדומה לתוצאות הסכמי ברטון-וודס, עם השיפורים הנדרשים (מכיוון שההסכמים היו פשרה שהגבילה את יכולת הגופים האלה למלא את תפקידם).
      ו) רפורמה מקיפה בלימודי הכלכלה באקדמיה, ופירוק ההגמוניה הניאו-ליברלית על הדוגמות התיאולוגיות שלה ועדת הכהנים שהיא מכשירה.
      ז) העלאה מסיבית של המיסוי על הון, וחזרה למדיניות של מימון באמצעות גביית מס במקום מימון באמצעות לקיחת הלוואות. מדיניות הפחתת המיסים וגיוס הכספים החסרים באמצעות הנפקת אג"ח היא אחד הגורמים המרכזיים למשבר האשראי הנוכחי.
      ח) הנפקה מחודשת של אג"ח ממשלתיות מיועדות כאפיק השקעה בטוח עבור חסכונות הציבור, שיפנה את הכסף הזה מחוץ לשוק הספקולטיבי אל השקעות ציבוריות בתשתית ורווחה.
      ט) צעד "קיצוני" ומפחיד, אבל מתבקש והוגן: הלאמה של המוסדות הפיננסיים והבורסות, ויצירת מוסדות פיננסיים קואופרטיביים. ההלאמה הזו מתבקשת משתי סיבות: הראשונה היא ההגינות בכך שלא ראוי שגוף שחולץ ע"י ממשלה או בנק מרכזי מפשיטת רגל ישאר בבעלות הפרטית של מי שהביא אותו למצב הזה. השניה היא שהמוסדות האלה יושבים על ברז החמצן של הכלכלה, עמדה שמקנה להם שליטה אפקטיבית על החברה כולה. לא ראוי שעמדה כזו תוחזק בידיים פרטיות.
      זה אולי נשמע קיצוני, אבל זו עמדה ציונית הולמת, או בדברי הרצל (שהבין הרבה מאוד בפוליטיקה, וכנראה שגם מספיק בהחלט בכלכלה) על מדינת היהודים הנשאפת:
      "אנו סוגרים את הבורסאות מיד לאחר היבנותן! לשון אחרת, אנו מתקינים זכות מונופולין לבורסאות. כן, כל סחר הממון נעשה קנין המדינה. בראשונה עלתה מחשבה זו על דעתי רק לשם החינוך החדש של עמנו. ואולם ככל שהרעיון הזה גמל בקרבי, כן נוכחתי יותר ויותר מצדדים שונים, כי המונופולין בבורסה נכון הוא. ע"י כך אנו שולטים גם בתאוות המשחק, בלי להשמיד את הספקולציה הבריאה. וראשית כל הננו מנהלים את האשראי המדיני שלנו בלי להיות תלויים באנשים פרטיים."
      במקום אחר:
      "אותו הסדר של בורסה-לכספים להנהיג גם בבורסאות לתבואה, בהמות, סחורות, כמול לגבי כל עניין העשוי לשמש משחק [כלומר ספקולציה. א.ב.צ]. ההכנסות ממונופולין זה משמשות מקור חשוב לצרכי המדינה."

  1. קראתי והחכמתי.
    שזה הכי קרוב ללחוץ "אהבתי" שאני יכול לעשות – מכיוון שאני לא רשום ב wordpress

  2. והרשומה הזו נשלחת בעוד 3 דקות לכ-60 סטודנטים אומללים. ואם עשרה אחוז מהם ישרדו את 1500 המלים ויעבירו לעוד חבר אחד שלהם, שיעביר לעוד חבר אחד שלהם שיעביר לעוד חבר אחד שלהם, נקבל בסוף היום עוד בערך 100 אזרחים מתוסכלים נוספים. ומי יודע, אחד מהם יהיה פקיד בכיר באוצר בעוד חמש שנים, או יתחתן עם הבת של נגיד הבנק העולמי, או יצור קשר בנסיבות עלומות עם מישהו מהבית הלבן, והחגיגה הזו תפסק או תבלם או משהו דומה אחר. או שלא. אבל לפחות נמות בידיעה שעלינו לא עבדו, שלנו לא מכרו לוקשים של שוק חופשי וכן הלאה.

    • אודי, אני מודה שאין לי שום דרך לדעת כמה צלחו את הדברים עד הסוף, אבל מבחינת כמות הסטודנטים שלפחות ניגשו לראות מה מסתתר מאחורי הקישור, המצב טוב בהרבה מ 10%…

  3. דווקא צלחתי את הרשימה בהנאה ואני מודה לך עליה מאוד.
    אבל, בעיני, כמובן, עם כל הסדר שאתה עוזר לעשות בפינה הזאת, התמונה הכוללת היא של ברדק אטומי, שמשרת רק את החזקים. ככה זה כשלאנושות, שהיא כלכלה אחת מכל בחינה אובייקטיבית, יש 150 מטבעות שונים של 200 מדינות "ריבוניות", ואין, פשוט אין בנק מרכזי אחד, אין ממשלה אחת. שוק עולמי חופשי ללא שום ריסון למעט הגנות מקומיות סמליות שנותנות הממשלות הלאומיות לתושביהן, הגנות שבסופו של דבר הן בלתי יעילות בתוך כל הברדק, שלא לדבר על כך שאינן צודקות.

  4. אבשלום שלום
    פוסט מציין ודי ברור. (דרך אגב בסקירה הפניתי לכול המקורות על 7.7 טריליון)
    הערה על האגחי"ם. לפעמים התרגיל להרוויח הוא לפני ההנפקה. למשל יוון היא בצרות ואז מכניסים אותה לצרות יותר גדולות כדי שהריבית על האג"ח שלה התעלה ליותר מ7% כי מי קונה האג"ח המסוכן של יוון צריך פיצוי גבוה. קונים את האג"ח שלה ב7% אחוז ריבית. ביום הפירעון לחוצים על הגופים הפיננסים והפוליטים, הן ביוון והן בבנק המרכזי, שיוון חייבת לעמוד בכול התחבותייה כולל האג"ח של הריבית 7% כדי לשמור על היציבות ולהבטיח לשווקים שיוון היא מדינה אחראית ולהחזיר את הכסף. וכך עושים 7% אחוז ריבית מהצרות של יוון ומאזרחים שלה הנאלצים לשם את החוב של יוון כדי לעמוד במחויבותה.

  5. יופי של רשומה!
    למרות שאני די חזק בתחום הראלי, בד"כ אני מאבד את הידיים והרגליים בכל הקשור לכלכלה, מה שגורם לי לחשוד, כמו שאמר עודד, שהכל "ברדק אטומי" וכו'.
    אני מאלה ששרדו את הרשימה ומרגיש שסוף סוף הצלחתי להבין משהו.
    קשה לי לומר דברים ברמה הכלכלית-טכנית. אבל במישור הערכי / מוסרי, אולי ניתן לנסח עקרון פשוט האומר שיש לצמצם ככל הניתן את היכולת להרוויח ע"י גרימת הפסד לאחרים.
    לפי עקרון זה, לדוגמא, ראוי למכור מנייה ברווח עקב השתבחות של חברה / מוצר וכו' (מכיוון שהשתבחות זו באה גם בזכות קניית המנייה), אבל לא ראוי להרוויח על מנייה כסף שמישהו אחר הפסיד. הדבר נכון לדעתי גם כשהמפסיד ידע שהוא מסתכן ועלול להפסיד, אבל הוא נכון שבעתיים כאשר המפסיד הוא לדוגמא חוסך לפנסיה.
    אבשלום – האם מה שאני אומר הוא טריוויאלי? האם לזה אתה מתכוון בדוגמאות שאתה נותן? אם כן אני שמח, כי לפי מה שאתה כותב, אכן ניתן לתרגם את העיקרון לחוקים כלכליים-טכניים.

    • שלום אריה
      להבנתי "הברדק האטומי" הוא חזות הדברים שנוצרה ונוצרת במתכוון על מנת להרחיק את רוב הציבור מהבנה בתחום הכלכלי, ולכן גם מהיכולת להביע את דעתו ולנהל פוליטיקה רצינית בנושא. במצב הזה רק "מומחים" יכולים להביע את דעתם הלא אובייקטיבית בנושא. בגלל זה אני חשוב שרצוי מאוד להשתדל ולפתח הבנה בסיסית של הנושא, כדי לפזר את מסך החול.
      אני מבין שהכלל המוסרי שאתה מציע הוא פחות או יותר מה שאני כיוונתי אליו בצעדים הטכניים: איסור רווח מפעילות ספקולטיבית שמהווה הימור או ספסרות (וספקולציה בקנה מידה גדול היא הימור מוטה, כלומר ספסרות), ולאסור בצורה חריפה יותר עשיית רווח מהימור בכספי אחרים (והסיטואציה החמורה היום היא שהמהמרים בכספי גוזרים את התשלום עבור שירותיהם לא מתוך הרווחים שהם מקנים לחוסכים, אלא מתוך כלל הסכום בו הם מהמרים, ללא קשר לרווח/הפסד לחוסך).
      אני חושב שבמובן מסויים, מה שאתה כותב הוא טריוויאלי, כמו שהרבה אמיתות כלכליות (ולא רק כלכליות יראו לנו טריוויאליות), ובכל זאת תחת מסווה של "ברדק" ו"מורכבות" מתנהלת מדיניות מנוגדת לאמת הטריוויאלית הזו, בשירות אינטרס של קבוצת מיעוט. למשל הרווח העצום והביטחון הכלכלי של מי שעוסקים בהימורים טהורים במסווה של השקעה, אל הרווח הנמוך והמאוד לא בטוח של מי שעוסק בפעילות כלכלית שמייצרת תוצרים בעלי ערך אמיתי.

    • תודה. אני לא חושב שזו היתה הברקה גדולה, מכיוון שהדברים כבר היו באוויר, ומכיוון שכשבאים לפתור את הבעיות שיצר שוק פיננסי חופשי מדי, כנראה שהפעולה הסבירה היא להתחיל להגביל אותו, כלומר להקשות על ניידות ההון.
      דרך אגב, מעניין לראות שזו יוזמה צרפתית-גרמנית, בזמן שממשלת אנגליה מתנגדת. אני מניח שזה רומז על הכוח של המרכז הפיננסי של הסיטי בפוליטיקה הבריטית. ואם אנחנו כבר כאן, אפשר לראות אולי הבדל מעניין בטיפול במשבר בין אנגליה לבין היבשת. ממשלת אנגליה הלאימה במהלך המשבר כמה מהבנקים הגדולים כדי להציל אותם מפשיטת רגל, ונראה שהיא ממשיכה לנקוט בעמדה מגינה על האינטרסים שלהם. צרפת וגרמניה, דרך האיחוד האירופי, מנסות להציל את הבנקים שלהם באמצעות סיוע לגורמים החייבים להם (יוון, פוטוגל, איטליה וכדומה) מבלי להלאים אותם, ומקדמות מדיניות שתפגע באינטרסים שלהם בזמן הקצר, אבל תאלץ אותם להתנהל בצורה אחראית יותר (כלומר להתבסס יותר על השקעות ופחות על ספקולציה) בטווח הרחוק. החיסרון הוא שאת הסיוע לחייבים הן מנסות לעשות בתוך הסד הניאו-ליברלי שמכתיב קיצוצים, ולא באמצעות עידוד צמיחה ריאלית. ככל שהדבר לא יצליח, כך יתגבר הלחץ לבצע שמיטת חובות. אם עד אז החובות האלה ירוכזו אצל הבנק המרכזי האירופי, זה יהיה תרגיל פיננסי פשוט יחסית. אם לא, אולי יצטרכו להציע פיתרון ישיר לבנקים, שיכול להתבטא גם בהלאמה.

  6. פינגבק: “מחקו להם חובות של מיליארדים” – משחקים “חפש את הפרזיט” | עמדת תצפית

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s