"ו'יני (איפה) ידידה?" – הטעיית מסמכי הקבורה ומשמעותם של המסמכים

החלטתי להציג עוד סצנת הטעיה קצרה שמופיעה בסרט שמופיעה "ו'יני (איפה) ידידה?" ששודר בערוץ 'כאן 11' במוצ"ש האחרון (7.2.26). בשונה מהדוגמה הקודמת, כאן ההטעיה היא קלה מאוד לחשיפה, ולא דרשה מאמץ מיוחד. בחלק השני נוכל לדבר על מסמכי הקבורה והפטירה בתיקי חקירת המקרה ועל משמעותם. 

 

חלק ראשון – ההטעיה בהצגת מסמכי הקבורה

הסצנה הקצרצרה המדוברת מתחילה בדקה 18:12, ומסתיימת בדקה 18:20

הדובר בסצנה הוא ד"ר (לסוציולוגיה) דניאל דה מלאך, שסוקר בפני יוצרת הסרט את המסמכים המתעדים את הקבורה של ידידה ג'ובני. הוא אומר שם כך:

"יש פה רשיון קבורה, שם הנפטר "ידידיה בן אריה", זה מ-1967."

המשפט יוצר את הרושם שרשיון הקבורה הוא מסמך לא אמין ולא רלוונטי, אולי מפוברק. פה אני רוצה לציין, שלשאלתי דה מלאך השיב שהוא לא יודע/לא זוכר האם זה משפט שהוא בעצמו אמר ברצף, או שיוצרת הסרט ערכה את דבריו וחיברה דברים שונים – אבל הוא לא הסתייג מנוסח המשפט – כך שאני לא יודע מי משניהם אחראי להטעיה הזו. מה שברור, ורואים את זה גם בגרפיקה של המסמכים שמלווה את הסצנה, הוא שהמשפט שמוצג בסצנה לא מתאר את רשיון הקבורה, אלא  שני מסמכים שונים. ברשיון הקבורה מופיע השם הנכון, והוא לא משנת 1967 אלא ממועד פטירתה בשנת 1950.

–

–

שני המסמכים האלה נמצאים בתיק החקירה של המקרה בועדת בהלול מינקובסקי (וב"ם) (תיק 000r2i1).

המסמך הראשון הוא צילום רשיון הקבורה:

–

בשונה ממה שנאמר בסצנה, השם ברשיון הקבורה הוא (כמעט) השם המדוייק: "ידידיה בת יחיא גובני". הכתובת היא בית-ליד (בית חולים לילדים). הגיל הוא 5 חודשים (גילה של התינוקות). זהו מסמך מזמן אמת ולא משנת 1967, ואין ספק שפרטיו תואמים לפרטי המקרה. רשיון קבורה הוא מסמך שמופק על ידי לשכת הבריאות, בעקבות קבלת הודעת פטירה רשמית מבית החולים, ומהווה את האישור עבור החברה קדישא לבצע את הקבורה (למשל, במקרה של חשד לאירוע פלילי הדורש נעיכוב של הקבורה לצרכי החקירה, לא יינתן הרשיון עד לביצוע החקירה הנדרשת).

המסמך השני, מ-1967 הוא "תעודת קבורה" שהופקה עבור חוקרי וב"ם ע"י החברה קדישא נתניה, שמאשרת שהקבורה המדוברת רשומה בספרים שלהם. החברות קדישא הפיקו את האישורים האלה עבור וב"ם ככל הנראה בגלל שלוב"ם לא היתה את היכולת הטכנולוגית לצלם את ספרים הרישומים שלהן במקום, והחברות קדישא היו זקוקות לספרים האלה לצרכיהן ולא יכלו לאפשר לחוקרי וב"ם לקחת אותם אליהם. ועדת החקירה הממלכתית, בשנות ה-90, כבר ידעה לצלם ספרים כאלה וליצור לעצמה עותק מצולם מהם.

–

במסמך זה אכן נרשם השם בצורה שגויה: "ידידיה בן אריה גובני", אבל הדבר החשוב הוא שבשונה ממה שנאמר בסצנה, ברשיון הקבורה מופיע השם האמיתי, והוא לא מ-1967, אלא ממועד הפטירה בשנת 1950.

 

חלק שני: הרחבה לגבי המסמכים המדוברים, ומשמעותם 

לשני המסמכים האלה אפשר להוסיף שני מסמכים נוספים לגיבוי:

מסמך אישור הפטירה של החברה קדישא מגובה ברישום במחברת הקבורה שלפיו הופק האישור. עותק מצולם של דפי קבורת הילדים מתוך המחברת הזו שמור בתיק 000wl9z. בעמ' השני בתיק מופיע רישום הקבורה המדובר, במספר 13 בין שאר הרישומים של הנקברים בשורה א' של חלקה א':

רישום הקבורה בבית העלמין בנתניה.

ולמי שמתעניין במקורה ואמינותה של המחברת הזו, בנו של איש החברה קדישא הציג אותה בפני חברי ועדת החקירה הממלכתית, כאשר ביקרו בבית העלמין ב-5.2.1996. לדבריו, אביו העתיק אותה מתוך רישומי החברה קדישא לאחר שנכנס לתפקיד בשנת 1950, כדי לארגן את המידע באופן מסודר. ביקור הועדה תועד בקלטת וידאו השמורה וזמינה לצפיה בתיק 000h9l5, ושם ניתן אפילו לראות, בדקה 7:34, את צילום הדף הספציפי הזה במחברת, ובו רישום הקבורה של ידידה.

רישום הקבורה של ידידה במחברת החברה קדישא, בשורה מס' 13.

הרישום במחברת מעיד שהשגיאה ברישום השם "ידידיה בן אריה" לא קרתה בזמן יצירת מסמך אישור הקבורה בשנת 1967, אלא כבר במועד רישום הקבורה. אני מעריך שמקורה בכך שמי שעשה את הרישום הניח שהשם ידידיה, כפי שהופיע כבר ברשיון הקבורה, הוא שם של ילד זכר. ושמקור הטעות בשם האב נובע מהקרבה בין צורת הרישום בכתב יד של השמות "יחיה" ו"אריה" – במיוחד בהנחה שהרישום נעשה על סמך מסמך אחר שבו הכתב לא היה ברור מספיק, ואולי מתוך העתק קופי של מסמך.

 

רשיון הקבורה מגובה ברישום בפנקס הפטירות של משרד הבריאות, שבדומה לרשיון הקבורה נעשה בלשכת הבריאות על בסיס הודעת פטירה רשמית שהתקבלה מבית החולים. הרישום בספר הפטירות מוזכר כבר בתיק וב"ם, בדמות תעודת פטירה שהופקה עבור חוקרי הועדה במשרד הפנים, על סמך הרישום שאותר בפנקס הפטירות. בתיק חקירה המקרה של ועדת החקירה הממלכתית (תיק 0009kfp) נמצא בעמ' 15 צילום העמוד הרלוונטי מפנקס הפטירות עצמו (שמופיע גם כאילוסטרציה בסרט, בדקה 15:33).

–

 

משמעותם של המסמכים:

הרישום הזה בפנקס הפטירות, כמו רשיון הקבורה והרישום במחברת הפטירות של החברה קדישא, מוכיחים ששני המסמכים שהוצגו בסרט לא "פוברקו" בדיעבד כחלק מהחקירה. פטירתה של ידידה בת יחיא ג'ובני תועדה בזמן אמת בשלושה מסמכים שונים ובשני גופים שונים, בשניים מהם בשמה המדוייק – ולאלה אפשר להוסיף גם את התיעוד מזמן אמת של הפטירה במסמכי בית החולים. הופעת הרישום מזמן אמת בפנקס הפטירות של משרד הבריאות ובמחברת הקבורה של החברה קדישא, בין שמותיהם של נפטרים אחרים שאינם קשורים לפרשה, היא תיעוד שלא ניתן למעשה לפברוק בדיעבד. התיעוד הזה גם מרוקן מתוכן את הטענה של דה מלאך המופיעה בסרט לפיה הרישומים בלשון זכר בחלק מהמקומות בגיליון סיכום המחלה של ידידה ג'ובני מבית החולים מעיד על כך שמשהו במסמכים "מפוברק לגמרי". אין ברשימות הרציפות האלה אף ילד אחר שפרטיו מתאימים לגליון סיכום המחלה, או ילד אחר בשם "ידידיה בן אריה" שאליו יכול להתייחס תיעוד הקבורה. על מנת לקבל את התזה של דה מלאך לפיה ייתכן שידידה לא נפטרה ונקברה כפי שעולה מהתיעוד, נצטרך להניח לא רק יצירת מסמכים כוזבים לחלוטין בזמן אמת על ידי בית החולים והעברתם ללשכת הבריאות, אלא גם שהחברה קדישא בנתניה היתה מוכנה ליצור רישום קבורה פיקטיבי ולהקצות חלקת קבר עבור קבורה שכלל לא בוצעה, על סמך רשיון קבורה שהגיע ללא גופה לקבור.

ולסיכום – למרות השגיאה שנפלה ברישום השם בחברה קדישא, ולמרות ההטעיה באופן הצגתם בסרט, מסמכי הפטירה אינם מזוייפים, ולא פוברקו בדיעבד במהלך החקירה. הם מתעדים את גורלה ומקום קבורתה של התינוקת ידידה, בחלקת הילדים המדוברת בבית הקברות בנתניה.