הריעו לתחרות! או: איפה מסתתר קטר הצמיחה של המשק?

משרד הכלכלה ומשרד האוצר, בין השאר בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג, מקדמים מדיניות של חשיפת המשק הישראלי לייבוא, מתוך הנחה שהדבר יביא להוזלת מחירים ולהתייעלות הייצור בישראל. ראש אגף יבוא מכס ותקינה באיגוד לשכות המסחר טוען שבעקבות החשיפה

תעשיות מקומיות שנחשפו, בעיקר כאלה שהיו מוגנות  מינהלית ומכסית,  עברו תהליכי התאמה והתייעלות,  כדי לעמוד בתחרות עם היבוא.

דו"ח בנק ישראל האחרון קובע שלפחות בנוגע ליעילות הייצור, אין קשר לחשיפה לייבוא.

בתוך דו"ח בנק ישראל לשנת 2013, שהתפרסם בסוף חודש מרץ האחרון, יש פרק העוסק בהשוואת הפיריון לעובד (היחס בין מס' העובדים לתוצר, שהוא מדד טוב למדי ליעילות הייצור) של הייצור בארץ לעומת הייצור במדינות ה-OECD, באופן כללי, ויותר חשוב, לפי ענפים.

אז מה אומר הדו"ח? (הדגשות שלי)

איור 1

האיור מלמד כי קיים מתאם חיובי בין שיעור היצוא בתפוקת הענף לבין פערי הפריון (כשהם לטובת ישראל).

מה הסיבה למתאם הזה?

סיבה אפשרית לתופעה היא שענפי היצוא מתמודדים עם תחרות עזה יותר מאשר חלק מהענפים המוכרים לשוק המקומי. לכן יש לאחרונים פחות תמריץ להתייעל, במיוחד אם היבוא המתחרה נמוך יחסית להיקף התפוקה המקומית.

אבל:

כפי שמראה איור 2, אין עדות לקשר כזה: לא נמצא מתאם בין פער הפריון לבין שיעור היבוא המתחרה בסך התפוקה. הפער בפריון אמנם שלילי למשל בענף המזון, תחום שבו יש שיעור נמוך של יבוא מתחרה, אך הוא שלילי גם בענפים שבהם היבוא המתחרה מהווה יותר מחצי מהתפוקה הנמכרת בישראל, למשל ענפי ההלבשה, העור, העץ, הנייר, והדפוס וההוצאה לאור.

איור 2למה אין קשר בין פער פיריון לבין התחרות מול ייבוא?

ייתכן שאין קשר חיובי בין שני המשתנים משום שגם בענפים אלה יש למעשה מעט תחרות בגלל בלעדיות של היבואן, או משום שפריון גבוה של הייצור המקומי אינו מצדיק כניסה של יבואן מתחרה.

אני רוצה לחזור על שני ההסברים שמציע בנק ישראל להיעדר הקשר בין החשיפה לייבוא לבין ייעילות הייצור בארץ:

א. לא נוצרת תחרות כי חשיפה לייבוא היא לעיתים לא יצירת תחרות, אלא יצירת מונופל של יבואן במקום של ייצור.

ב. לא נוצרת תחרות מכיוון שהייצור בארץ גם ככה יעיל מספיק, וליבואנים אין יכולת להתחרות בו.

אז באיזו סיטואציה נוצר במשק הישראלי ייצור יעיל יותר מהממוצע ב-OECD? מה הסוד של הענפים שמייצרים יעיל יותר ובהתאמה גם מייצאים יותר מהתוצר שלהם לחו"ל?

סיבה אפשרית שנייה לכך שנמצא קשר חיובי בין שיעור היצוא בתפוקת הענף לבין פערי הפריון – ענפי היצוא הבולטים מנצלים את היתרון היחסי של ישראל בתחום ההון האנושי והחדשנות. כפי שנכתב בדוח זה בעבר, המשק הישראלי מתאפיין בשניוּת (דואליות): מצד אחד קיימים בו ענפי יצוא עתירי הון אנושי וחדשנות, ומצד שני – ענפים שסובלים מנחיתות. נשאלת השאלה האם הדואליות הזו יוצאת דופן בעולם.

לוח 1 מוצא סימנים ברורים לכך.

מה ההבדל בין הענפים המצליחים לבין הענפים הסובלים מנחיתות?

הנתונים מישראל על התפתחות מלאי ההון לעובד עקביים עם פיגור הפריון בענפים המוכרים בעיקר לשוק המקומי. […] בין 1995 ל-2011 חל גידול מהיר ועקבי במלאי ההון לעובד בענפי התעשייה המייצאים, בשעה שבענפים האחרים גידולו היה מתון בהרבה, ובסוף התקופה הוא אף היה אפסי. מתינות העלייה בענפים אחרים אלה יכולה לנבוע מכך שהתפוקה השולית של ההון נמוכה בהם, בין השאר בגלל חולשת ההון האנושי שמצאנו בהם. מתינות זו מתבטאת כמובן בגידול איטי של הפריון לעובד, אך היא עלולה גם לשקף איטיות בהטמעה של חדשנות טכנולוגית.

כלומר – הענפים הייעילים מפעילים הרבה הון ביחס לכמות העובדים, כלומר טכנולוגיות ייצור מתקדמות יותר. למה זה לא קורה בענפים האחרים?

החלק האחר של המשק, לעומת זאת, אינו מנצל כהלכה את היתרון של ישראל בתחום זה. הענפים שנותרו מאחור הם ענפים עתירי עבודה שמצליחים להתבסס על כוח עבודה זול יחסית, הודות לריבוי הטבעי המהיר בישראל והודות לשימוש בעובדים זרים המשתכרים שכר נמוך.

ולכן, כיצד כדאי לקדם את כלכלת ישראל?

חשוב להמשיך ולטפח את ענפי היצוא עתירי ההון האנושי והחדשנות […] מצד שני, ייתכן שהפוטנציאל המשמעותי יותר לשיפור הפריון במשק טמון דווקא בענפי תעשייה שאינם מייצאים הרבה לעת עתה, ובוודאי בענפים בלתי סחירים כמו ענף הבנייה, ענף המסחר והחלק המסורתי יותר של ענפי השירותים שקיומם מחויב המציאות. לשם מימוש הפוטנציאל בהם יש לגבש וליישם מדיניות שתגדיל את ההיצע של עובדים בעלי השכלה רלוונטית להם, תעודד בהם הטמעה של החזית הטכנולוגית[1], ותגביר את הסתמכותם על עובדים בעלי מיומנויות והון אנושי.

[1] דוגמא לעידוד שכזה היא המימון שמספק המדען הראשי במשרד הכלכלה לשם הטמעה של תהליכי ייצור חדשניים בענפים המסורתיים, לצד עידוד המחקר והפיתוח של חדשנות מקורית.

בקיצור – פוטנציאל הצמיחה של ישראל נמצא לא דווקא בתעשיית ההיי-טק המתקדמת, אלא בענפים אחרים, שסובלים היום מכוח עבודה זול מדי, שהופך את ההשקעה בהתייעלות טכנולוגית ללא כדאית עבור השוק הפרטי, ולכן כדאי שהממשלה תסייע להם, הן בעידוד השקעה בהתייעלות פסיכולוגית, והן בהשקעה בחינוך והכשרה מקצועית, שתכין להם כוח אדם מיומן ו"יקר" שמסוגל לנצל טכנולוגיות מתקדמות גם בענפים שבישראל סובלים כיום מנחיתות.

 

 

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “הריעו לתחרות! או: איפה מסתתר קטר הצמיחה של המשק?

    • אני לא ראיתי בפרק הזה התייחסות לשאלה של איגודי עובדים. באופן כללי, אני חושב שבתעשייות הייצור המתקדמות (אני לא מדבר על חברות התוכנה ואינטל) יש יחסית הרבה התאגדות, בודאי ביחס לענפים הפחות מתקדמים. אבל לא ראיתי שבנק ישראל מתייחס לזה.

  1. מרתק! ניתוח מדויק, סוציאל דמוקרטי ומקדם של הכלכלה הישראלית. הניסיון להקים מחדש את החברה הישראלית חייב להכיל בתוכו את הניסיון לשקם את הכלכלה שלה. שיהיה לנו בהצלחה ושנה טובה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s