קול מן העבר: " פיגור הערבים משמש, לדבריו, מכשול רציני בדרך ההתקרבות וההבנה בין שני העמים"

מקבץ רשומות מתוך הספר "בדרך אל השלום" – אוסף דיווחים וסקירות של אליהו ששון, איש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת.

אני עומד במגע מתמיד עם אישים ערבים בארץ-ישראל ובארצות השכנות. כמעט שלא עובר יום בלי שתהא לי פגישה עם ערבי. איש-שיחי הוא פעם מנהיג ופעם עתונאי, שופט, סוחר, חקלאי או אדם מן הרחוב. אין אני זוכר שיחה עם ערבי, שלא דובר בה גם על ארץ-ישראל והיחסים היהודיים – ערביים. כן אין אני זוכר, שעבר עלי יום אחד מאז מלחמת-העולם הקודמת ועד היום בלי שעיינתי בעתון ערבי, ארץ-ישראלי, סורי, עיראקי או מצרי. איני זוכר, אם במשך תקופה זו יצא ספר ערבי חשוב אחד שלא הצצתי בו וניסיתי לשוחח על-אודותיו עם אחד האישים הערבים המשכילים.

תרגיל קונסטרוקטיבי (?) בדה-קונסטרוקציה של השיח

בטקסט שיובא בהמשך, שאותו מצאתי במרחבי המרשתת, שיניתי את הכותרת ושם הכותב, והחלפתי באופן שיטתי  ועקבי  לאורך הטקסט (בנוסף לתיקונים המתבקשים בשמות התואר והשם) ארבעה ביטויים מרכזיים. מכיוון שהטקסט הוא ארוך, אפשר לעצור אחרי שאתם מרגישים שהבנתם את הרעיון.

אני מזמין את הקוראים לענות על 4 שאלות (אפשר בתגובות):

א. האם היית מגדיר/ה את הדברים בצורתם הנוכחית כפוגעניים או אף גזעניים?

ב. האם את/ה מסוגל/ת לזהות את ארבעת הביטיויים שהחלפתי, ומה היו הביטויים המקוריים?

ג. האם בגרסתו המקורית של הטקסט, לפני החלפת הביטויים, היית מגדיר/ה את הדברים כפוגעניים או אף גזענים?

ד. במידה וענית תשובות שונות לשאלות א' וג', מהי להבנתך הסיבה ו/או ההצדקה להבדל ביחס כלפי הדברים?

***

המדריך למוסלמי בתרבות הרצח / עמר

 

אם אתה מוסלמי, אתה חלק מתרבות הרצח. אני יודע… זה נשמע גרוע. אתה לא רוצח, בהכרח. אבל אתה עשוי (לא בכוונה) להנציח את הגישות וההתנהגויות שאליהן מתכוונים שאומרים תרבות הרצח.

אתה אולי חושב, "רק רגע, עמר! אתה לא מכיר אותי, מוסלמי! אין מצב שאני הולך לתת לך להגיד שאני איזה תומך ברצח. זה לא אני,אחי!"

אני לגמרי מבין איך אתה מרגיש. זו פחות או יותר הייתה התגובה שלי

קול מן העבר: "מביאים המנהיגים בסוריה בחשבון את היהודים כגורם בעל השפעה […] שאפשר להסתייע בכשרונו, בהשכלתו, במומחיותו ובאמצעיו לפיתוח כל ארצות הפדרציה.

מקבץ רשומות מתוך הספר "בדרך אל השלום" – אוסף דיווחים וסקירות של אליהו ששון, איש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת.

אני עומד במגע מתמיד עם אישים ערבים בארץ-ישראל ובארצות השכנות. כמעט שלא עובר יום בלי שתהא לי פגישה עם ערבי. איש-שיחי הוא פעם מנהיג ופעם עתונאי, שופט, סוחר, חקלאי או אדם מן הרחוב. אין אני זוכר שיחה עם ערבי, שלא דובר בה גם על ארץ-ישראל והיחסים היהודיים – ערביים. כן אין אני זוכר, שעבר עלי יום אחד מאז מלחמת-העולם הקודמת ועד היום בלי שעיינתי בעתון ערבי, ארץ-ישראלי, סורי, עיראקי או מצרי. איני זוכר, אם במשך תקופה זו יצא ספר ערבי חשוב אחד שלא הצצתי בו וניסיתי לשוחח על-אודותיו עם אחד האישים הערבים המשכילים.

קול מן העבר: "כך איחדו הערבים את כל המיעוטים בהתנגדות לכל סידור במזרח התיכון, אשר יעמיד מיעוט לאומי או דתי שהוא תחת שלטונה של מדינה ערבית"

מקבץ רשומות מתוך הספר "בדרך אל השלום" – אוסף דיווחים וסקירות של אליהו ששון, איש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת.

אני עומד במגע מתמיד עם אישים ערבים בארץ-ישראל ובארצות השכנות. כמעט שלא עובר יום בלי שתהא לי פגישה עם ערבי. איש-שיחי הוא פעם מנהיג ופעם עתונאי, שופט, סוחר, חקלאי או אדם מן הרחוב. אין אני זוכר שיחה עם ערבי, שלא דובר בה גם על ארץ-ישראל והיחסים היהודיים – ערביים. כן אין אני זוכר, שעבר עלי יום אחד מאז מלחמת-העולם הקודמת ועד היום בלי שעיינתי בעתון ערבי, ארץ-ישראלי, סורי, עיראקי או מצרי. איני זוכר, אם במשך תקופה זו יצא ספר ערבי חשוב אחד שלא הצצתי בו וניסיתי לשוחח על-אודותיו עם אחד האישים הערבים המשכילים.

קול מן העבר: מדינות ערב והפלסטינים – "אסור להקריב את עניני כל המזרח הערבי לשם הצלת קומץ קטן של ערבים"

מקבץ רשומות מתוך הספר "בדרך אל השלום" – אוסף דיווחים וסקירות של אליהו ששון, איש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת.

אני עומד במגע מתמיד עם אישים ערבים בארץ-ישראל ובארצות השכנות. כמעט שלא עובר יום בלי שתהא לי פגישה עם ערבי. איש-שיחי הוא פעם מנהיג ופעם עתונאי, שופט, סוחר, חקלאי או אדם מן הרחוב. אין אני זוכר שיחה עם ערבי, שלא דובר בה גם על ארץ-ישראל והיחסים היהודיים – ערביים. כן אין אני זוכר, שעבר עלי יום אחד מאז מלחמת-העולם הקודמת ועד היום בלי שעיינתי בעתון ערבי, ארץ-ישראלי, סורי, עיראקי או מצרי. איני זוכר, אם במשך תקופה זו יצא ספר ערבי חשוב אחד שלא הצצתי בו וניסיתי לשוחח על-אודותיו עם אחד האישים הערבים המשכילים.

בעין העדשה – תמונות מהשבוע האחרון

א. ניצלתי פקק אימתני בצומת תל-יוסף כדי לשכנע חברים לעקוף את הפקק בטיול בדרך נוף רמת צבאים. זה עלה לנו כנראה ברבע שעה נוספת על מה שהיתה לוקחת הזחילה בפקק, אבל בתמורה קיבלנו טיול נוף יפה באחד האזורים האהובים עלי, וגם צילמתי את התמונה הזו:

פריצה. ברזל ומים על בטון.

עדכון מיומני הרצל

שלום לציבור המבקרים בעמדה.

למי שכבר יודע ולמי שלא, במסגרת פרוייקט הדיגיטציה אני עוסק בתקופה האחרונה בהעלאת מבחר קטעים ממחברות היומן של בנימין זאב הרצל.

אז רק רציתי לספר שבימים אלה ממש השלמתי את העיסוק במחברת הראשונה, בה אפשר למצוא עדות לראשית עיסוקו של הרצל ברעיון הציוני, מכתבים ראשונים לברון הירש, לרב גידמן ולביסמרק, שברי רעיונות לגבי מבנה החברה העתידית, ואת "הנאום אל הפמליא" (או "הנאום אל הרוטשילדים")

בעין העדשה – קיץ

א. חוף דדו בהפסקת אש, רוח לא נעימה. הים סחף כנראה את החול, והציף את רגלי סככות הצל.

שערי ים ושערי שמים

כִּי שֶׁקֶט הוּא רֶפֶשׁ – בין שקט למאבק אלים בכתבי עמירה הס

בשנת

פעם נהגתי לקרוא את הטורים של גדעון לוי את עמירה הס ב"הארץ". כשהם עסקו בהבאת עדויות מחיי היום-יום של הפלסטינים, היה אולי בדברים ערך (הגם שניתן וראוי היה להטיל ספק באמינות העדויות). אבל ככל שהם מנסים להסביר את המציאות, נחשף ההיגיון או מערכת הערכים העקומה שלהם. טור של עמירה הס לדוגמא.

מלחמה שאף פעם לא די לה?

מאחורי מסך העשן של הדברת האינסופית בתקשורת, שינויים תודעתיים שיצרו בילבול מושגים, ו"הפסקות האש" שלא מפסיקות את האש, די קשה להבין איפה אנחנו עומדים, מה קורה עכשיו, ולאן אנחנו הולכים. הנה ניסיון להסביר את פיסות המציאות שאני חושב שאני מצליח להבין.

חשיפת מנהרת הברחה בדרום הרצועה, 2006. פעילות המנהרות הזו מנעה את המצור על החמאס, והריסתן ע"י מצרים בשנה האחרונה עומדת ברקע לכל המהומה של החודשיים האחרונים. צילום: דובר צה"ל