הבולדוזר והרפרנט

לרגל פטירתו של אריאל שרון, מביא שר התשתיות לשעבר, יוסף פריצקי עדות אימים ממפגשו של הבולדוזר של הפוליטיקה הישראלית ואימת המזרח התיכון עם רפרנט צעיר של משרד האוצר.

והנה העדות, כפי שהופיעה ב-ynet. ההדגשות שלי:

הדוגמא השנייה ישנה עוד יותר והיא מתייחסת לתקופת כהונתי כשר התשתיות הלאומיות. בתפקיד זה הייתי אחראי גם על משק המים ועקב כך על משק הביוב. בישראל הייתה בעייה קשה של ניקוז וביוב במגזר הלא יהודי. יום אחד נתכנסה הממשלה והחליטה להקציב סכומי כסף ניכרים לפתרון ושיקום מערכות הביוב והניקוז במגזר זה. נקבעו תוכניות לביצוע, לוחות זמנים, הוכנו מכרזים ורק דבר אחד לא היה… כסף.

ראש הממשלה דאז, אריק שרון ז"ל, זימן ללשכתו את כל הנוגעים בדבר. בצד אחד של השולחן ישבו ראש הממשלה ומנכ"ל משרדו, אני ומנכ"ל משרדי, מנהל רשות המים, מנהל מינהל הביוב, ועוד ועוד. מן הצד השני ישב אדם אחד בלבד. האדם האחראי באגף התקציבים על מימון הפרויקט הזה. בלשון המשרד – "הרפרנט".

"מה קורה?" שאל ראש הממשלה. "מדוע אין כסף? הרי תיקצבנו באופן מיוחד את הפרויקט הזה?" נציג האגף, מבלי למצמץ, השיב לו: "אדוני ראש הממשלה. אתם תיקצבתם אבל אני לא חייב לשלם. אתה ודאי יודע שאין עלינו חובה לממן את ההוצאה. זו רק הרשאה להתחייב. לא חובה להתחייב." ובאותה נשימה הוסיף "אם תסכים לוותר לי (ממש כך! לי!) על תקצוב אחר אולי נסכים לממן חלק מן הפרויקט הזה".

אריק שרון הטיח באגרופו בשולחן שכמעט התפרק. המאפרה שהייתה מונחת עליו עפה לתקרה. פניו היו סמוקות מחימה וזעם: "איך אתה מעז לדבר אליי כך?" הרעים בקולו. "אני דורש מימון עכשיו. תיכף ומיד! בלי חכמות! שמעת?"

אריק שרון מול יריבים מאיימים פחות

אריק שרון מול יריבים מאיימים פחות

שריר לא זז בפניו של הרפרנט. במבט זגוגי הביט בנו, קיפל את מסמכיו והלך. אתם בוודאי מנחשים כמה כסף קיבל הפרויקט הזה.

אריק שרון כבר אינו בין החיים ואני כבר לא בפוליטיקה. מנכ"לי משרדינו עזבו את השירות הממשלתי. והרפרנט? הוא מכהן בתפקיד בכיר מאוד במשרד האוצר.

אמרו על שרון שנהג להמרות את פי מפקדיו ולעשות לפי הבנתו. לפי המשפט של פריצקי, זו בדיוק "רוח המפקד" שנושבת במסדרונות האוצר. בין החושפים את שמו של הרפרנט לשעבר והבכיר דהיום יוגרל אות יקיר העמדה מדרגה שניה.

***

נ.ב.

אם כבר הזכרתי את שרון, וברוח "אחרי מות", אני מציע לזכור שלמלחמות גנרלים ולמאבקים פולטיים יש שני צדדים. שלפעמים, כשהתקשורת שוחטת אותך זה לא מעיד על כמה רע אתה כמו על כך שמעשיך מאיימים על עמדותיו של המחנה הפוליטי הדומיננטי בתקשורת (ולהפך). שפוליטקאי עושה מה שהוא יכול יותר מאשר מה שהוא היה רוצה, ולכן תמיד יפסיד לפעיל האידיאליסטי במבחן הטוהר אך ינצח אותו במבחן ההשפעה. במילים פשוטות, אני חושד שהוא היה פחות רע מהצורה שבה שני המחנות הקיצוניים מנסים לתאר אותו. פעולתו ארוכת השנים בזירה הפוליטית-מדינית מורכבת מאוד, ואני ממתין להיסטוריון רציני שיעמיד אותו במבחן ההיסטוריה, שעדיף בעיני על מבחן הכותרת בעיתון וההפגנה בכיכר.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s