"מסוכן יותר מהפוליטיקאי" – על פקיד האוצר ומקומו בדמוקרטיה

 

מתישהו התחילו ללמד בפקולטות לכלכלה את הטענה שהכלכלה היא מדע מדוייק, ולכן היא לא מייצגת שקול כוחות חברתי אלא חתירה לאופטימיזציה שטובה "לכולם". התובנה המתבקשת מכך היא שמכיוון ש"הפוליטקאים" הם טיפוסים חסרי אחריות שדואגים לאינטרס הצר של הבוחרים שלהם (במקרה הטוב) ולטווח הקצר של הקדנציה בלבד, צריך להציל את הכלכלה מידם, ולהקטין את התערבותם בניהולה לטובת מדיניות שיעצבו "מקצוענים" נטולי פניות. הבעיה היא שאני לא זוכר כלכלן שנבחר בבחירות דמוקרטיות להנהיג מדינה. כדי להציל את הכלכלה מהפוליטיקאים, היו צריכים הכלכלנים להשתמש בשיטות אחרות. אהרון פוגל, מי שכיהן בתפקידים הבכירים ביותר במשרד האוצר (פרט לשר כמובן), חושף בספרו החדש "התנור והחמאה" כמה משיטות הפעולה המפוקפקות שלהם, תוך שהוא מנהל שיח מתחסד על מקומו של הפקיד בדמוקרטיה. 2,087 מילים שאזרחי ישראל צריכים להכיר.

להמשיך לקרוא

איך נולד טייקון?

בהתחלה זה נעים, אח"כ פושטים ת'רגל/הולכים לכלא וכולם שמחים וטייקון אחר מופיע…

תזכורת היסטורית בסוף שבוע שבו הדנקנר מ I.D.B. איבד את השליטה בחברה (הסדר חוב), הדנקנר מבנק הפועלים נשלח לשנת מאסר (מרמה והפרת אמונים), והמדינה ביטלה את העסקה שהביאה אותם בכלל לעמדה הזו.

להמשיך לקרוא

אמרו את זה קודם, לפניך, כן משנה…

לפני מספר שבועות קראתי את ספרו החדש של אהרון פוגל, "התנור והחמאה". פוגל שירת בתפקדים שונים במשרד האוצר, עד לדרגות הממונה על התקציבים במשרד האוצר בתקופת משבר האינפלציה ותוכנית הייצוב (1984-1987) ומנכ"ל משרד האוצר בשנים בתקופת ממשלת רבין השניה (1992-1995). בתקופותיו במגזר הפרטי עבד בתחום הביטוח, היה שותף בקרן ההשקעות בהיי-טק שייסד  וכיהן בתפקידים בכירים בבנק לאומי, בי"ח הדסה, וחברת הביטוח מגדל. מאז 2003 הוא מכהן גם כיו"ר הוועדה המייעצת לבנק ישראל.

הרשומה הזו תביא מספר התייחסויות שלו לסוגיות שונות בכלכלה הישראלית. האמירות שלו בנוגע לסוגיות האלה לא שונות באופן מהותי מהשיח המקובל בביקורת הכלכלית השמאלית על מדיניות ממשלות ישראל בעשורים האלה. החשיבות  היא שהן נאמרות "מהצד השני", מפי מי שכיהן בתפקידים הבכירים של מנגנון משרד האוצר. הרשומה שאחריה תביא התבטאויות "חמות" יותר, בנוגע להתנהלות משרד האוצר. קצת בדומה למה שעשה יקיר העמדה, יורם גבאי.

להמשיך לקרוא

אחרי הסערה – קומץ הערות בנוגע לסוגיית הבדואים בנגב

שבוע אחרי הרעש הגדול בעקבות ההפגנות, ואחרי שקראתי, בנוסף לדו"ח ועדת גולדברג גם את הצעת "הצד השני", תוכנית האב להכרה בכפרים הלא מוכרים שכתבו "במקום" והמועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים בנגב (וגם את המסמך של מרכז המידע והמחקר של הכנסת), אני מרגיש בשל לכתוב עוד כמה תובנות לגבי העניין. הן מתקשרות לדברים שכתבתי בעבר בנושא כאן וכאן. לאחר שהשקעתי זמן משמעותי בלימוד הנושא וגיבשתי עמדה, אני לא רואה הרבה טעם בדיון מול פרשנויות אחרות של המציאות. אם מישהו חושב שלא הבנתי משהו מהעובדות ורואה צורך לתקן אותי, הוא מוזמן.

להמשיך לקרוא