היום בתקשורת: שני ספינים ובלי בדיקת עובדות

שתי סערות תקשורתיות וטעות עובדתית אחת, ששלושתן היו נמנעות אם היינו מקפידים על קריאה זהירה (וגם לא עושים ספינים פוליטיים), או אם כלי התקשורת היו מעסיקים בודקי עובדות.

1) הספין הרועש של היום התחיל מההודעה של דובר צה"ל לפיה הוא יקיים הפוגה למטרות באזור רפיח:

גורמי הימין בקואליציה שעסוקים בלהפיל את האחריות על צה"ל ולנהל קמפיין תודעה לפיו צה"ל מובל על ידי פיקוד תבוסתני וחובב זכויות אדם שבגללו אנחנו לא מנצחים במלחמה, מיהרו להציג את הדברים כאילו מדובר בהפסקת הלחימה ברפיח לאורך כל שעות היום.

כמובן שמבט קל במפה, קצת שכל ישר וטיפת יושרה היו מביאים להבנה שמדובר בהבטחת ציר תנועה אחד, שעוקף את רפיח מדרום-מזרח, ומאפשר תנועה ממעבר כרם שלום אל דרום חאן יונס, שבה צה"ל כבר לא פועל. המעבר הזה נחוץ, כמו שהבהירו בצה"ל קצת מאוחר יותר, כדי לאפשר לארגוני הסיוע הבינלאומיים להעביר את הסיוע שמגיע לדרום הרצועה ממעבר כרם שלום לחאן יונס – בסיטואציה שבה הלחמה ברפיח והסירוב המצרי הביאו לסגירה בפועל של מעבר רפיח.

אבל הספין כבר התחיל להתגלגל, והתקדם לטענה של נתניהו שהוא לא ידע על המהלך הזה – טענה שהיא כמובן השלב הבא של הספין, שמשרת את קמפיין התודעה לפיו צמרת צה"ל לא מצייתת לנתניהו וממדרת אותו מקבלת ההחלטות. זה כמובן הביא לפרסום מצד צה"ל לפיו פתיחת הציר הזו היא יישום של הנחיה של נתניהו להגביר את העברת הסיוע, ש"נתקעה" עם כיבוש מעבר רפיח והלחימה באזור.

רון בן ישי סיכם את הדברים יפה לקראת סוף היום, וכנראה שאפילו הפרסום של צה"ל בבוקר נועד בעצם בעיקר לשפר את התדמית בעולם – ובעיני בית הדין בהאג שמאיים בהוצאת צווי מעצר לבכירים ישראלים – כי למעשה ההפוגה הזו מיושמת בשטח כבר כמה ימים.

 

2) הספין השני של היום היה הטענה לפיה היועמ"שית שוב מתערבת ומכתיבה מדיניות משיקוליה הפוליטיים, כשאמרה בנוגע להצעת חוק שביקשה להאריך את דחיית  גיל הפטור ממילואים עד סוף שנת 2024 ש:

"יש מניעה משפטית לקדם את הצעת החוק ולהכביד על המשרתים מבלי לצמצם אי-שוויון בנטל".

גם כאן, מיהרו מובילי קמפיין התודעה נגד מערכת המשפט ושלטון החוק למצוא בדברים הוכחה נוספת לעריצות המשפטית של היועמ"שית ומערכת המשפט. אלא שכמובן, הדברים שונים מאוד ופשוטים מאוד, וכדי להבין את זה, מספיק היה לקרוא את המשך דבריה של היועמ"שית [ההדגשה שלי]:

"בנסיבות אלו, מפאת הדחיפות שהוצגה על-ידי שר הביטחון בהארכת השעה לתקופה של שלושה חודשים, ועמדתו שלפיה עיכוב הצעת החוק ישליך באופן ישיר ומיידי על ביטחון המדינה, ניתן להאריך את הוראת השעה לתקופה של שלושה חודשים בלבד, אשר תנוצל באופן מיידי"

כלומר – דחיית גיל הפטור המדוברת כבר מבוצעת בפועל, במשך חצי השנה האחרונה, מתוקף הוראת שעה שקבעה הממשלה בנסיבות החירום של המלחמה. מה שאמרה היועצת היא שאם הממשלה חושבת שמצב החירום והתארכות המלחמה דורשים את המשך היישום של הדחיה הזו, היא צריכה ויכולה להאריך את תוקפה של הוראת השעה לשלושה חודשים. אבל אם הממשלה רוצה לקבוע את הדחייה הזו לחצי שנה קדימה – הרי שהיא לא יכולה לעשות את זה בלי להדרש במקביל גם לסוגיית גיוס החרדים באופן שיצמצם את אי השיוויון. בין השורות: זאת מכיוון שעיקרון השיוויון הוא עיקרון יסוד בחקיקה, שחריגה ממנו דורשת הצדקה עניינית – והוא העיקרון שעומד גם בבסיס הטיפול המתמשך מאוד והמהוסס מאוד של בג"צ בסוגיית הפטור מגיוס לחרדים.

למי שחשש בבוקר, הארכת הוראת השעה בשלושה חודשים הספיקה כבר לעבור עד הצהריים אישור בועדת השרים לענייני חקיקה, בהתאם להמלצת היועמ"שית, והיא צפויה לעבור אישור בכנסת השבוע או בשבוע הבא.

 

3) באחד מאתרי החדשות המובילים הופיעה היום כתבה עם המלצות על עיצוב, אדריכלות ואמנות בעיר באזל בשוויץ. בין היתר היא כללה את הדברים הבאים:

"למרבה הפלא, המשפט "בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים" לא מופיע בכתבים הרשמיים של הרצל, וגם לא נאמר בצורה פומבית, אלא לקוח ככל הנראה מתוך פסקה בתקציר שנכתב על ידי עיתונאים בזמן הכנס, ולא ציטוט ישיר של חוזה המדינה. כך או כך, הפך המשפט לציון דרך משמעותי בהיסטוריה הציונית.

כמובן שביחס למציאות ההיסטורית, ובמיוחד לאור העובדה שהמשפט המדובר אכן הפך לציון דרך משמעותי בהיסטוריה הציונית – מדובר ב"כתיבת נח בשבע שגיאות".

המשפט "בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים" הוא ציטוט ישיר של הרצל. הוא לא מופיע בשום תקציר שנכתב על ידי עיתונאים בזמן הכנס. הוא בהחלט ציטוט ישיר של חוזה המדינה, שכתב אותו ביומנו, שפורסם פובמית לאחר מותו והוא בהחלט חלק מכתביו הרשמיים של הרצל. הנה הוא במקורו בכתב ידו של הרצל, במחברת היומן השמורה בארכיון הציוני:

עכשיו, אין לי עניין אישי עם הכותבת, ולכן אני לא מציין את שמה או מקשר לכתבה, עם כי היה נחמד אם היתה מגיבה בצורה טובה יותר כשהפנתי את תשומת ליבה לעניין. אנשים עושים טעויות. במיוחד כשהם כותבים הערות אגביות על נושאים שהם במובהק רחוקים מתחום התמחותם. הבעיה שלי היא יותר עם העובדה שבכלי התקשורת שפרסם אותם אין מנגנון של בדיקת עובדות בטרם הפרסום, ואני מתרשם שבאף כלי תקשורת מסחרי או ציבורי בישראל אין מנגון כזה. אבל גם זה לא אמור להפתיע, בהתחשב בכך שכלי התקשורת בישראל של ימינו עוסקים הרבה יותר ביח"צ ומכירת שטחי פרסום מאשר בתקשורת.