ושוב "מעברות" – ד"ש מאברהם עובדיה

אחד הכשלים, או אם תרצו, ה"עברות" האתיות היותר חמורות שנעשו בסדרה זוכת הפרסים "מעברות", היתה השימוש ב"עדות" של אברהם עובדיה. לא מזמן גיליתי את מציאותה של עדות ממש של אברהם עובדיה, שמדגישה עד כמה השימוש בדבריו היה בעייתי.

קטע מדבריו של אברהם עובדיה, כפי שהוצג בסדרה "מעברות", בערוץ "כאן" בשנת 2019.

אברהם עובדיה בראיון בשנת 1986, כשנה לאחר פרסום ספרו. הראיון שודר שוב בתאגיד השידור בשנת 2017.

להמשיך לקרוא

בלאגן מאורגן – הסיטואציה הפוליטית במבט רחב

"שמע כל אמת יוצאת לאור
עם פצצת זמן מרשרשת
מי שיכול לספור כל חור
שוכח את הרשת"
נסיון לארגן – קודם כל לעצמי – בכמה נקודות את ההמולה הפוליטית שבה אנחנו חיים בחודשים האחרונים. הכלים: הרחבת מבט, התמקדות במגמות ולא בנקודות, באירועים ולא בשיח.

הנחת המוצא שלי היא שבעיקר מנקודת המבט של נתניהו, רוב מה שאנחנו חווים זה לא מחדל אלא מדיניות, לא באג אלא הפיצ'ר.

להמשיך לקרוא

המשך הפולמוס על ויצ"ו ומקרה ציונה צרום – גישה ביקורתית אינה מקנה פטור מעובדות

בעקבות התשובה שלי שהתפרסמה בהארץ למאמר הדעה של טלי עדן כנגד ויצ"ו, שהסתמך על הצגה שגויה ממש של המקרה של הילדה ציונה צרום ומשפחתה, מעיין נהרי כתבה מאמר ביקורת על התשובה שלי. הארץ לא קיבלו אותו לפרסום (בצדק לטעמי), אז ביום ראשון שעבר הוא פורסם ב"העוקץ". לשמחתי ב"העוקץ" הפגינו הגינות נאותה, וקיבלו ופרסמו אתמול (19.7.20) את מאמר התגובה החריפה שלי לביקורת של נהרי.

והנה הוא גם כאן, כפי ששלחתי אותו ל"העוקץ" (שעד כמה ששמתי לב, פרסמו אותו ללא שינויים):

גישה ביקורתית אינה מקנה פטור מהעובדות – תשובה למעיין נהרי

אבשלום בן צבי, 13.7.20

במאמר שפורסם ב"העוקץ" (על הבירוקרטיה של הרוע וקידושה, 12.7.20) מותחת מעיין נהרי ביקורת חריפה על טור הדעה שלי שפורסם ב"הארץ", תוך שהיא מרבה גם בביטויים של חוסר כבוד שמקומם לא יכירם בביקורת עניינית (התייחסות בלשון רבים, "תגובה אוטומטית", "השתקה", "אי דיוקים בוטים" ועוד).

נהרי מלינה על חוסר השימוש בכלים לניתוח היסטורי ביקורתי על מסמכים, אלא שנראה שהיא עצמה לא נוקטת בניתוח כזה, אלא בוחרת באופן סלקטיבי מסמכים המתאימים לתיאוריה שלה, על בסיס חוסר היכרות או התעלמות ממידע סותר.

כך, למשל להמשיך לקרוא

הטרגדיה של המשפחות לא מצדיקה את דריסת האמת – טור מהשבוע שעבר

ביום ראשון שעבר התפרסם ב"הארץ" מאמר דעה במסגרת יום המודעות לפרשת ילדי תימן. ביום שלישי של אותו השבוע התפרסם שם מאמר תגובה שלי.

אני מפרסם כאן את הנוסח שאני שלחתי להם, שאני חושב שתואם כמעט לחלוטין את זה שפורסם, מלבד הכותרת, שבה הארץ בחרו בכותרת שונה ו"תוקפנית" מזו שאני הצעתי.

גם בשם כאב הטרגדיה של המשפחות, אין לדרוס את האמת / אבשלום בן צבי

להמשיך לקרוא

האם המדינה לא הודיעה לדוד שוקר שביתו אותרה כמאומצת? עדות ישירה ונשכחת

המקרה של מרים שוקר הוא אחד הידועים בפרשת ילדי תימן. מלבד מקרה אחד נוסף שבו מוכר לציבור בעיקר הצד של ההורים המאמצים, המקרה של מרים שוקר הוא המקרה היחיד שבו ידועים לנו כל הגורמים לגביו: ילדה שנעלמה לאביה ונמסרה לאימוץ, אב ביולוגי שחיפש משלב מוקדם את ביתו, הורים מאמצים שאימצו את הילדה באמצעות בית משפט, ואיחוד מרגש בין הילדה ומשפחתה לאחר עשרות שנים. למקרה זה נלווה היבט נוסף – ועדת בהלול-מינקובסקי (וב"מ) שחקרה את הפרשה איתרה בעקבות תלונת האב את הבת המאומצת כבר ב-1967, אך לא חיברה אותה אל משפחתה. במשך שנים נטען שהאב הביולוגי כלל לא ידע שהועדה איתרה את ביתו. לפני קצת פחות משנתיים נחשף שוב"מ כן יידעה את המשפחה בממצאיה, ועכשיו הגעתי לעדות ישירה שסוגרת את הסוגיה הזו. 

להמשיך לקרוא

פעם שלישית בחירות

מערכת הבחירות הזו מצאה אותי, ולא רק אותי, נטול אנרגיות לעיסוק בעניין. אבל בכל זאת, מחר בחירות ופטור בלא כלום אי אפשר, אז בכל זאת כמה נקודות.

להמשיך לקרוא

חוקר אחד, שניים, שלושה, שבעה? למי משנה האמת?

המשפטן בועז סנג'רו פרסם טור דעה ב"ישראל היום", בו הוא משבח את החלטת בית הדין העליון לבטל את החלטת בית הדין המחוזי לפצל את תביעת הנזיקין שהגישו קרובי משפחה של 11 ילדים שועדת החקירה הממלכתית שחקרה את פרשת ילדי תימן לא הצליחה לקבוע מה עלה בגורלם.

בהזדמנות זו הוא הזכיר לנו את ביקורתו על עבודת ועדת החקירה, ובכך הזמין את התהיה האם במקרה הזה אין לו כבוד לאמת העובדתית, או שפשוט אין לו מספיק עניין בה.

להמשיך לקרוא

הפוליטיקה כריאליטי והפוליטיקה הריאלית

בימים האחרונים אני נוהג הרבה, ותוך כדי הנהיגה מאזין לתוכניות אקטואליה ברדיו, ובשלב מסויים התגבשה אצלי תובנה שאני חושב שיש בה עניין – התקשורת עוסקת בפוליטיקה כמו בתוכנית ריאליטי ולא כפוליטיקה ממשית.

להמשיך לקרוא

למה הספר של שיפריס "ילדי הלך לאן?" הוא ספר גרוע – התשובה הקצרה

במוסף הארץ של ה-18.10.19 פורסם טור של אביגדור פלדמן שמהלל את ספרו של נתן שיפריס "ילדי הלך לאן?" – המחקר ששיפריס הבטיח את פרסומו המתקרב מאז תחילת שנות ה-2000, ופורסם לבסוף בשנה האחרונה. הטור של פלדמן רצוף בטעויות קשות, שמעידות על כך שהוא לא מכיר כלל את הפרשה עליה נכתב הספר, ואולי גם את המתודות הבסיסיות של מחקר היסטורי.

אני כתבתי תגובה רצינית ומהירה לטור הזה של פלדמן, אבל עורכי המוסף העדיפו לפרסם, במדור המכתבים, גרסה מקוצרת למדי של התגובה ששלח להם רועי פלד. בחירת העריכה הזו מעלה תהיות נוגות על מצב העיתונות (ובתוכה "הארץ"), וספציפית על המחוייבות שלה לאתיקה עיתונאית – בחינת עובדות בטרם הפרסום ופרסום תיקון הולם כאשר מתברר שפרסמו מידע שגוי, בכל הנוגע לטורים אישיים של כותבים שאינם חלק מהמערכת.

כך או כך, התגובה שכתבתי היא הזדמנות טובה לפרסם את עיקרי הביקורת שלי על הספר של שיפריס. יש לי גם ביקורת מפורטת בהרבה על הספר הזה, אבל היא נמצאת בינתיים במסלול אחר. להמשיך לקרוא

מעברות – תגובת היוצרים (בערך) ותגובתי

מתחילת העיסוק שלי בכשלים של הסדרה הדוקומנטרית "מעברות" ששודרה ב"כאן 11", ועוד לפני שפרסמתי דבר בנושא, ניסיתי לקבל את תגובת היוצרים לביקורת שהעלתי, בין השאר כדי להבין עד כמה מקור הבעיה נבע מתחקיר לא מספק או משיקולי עריכה מודעים ובעייתיים. לצערי, ולמרות שמפיק הסדרה אריק ברנשטיין כתב לי שעם תום השידור היוצרים יעלו פוסט שיתייחס לכמה נקודות שעלו בנוגע לסדרה, תגובה כזו לא הופיעה. כדי לנסות לקבל תגובה בכל זאת, פניתי לנציבת קבילות הציבור של התאגיד. ברשומה זו, אציג את התגלגלות הטיפול בפניה.

להמשיך לקרוא