מכונת המיתוסים: ניצחון קטן, חלקי ובלתי־מספיק

בשבועות של סוף פברואר ותחילת מרץ שודרה בערוץ 11 של תאגיד השידור הציבור 'כאן' הסדרה ה"דוקומנטרית" בת ארבעת הפרקים "מכונת המיתוסים". אני הסתפקתי בצפיה בטיפה פחות מארבע הדקות בפרק השני שהוקדשו לפרשת ילדי תימן. באופן לא מפתיע, הסדרה טיפלה במיתוס הזה באופן חד צדדי ביותר, ובמקום להתמודד עם המיתוס המרכזי בפרשה (טענות החטיפה) בעיקר טיפחה מיתוס ונראטיב שקרי לגבי עוזי משולם ותפקידו בפרשה. עם זאת, בדברי הקריינות נשזר משפט אחד כללי, שהיה כל כך שגוי עובדתית, שהחלטתי לנסות לתקן את הנקודה הזו. קצת להפתעתי, זה היה הרבה יותר קשה ממה שאפשר היה לצפות מגוף תקשורת שמכבד את עצמו. פחות להפתעתי אבל בהחלט לאכזבתי, גם כאשר הם הכירו בשגיאה, הנכונות לתיקון היתה רחוקה מלהיות מספקת ולכבד את הצופים.

תוצאת המהלך: תיקון באזור הפרטים של הפרק ביוטיוב.

תמונת מצב: תצפית על המֶשֶך הארוך

לפני כמה שבועות כתבתי רשומה על על כך שלמעשה נתניהו לא הצליח להקים ממשלה, אלא כתלות בלהטוטנות שנועדה לעקוף את אי הכשירות של דרעי לכהן כשר. בינתיים נראה שש"ס מכילה את המשבר עד שיימצא טריק אחר לעקוף את המכשול, ועד שטריק כזה יימצא אנחנו חיים באנומליה שבה אין שר בריאות ושר פנים, כי גם נתניהו לא כשיר משפטית לכהן כשר (מכיוון שתלוי נגדו אישום פלילי), אלא רק כראש ממשלה.

בסיום הרשומה, כתבתי שיש מקום לניתוח עמוק יותר וארוך טווח יותר של הגורמים הפועלים. ברשומה הזו אנסה להציע ניתוח כזה. הוא מתבסס על התשובה לשאלה: מהו הפרוייקט הפוליטי הגדול, ארוך הטווח, של השותפים העיקריים בקואליציה. לא דווקא לפי סדר מסויים.

ממשלת ישראל ה-37. צילום: אבי אוחיון, לע"מ, CC BY-SA 3.0

פיצויים למשפחות ילדי תימן: מציאות, חשבון ומיסגור

ה-1.6.2022 היה המועד האחרון (אחרי הארכה) להגשת פיצויים במסגרת ההסדר שהציעה הממשלה למשפחות בפרשת ילדי תימן וגו'. ההסדר, שהציע פיצוי של 150-200 אלף ש"ח לכל משפחה שפנתה לאחת משלוש ועדות החקירה (ובמצטבר, סכום לא מבוטל בכלל של כ-162 מיליון ש"ח), התקבל בהסתייגות גדולה מצד מי שדורשים קודם כל שהמדינה תכיר בתוצאות החטיפה. לכן, היה מעניין לראות מה תהיה מידת ההיענות של המשפחות להצעה. היה לא פחות מעניין לראות איך מסגרו את הדברים בכתבה מהימים האחרונים ב-ynet.

העדויות שעל קרטוני החלב: היסטוריה, זכרון ואמנות

לפני מעט יותר משבועיים הוצג במסגרת תערוכת הבוגרים של בצאלאל פרוייקט גמר בתקשורת חזותית שיצרה קשת כהן, בשם "1,053". כהן סידרה במדפים לאורך קיר שלם 1,053 קרטוני חלב, שכל אחד מהם מייצג מקרה של היעלמות שנחקר במסגרת שלושת גופי החקירה הראשונים שעסקו בפרשת ילדי תימן וגו'. על כל קרטון הודפסו שם הילד והוריו, לצד עדויות שנמסרו מהוריהם. בפוסט שפרסמה כהן היא כתבה:

חילצתי מתוך כל דו״ח את המילים שזועקות את המחדל וצבעתי בהן קרטוני חלב כמספר הילדים. […] אני לא מבקשת להכריע בין העמדה שטוענת לחטיפה ממסדית לבין זו שטוענת לאי-סדר מצער של מדינה בראשיתה, אני מבקשת להשמיע את קולן של משפחות שהתמודדו עם אטימות, הסתרה והשפלה של הממסד.

אלא שגם בלי לבקש להכריע בנוגע לשאלה מה היה או לא היה, בדיקה די מקרית של עדויות כאלה שהודפסו על קרטוני החלב מגלה, באופן די אופייני ביחס לפרשה, שהן לוקות באי-דיוקים ובעיות אמינות קשות. והפעם אני לא מתייחס לפער שבין תוכן העדות למסמכי המקור ולממצאים שאותרו במהלך חקירת המקרה, אלא לפערים משמעותיים בין העדויות כפי שהודפסו על הקרטונים, לבין העדויות כפי שהן קיימות בתיקי החקירה ובפרוטוקולים של הועדות. כלומר, מה שמודפס על הקרטונים הוא לאו דווקא קולן של המשפחות.

ושוב "מעברות" – ד"ש מאברהם עובדיה

אחד הכשלים, או אם תרצו, ה"עברות" האתיות היותר חמורות שנעשו בסדרה זוכת הפרסים "מעברות", היתה השימוש ב"עדות" של אברהם עובדיה. לא מזמן גיליתי את מציאותה של עדות ממש של אברהם עובדיה, שמדגישה עד כמה השימוש בדבריו היה בעייתי.

קטע מדבריו של אברהם עובדיה, כפי שהוצג בסדרה "מעברות", בערוץ "כאן" בשנת 2019.

אברהם עובדיה בראיון בשנת 1986, כשנה לאחר פרסום ספרו. הראיון שודר שוב בתאגיד השידור בשנת 2017.

בלאגן מאורגן – הסיטואציה הפוליטית במבט רחב

"שמע כל אמת יוצאת לאור
עם פצצת זמן מרשרשת
מי שיכול לספור כל חור
שוכח את הרשת"

נסיון לארגן – קודם כל לעצמי – בכמה נקודות את ההמולה הפוליטית שבה אנחנו חיים בחודשים האחרונים. הכלים: הרחבת מבט, התמקדות במגמות ולא בנקודות, באירועים ולא בשיח.

צילום: זאב ברקן (CC BY 2.0)

הנחת המוצא שלי היא שבעיקר מנקודת המבט של נתניהו, רוב מה שאנחנו חווים זה לא מחדל אלא מדיניות, לא באג אלא הפיצ'ר.

המשך הפולמוס על ויצ"ו ומקרה ציונה צרום – גישה ביקורתית אינה מקנה פטור מעובדות

בעקבות התשובה שלי שהתפרסמה בהארץ למאמר הדעה של טלי עדן כנגד ויצ"ו, שהסתמך על הצגה שגויה ממש של המקרה של הילדה ציונה צרום ומשפחתה, מעיין נהרי כתבה מאמר ביקורת על התשובה שלי. הארץ לא קיבלו אותו לפרסום (בצדק לטעמי), אז ביום ראשון שעבר הוא פורסם ב"העוקץ". לשמחתי ב"העוקץ" הפגינו הגינות נאותה, וקיבלו ופרסמו אתמול (19.7.20) את מאמר התגובה החריפה שלי לביקורת של נהרי.

והנה הוא גם כאן, כפי ששלחתי אותו ל"העוקץ" (שעד כמה ששמתי לב, פרסמו אותו ללא שינויים):

גישה ביקורתית אינה מקנה פטור מהעובדות – תשובה למעיין נהרי

אבשלום בן צבי, 13.7.20

במאמר שפורסם ב"העוקץ" (על הבירוקרטיה של הרוע וקידושה, 12.7.20) מותחת מעיין נהרי ביקורת חריפה על טור הדעה שלי שפורסם ב"הארץ", תוך שהיא מרבה גם בביטויים של חוסר כבוד שמקומם לא יכירם בביקורת עניינית (התייחסות בלשון רבים, "תגובה אוטומטית", "השתקה", "אי דיוקים בוטים" ועוד).

נהרי מלינה על חוסר השימוש בכלים לניתוח היסטורי ביקורתי על מסמכים, אלא שנראה שהיא עצמה לא נוקטת בניתוח כזה, אלא בוחרת באופן סלקטיבי מסמכים המתאימים לתיאוריה שלה, על בסיס חוסר היכרות או התעלמות ממידע סותר.

כך, למשל

הטרגדיה של המשפחות לא מצדיקה את דריסת האמת – טור מהשבוע שעבר

ביום ראשון שעבר התפרסם ב"הארץ" מאמר דעה במסגרת יום המודעות לפרשת ילדי תימן. ביום שלישי של אותו השבוע התפרסם שם מאמר תגובה שלי.

אני מפרסם כאן את הנוסח שאני שלחתי להם, שאני חושב שתואם כמעט לחלוטין את זה שפורסם, מלבד הכותרת, שבה הארץ בחרו בכותרת שונה ו"תוקפנית" מזו שאני הצעתי.

גם בשם כאב הטרגדיה של המשפחות, אין לדרוס את האמת / אבשלום בן צבי

האם המדינה לא הודיעה לדוד שוקר שביתו אותרה כמאומצת? עדות ישירה ונשכחת

המקרה של מרים שוקר הוא אחד הידועים בפרשת ילדי תימן. מלבד מקרה אחד נוסף שבו מוכר לציבור בעיקר הצד של ההורים המאמצים, המקרה של מרים שוקר הוא המקרה היחיד שבו ידועים לנו כל הגורמים לגביו: ילדה שנעלמה לאביה ונמסרה לאימוץ, אב ביולוגי שחיפש משלב מוקדם את ביתו, הורים מאמצים שאימצו את הילדה באמצעות בית משפט, ואיחוד מרגש בין הילדה ומשפחתה לאחר עשרות שנים. למקרה זה נלווה היבט נוסף – ועדת בהלול-מינקובסקי (וב"מ) שחקרה את הפרשה איתרה בעקבות תלונת האב את הבת המאומצת כבר ב-1967, אך לא חיברה אותה אל משפחתה. במשך שנים נטען שהאב הביולוגי כלל לא ידע שהועדה איתרה את ביתו. לפני קצת פחות משנתיים נחשף שוב"מ כן יידעה את המשפחה בממצאיה, ועכשיו הגעתי לעדות ישירה שסוגרת את הסוגיה הזו. 

פעם שלישית בחירות

מערכת הבחירות הזו מצאה אותי, ולא רק אותי, נטול אנרגיות לעיסוק בעניין. אבל בכל זאת, מחר בחירות ופטור בלא כלום אי אפשר, אז בכל זאת כמה נקודות.