על מאבק התפישות של בנק ישראל ומשרד האוצר, והסיכוי של מדינת ישראל להיות במקום טוב בעולם הראשון במקום להתדרדר לעולם השני.
–
כבר כמעט שכחנו איך זה מרגיש, אבל בימים האחרונים ובחודשים הקרובים אנחנו שוב בתקופה של דיוני תקציב. וכשעושים דיוני תקציב, עולים נושאים מעשיים לסדר היום, ויש לכולם הזדמנות לכעוס על כל מיני דברים וגורמים, וגם על הפוליטיקאים החביבים עליהם שלא נלחמים מספיק חזק (שהרי על הלא חביבים אין טעם לכעוס, כי אנחנו לא מתאכזבים מהם).
צילום מסך מסרטון של תאגיד השידור הציבורי
כמה הערות שמחכות אצלי כבר הרבה זמן לשבירת מחסום הפרודוקטיביות. בתקווה שאחרי הרשומה הזו, אצליח להביא את עצמי לכתוב עוד כמה רשומות שהרעיונות עבורן מחכים אצלי כבר איזה זמן.
באופן כללי, אני מודה שהשיח הציבורי בישראל מדכא (אותי). ככלל, אני מתרשם שככל שנושא כלשהו מגיע לשיח ציבורי בישראל, אפשר לסמוך על כך שהדיון יהיה – במידה לא מועטה בעזרת התקשורת – שטחי, מטומטם, לא ענייני ולא עוסק בדברים החשובים. ובכל זאת: להמשיך לקרוא
חמש נקודות בעקבות נקודת השיא שהתחוללה הלילה במשבר הפוליטי. אלא אם תתחולל הפתעה כבירה ובשעות הקרובות יצליחו לדחות את המועד המחייב להעברת התקציב, והכנסת (עדיין) לא תתפזר).
מליאת הכנסת. צילום: איציק אדרי, https://creativecommons.org/licenses/by/2.5
א. כולם מדברים על בחירות, אף אחד לא מדבר על התקציב – כלומר, כולם מדברים על אישור תקציב המדינה כי לפי החוק אם הכנסת לא מאשרת תקציב מדינה עד למועד מסויים (המועד עצמו, כמו שלמדנו בתקופה האחרונה, גמיש למדי), היא מתפזרת והולכים לבחירות. זה מה שצפוי לקרות היום (22.12) בחצות, אם לא תתחולל הפתעה גדולה. אלא שמעבר להיותו מכשיר לפיזור הכנסת, תקציב המדינה הוא כלי המדיניות המשמעותי ביותר והסמן המשמעותי ביותר לסדרי העדיפויות של ממשלה בישראל. העיסוק האינטנסיבי בסוגיית אישור התקציב מכסה על היעדר העיסוק בסוגיית תוכן התקציב – כלומר סוגיית המדיניות.
"שמע כל אמת יוצאת לאור
עם פצצת זמן מרשרשת
מי שיכול לספור כל חור
שוכח את הרשת"
הנחת המוצא שלי היא שבעיקר מנקודת המבט של נתניהו, רוב מה שאנחנו חווים זה לא מחדל אלא מדיניות, לא באג אלא הפיצ'ר.
אחד המדדים העיקריים שאנחנו משתמשים בהם כדי להעריך את מצב הכלכלה שלנו הוא שיעור הצמיחה (הגידול בפעילות הכלכלית). עם הדבר הזה יש שתי בעיות עיקריות:
הנה דוגמא שמשלבת את שתי הבעיות.
כלי התקשורת מעצבים סדר יום מלחיץ, ומלווים מקרוב את גל פיגועי הדקירה (ומיעוט הפיגועים האחרים), הרבה בזכות התפוצה הנרחבת של מצלמות אבטחה ומצלמות פלאפונים. לי יש גם כמה דברים להגיד בנושאים אחרים. להמשיך לקרוא
והפעם על סדר היום: מתוך מגוון המקומות בעולם בהם מתנהל סכסוך אלים, שניים שכדאי לתת להם יותר תשומת לב. עוד עדות לכך שבקזינו הפיננסי עוסקים פשוט ברמאות פלילית, ועדות מבפנים על כשלי אגף התקציבים במשרד האוצר. מוכנים? קדימה. להמשיך לקרוא
ראיון עם מנהל מחלקה בבי"ח רמב"ם וידיעה בנוגע לבעלות על חברת "הוט" חושפים את הפוטנציאל (והגורמים המעכבים) של המגזר הציבורי, ואת הבעייתיות הגדולה של הבעלות הפרטית.
כל ההדגשות בציטוטים שלי.
ב"דה מרקר" פרסמו בשבוע שעבר ראיון מעניין של רוני לינדר-גנץ עם פרופ' זיו גיל, מנהל מחלקה במרכז הרפואי (המיתוג שהחליף את בתי החולים) רמב"ם, שמניף במחלקה שלו את דגל הרפואה הציבורית להמשיך לקרוא
לפני מספר שבועות התפרסמו הפרוטוקולים של הועדה לשינוי חברתי כלכלי, הידועה יותר בכינוי "ועדת טרכטנברג, על שם העומד בראשה. הפרסום הניב מספר ציטוטים "אטרקטיביים" בעיתונות הכלכלית ודעך. אני החלטתי לנסות לקרוא אותם במלואם, ולאסוף מתוכם ציטוטים שנראים לי רלוונטיים ותובנות כלליות אם יעלו. אל הפרוטוקולים המלאים ניתן לגשת דרך הקישור הזה.
רשומה זו עוסקת בדברים מתוך הישיבה השישית של הועדה, שהתכנסה ב-13.9.2011 ומתמקדת בשיחה בנושא צוות מאקרו. להמשיך לקרוא
עמדת תצפית 