נער הייתי וגם בגרתי, ואני לא זוכר שאי פעם הגעתי ללילה שלפני מערכת בחירות בהתלבטות כמו עכשיו. למעשה, אני מתחיל את הרשימה הזו בלי החלטה למי אצביע בבוקר. אני מניח שבשורה התחתונה אגיע לתשובה, אז אפשר לדלג ישר לשם. בין כאן לשם אנסה לנסח לעצמי מה הטיעונים החשובים מבחינתי, בתקווה שזה יעשה לי סדר.
בנגיעות, רק בנגיעות:
א. אכן הצבעתי לבר-לב. התוצאה לא מפתיעה, אם כי הייתי שמח לראות אותו מקבל יותר קולות, ועובר את הרצוג/מרגלית.
ב. הניצחון של פרץ וגבאי מעידים על כל מיני דברים: למשל על חוזק האחיזה של פרץ בשטח, גם אחרי שעזב את המפלגה לכמה שנים. למשל שרוב חברי המפלגה מחפשים מישהו שהם מאמינים שיוכל להוביל אותה לניצחון בבחירות הקרובות, ולא לתהליך הדרגתי של בניה וביסוס.
ג. אחרי הסיבוב הראשון, כולם מצפים להודעות התמיכה של המועמדים שהפסידו לקראת הסיבוב השני. זה בהחלט הולך להיות מסקרן, חוץ מלגבי מרגלית שלא מעניין אותי. אבל אולי מעניית מכל היא ההמתנה להודעת התמיכה של מי שלא מועמדת. יכול להיות שמבחינה פוליטית הדבר הכי חכם מבחינתה היה להשאר על הגדר, אבל אני לא חושב שמעמדה יאפשר לה את זה. בעולם סוציאל דמוקרטי מתוקן, היא היתה מודיעה תוך זמן קצר על תמיכה מלאה בעמיר פרץ. בריאליה המדכדכת ולאור העבר בהתמודדויות קודמות והרמזים מהשטח בסיבוב הראשון, היא כנראה תתמוך בגבאי. בעתיד היא תצטרך לתת הסברים טובים לבחירה הזו, כמו שפרץ נדרש להסברים לגבי עזיבת המפלגה והכניסה לממשלת נתניהו.
ד. במקום מסויים קיוויתי שנגיע לסיבוב שני שיחסוך לי את ההתלבטות. זה לא קרה, ולכן מתישהו בימים הקרובים אפרסם מחשבות לקראת הסיבוב השני.
ה. זוטות על פרידות – מעמד פרידה מהחבר הרצוג. מעניין ברמה האישית האם ימשיך לפעול במסגרת המפלגה וינסה עוד לחזור לצמרת. 60% מהמצביעים של מפלגת העבודה בחרו במועמדים ממוצא מרוקאי, והציבו בראשה בפעם השלישית מועמד מזרחי. אם יש "שבט לבן" בישראל, מפלגת העבודה היא לא המפלגה שלו.
שלי יחימוביץ פרסמה מיד לאחר הכרעת הדין במשפט אזריה פוסט הקורא לשקול ברצינות מתן חנינה לאחר שיגזר דינו. יש בו כמה אמירות חשובות, ועדיין הוא עורר בי אי-נוחות (ואצל אנשים קרובים שאני מעריך – התנגדות ברורה). אנסה לברר כאן למה, היכן היא מביאה אמירות חשובות, והיכן היא טועה.
יותר משיש חשיבות לתוכן ההתבטאויות הספציפיות (שעוסקות יותר במימד הסימבולי מאשר המעשי), צריך לקרוא את סטטוס הביקורת של שלי יחימוביץ על ההתבטאות המדינית של הרצוג כהצהרת כוונת לקראת התמודדות בפריימריז הקרבים לראשות המפלגה, ואת סטטוס התגובה של הרצוג כתחילת/המשך ההתמודדות מצידו.
האם אנחנו צפויים בקרוב להצטרפות לדיון של מי שרואים בעצמם מועמדים נוספים (פרץ? מרגלית?)
בכל מקרה, הרצוג מבטיח עכשיו כבר בפעם השניה קיום ועידה מדינית של המפלגה בתקופה הקרובה. הקודמת תוכננה להתקיים לפני הפריימריז הקודמים ליו"ר, נדחתה לאחריהם, והתפוגגה עם החלפת הראשים.
יהיה מעניין, אם כי אני בספק עד כמה חשוב. לדעתי עמדתה המדינית של מפלגת העבודה צריכה להיות "מה שעמוס ידלין אמר". העובדה שהיה מוכן להיות מועמד המפלגה לתיק הביטחון אבל העדיף לשמור על הפוזיציה שלו ב-INSS במקום להמר בכניסה מחייבת לזירה הפוליטית היתה כנראה שיקול נכון, הגם שבעתיד אני עדיין חושב שכדאי שהוא יהיה שר הביטחון, ובדרך לשם יבנה קישור ציבורי מחייב יותר למפלגת העבודה.
בשורה התחתונה – מחממים מנועים לקראת הפריימריז, מה שאומר כנראה תקופה מייגעת ולא מעוררת תקוות במיוחד.
נותר רק שבוע ימים עד הפריימריז לרשימת מפלגת העבודה, וכמו שאפשר להבין מהכותרת, לא גיבשתי לעצמי עדיין רשימה ברורה של מועמדים לתמוך בהם. אז אני משתף מתוך תהליך ההתלבטות.
מספר מילים בעקבות תוצאות הפריימריז לראשות מפלגת העבודה, אחרי שנרגעתי קצת בעזרת עיסוק בטקסטים מבשרי-ציונות.
הגיגים שונים שמחפשים הגיון בסביבת הזירה הפוליטית, ותזכורת לכך שמשברים לא "פורצים" אלא מיוצרים.
עמדת תצפית 