אחרי רשומת ההכנה מתחילת השבוע, שביקשה להניח את הקונספציה של אפשרות לקואופטציה של החמאס תמורת הכרה בשלטונו בעזה במסגרת יחסים עם ישראל, מגיע מאמר פוליטי-היסטורי-אקטואלי, שעוסק במאבק על אופי היחסים בין ישראל לרצועת עזה, כפי שהתנהל בתקופה שבין האביב והסתיו של שנת 2018.
אחרי עוד "סבב" לחימה ושיגורים קצר, במקביל לשיחות על הסדרה ארוכת טווח, חשבתי לכתוב משהו שמסתכל על הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר (ובנקודות).
ליאור דטל פרסם כתבה מעניינת ב"דה-מרקר" שהמערכת הצליחה כמובן למסגר בצורה נוראית בכותרת המשנה, אבל בכתבה עצמה יש כמה נתונים חשובים מאוד על שכר המורים, גם אם חלקם לא מקבל הדגשה מספקת.
שני אינטלקטואלים פלסטינים שהיו מעורבים במו"מ מול ישראל מפרסמים בניו-יורקר אזהרה מפני העתיד , שמעידה גם על המצב העגום של הפלסטינים.
כמו איזה פרס יקר שכולם נאבקים עליו, או למעשה, כמו איזה מצורע שכולם מנסים לשמור מרחק ממנו, או גם וגם, רצועת עזה – אחת מפיסות האדמה האומללות ביותר באזור (באדיבות תנועת ההתנגדות האסלאמית, פטרוניה המתחלפים באיראן ובקטאר ובסיוע קל של כמה גורמים בישראל) – שוב חוזרת לסדר היום.
שלוש נקודות מתוך מה שמתרחש באזור שלנו תקופה האחרונה ששוות לטעמי יותר תשומת לב ממה שקיבלו.
כמה דברים שעלו (או לא עלו) על סדר היום בתקופה האחרונה ואינם קשורים לתאגיד/רשות השידור.
על הבחירות המוניציפליות שכבר לא צפויות ברשות הפלסטינית, ועל משמעות ההחלטה לדחות אותן למועד לא ידוע.
מה יש לאחד מבכירי הבכירים של הרש"פ להגיד לעם ישראל, ומה אפשר ללמוד מכך שמדובר באוסף של שקרים שמבוסס על דה-לגיטימציה יסודית של הציונות, שהתפרסם, כמובן, במעוז ה"שמאל" בתקשורת.
בזמן שבסוריה הפסקת האש מיושמת כבר יותר מ-24 שעות, עם טענות הדדיות להפרות אבל עדיין ללא קריסה וחזרה מלאה ללחימה (חוץ מהלחימה נגד האיסלמיסטים שלא שותפים להפסקת האש, שבהחלט נמשכת), מה קורה עם הטורקים?
אין כמובן בעיה של אספקת מים בגבעתיים. יש בעיה של אספקת מים לעיר הפלסטינית החדשה רוואבי (גבעות) . הבעיה הזו היא עדות נוספת למגמה של הרש"פ שראוי לשים אליה לב – הבחירה ליצור דינמיקה של צעדים חד-צדיים מתוך עימות מול ישראל, במקום דינמיקה של שיתוף פעולה ומענה הדדי לצרכים של שני הצדדים. הרש"פ מציבה את הבחירה הזו בדינמיקת עימות בסדר העדיפויות שלה לפני הדאגה לרווחת התושבים הפלסטינים. להמשיך לקרוא
עמדת תצפית 