כמו שעולה מעוד כמה מקורות, יש מקום לחשוד שבתהליך אוסלו היה יותר תיאום בין שר החוץ פרס ואנשיו לבין צמרת אש"פ מאשר בין פרס ואנשיו לראש הממשלה רבין. הנה דוגמה קטנה נוספת, שמציגה גם טריק מקובל בזירה הפוליטית – להציג יוזמה של גורם אחד כאילו הועלתה על ידי גורם אחר.
פרס, רבין וערפאת. צילום: לשכת העיתונות הממשלתית.
התקשורת הישראלית, בזמן אמת ובדיעבד, בנתה בציבור תדמית לפיה למרות היריבות הפוליטית המרה וארוכת השנים, בזמן ממשלתו השניה של רבין פרץ "ירח דבש" בינו ובין פרס, שבו שניהם פעלו בשיתוף פעולה בקידום תהליך השלום בכלל, ותהליך אוסלו בפרט. ההיסטוריה מלמדת אותנו שיעור אחר.
דניס רוס היה איש מחלקת המדינה האמריקאית והשליח המיוחד של ממשל קלינטון למזה"ת בשנות ה-90. בתפקידיו אלה הוא היה מעורב עמוקות בתהליכים המדיניים שבין ישראל לשכניה. לצערי, ספרו 'The Missing Peace' שעוסק בתהליכים האלה לא תורגם לעברית. בסדרת רשומות אציג כמה נקודות מעניינות מתוך הקריאה בו, שמלמדות לא מעט על ההיסטוריה של האזור, וגם על הדרך שבה מתנהלת המדיניות הבינלאומית ברמתה הגבוה.
ברשומה הקודמת ראינו כיצד פרס אמר שההכרה באש"פ אינה מתחייבת מהסכם אוסלו אלא היא החלטה ישראלית, וכיצד מחלקת המדינה של ארה"ב לא הסכימה איתו, ודרשה הכרה הדדית גלויה בין ישראל לאש"פ כתנאי לאירוח טקס החתימה. ברשומה הזו על הדרמה (או הפארסה) ברגעים האחרונים שלפני חתימת ההסכם, שגם היא נסובה סביב שאלת ההכרה באש"פ.
דניס רוס היה איש מחלקת המדינה האמריקאית והשליח המיוחד של ממשל קלינטון למזה"ת בשנות ה-90. בתפקידיו אלה הוא היה מעורב עמוקות בתהליכים המדיניים שבין ישראל לשכניה. לצערי, ספרו 'The Missing Peace' שעוסק בתהליכים האלה לא תורגם לעברית. בסדרת רשומות אציג כמה נקודות מעניינות מתוך הקריאה בו, שמלמדות לא מעט על ההיסטוריה של האזור, וגם על הדרך שבה מתנהלת המדיניות הבינלאומית ברמתה הגבוה.
ברשומה הזו – על תהליך אוסלו, וההסבר שמציע רוס להפיכתו לאפיק רשמי של שיחות בין ישראל לאש"פ.
דניס רוס היה איש מחלקת המדינה האמריקאית והשליח המיוחד של ממשל קלינטון למזה"ת בשנות ה-90. בתפקידיו אלה הוא היה מעורב עמוקות בתהליכים המדיניים שבין ישראל לשכניה. לצערי, ספרו 'The Missing Peace' שעוסק בתהליכים האלה לא תורגם לעברית. בסדרת רשומות אציג כמה נקודות מעניינות מתוך הקריאה בו, שמלמדות לא מעט על ההיסטוריה של האזור, וגם על הדרך שבה מתנהלת המדיניות הבינלאומית ברמתה הגבוה.
ברשומה הזו – על הרקע שהביא את רבין להסכים למגעים עם אש"פ (תוניס) והיחס שלו לערפאת.
דניס רוס היה איש מחלקת המדינה האמריקאית והשליח המיוחד של ממשל קלינטון למזה"ת בשנות ה-90. בתפקידיו אלה הוא היה מעורב עמוקות בתהליכים המדיניים שבין ישראל לשכניה. לצערי, ספרו 'The Missing Peace' שעוסק בתהליכים האלה לא תורגם לעברית. בסדרת רשומות אציג כמה נקודות מעניינות מתוך הקריאה בו, שמלמדות לא מעט על ההיסטוריה של האזור, וגם על הדרך שבה מתנהלת המדיניות הבינלאומית ברמתה הגבוה.
ברשומה הזו – על המהפך ממשלת שמיר לממשלת רבין השניה, ומה היתה התובנה שדחפה את רבין אל תהליך השלום.
דניס רוס היה איש מחלקת המדינה האמריקאית והשליח המיוחד של ממשל קלינטון למזה"ת בשנות ה-90. בתפקידיו אלה הוא היה מעורב עמוקות בתהליכים המדיניים שבין ישראל לשכניה. לצערי, ספרו 'The Missing Peace' שעוסק בתהליכים האלה לא תורגם לעברית. בסדרת רשומות אציג כמה נקודות מעניינות מתוך הקריאה בו, שמלמדות לא מעט על ההיסטוריה של האזור, וגם על הדרך שבה מתנהלת המדיניות הבינלאומית ברמתה הגבוה.
ברשומה הראשונה – על יוזמה מדינית נשכחת משלהי שנות ה-90, ועל ההבחנה שבין הפלסטינים בגדה לבין הנהגת אש"פ בתוניס.
בעקבות הרשומה הקודמת על המאבק על קווי הסיום של מלחמת יום הכיפורים, שני מגיבים ביקשו שאסביר מה היה הרציונל של דיין, כי בכל זאת, זה דורש הסבר. הבעיה היא שלהסביר את זה ברצינות ובצורה מבוססת זו עבודה מקיפה למדי, אז אני אשתדל להסביר בקצרה ׁ(יחסית) איך אני מבין את העניין.
בתחילת חודש יולי 1993, חודשים ספורים לפני החתימה על הסכם אוסלו הראשון, הופיע ראש הממשלה רבין בפני חניכי המכללה לביטחון לאומי, להרצאה בנושא "האופציות לקידום התהליך המדיני ומדיניות הביטחון". לא מזמן התגלגל לידי רישום הדברים מההרצאה, שפורשת באופן יפה את התפישה המדינית-ביטחונית של רבין. את עיקריה אנסה להציג ברשומה זו. מכיוון שהדברים הלכו והתארכו, החלטתי לפתוח בתקציר בנקודות.
האגדה הידועה, המוכרת גם כ"הסיפור שהתקשורת אהבה לספר לציבור", מספרת שאחרי עשורים של יריבות פוליטית ארוכה ומרה, כהונת ממשלת רבין השניה, בה פרס כיהן כשר החוץ, היתה "ירח דבש" של שיתוף פעולה בהובלת תהליך השלום. תהליך השלום הוביל להסכמי אוסלו ולחתימת הסכם השלום עם ירדן ונקטע רק עם רציחתו של רבין, שאת דרכו המשיך פרס.
מובאת בזאת אנקדוטה עסיסית בנוגע לרמת האמינות של האגדה הזו.
עמדת תצפית 